PROFILPELAJAR.COM

וְרָאנְיֶה
**Врање**
סמל וראניה	דגל וראניה דגל וראניה
	מראה העיר מהגבעות הסמוכות.
	מראה העיר מהגבעות הסמוכות.
מדינה	סרביה
מחוז	פצ'יניה
ראש העיר	זוראן אנטיץ'
תאריך ייסוד	1093
שטח	860 קמ"ר
גובה	487 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	55,214 (2022)
‑ במטרופולין	83,524 (2011)
‑ צפיפות	103 נפש לקמ"ר (2002)
קואורדינטות	42°33′N 21°54′E / 42.550°N 21.900°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.vranje.org.rs
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת סרביה רגילה) בלגרד נובי; סאד; ניש קראגויבאץ סובוטיצה זרניאנין פנצ'בו צ'אצ'אק נובי; פאזאר; קראלייבו קוסובו רומניה בולגריה מקדוניה; הצפונית; אלבניה מונטנגרו בוסניה; והרצג.; קרואט. הונגריה הים; האדריאטי; וראניה

וְרָאנְיֶה (בסרבית קירילית: Врање) היא עיר בדרום סרביה ומרכז מנהלי של מחוז פצ'יניה, השוכנת 347 קילומטרים דרומית לבירה בלגרד וסמוכה לגבולות בולגריה ומקדוניה הצפונית.

היסטוריה

אזור וראניה יושב לראשונה על ידי שבטים תראקים. במהלך המאה ה-1 לפנה"ס נכבש השטח על ידי האימפריה הרומית ובמקום נבנתה מצודת דרכים. באמצע המאה ה-6 הוחרב האזור על ידי ההונים וננטש מתושביו. בהמשך נשלט המקום על ידי האימפריה הבולגרית הראשונה והאימפריה הביזנטית. היישוב מתועד לראשונה בכתבים ביזנטיים מ-1093 כחלק מנסיכות רשקה. ב-1455 נכבשה וראניה על ידי צבאותיו של מהמט השני, סולטאן האימפריה העות'מאנית והעות'מאנים שלטו במקום עד ינואר 1878, עת שוחרר על ידי הסרבים במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878). בראשית המאה ה-20 מנתה העיר כ-12,000 תושבים ונכללה בשטח ממלכת סרביה.

במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר על ידי צבא ממלכת בולגריה. לאחר סיום המלחמה טענו הסרבים כי הבולגרים ביצעו מעשי טבח באזרחי בעיר. ראש הממשלה הבולגרי אלכסנדר סטמבוליסקי מינה ועדת חקירה לבדיקת הסוגיה אך מסקנותיה לא פורסמו. במהלך המלחמה, מונה הקולונל היהודי אברהם תג'ר למפקד חיל המצב בעיר והוא העיד כי קיבל הוראה ממפקדיו להוציא להורג את ראשי היישוב ופרנסיו וכי סירב לפקודה בשל היותה בלתי אנושית. תג'ר הועבר מתפקידו והועמד לדין צבאי בגין סירוב פקודה בעת קרב. לאחר מספר דיונים, זוכה תג'ר בערכאה צבאית עליונה. לאחר המלחמה מונה תג'ר על ידי ראש הממשלה סטמבוליסקי להיות אחד מנציגי בולגריה לוועידת השלום בפריז, כשאחת ממטרות המינוי הייתה הצגת פניו האנושיות של הצבא הבולגרי.^[1]

לאחר מלחמת העולם הראשונה, נכללה וראניה בשטח ממלכת יוגוסלביה והאזור עבר תהליך תיעוש, בעיקר בתחום הטקסטיל. ב-9 באפריל 1941 נכבשה העיר על ידי הוורמאכט וב-22 באפריל הועבר האזור לחזקת ממלכת בולגריה, אשר הייתה בעלת בריתה של גרמניה הנאצית מתוקף חתימתה על ההסכם התלת-צדדי. ב-11 במרץ 1943 ביצעו שוטרים וחיילים בולגרים אקציה בכל רחבי מקדוניה והשטח הסרבי המסופח ועצרו אלפי יהודים. לפי נתוני משרד הפנים הבולגרי 26 מהעצורים היו תושבי גבגליה, וראניה, ולס וסטרומיצה. העצורים הובלו למחנה המעצר מונופול שבסקופיה ומאוחר יותר גורשו אל מותם במחנה טרבלינקה.^[2] ב-7 בספטמבר 1944 שוחררה העיר על ידי כוחותיו של יוסיף ברוז טיטו והיא נכללה בשטחי יוגוסלביה. ב-1951 נפגעה וראניה מרעש אדמה שגרם נזק למבנים בעיר. לאחר פירוק יוגוסלביה והקמת סרביה נכללה וראניה בשטחה.

