הקארדו היה רחוב ראשי בירושלים בתקופה הרומית והביזנטית, בתוואי צפון-דרום, העובר משער שכם לשער האשפות.

לאחר מרד בר כוכבא שהתחולל בשנים 132–135, בנה הקיסר הרומי אדריאנוס על חורבות ירושלים את העיר החדשה איליה קפיטולינה. היא נבנתה במתכונת ערים רומיות (תכנון היפודמי) וכללה את צירי הקארדו (בכיוון צפון–דרום) והדקומנוס (בכיוון מזרח-מערב). משני צידי הקארדו היו שדרות עמודים, שתמכו בקירוי למדרכות רחבות - משני צידיו - כשמעבר להן היו חנויות.

בירושלים, בשונה מתוכנית עיר רומית אידיאלית, נבנה קארדו נוסף: הקארדו המזרחי, "קארדו ולנטיס", הנמשך משער שכם לכיוון שער האשפות, והוא בתוואי הגיא המרכזי המכונה על ידי יוספוס פלביוס ה"טירופיאון". בגלל אילוצי הטופוגרפיה של העיר מסלול הקארדו המזרחי אינו ישר, אלא מתפתל בתוואי הנחל. גם ה"דקומנוס מכסימוס" של ירושלים אינו אידיאלי כיוון שמהלכו נחסם על ידי הרחבה הגדולה של הר הבית שנותרה מימי בית שני. לכן, גם הדקומנוס מפוצל לשניים: החלק הראשון נמשך משער האריות עד למפגש עם הקארדו המשני (טאריק אל ואד, "דרך הנחל"), ובו שבע תחנות ראשונות בנתיב "דרך הייסורים" (הויה דולורוזה); החלק השני נמשך משער יפו ועד להר הבית ברחובות דוד והשלשלת (בתוואי הנחל הצולב).

בתקופה הרומית נמשך הקארדו משער שכם עד מרכז העיר, שהיה בסמוך לכנסיית הקבר. בתקופה הביזנטית (המאה ה-6), האריך הקיסר יוסטיניאנוס הראשון את הקארדו עד לשער ציון, כדי לאפשר גישה נוחה לכנסייה "החדשה" שבנה - "כנסיית הניאה". במפת מידבא מאותה תקופה, מתוארים צירי הקארדו והדקומנוס של ירושלים כמפורט לעיל.

שרידי הקארדו נחשפו בחפירות ארכאולוגיות שערך באזור העיר העתיקה לאחר מלחמת ששת הימים פרופ' נחמן אביגד, וניתן לראותם היום בלב הרובע היהודי בירושלים. באתר מוצב העתק של מפת מידבא עם תיאור ברור של הקארדו. ב-1971 זכתה הצעת האדריכלים שלמה אהרונסון, פטר בוגוד ואסתר ניב קרנדל בפרס הראשון, בתחרות לתכנון אזור הקארדו (האזור שבין רחוב היהודים לרחוב חב"ד, ובין רחוב דוד לבית הכנסת צמח צדק). במקור, תוכננו בתי מלון מעל לקארדו, אך משרד הבינוי והשיכון החליט על הסבת השטח מעל לרחוב המסחרי למגורים. בחפירות הארכאולוגיות שנערכו לקראת שיחזור בית כנסת החורבה השוכן מזרחית ובסמוך לקארדו, באוגוסט 2005, נתגלה לראשונה חלק של רחוב שהתפצל מן הקארדו מזרחה. כמו כן נמצאה שם קשת ניצבת שלמה, הבנויה מאבני גזית, אף היא מן התקופה הביזנטית.

כאמור, מפת מידבא מראה בבירור שני רחובות אורך, הקארדו המרכזי (קארדו מכסימוס) המעוטר בשני טורי עמודים, משער שכם עד אזור כנסיית הניאה, והקארדו המזרחי (ה"משני", קארדו ולנטיס) המצוין כבעל טור עמודים יחיד, לאורך ציר ה"טירופיאון". במקורות כתובים מן התקופה הביזנטית מתואר הקארדו המרכזי כציר התנועה הראשי של התהלוכות הדתיות. לפי חפירות שנערכו בשנים 2005–2009 עולה כי ייתכן שהאבחנה בין הקארדו "הראשי" לקארדו "המשני" שגויה^[1]. נמצא, שרוחב הקארדו המרכזי 22.5 מ' ואילו הקארדו המזרחי רחב ממנו - 24 מ'. שני הרחובות דומים מאוד בדרך בנייתם - ציר תנועה מרכזי ולצידו "מדרכות", מאחורי אכסדרת עמודים. שני הרחובות מרוצפים היטב בלוחות אבן מלבניים, סדורים במקביל לכיוון התנועה. אמנם בחפירות הקארדו המזרחי התגלו בסיסי עמודים רק בצידו המערבי של הרחוב, בהתאם לתיאור במפת מידבא, אך אין לפסול שהייתה שורה כזו גם מצידו המזרחי, על סמך רחובות דומים בערים היסטוריות אחרות. אמן מפת מידבא ביקש, ככל הנראה, להדגיש את מרכזיותו של הקארדו הראשי שהיווה ציר קישור בין כנסיות ושימש לתהלוכות דתיות על פני הרחוב - הזהה כמעט לחלוטין מבחינה פיזית, לזה ששכן ממזרח לו, אך לא שימש לפונקציות דתיות - ומופיע, לכן, כ"משני".

