התאמה מגדרית (נקראה בעבר "שינוי מין") הוא הכינוי למספר סדרות אפשריות של טיפולים שמטרתם לשנות את מראה גופו של אדם כך שיתאים יותר למגדר שאליו הוא חש שייך בנפשו. ההליכים הרפואיים הננקטים שונים בין אנשים טרנסים שונים, ויש כאלו שלא נוקטים בהליכים רפואיים כלל.[1]
אנשים שעוברים תהליך של התאמה מגדרית משנים לרוב גם היבטים אחרים של ביטוי המגדר שלהם, כולל שינויים חיצוניים שאינם רפואיים, כגון התאמת תסרוקת, קוסמטיקה וביגוד בהתאם למקובל ולמצופה בסביבתם מהמגדר איתו הם מזדהים. בנוסף, הם פועלים מול הרשויות לשינוי רישום המגדר ושמם הפרטי כך שיתאימו למגדר המבוקש על ידם.[1]
זהות מגדרית היא תחושת הזהות האישית של הפרט עם אחת מקטגוריות המגדר.[3][4] זהות מגדרית יכולה להתאים לזוויג שניתן לאדם בזמן הלידה ויכולה להיות שונה ממנו. מין האדם (זוויג) נקבע על פי מאפיינים ביולוגיים בלבד. לעומת זאת גיבוש הזהות המגדרית כולל היבטים של ביולוגיה, התפתחות, חיברות ותרבות.[5] אנשים שזהותם המגדרית שונה מהמין שניתן להם בזמן הלידה, מכונים טרנסג'נדרים, ואלה הבוחרים לשנות את מינם מכונים טרנסקסואלים.
מקורות התהליך
הסיבה להתחלת תהליך להתאמה מגדרית מכל סוג היא ברוב המקרים דיספוריה מגדרית שהיא סוג של מצב דיכאוני. אדם עם דיספוריה מגדרית מתייסר מכך שגופו לא הולם מספיק את זהותו המגדרית ותפקודו היומיומי (כגון עבודה, לימודים, חיי חברה ועוד). רבים מהעוסקים בתחום בריאות הנפש (פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים ועוד), כמו גם רופאים רבים, מציינים כי תהליך התאמה מגדרית הוא בדרך כלל הפתרון העדיף לבעיית הדיספוריה המגדרית, וכי הוא המבטיח תפקוד מרבי בחברה לאדם עם דיספוריה מגדרית, בהשוואה לטיפולים אחרים.[2]
סקירות ומחקרים מהעשור השני של המאה ה-21 מצאו השפעות חיוביות על בריאותם הנפשית של מטופלים בטיפול הורמונלי.[7][8][9][10][11] במדינות רבות, מומלץ על מתן טיפול הורמונלי לכל המטופלים המעוניינים בכך אשר עומדים בתנאי הזכאות לטיפול, בכפוף להסכמה מדעת ולאחר קבלת מידע על תופעות הלוואי והסיכונים.[12][13]
טיפול בהורמונים מאששי-מגדר לעיתים קרובות מלווה בחוסר פוריות, שייתכן שאינה הפיכה.[14][15]בשל כך, ישנה בישראל המלצה למטופלים שעתידים לעבור טיפול הורמונלי לעבור קודם לכן טיפול לשימור פריון.[16][17]
התאמה מגדרית בילדות וגיל ההתבגרות
מחקרי עוקבה שונים מהעשור השני של המאה ה-21 מצאו כי ללא שום התערבות רפואית רוב הילדים החווים דיספוריה מגדרית בילדות לא יאובחנו בדיספוריה מגדרית בהגיעם לבגרות.[18] עם זאת, מחקר עוקבה משנת 2022 שעקב אחרי 317 ילדים שהזדהו כטרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות ועברו מעבר חברתי מלא (כלומר שינו את לשון הפנייה אליהם ואת הביטוי המגדרי שלהם) מצא כי לאחר חמש שנים רק שמונה מהם (2.5%) חזרו להזדהות כסיסג'נדרים, וכי אף אחד מבין השמונה לא החל טיפול בלתי-הפיך במהלך תקופת המחקר.[19][20] האפשרויות להתאמה מגדרית מוגבלות עבור ילדים ומתבגרים החווים דיספוריה מגדרית, לעומת מבוגרים. מסמך ההמלצות לטיפול של האיגוד המקצועי העולמי לבריאות טרנסג'נדרים (אנ') מכיל פרקים נפרדים עבור תקופת הילדות וגיל ההתבגרות.
