האניה הולם (באנגלית: Hanya Holm; 3 במרץ 1893 – 3 בנובמבר 1992) הייתה רקדנית, כוריאוגרפית, ומורה למחול, אשר נמנית עם מייסדי המחול המודרני בארצות הברית.[1]
קורותיה
ראשית דרכה
הולם נולדה בשם יוהנה אקרט בוורמס, גרמניה הקיסרית. מגיל צעיר נמשכה למוזיקה ולדרמה, ולכן למדה במכון של אמיל ז'אק-דלקרוז. בגיל 28, ראתה הופעה של האקספרסיוניסטית הגרמנית מרי ויגמן, והחליטה להמשיך בלימודי המחול בבית הספר של ויגמן בדרזדן, ועד מהרה צורפה ללהקה של ויגמן. ויגמן והולם פיתחו קשר מקצועי קרוב על בסיס תנועת הגוף. ויגמן הזמינה את הולם להצטרף לצוות ההוראה בבית הספר, ואף לנהלו במשותף, ולאחר זמן אף שלחה את הולם לפתוח שלוחה של בית הספר בניו יורק, ב-26 בספטמבר 1931. חליפת המכתבים בינה לבין ויגמן פורסמה בשנת 1992.[2] בשל עליית הפאשיזם והצורך לבדל את בית הספר בניו יורק מגרמניה, שונה שמו ל"סטודיו של האניה הולם" בין השנים 1936 ו-1967.[3]
עבודה כוריאוגרפית וטכניקת הולם
הולם פיתחה טכניקה משלה, שהשפיעה על דורות של יוצרים ומבצעים, בהם אלווין ניקולאיס, מרי אנתוני, ואלרי בטיס, דון רדליך, גלן טטלי, ואלפרד ברוקס. בטכניקה שלה, הדגישה מישורים, דופק, דפוסי רצפה, עיצוב אווירי, וכיוון. בתנועה, הדגישה חופש וזרימה של גזע הגוף והגב. הולם לימדה באמצעות אלתור, ולכן אין "אוצר מילים" של תנועות או חיבורים שהועבר משיעור לשיעור; במקום זאת, התמקדה בלמידה תוך חקירה וגילוי. כוריאוגרפית, המשיכה את ויגמן ואת רודולף לאבאן. היא שאפה ל"ריקוד מוחלט", ללא פנטומימה או טונים דרמטיים. העברת רעיון באמצעות כוריאוגרפיה הייתה מרכזית יותר בעיניה מאשר היכולת הטכנית של הרקדנים.[4] היא נהגה לומר: "אני רוצה לראות סימנים של תשוקה. אני רוצה לראות את האיד נאבק לבטא את עצמו. יצירה חייבת בדם."[5]
בהזמנת מרתה היל, נמנתה הולם על מייסדי מכללת בנינגטון בשנת 1934, יחד עם מרתה גרהם, צ'ארלס וויידמן, ודוריס המפרי, והפכה איתם לאחת מיוצרות המחול המשפיעות של זמנם. בארצות הברית כינו אותם "ארבעת הגדולים". פסטיבל המחול האמריקאי (ADF) נוצר במכללת בנינגטון, כהזדמנות לרקדני מחול מודרני להתכנס, ללמוד, ולהציג יצירות חדשות. יצירתה החשובה הראשונה של הולם נקראה Trend, בשנת 1937, ועסקה בביקורת חברתית, בשילוב מחול אקספרסיוניסטי וטכניקות אמריקאיות.[6] בשנת 1941, יסדה מרכז למחול בקולורדו ספרינגס, ולימדה שם קורסי קיץ.
