ערך זה עוסק במודל תלת-ממדי. אם התכוונתם ללהקת סינת'פופ גרמנית, ראו Diorama.

	ערך מחפש מקורות
	רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

דְּיוֹרָמָה היא מודל תלת-ממדי בגודל מלא או ממוזער המציג את הנושא בסביבתו הטבעית. בניגוד למיניאטורה רגילה המוצגת במנותק מהסביבה הטבעית שבה נמצא הנושא (כגון שלד דינוזאור במוזיאון), בדיורמה הנושא מוצג ברקע המדמה את סביבתו הטבעית. למשל: פוחלץ של בעל חיים ברקע המדמה את בית גידולו. בהשאלה, המושג דיורמה משמש גם לציורים המציגים סצנה טבעית בקנה מידה, כגון יער קרטיקוני ובו דינוזאורים ממינים שונים שחיו באותה תקופה.

דיורמות מופיעות לעיתים קרובות במוזיאונים, לעיתים בתוך תיבת תצוגה עשויה זכוכית. נושאים נפוצים הם עולם הטבע, בעלי חיים ואנתרופולוגיה.

דיורמות נבנות לפעמים כחלק מתחביב כגון בניית דגמים להרכבה של דגמי כלי רכב צבאיים וסצינות צבאיות, דגמי דמויות, דגמי מטוסים וכדומה.

במאה ה-19 שימש המושג "דיורמה" במשמעות שונה, לתיאור תצוגות נעות (בדומה לפנורמה נעה), שנחנכו על ידי לואי ז'אק מנדה דאגר בפריז ב-1822 וב-1823 בלונדון. המושג המודרני של דיורמה, במשמעות: "רפליקה של סצנה בקנה מידה" הוטבע ב-1902^[1].

דיורמות בנות ימינו הן דגמי נופים, המתארים בקנה מידה אירועים היסטוריים ונופים טבעיים ומלאכותיים למטרות חינוך ובידור. השימוש המוזיאלי הראשון בדיורמה כתצוגה תלת־ממדית נעשה ברומניה ב-1907.

דיורמות העושות שימוש בדגמים מיניאטוריים הן בשימוש נרחב במוזיאונים. במוזיאון המדע והתעשייה בשיקגו נעשה שימוש בדיורמות ובדגמי רכבות להדגמת תחבורה מסילתית. הדיורמות מציגות דגמים בקנה מידה של 1:87, המקובל בדגמי רכבות לתצוגה. לעומת זאת, דיורמות של אספני דגמי רכבות נבנות בקני מידה של 1/35 או 1/48.

במוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש משה שטקליס, שהוא חלק ממוזיאוני חיפה וממוקם במכון הביולוגי אשר בגן החיות הלימודי חיפה, ישנה תצוגת דיורמות להמחשת חיי האדם הניאנדרטלי.

דיורמות מודרניות קיימות ברוב המוזיאונים הגדולים להיסטוריה של הטבע. הן מתוכננות כך שיצרו אשליה אופטית של רב-מפלסיות ועומק. משולב בהן רקע מצויר המציג עצמים מרוחקים, ונעשה שימוש בפרספקטיבה מטעה וסדרי-גודל שונים של העצמים המונחים בתוכה. גודלי ומרחקי הרכיבים בדיורמה מחושבים כך שיעשו שימוש במנגנון האנושי של תפיסת העומק, על פיו עצמים שגודלם במציאות זהה אך מונחים רחוק מהצופה נתפסים כקטנים יותר מעצמים הקרובים לצופה. הרקע מצויר לעיתים על משטח מעוקל ומתמשך כדי לא לשבש את האשליה ולמנוע הסחת דעתו של הצופה על ידי פינות, קצוות או חיבורים. כל אלו הם אמצעים להצגת סצנה גדולה באופן מציאותי במיקום מוגבל. צילום של סצנה כזו או התבוננות בה בעין אחת יגרמו לסצנה להראות מציאותית באופן משכנע כיוון שינטרלו את תפיסת העומק הדו-עינית. בדיורמות בגודל מלא משתמשים הן בפסלים או בובות בגודל מלא, והן בפוחלצים או שלדים של בעלי חיים. כיום במקום שלדים אמיתיים נוהגים להציב יציקות פוליאסטר או גבס שנוצרו לפי העצמות האמיתיות, שנשמרות במחסני המוזיאון לצורכי מחקר.

ציורי דיורמה, כלומר: איורים של בעלי חיים וצמחים על רקע בית גידולם הטבעי, נפוצים מאוד בידיעת הטבע, הן בספרות מדע פופולרי והן במוזיאוני טבע (בנוסף לדיורמות התלת-ממדיות). דיורמות כאלו נוטות להיות עמוסות במינים רבים כדי להדגים את המגוון הביולוגי באופן מקיף ככל האפשר.

