PROFILPELAJAR.COM

וילאייט קוסובו
ولايت قوصوه (טורקית עות'מאנית)
Kosova Vilayeti (טורקית)
Vilajeti i Kosovës (אלבנית)
Kosovski vilajet/Косовски вилајет (סרבית)
	דגל
ממשל
עיר בירה	פרישטינה ; אוסקופ
היסטוריה
הקמה	הקמת הווילאייט
תאריך	1877
פירוק	הסכם לונדון
תאריך	1913
ישות קודמת	וילאייט פריזרן
ישות יורשת	ממלכת סרביה ; ממלכת מונטנגרו ; אלבניה העצמאית ; ממלכת בולגריה

וילאייט קוסובו (בטורקית עות'מאנית: ولايت قوصوه;^[1] בטורקית: Kosova Vilayeti; באלבנית: Vilajeti i Kosovës; בסרבית: Косовски вилајет) הייתה חטיבה מנהלית ברמה הראשונה (וילאייט) של האימפריה העות'מאנית בחצי האי הבלקני שכללה את הטריטוריה המודרנית של קוסובו ואת החלק הצפון-מערבי של מקדוניה הצפונית. האזורים כיום הכוללים את מחוז סנג'ק בסרביה ומונטנגרו, למרות שהיו דה יורה תחת שליטה עות'מאנית, הם היו דה פקטו תחת כיבוש אוסטרו-הונגרי מ-1878 עד 1909, כפי שנקבע בסעיף 25 של חוזה ברלין.^[2] Üsküb (סקופיה) תפקדה כבירת המחוז ונקודת האמצע בין איסטנבול למחוזותיה האירופיים. אוכלוסייתה של אוסקוב, המונה 32,000 תושבים, הפכה אותה לעיר הגדולה ביותר במחוז, ואחריה פריזרן, המונה גם היא 30,000 תושבים.

הווילאייט עמד כמיקרוקוסמוס של החברה העות'מאנית; בגבולותיו שולבו קבוצות מגוונות של עמים ודתות: אלבנים, סרבים, בוסנים; מוסלמים ונוצרים, גם אורתודוקסים מזרחיים וגם קתולים. המחוז נודע בבעלי המלאכה ובערים החשובות שלו כמו İpek (היום פץ'), שבו הוקמו ארכיטקטורה עות'מאנית מובהקת ומרחצאות ציבוריים, שאת חלקם ניתן לראות עד היום. מקום הולדתה של הזהות הלאומית האלבנית פורסמה לראשונה בפריזרן, על ידי הליגה של פריזרן ב-1878.

כתוצאה מחוזה סן סטפנו ב-1878 תחילה, ולאחר מכן מהסכם ברלין המתוקן באותה שנה, שפיצל את האימפריה העות'מאנית, קוסובו הפכה לקו ההגנה הראשון של האימפריה העות'מאנית, עם כוחות מצב גדולים של חיילים עות'מאניים במחוז. לפני מלחמת הבלקן הראשונה ב-1912, צורתו ומיקומו של המחוז מנעו מסרביה וממונטנגרו גבול יבשתי משותף. לאחר המלחמה, חלקו הגדול של הווילאייט חולק בין מונטנגרו וסרביה. גבולות אלו אושרו כולם בהסכם לונדון ב-1913.^[3] האימפריה העות'מאנית הכירה לבסוף בגבולות החדשים בעקבות הסכם שלום עם ממלכת סרביה ב-14 במרץ 1914.

חלוקה מנהלית

הסנג'קים של הווילאייט:^[4]

סנג'ק אוסקופ (עם מחוזות: סקופיה, שטיפ, קראטובו, פהצ'בו, ראדוביש, קומאנובו, קריבה פלנקה, קצ'אניק)
סנג'ק פרישטינה (עם מחוזות: פרישטינה, וושטרי, ג'ילאן, פרשבו; גם מיטרוביצה ונובי פאזאר נוספו ב-1902)
סנג'ק איפק (עם מחוזות: פץ', ג'קובה, גוסיניה; גם בראן ורוז'איה נוספו ב-1902)
סנג'ק פריזרן (עם מחוזות: פריזרן, טטובו, גוסטיבר)
סנג'ק נובי פאזאר, (במקור עם מחוזות: נובי פאזאר, בראן, רוז'איה, סייניצה, נובה וארוש, ביילו פולה, קולאשין תחתית, פלייבליה, פרייפוליה, פריבוי)
- סנג'ק פליבליה, הוקם בשנת 1880 (עם מחוזות: פלייבליה, פרייפוליה, פריבוי)
- סנג'ק סייניצה, הוקם ב-1902 (עם מחוזות: סייניצה, נובה וארוש, ביילו פולה, קולאשין תחתית)