בשנת 1948 יצרה כוריאוגרפיה בתיאטראות ברודוויי: "בלאדות באלט" ו"נשקיני, קייט", ובעקבות אלו, תריסר מחזות זמר אחרים. יצירת מחול של הולם בשם Metropolitan Daily הייתה יצירת המחול המודרני הראשונה שצולמה ושודרה בטלוויזיה (ברשת NBC, והטקסט הכוריאוגרפי שלה (בשיטת "ניתוח תנועה לאבאן") היה לטקסט המחול הראשון שזכה להגנת זכויות יוצרים בארצות הברית. לאורך השנים, יצרה כוריאוגרפיה גם להפקות כגון "תפוח הזהב" (1954) ו"גבירתי הנאווה (1956). בשנת 1960 ביימה עיבוד מחזמר טלוויזיוני של פינוקיו.
הולם כמורה למחול
גישתה של הולם להוראה דגלה במתן חופש לכל תלמיד להגדיר סגנון טכני משלו שיבטא את פנימיותו ויאפשר לו חקירה וגילוי. היא נהגה לומר לתלמידיה: "זכותכם לסטות מדרכי, אם יש בכם התוכן, אם אתם מגלים את עושרכם, אם יש לכם מה לומר."[7] הולם הייתה קפדנית, ודרשה מצוינות מתלמידיה, ונכונות לעבוד קשה. היא ניחנה ביכולת ביטוי מילולית שאפשרה לה לבטא במילים ובאנלוגיות מה שרצתה להשיג בתנועה.[8] תוכנית הלימודים שלה כללה אנטומיה, יוריתמיקה של דאלקרוז, אלתור, ושיטת לאבאן לניתוח תנועה. פרט לבית הספר שלה, לימדה גם במכללת קולורדו, מכללת מילס, אוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון, בית הספר של אלווין ניקולאיס, ועמדה בראש המחלקה למחול באקדמיה למחזות זמר בניו יורק. לאחר 1974, לימדה בבית הספר ג'וליארד בניו יורק. בשנת 1988 הופק סרט תיעודי על חייה, בשם "האניה: דיוקן של חלוצה", ובו ראיונות עם הולם, ניקולאיס, מאריי לואיס, ואחרים.
חיי משפחה
הולם נישאה לפסל גרמני, אשר תמך באדולף היטלר עם עלייתו לשלטון בגרמניה, מה שגרם לניתוק יחסיהם. בנה של הולם היה מעצב התאורה קלאוס הולם.
האניה הולם הלכה לעולמה בניו יורק ב-3 בנובמבר 1992, בגיל 99. נטמנה בעיירה הנובר במדינת פנסילבניה. בנה טמון שם גם כן.
כיבודים
הולם זכתה ב"פרס המורשת" של איגוד המחול הלאומי האמריקאי בשנת 1976, עבור תרומתה להוראת מחול.
היא התקבלה ל"היכל התהילה" של המוזיאון הלאומי למחול בארצות הברית בשנת 1988.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ דברה קריין וג'ודית' מקרל (עורכות), הערך הניה הולם ב"מילון אוקספורד למחול" (אנגלית), הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2000, ISBN 9780198601067, עמ' 235.
- ^ קלאודיה גיטלמן, "Dance, Business, and Politics: Letters from Mary Wigmman to Hanya Holm, 1930-1971", בתוך כתב העת Dance Chronicle, ISSN 0147-2526 כרך 20, גיליון 1, עמ' 1-21.
- ^ Julia Foulkes, Modern Bodies: Dance and American Modernism from Martha Graham to Alvin Ailey, הוצאת אוניברסיטת קרוליינה הצפונית, 2002, ISBN 9780807853672.
- ^ ננסי ריינולדס ומלקולם מקורמיק, הערך על האניה הולם בתוך No Fixed Points: Dance in the Twentieth Century, הוצאת אוניברסיטת ייל, 2003, ISBN 9780300093667, עמ' 167-168.
- ^ וולטר סורל, Hanya Holm: the Biography of an Artist, הוצאת אוניברסיטת ווזליאן, 1969, ISBN 9780819560605, עמ' 103.
- ^ ריינולדס, עמ' 170.
- ^ סורל, עמ' 102-103.
- ^ סורל, עמ' 172.