• 

  קארדו

• הס א' ואייזנברג ע' ירושלים - רחוב הגיא, חדשות ארכאולוגיות, 1977, עמ' 48
• בן-דב מ', חפירות הר הבית בצל הכתלים ולאור התגליות, ירושלים, 1982, עמ' 233–227
• בר ד', מערך רחובותיה הראשיים של אליה קפיטולינה: קרדו ראשי מול קרדו משני, בתוך א' פאוסט וא' ברוך [עורכים], חידושים בחקר ירושלים , 7, תשס"ב, עמ' 159–168
• ברוך י' ורייך ר', על אודות הקרדו המזרחי בירושלים הרומית-ביזנטית, בתוך א' ברוך, ע' ליבנר וא' פאוסט [עורכים], חידושים בחקר ירושלים, 9, תשס"ד, עמ' 147–160
• קלונר ע' ובר נתן ר', הקרדו המזרחי של אליה קפיטולינה, ארץ ישראל, 28 [ספר טדי קולק], תשס"ח, עמ' 193–205
• גוטפלד א', מערך רחובותיה של ירושלים בתקופה הביזאנטית, בתוך: ארץ ישראל, 28 [ספר טדי קולק], תשס"ח, עמ' 66–73.
• וקסלר-בדולח ש', און א', אונונה ב', אבישר מ', הקרדו המזרחי של ירושלים הרומית וגלגוליו המאוחרים לאור החפירות ברחבת הכותל המערבי, בתוך: י' פטריך וד' עמית [עורכים]. חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה, א', תשס"ח, עמ' 75–84
• שלומית וקסלר-בדולח, אלכסנדר און, בריז'יט אונונה ושועה קיסילביץ', ‏ירושלים, חפירות רחבת הכותל 2005–2009 - דוח ראשוני, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 121, 2009, [1]
• שלומית וקסלר בדולח, אלכסנדר און ורנטה רוזנטל־הגינבוטום, הקרדו המזרחי וגשר וילסון לאור חפירות חדשות – השרידים מימי הבית השני ומהתקופה הרומית, אדם ליד קשת רומית - מאמרים לכבודו של יורם צפריר, לאה די סגני, יזהר הירשפלד, רינה טלגם, יוסף פטריך (עורכים), ירושלים, (2010), עמ' 152–153
• חיים ברבה ותאופיק דעאדלה, ‏ירושלים, בית הכנסת אוהל יצחק, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 119, 2007

מדיה וקבצים בנושא הקארדו בוויקישיתוף

• יורם צפריר, ‏פרוקופיוס על כנסיית הנֶאָה, הקרדו ו'אצבעו של עוג' בירושלים, קתדרה 115, ניסן תשס"ה 2005
• מיכאל יעקובסון: אין רחוב כזה בעולם: הקארדו ברובע היהודי בירושלים, סקירה אדריכלית והיסטורית על הקארדו, 6.5.13, Xnet
• סיור וירטואלי בקארדו (אורכב 16.01.2008 בארכיון Wayback Machine)

רחובות מרכזיים בעיר העתיקה
הרובע הארמני	רחוב הפטריארכיה הארמנית • רחוב סנט ג'יימס • רחוב אררט • רחוב הארמנים
הרובע היהודי	רחוב היהודים • רחוב הקארדו • רחוב משגב לדך • רחוב תפארת ישראל • רחוב בתי מחסה • רחוב חב"ד
הרובע המוסלמי	רחוב הגיא • רחוב שער האריות • רחוב שער הפרחים • רחוב השלשלת • ויה דולורוזה • מעלות המדרשה • רחוב בית הבד
הרובע הנוצרי	רחוב דוד • רחוב השער החדש • רחוב הבורסקאים • רחוב הפטריארכיה הלטינית • רחוב הנוצרים