אוסקופ הייתה הבירה המנהלית של הווילאיט וערים חשובות נוספות כללו את פרישטינה (10,000 תושבים), איפק, מיטרוביצה ופריזרן.^[5] וילאייט קוסובו הקיף את אזור סנג'ק המקביל למרכז סרביה ומונטנגרו של ימינו יחד עם עיריית קוקס והאזור שמסביב בצפון אלבניה של ימינו. בין 1881 ל-1912 (הפרק האחרון שלו), הוא הורחב באופן פנימי כדי לכלול אזורים אחרים של הרפובליקה הצפונית של מקדוניה של ימינו, כולל יישובים עירוניים גדולים יותר כמו שטיפ (İştip), קומאנובו (Kumanova) וקרוטובה (Kratova).

היסטוריה

שנות ההקמה 1877–1879

וילאייט קוסובו הוקם ב-1877, והיה מורכב משטח גדול בהרבה מקוסובו המודרנית, שכן הוא כלל גם את סנג'ק נובי פזאר, סנג'אק ניש (עד 1878), האזור סביב פלאב וגוסיניה וכן את אזור הדיברה.^[6] אזורים אלה היו שייכים לאיילט ניש בעבר, לאיילט אוסקיב ולאחר 1865, לוילאייט הדנובה. בשנת 1868 הוקם וילאייט פריזרן עם הסנג'קים של פריזרן, דיברה, סקופיה וניש, אך הוא חדל להתקיים ב-1877.^[6]

במהלך ואחרי המלחמה הסרבית-עות'מאנית בשנים 1876–1878, בין 30,000 ל-70,000 מוסלמים, רובם אלבנים, גורשו על ידי הצבא הסרבי מסנג'ק ניש ונמלטו לווילאייט קוסובו.^[7]^[8]^[9]^[10]^[11]^[12]

בשנת 1878, הליגה של פריזרן הוקמה על ידי אלבנים מארבעה וילאייטים כולל וילאייט קוסובו. מטרת הליגה הייתה להתנגד לשלטון העות'מאני ולמדינות הבלקן החדשות שהוקמו.

מרד קומאנובו התרחש בתחילת 1878, והוא אורגן על ידי אספת ראשי המחוזות העות'מאנים של קומאנובו, קריבה פלנקה וקרוטבו בווילאייט קוסובו (בצפון מקדוניה הצפונית של ימינו) שביקשו לשחרר את האזור משליטת האימפריה העות'מאנית ולאחד אותה עם נסיכות סרביה שהייתה במלחמה עם העות'מאנים באותה תקופה. עם שחרור ניש (11 בינואר 1878) ווראניה (31 בינואר 1878) על ידי הצבא הסרבי, המרד הופעל במהלך האירוע האחרון עם קרבות גרילה. המורדים קיבלו סיוע חשאי מממשלת סרביה, אם כי המרד נמשך רק ארבעה חודשים, עד לדיכוי העות'מאנים.

גבולות המחוז השתנו כאשר האימפריה העות'מאנית איבדה שטח למדינות שכנות בחוזה ברלין בעקבות המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) וחלקים הועברו גם באופן פנימי לוילאייט מנאסטיר ולוילאייט סלוניקי. ב-1879, חלקים המערביים של סנג'ק נובי פאזאר, נפלו תחת כיבוש אוסטרו-הונגרי בהתאם לאמנת ברלין שהתירה גם את הכיבוש האוסטרו-הונגרי של בוסניה והרצגובינה (נשאר כך עד 1908).