דיורמות של מיניאטורות משמשות לרוב להצגת סצינות היסטוריות, למשל תיאור שדות קרב, בהם נעשה שימוש בדגמי פלסטיק של חיילים, דגמי כלי רכב, שיט ותעופה צבאיים, פריטי נוף ורקע.

בדיורמות של דגמי רכבות נעשות לעיתים פשרות לגבי הדיוק בקנה המידה לטובת מנגנונים תפעוליים.

במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 בניית דיורמות של כלי שיט הייתה תחביב נפוץ של ימאים, תוך כדי שהייתם בכלי שיט. בנסיבות אלו, יתרונה של דיורמה על פני דגם רגיל הוא ביכולת לאחסן אותה בקלות תחת דרגש או מאחורי ארגז מטען. כיום דיורמות עתיקות אלו הן פריט אספנים יקר ערך.

דיורמה גדולה במיוחד שנוצרה בפורמט זה, הייתה דיורמה של מדינת קליפורניה שנבנתה עבור התערוכה העולמית של סן פרנסיסקו (1915); היא הוצגה לאורך זמן בטרמינל המעבורות של סן פרנסיסקו.

הדיורמה הראשונה הוקמה בפריז ב-1822 על ידי הממציא והבעלים לואי ז'אק מנדה דאגר (1787–1851), שקודם לכך היה מעצב, יצרן מראות, צייר פנורמות, ומעצב וצייר אמן של תפאורות שהיוו אשליות בימה תאטרליות. מאוחר יותר המציא יחד עם ניספור נייפס את הדגרוטיפ, שיטת הצילום הראשונה בשימוש המוני.

הדיורמות של המאה ה-19 היו חוויות תיאטרליות שהוצגו באולמות מתמחים מיוחדים. כ-350 איש צפו בציור נוף המשתנה באיטיות או בדרמטיות. רוב הקהל צפה בעמידה, אם כי הוצעו מקומות ישיבה ספורים. המופע ארך כ-10 עד 15 דקות, ולאחריו עבר כל הקהל לצפות בדיורמה נוספת. היו גם תיאטראות שהציגו שלוש דיורמות.

הפרוסניום השתרע לרוחב כ-7.5 מטרים ולגובה כ-6.5 מטרים. כל סצנה צוירה ידנית על פשתן אשר היה שקוף בחלקים נבחרים. סדרה של לוחות פשתן הוצבו במנהרה עמוקה וקטומה והוארו באור שמש שהוחדר דרך צהרים, מסכים, תריסים ומסננים צבעוניים. האור נותב במיומנות בכיוונים ועוצמות שונים, כך שנראה היה שהתמונה משתנית. אפקטים אופייניים לדיורמה היו לילה מואר באור ירח, חורף מושלג הופך לאחו ביום קיץ, קשת בענן לאחר סופה, מזרקות מוארות, מפלים, ברק ורעם, צלצול פעמונים. הביצוע המעודן והמדויק הימם הן את הקהל והן את המבקרים, שהשתכנעו בטבעיות הסצנה.

דאגר הקים דיורמה שנייה בריג'נטס פארק בלונדון ב-1823, שנה לאחר הקמת הדיורמה הראשונה בפריז. הבניין תוכנן על ידי אוגוסטוס צ'ארלס פוגין. התצוגה זכתה להצלחה מסחררת ולחיקויים. אמנים בריטים יצרו דיורמות מורכבות עוד יותר במהלך שנות ה-30 של המאה ה-19, הוספו אפקטים של קול ואפילו שחקנים.

הדיורמות של דאגר הוצגו בפריז בין 1822–1828, בלונדון בין 1823–1832, במנצ'סטר בין 1825–1827, בליברפול בין 1827–1832, בדבלין בין 1826–1828 ובאדינבורו בין 1828–1836.

דיורמה של דאגר מוצגת כיום בברי-סור-מארן (Bry-sur-Marne) שם נפטר דאגר^[2].

צעצוע בשם "פולירמה פאנאופטיק" שהתבסס על הדיורמה ונועד לשימוש ביתי נמכר משנות ה-20 עד שנות ה-50 של המאה ה-19. הצעצוע כלל תיבה אליה הושחלו כרטיסים עם תמונות. חלקים בתמונה, כגון חלונות ופנסי רחוב, נגזרו כך שיתאפשר מעבר אור דרכם. חלקים אחרים הוכנו מחומר דק שנראה זוהר. דלתות בגב הקופסה איפשרו שליטה על מעבר האור כדי לאפשר לתמונה להשתנות למשל מסצנה של יום לסצנה של לילה.

• 
  הצעצוע "פולירמה פאנאופטיק"
• 
  מכירה של דיורמות קטנות כפריט עיצובי בתל אביב
• 
  דיורמה של קרקס מפלורידה בקנה מידה של 1:16

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: דיורמה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דיורמות

• דיורמה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)