כלכלה

וראניה שוכנת סמוך לעורק התחבורה העשירי של נתיבי התעבורה הפאן-אירופיים המקשר אותה לנמלי התעופה האזוריים, מרחק כ-90 קילומטרים מניש ומנמל התעופה סקופיה, 285 קילומטרים מנמל התעופה הבינלאומי סלוניקי מקדוניה ומנמל הים של סלוניקי. קרבה זו הפכה את וראניה לצומת דרכים מסחרית אזורית. עד לראשית המאה ה-20 התבססה כלכלת היישוב על אומנים בתחומי הטקסטיל. בהמשך, התפתחה בעיר גם תעשיית עיבוד טבק במקביל לתיעושו של ענף הטקסטיל. מבצע מבצע כוח מאוחד של נאט"ו במהלך מלחמת קוסובו ובהמשך ב-2000, הדחתו של סלובודן מילושביץ' מהשלטון ואי השקט הפוליטי שנלווה אליו, הובילו למשבר כלכלי בסרביה. אחוז האבטלה באזור וראניה עלה בשל סגירתם של מפעלי תעשייה והאמיר ב-2010 לכדי 28.5 אחוזים מכלל האוכלוסייה העובדת. התהליך לווה בהגירת עבודה מיישובי הסביבה לעיר עצמה. בהמשך, חלה התאוששות מסוימת והענפים המרכזיים בתמ"ג העיר הם: תעשיית עץ, הלבשה והנעלה, טקסטיל, תעשייה כימית ומוצרי בניין.

דמוגרפיה

מנתוני מפקדי אוכלוסין עולה, כי במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 חלה עלייה במספר התושבים בעיר, בעיקר בשל הגירה פנימית מיישובי הסביבה לצורכי עבודה. בין 1991 ל-2011 נרשמה עלייה של 6.4 אחוזים במספר תושבי העיר. בראשית העשור השני של המאה ה-21 נשמרת יציבות במספר התושבים עם נטייה לירידה קלה. הגיל הממוצע של האוכלוסין הוא 35.8 (35 לגברים ו-36.6 לנשים). מבחינת התפלגות המוצא האתני עולה כי נכון ל-2002, היו 93.39 אחוזים מהאוכלוסייה ממוצא סרבי, 4.75 אחוזים היו בני רומה והשאר בני מיעוטים שונים. מבחינת מגזרי התעסוקה עולה כי 43.5 אחוזים מועסקים בענפי התעשייה, 10.6 אחוזים בענף המסחר ו-8.31 אחוזים במיגזר הציבורי.

חינוך, תרבות ואמנות

אחד מאתריה הבולטים של העיר המופיע על סמלה, הוא "הגשר הלבן" או "גשר האוהבים" אשר נבנה ב-1844 מאבן לבנה מעל נחל וראניה. הגשר הוכרז אתר מורשת סרבית. בעיר שוכנת כנסיית "פטרוניוס הקדוש" שהוקמה ככל הנראה בשלהי המאה ה-12 ולאחר הכיבוש העות'מאני הוסבה למסגד. בפאתי העיר מצויים שרידי מצודה מהמאה ה-11, עידן נסיכות רשקה. עוד מצויה במקום כנסיית "ניקולאוס הקדוש" שהוקמה במהלך המאה ה-14 ושרידו של חמאם עות'מאני שנבנה ב-1690.

בווראניה פועל מוזיאון הממוקם בביתו של הפאשה העות'מאני שהוקם ב-1765 וספרייה מרכזית ותיאטרון הנושאת את שמו של בוריסב "בורה" סטאנקוביץ' (סרבית קירילית: Борисав Бора Станковић‏; 1876 - 1927) שהיה אחד מסופריה הבולטים של סרביה ויליד וראניה. בעיר פועלים 15 בתי ספר יסודיים ו-8 בתי ספר תיכוניים ובכללם בתי ספר מכינים לתחום הרפואה, התעשייה הכימית ובתי ספר טכנולוגיים.

אקלים

בווראניה שורר אקלים ממוזג מתון. ערכי הקיצון של הטמפרטורה הממוצעת נעים מ-3.9^oc- בינואר ועד 27.6^oc באוגוסט. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 614 מילימטרים. החודש הגשום בשנה הוא יוני בו יורדים בממוצע 70.9 מילימטרים של גשם והשחון הוא אוגוסט בו יורדים בממוצע 38.7 מילימטרים.

אקלים בוראניה
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר	שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	3	6.2	11.3	16.7	21.6	24.8	27.3	27.6	24	18	10.6	4.6	16.3
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	-3.9	-1.8	1.3	5.4	9.6	12.6	13.9	13.8	10.5	6	1.8	-2.2	5.6
משקעים ממוצעים (מ"מ)	41.4	43.4	46	51.7	65	70.9	50.4	38.7	45.4	46.2	62.9	52	614
מקור: ^[3]

ערים תאומות

פולין נובי סונץ', פולין

גלריית תמונות

"הגשר הלבן", אחד מסמליה הבולטים של וראניה
הקתדרלה של וראניה שהוקמה באמצע המאה ה-19
האנדרטה לזכרו של הסופר בוריסב סטנקוביץ'
נחל וראניה החוצה את העיר
מוזיאון העיר הממוקם בביתו של הפאשה העות'מאני והוקם ב-1765
שרידי המצודה מימי הביניים
פסטיבל פולקלור מקומי
הנוף הסובב את העיר ביום חורפי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וראניה בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של וראניה

הערות שוליים

^ אלברט רומנו, מאבק בין מתונים וקיצונים בהסתדרות הציונית, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 291 – 292.
^ חיים קשלס, תעודות ומסמכים, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 848.
^ [1] מתייחס לתקופה שבין 1961 – 1990 (בסרבית)