התגבשות ומשבר 1879–1913

שני שינויים אדמיניסטרטיביים גדולים התרחשו ב-1880 וב-1902. על מנת להתמודד עם נוכחות צבאית אוסטרו-הונגרית בחלקים המערביים של סנג'ק נובי פאזאר, הוקם מחוז חדש ב-1880: סנג'ק פליבליה (Taşlica) עם המחוזות: פלייבליה, פרייפוליה ופריבוי. בשנת 1902 הועברו המחוזות של מיטרוביצה ונובי פאזאר לסנג'ק פרישטינה, והמחוזות של בראן ורוז'ג'ה לסנג'ק איפק. באותו זמן הוקם סנג'ק סייניצה (Seniçe) עם המחוזות: סייניצה, נובה וארוש, ביילו פולה וקולאשין התחתית.

ב-1910 פרץ בפרישטינה מרד מאורגן אלבני והוא התפשט עד מהרה לכל הווילאייט של קוסובו, ונמשך שלושה חודשים. הסולטאן העות'מאני ביקר בקוסובו ביוני 1911 במהלך שיחות הסדר שלום שכיסו את כל האזורים המיושבים באלבניה.

דמוגרפיה וארגון חברתי

וילאייט קוסובו כלל אוכלוסייה מגוונת שפוצלה לאורך קווים דתיים ואתניים, כאשר אלבנים, בולגרים, בוסנים וסרבים היו עיקר אוכלוסייתה.^[5]

אלבנים מוסלמים היוו את רוב האוכלוסייה בווילאייט קוסובו שכללה חלק חשוב מהמעמדות העירוניים-מקצועיים ובעלי האדמות של הערים הגדולות.^[13] קוסובו המערבית הייתה מורכבת מ-50,000 תושבים ואזור שנשלט על ידי מערכת השבטים האלבנית עם 600 אלבנים שמתים בשנה כתוצאה מנקמת דם.^[14] רמות Yakova (Gjakovë) הכילו 8 שבטים שהיו בעיקר מוסלמים ובאזור לומה ליד Prizren היו 5 שבטים, רובם מוסלמים.^[5] בעיירה איפק היו נוצרים שהיו בני האמונה הקתולית.^[5] בדומה למקביליהם בווילאייט שקודרה, למלזורים הקוסוברים היו פריבילגיות שבהן על ידי שירות צבאי כחיילים לא סדירים הם לא שילמו מיסים ונמנעו מגיוס לצבא.^[5] השלטון העות'מאני בקרב תושבי הרמה היה מינימלי עד לא קיים ופקידי ממשל היו מתחברים לבעלי כוח מקומיים כדי להפעיל כל צורה של סמכות.^[5] המאלסורים האלבניים הקוסובריים יישבו מחלוקות בינם לבין עצמם באמצעות חוק ההר שלהם ופקידים עות'מאנים לא ראו בעין יפה את האוטונומיה שהפעילו.^[15] בשנות ה-80 של המאה ה-19 מנקודת מבט אלבנית, הסנג'קים של איפק, פריזרן, פרישטין, אוסקופ ויניפאזר בתוך וילאייט קוסובו השתייכו לאזור ג'ניה.^[16]

בוסניאקים מוסלמים ששפת האם שלהם הייתה סלאבית היוו חלק ניכר מאוכלוסיית וילאייט קוסובו והתרכזו בעיקר בסנג'ק יניפאזר שהכיל כמה בעלי אדמות בוסניים בולטים.^[13] פליטים צ'רקסים שהגיעו מרוסיה יושבו מחדש על ידי השלטונות העות'מאניים בתוך וילאייט קוסובו ב-1864, מונים כ-6,000 איש עד שנות ה-90 של המאה ה-19 וסיפקו למדינה בעת הצורך חיילי עזר.^[13]

בחצי הצפוני של וילאייט קוסובו הסרבים האורתודוקסים היו הקבוצה הנוצרית הגדולה ביותר והיוו רוב באזורים המזרחיים.^[13] סרבים אורתודוקסים היו תחת הסמכות הכנסייתית של הפטריארכיה האקומנית של קונסטנטינופול ומטרופולין, לרוב ממוצא יווני, חי בפרישטינה וניהל את ענייני האוכלוסייה האורתודוקסית במחוז.^[13] בפריזרן התקיים סמינר עם 100 סמינרים תושבים ורבים מהם יוצאי מונטנגרו.^[13] משנות ה-60 של המאה ה-19 ואילך, סרביה נקטה במדיניות פעילה של תמיכה בסרבים בקוסובו, שכללה שליחת מורים לווילאייט, מתן סובסידיות לסיוע לבתי ספר סרבים ומתן מלגות ללימודים בבלגרד.^[13] מועדוני תרבות סרבים היו פעילים במרכזים עירוניים גדולים שהכילו אוכלוסייה סרבית נכבדה, כאשר כמה סרבים מקומיים תמכו בהשתלבות עתידית של המחוז בסרביה רבתי.^[13] בתי ספר סרבים במחוז משכו גם כמה אלבנים מוסלמים כתלמידים.^[13] כמה אלפי ארמנים אכלסו את קוסובו וילאייט.^[13] בולגרים חיו בחציו הדרומי של וילאייט קוסובו.^[13]