סקירת ספרות שנערכה כחלק מסקירת קאס ופורסמה ב-2024 מצאה שישנו מחסור במחקר איכותי על טיפול הורמונלי עבור בני נוער החווים דיספוריה מגדרית או אי-התאמה מגדרית, שיש ראיות מסוימות לכך שטיפול הורמונלי משפר מדדים פסיכולוגיים לאחר 12 חודשים, אך שהראיות לא מספקות/לא עקביות בנוגע לסיכונים וליתרונות הפיזיים של הטיפול. בעקבות כך מסקנות הסקירה ממליצות כי צריך להיות "רציונאל קליני ברור" למרשם של טיפול הורמונלי מתחת לגיל 18.[21] הסקירה ספגה ביקורת ממספר ארגונים רפואיים בינלאומיים.[22][23][24]
בגילאי טרום ההתבגרות אין במסמך המלצות רפואיות לטיפול בדיספוריה מגדרית.[25] חלק מהילדים, אך לא כולם, עשויים לעבור שינוי חברתי, כמו המגדר בו יציגו את עצמם - למשל הלבוש או השם וכינויי הגוף בהם ישתמשו. ההמלצה להורים ואנשי מקצוע היא להגיב בצורה תומכת לילדים שרוצים להיות מזוהים עם המגדר שתואם את תחושת המגדר שלהם. הטיפול עשוי גם לכלול תמיכה פסיכו-חינוכית לפיתוח מיומנויות הסתגלות.[26]
עבור מתבגרים עם חוסר שביעות רצון הקשורה למגדר ולגוף ניתן לשקול טיפול רפואי כשמתחיל תהליך הבגירה. ההמלצה לאנשי מקצוע היא לספק למתבגרים מידע על שיטות להסתרת מאפייני מין, כגון חבישת חזה, או צורות הפיכות אחרות להתמודדות עם המצוקה שלהם מהאנטומיה הקשורה לחזה או לאיברי המין ולדון עימם על היתרונות והסיכונים. עוד מומלץ לערב הורים או אפוטרופוסים בהחלטות הקשורות לטיפול בהורמונים מאששי-מגדר או ניתוח, אלא אם מעורבותם עשויה להזיק למתבגר. ההמלצה לטיפולים בהורמונים או ניתוח תעשה על ידי איש מקצוע רק תחת תנאים מסוימים ביניהם: המתבגר אובחן כסובל מאי-התאמה מגדרית על פי ה-ICD-11, חווה חוסר התאמה מגדרית לאורך זמן, מציג בשלות קוגניטיבית ורגשית לתת הסכמה מדעת לטיפול, ונמצא לפחות בשלב טאנר שני. המלצה לניתוח תעשה רק אחרי 12 חודשים של טיפול הורמונלי מאושש-מגדר, בכפוף לתוצאות. יוצא הדופן מהיבט זה הוא ניתוח ליצירת חזה גברי אצל נערים טרנסג'נדרים. מחקרים הראו כי הדיספוריה הקשורה לחזה אצלם מלווה ברמות גבוהות של חרדה, דיכאון ומצוקה, וטיפול בטסטוסטרון אינו משפיע על כך. על כן ניתן לשקול ניתוח חזה במתבגרים אלה, ומחקרים הראו תוצאות טובות וחרטה מינימלית בקבוצה זו. באופן כללי, הזמינות של ניתוחים להתאמה מגדרית עבור קטינים שונה ממדינה למדינה.[27]
בפברואר 2024 אישרה ברוב גדול האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה מסמך מדיניות בו הובעה תמיכה בטיפול מאשש-מגדר לקטינים טרנסג'נדרים, וכן הובעה התנגדות לחקיקה נגד טיפולים כאלו, עליה נאמר כי היא "מנוגדת לעקרונות הטיפול מבוסס-ראיות, זכויות אדם, צדק חברתי".[28][29]
טיפול בחוסמי הורמונים (אנ'), הוא תהליך הפיך[30][31][32] שמדכא את ייצור הורמוני המין ומונע את תהליך הבגירה. בגילאי ההתבגרות המאוחרת עשויים להציע הורמונים מאוששי-מגדר לפיתוח מאפייני מין משניים התואמים את זהותם המגדרית.[25]
^Sexual Orientation and Gender Expression in Social Work Practice, edited by Deana F. Morrow and Lori Messinger (2006, ISBN 0231501862), page 8: "Gender identity refers to an individual's personal sense of identity as masculine or feminine, or some combination thereof."
.jpg)
