גשר שדרת פארק (באנגלית: Harlem River Lift Bridge) הידוע גם בשם גשר הארלם ריבר המורם (באנגלית: Park Avenue Bridge)[1] הוא גשר מעלית,[א] הנושא את שלושת הקווים של חברת Metro-North Railroad (אנ'): קו ההדסון (אנ'), קו הארלם (אנ') וקו ניו הייבן (אנ') מעל פני ההארלם ריבר ומחבר בין הרבעים של מנהטן והברונקס בעיר ניו יורק. נכון לשנת 2010, מספר הנוסעים הממוצע בימי חול על הקווים הוא 265,000.[2]
היסטוריה
הגשר הראשון
הגשר הראשון באתר זה נבנה על ידי מסילת הרכבת של ניו יורק והארלם (אנ') בשנת 1841. הוא הורכב מארבעה מוטות מסבך באורך 27 מ', ששלושה מהם היו מוטות ברזל קבועים, בעוד שהרביעי היה רכיב נייד נפתח מסתובב[ב] מעץ. במצב סגור, לגשר היה מרווח של שבעה מטרים בלבד מעל המים הגבוהים הממוצעים. ארבעה מזחים הבנויים לבנים תמכו בארבעת משטחי המסגרת. בשנת 1867 הוחלף גשר העץ בגשר ברזל, שנתן מרווח אנכי של 15.15 מ'. בשנות ה-80 של המאה ה-19 חצו את הגשר יותר מ-200 רכבות ביום.
הגשרים השני והשלישי
גשר שדרת פארק השני, כפי שנראה בין השנים 1865 ל-1870. תשומת לב להפרש המפלסים הקטן כל כך, בין פני הנהר, למשטח התחתון של הגשר
הגשר משנת 1867 התיישן עד מהרה בגלל עומסי תנועה כבדים, וחפירה של תעלת שייט לספינות בנהר. בשנת 1888, מחלקת המלחמה של ארצות הברית החלה לעבוד על נהר הארלם כדי לאפשר מעבר ספינות בלתי מוגבל בין נהר ההדסון לאיסט ריבר, באמצעות תעלת שייט חדשה בסמוך לרחוב 225. חברת הרכבות המרכזית של ניו יורק (אנ')[ג] התנגדה לפרויקט, מכיוון שהגידול בתנועת הנהרות יפריע לקו הרכבת שלה, שעבר בגובה של 2.4 מ' מעל המים בנהר.[ד] בשנת 1890, ה-ניו יורק Northern Railway (אנ'),[ה] מתחרה של "ניו יורק סנטרל", שהפעילה תנועת מטענים לחוף ברונקס על גבי דוברות, התלוננה בפני מחלקת המלחמה על עיכובים בתנועה שלה, עקב פעילות הרכבות של "הניו יורק סנטרל" מעל גשר נמוך כל כך.
כדי לתקן את המצב, "הסנטרל" יכולים היו להעלות את הגשר לגובה של 7.3 מ' מעל המים, כדי לספק את מחלקת המלחמה, ולאפשר לרוב כלי השיט לעבור מתחת לגשר, וזאת בעלות 300,000 דולר, או להחליף את הגשר במנהרה כדי לספק את קהילת הארלם בעלות של 3 מיליון דולר.[3] "הסנטרל" בחרו להגביה את הגשר, שהיה אז הגשר הנמתח היחיד בארצות הברית באותו זמן, עם ארבעה נתיבים. אלפרד פ. בולר עבד עם "הסנטרל" כדי ליצור את הגשר הנפתח המסתובב החדש עם ארבעה מסלולים.[4]
הגשר החדש היה אמור להיות באורך 120 מ' וגבוה ב-5.2 מ' מהגשר הישן, כפי שנקבע על ידי הממשלה הפדרלית, מה שהפך אותו להיות בגובה של 7.3 מ' מעל המים. הבנייה הייתה בעלות של כ-500,000 דולר (הכל בערכים נומינליים של אותה תקופה). היה צורך להעלות את המפלס של קו שדרת פארק, כדי לאפשר לה להגיע לגשר הגבוה יותר, ועל כן נבנה ויאדוקט פלדה חדש בן ארבע מסלולים בין רחוב 132 לרחוב 106.[5] במהלך הבנייה, רכבות היו אמורות להמשיך לפעול ולעבור מעל מבנה עץ זמני, יחד עם גשר עץ דו-מסלולי זמני (האיורים במקורות הבאים ממחישים את שיטת העבודה).[6][7] עלות הפרויקט כולו הייתה אמורה להיות 2 מיליון דולר.[8] הבנייה הייתה אמורה להתחיל אז ב-1 בספטמבר 1893. העבודה חולקה לארבעה חלקים.[9] תכנון הגשר יצא לדרך ב-1894, והביצוע היה צפוי להסתיים בדצמבר 1895.[10] השירות המשיך לפעול בזמן שהעבודה המורכבת התנהלה בהליך הכולל: התקנת, תמוכות עץ זמניות, מסבכים והתקנת עמודים.[6] ב-15 בפברואר 1897 החלו רכבות בחטיבת הארלם לרוץ על הגשר החדש מעל ההארלם ריבר, והמבנה המוגבה המתחבר אליו.[11][12] מחלקת המלחמה הורתה שלא ניתן לפתוח את הגשר בזמני השיא, בשעות שבין 7 ל-10 בבוקר ו-4 ל-7 אחר הצהריים.[13]
הגשר הנוכחי
בין השנים 1954 ו-1956, בנתה "הסנטראל" של ניו יורק באתר זה גשר רכבת רביעי, הפעם גשר עילוי אנכי, כדי להחליף את הגשר משנת 1897. הגשר מורכב משני מבנים אנכיים של מסבכי פלדה ומעלית, אחד בכל גדה של הנהר, שאליהם מחובר הרכיב שעולה ויורד אנכית (ראו התמונה בתבנית הראשית של הערך). הגשר החדש נפתח ב-1956.[3] הגשר בעל ארבעת המסלולים נותר בשימוש עד היום ומורכב משני מסלולי מסילה מקבילים, באורך 100 מ'. יש לו מרווח אנכי של 7.6 מ' כשהוא סגור ו-41 מ' כשהוא פתוח.[14]
^מדובר בסעיף אחד של המערכת של "הסנטרל", שחצה את ההארלם ריבר מצפון לגשר סכר מאקומבס ובסמוך מאד אליו. זאת על פי מפת הקווים של המערכת הזו, לאחר הגדלת המפה והכוונתה לאזור הארלם ריבר, ראו כאן