סטטיסטיקה דמוגרפית

היו מספר הערכות לגבי המוצא האתני והשיוך הדתי של אוכלוסיית המחוז ההטרוגני.

1881–1882

לפי המפקד הכללי העות'מאני של 1881/82-1893 אוכלוסיית הווילאייט הייתה כדלקמן:^[17]

מוסלמים - 409,510
יוונים^[18] - 29,393
בולגרים - 274,793
יהודים - 1,706
פרוטסטנטים - 97
לטינים - 5,585

1887

רישומים עות'מאניים של המחוז מ-1887 העריכו כי האלבנים היוו יותר ממחצית מאוכלוסיית וילאייט קוסובו מרוכזת בסנג'קים של איפק, פריזרן ופרישטין.^[5] בסנג'קים של Yenipazar, Taşlica ו-Üsküp, האלבנים היוו חלק קטן יותר מהאוכלוסייה.^[5]

1899

סטטיסטיקה אוסטרית שפורסמה בשנת 1899 העריכה:^[19]

182,650 אלבנים (47.88%)
166,700 סרבים (43.7%)

1901

לפי השנתונים העות'מאניים, בשנת 1901, בווילאייט קוסובו, שהקיף חמישה סנג'קים: סקופיה, פריסטינה, פריזרן, נובי פזאר ופליבליה, היו 964,657 תושבים; שני שלישים היו מוסלמים ושליש היו נוצרים. המוסלמים היו בעיקר אלבנים והנוצרים היו בעיקר סרבים. השנתונים, לעומת זאת, נחשבים למקורות בלתי מהימנים מכיוון שהם, במחוזות מסוימים, לא רשמו את אוכלוסיית הנשים, אלא איזנו את המספרים מול אוכלוסיית הגברים, אם כי עובדה ידועה היא שמספר ראשי הגברים עלה על מספר ראשי הנשים לאורך תקופה זו לא רק באותן ארצות אלא גם בסרביה עצמה.^[20]

1906

העיתונאי הבריטי ה. בריילספורד העריך ב-1906^[21] כי שני שלישים מאוכלוסיית קוסובו היו אלבנים ושליש סרבים. במחוזות המערביים המאוכלסים ביותר של ג'קובה ופץ' נאמר כי יש בין 20,000 ל-25,000 משקי בית אלבניים, לעומת כ-5,000 משקי בית סרבים. מפה של אלפרד סטד,^[22] שפורסמה ב-1909, מראה שמספר דומה של סרבים ואלבנים חיו בשטח.

1911

על פי נתוני המפקד העות'מאני, סך האוכלוסייה היה 1,602,949 עם ההרכב האתני-דתי הבא:^[23]

מוסלמים - 959,175
בולגרים (כולל סרבים) - 531,453
יוונים (כולל סרבים) - 92,541
קתולים - 14,887
יהודים - 3,287
אחר - 1,606

1912

מאמר שפורסם במגזין הבלגי Ons Volk Ontwaakt (אומתנו מתעוררת) ב-21 בדצמבר 1912 העריך כי חיים 827,100 תושבים:^[24]

אלבנים מוסלמים - 418,000
בולגרים נוצרים - 250,000
סרבים אורתודוקסים - 113,000
מעורב - 22,000
בולגרים מוסלמים - 14,000
טורקים מוסלמים - 9,000
ולאך האורתודוקסי - 900
יוונים אורתודוקסים - 200

מפות דמוגרפיות

מפה אתנוגרפית של הבלקן בסוף המאה ה-19
מפת וילאייט קוסובו בתוך האימפריה העות'מאנית (1905)
מפה אתנוגרפית של הבלקן מאת הפרו-יווני א. סינבט משנת 1877, פרופסור צרפתי לליציאום העות'מאני של קונסטנטינופול

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וילאייט קוסובו בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Salname-yi Vilâyet-i Kosova ("Yearbook of the Vilayet of Kosovo"), Kosova vilâyet matbaası, Kosova [Serbia], 1318 [1900].
^ http://www.mtholyoke.edu/acad/intrel/boshtml/bos128.htm (אורכב 23.04.2016 בארכיון Wayback Machine) Anderson, Frank Maloy and Amos Shartle Hershey, The Austrian occupation of Novibazar, Handbook for diplomatic history of Europe, Asia and Africa
^ "(HIS,P) Treaty of Peace between Greece, Bulgaria, Montenegro, Serbia on the one part and Turkey on the other part. (London) May 17/30, 1913". www.zum.de. 24 במאי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
^ "Kosova Vilayeti - Tarih ve Medeniyet". tarihvemedeniyet.org. 8 באוקטובר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ Gawrych 2006, p. 34.
^ ¹ ² Grandits, Hannes; Clayer, Nathalie; Pichler, Robert (15 במאי 2011). Conflicting Loyalties in the Balkans: The Great Powers, the Ottoman Empire ... ISBN 9781848854772. {{cite book}}: (עזרה)
^ Pllana, Emin (1985).
^ Rizaj, Skënder (1981).
^ Şimşir, Bilal N, (1968).
^ Bataković, Dušan (1992). The Kosovo Chronicles. Plato.
^ Elsie, Robert (2010). Historical Dictionary of Kosovo. Scarecrow Press. p. XXXII. ISBN 9780333666128.
^ Stefanović, Djordje (2005).
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ ¹¹ Gawrych 2006, p. 35.
^ Gawrych 2006, pp. 30, 34.
^ Gawrych 2006, pp. 34–35.
^ Gawrych, George (2006). The Crescent and the Eagle: Ottoman rule, Islam and the Albanians, 1874–1913. London: IB Tauris. pp. 28–29. ISBN 9781845112875.
^ Karpat, Kemal H. (1985). Ottoman Population, 1830-1914: Demographic and Social Characteristics (באנגלית). University of Wisconsin Press. pp. 148–149. ISBN 978-0-299-09160-6.
^ Source note: The term "Greek" includes also those attached to the Orthodox church whose language is Arabic; the "Greeks" in Syria and Jerusalem should be in some other category.
^ Detailbeschreibung des Sandzaks Plevlje und des Vilajets Kosovo (Mit 8 Beilagen und 10 Taffeln), Als Manuskript gedruckt, Vien 1899, 80-81.
^ Milovan Radovanović, "Antropogeografske i demografske osnove razvoja naseljenosti u Srbiji," /Anthropogeographical and Demographic Elements of Population Density in Serbia/ in Zbornik radova Geografskog instituta "Jovan Cvijić", 4.3 (Belgrade: SANU, 1991), p. 78
^ H. N. Brailsford, Macedonia, Its Races and Their Future, London, 1906, p. 274:Today the Serbs are a remnant which has dwindled by emigration, massacre, and forced conversion, to the rank of a mere third of the population.
^ Servia by the Servians, Compiled and Edited by Alfred Stead, With a Map, London (William Heinemann), 1909.
^ Teaching Modern Southeast European History (אורכב 20.03.2012 בארכיון Wayback Machine).
^ Published on 21 December 1912 in the Belgian magazine Ons Volk Ontwaakt (Our Nation Awakes) - view the table of Vilajet Kossowo: Skynet GodsdBalkan (אורכב 31.08.2012 בארכיון Wayback Machine)

[1] Salname-yi Vilâyet-i Kosova ("Yearbook of the Vilayet of Kosovo"), Kosova vilâyet matbaası, Kosova [Serbia], 1318 [1900].

[2] ttp://www.mtholyoke.edu/acad/intrel/boshtml/bos128.htm (אורכב 23.04.2016 בארכיון Wayback Machine) Anderson, Frank Maloy and Amos Shartle Hershey, The Austrian occupation of Novibazar, Handbook for diplomatic history of Europe, Asia and Africa

[3] "(HIS,P) Treaty of Peace between Greece, Bulgaria, Montenegro, Serbia on the one part and Turkey on the other part. (London) May 17/30, 1913". www.zum.de. 24 במאי 2023. {{cite web}}: (עזרה)

[a-ids-4] "Kosova Vilayeti - Tarih ve Medeniyet". tarihvemedeniyet.org. 8 באוקטובר 2009. {{cite web}}: (עזרה)

[Gawrych34-5] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ Gawrych 2006, p. 34.

[conf-loy-6] ¹ ² Grandits, Hannes; Clayer, Nathalie; Pichler, Robert (15 במאי 2011). Conflicting Loyalties in the Balkans: The Great Powers, the Ottoman Empire ... ISBN 9781848854772. {{cite book}}: (עזרה)

[7] Pllana, Emin (1985).

[8] Rizaj, Skënder (1981).

[9] Şimşir, Bilal N, (1968).

[Batakovic1992-10] Bataković, Dušan (1992). The Kosovo Chronicles. Plato.

[Elsie2010-11] Elsie, Robert (2010). Historical Dictionary of Kosovo. Scarecrow Press. p. XXXII. ISBN 9780333666128.

[12] Stefanović, Djordje (2005).

[Gawrych35-13] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ ¹¹ Gawrych 2006, p. 35.

[Gawrych3034-14] Gawrych 2006, pp. 30, 34.

[Gawrych3435-15] Gawrych 2006, pp. 34–35.

[Gawrych2829-16] Gawrych, George (2006). The Crescent and the Eagle: Ottoman rule, Islam and the Albanians, 1874–1913. London: IB Tauris. pp. 28–29. ISBN 9781845112875.

[karpat18301914-17] Karpat, Kemal H. (1985). Ottoman Population, 1830-1914: Demographic and Social Characteristics (באנגלית). University of Wisconsin Press. pp. 148–149. ISBN 978-0-299-09160-6.

[18] Source note: The term "Greek" includes also those attached to the Orthodox church whose language is Arabic; the "Greeks" in Syria and Jerusalem should be in some other category.

[19] Detailbeschreibung des Sandzaks Plevlje und des Vilajets Kosovo (Mit 8 Beilagen und 10 Taffeln), Als Manuskript gedruckt, Vien 1899, 80-81.

[20] Milovan Radovanović, "Antropogeografske i demografske osnove razvoja naseljenosti u Srbiji," /Anthropogeographical and Demographic Elements of Population Density in Serbia/ in Zbornik radova Geografskog instituta "Jovan Cvijić", 4.3 (Belgrade: SANU, 1991), p. 78

[21] H. N. Brailsford, Macedonia, Its Races and Their Future, London, 1906, p. 274:Today the Serbs are a remnant which has dwindled by emigration, massacre, and forced conversion, to the rank of a mere third of the population.

[22] Servia by the Servians, Compiled and Edited by Alfred Stead, With a Map, London (William Heinemann), 1909.

[23] Teaching Modern Southeast European History (אורכב 20.03.2012 בארכיון Wayback Machine).

[skynet-24] Published on 21 December 1912 in the Belgian magazine Ons Volk Ontwaakt (Our Nation Awakes) - view the table of Vilajet Kossowo: Skynet GodsdBalkan (אורכב 31.08.2012 בארכיון Wayback Machine)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

PROFILPELAJAR.COM

וילאייט קוסובו

חלוקה מנהלית

היסטוריה

שנות ההקמה 1877–1879

התגבשות ומשבר 1879–1913

דמוגרפיה וארגון חברתי

סטטיסטיקה דמוגרפית

1881–1882

1887

1899

1901

1906

1911

1912

מפות דמוגרפיות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Read other articles:

Harold Walter Kroto

Falken Tire

سجلات وإحصائيات دوري أبطال أوروبا

Koto Tangah, Padang

Chirom Indira

Stephan Lichtsteiner

Giulianova Calcio 2006-2007

Chris Webber

莱奥波尔多·加尔铁里

Hunter Schafer

صائت مركزي شبه مفتوح

Water supply and sanitation in Morocco

Alexandria in the Caucasus

Ministry of Foreign Affairs and Expatriates (State of Palestine)

Nobel Prize in Literature

XIX secolo

Busano

2012 MTV Movie Awards

Mosque

Daftar bandar udara di Grenada