או'סאליבן נולד בשם ריימונד (ריי) אדוארד או'סאליבן בעיר ווטרפורד שבאירלנד. בשנת 1953, בגיל 7, עבר עם משפחתו ללונדון, ובגיל שמונה עבר עם משפחתו לעיר סווינדון שבאנגליה. בשנת 1964, בעת שלמד בקולג' לאמנויות, הקים להקה בשם "ריקי בלוז", עם מלקולם מאבט, קית' ריי וריק דייוויס, לימים חבר בלהקת סופרטרמפ[1]. בלהקה שימש או'סאליבן בתפקיד המתופף.
קריירת מוזיקה
בשנת 1966 החל לשלוח הקלטות שלו לחברות תקליטים על מנת שיכירו אותו, אך ללא הועיל. הוא עבר ללונדון והחל לעבוד כאיש מכירות ברשת האופנה C&A. בשלב זה שלח הקלטת דמו לקולומביה רקורדס, ומאמציו נשאו פרי. החברה החתימה אותו, תחילה ככותב שירים, ובשנת 1967 החתימה אותו על חוזה הקלטות. לאחר ששלושה סינגלים שהוציא נכשלו, פנה או'סאליבן לגורדון מילס מחברת "MAM records", שהיה מנהלם של טום ג'ונס ואנגלברט המפרדינק. כפי שג'ונס והמפרדינק נטלו לעצמם שם במה, המליץ מילס לאו'סאליבן לשנות את שם הבמה שלו ל"גילברט או'סאליבאן", שהוא משחק מילים המתבסס על שמם של צמד יוצרי האופרהגילברט וסאליבן שפעלו בסוף המאה ה-19[2]. הופעתו החיצונית של או'סאליבן הייתה בולטת, וכללה "תספורת קערת פודינג", מכנסיים קצרים וכובע שטוח.
הצלחה ראשונית
בסוף שנת 1970 השיר הראשון שלו "Nothing Rhymed", הגיע לעשרת הגדולים בבריטניה, וצעד במקום השמיני במצעד הסינגלים הבריטי. באירלנד מולדתו הגיע השיר למקום הראשון וכך גם בהולנד.
ב-1971 הוציא או'סאליבן לאור את אלבומו הראשון "Himself".
בשנת 1972 הוציא את השיר (Alone Again (Naturally, אשר הקנה לו פרסום רב ברחבי העולם. השיר הגיע למקום הראשון בארצות הברית, שהה שישה שבועות לא רצופים במצעד הבילבורד הוט 100, ומכר שני מיליון עותקים בארצות הברית. בבריטניה הגיע השיר למקום השלישי, וזכה להצלחה במדינות רבות נוספות. את סולו הגיטרה בשיר ניגן המוזיקאי Big Jim Sullivan (אנ'). בסך המכירות הכולל לשנת 1972 היה השיר שני לסינגל The First Time Ever I Saw Your Face של רוברטה פלאק. שני השירים היו מועמדים לפרס גראמי בקטגוריית שיר השנה והקלטת השנה בשנת 1973, אך שירה של פלאק היה זה שזכה בשני הפרסים.
להיט נוסף מבית סאליבן בשנת 1972 היה "Clair". הסינגל צעד במקום השני בארצות הברית, והגיע למקום הראשון בבריטניה וקנדה. להצלחה זכה גם הסינגל "Out of the Question". "Get down" שהתפרסם ב-1973 הצליח בארצות הברית (מקום 7), בריטניה (מקום ראשון) וגרמניה (מקום ראשון)[3].
עזיבת MAM records
או'סאליבן נהנה מכמעט חמש שנים של הצלחה תחת חברת MAM records וניהולו של מילס, במהלכן שבעה סינגלים שלו הגיעו בבריטניה לעשרת הגדולים, וארבעה אלבומים שלו הגיעו לעשרת האלבומים הגדולים. בארצות הברית הגיעו שלושה משיריו לעשרת הגדולים, ואלבום אחד לעשרת הגדולים.
הסינגלים הבאים שהוציא זכו למכירות פחותות לעומת להיטיו הקודמים. הפופולריות של או'סאליבן בעולם ירדה, ובשנת 1975 הגיע השיר האחרון שלו לטופ 20. או'סאליבן החליט לעזוב את גורדון מילס, ותבע אותו בגין סכומי כסף שסבר כי לא קיבל ממנו כדין.
קריירה משנות ה-80 ואילך
בשנת 1980 לאחר חמש שנות הפסקה חזר או'סאליבן לחברת קולומביה רקורדס, עמה עבד בעברו. הסינגל הראשון שהוציא בלייבל היה "What's in a Kiss?" הגיע בבריטניה למקום ה-19 בלבד[4]. בהמשך בין היתר בגלל ההליך המשפטי שניהל מול גורדון מילס, הוא נמנע מלהוציא חומרים חדשים. בית המשפט פסק לטובתו של או'סאליבן בתביעה שניהל, ופסק שיקבל סך של 7 מיליון לירה שטרלינג[5].
ב-1991 פקד או'סאליבן שוב את שערי בית המשפט בתביעה שהגיש נגד הראפרביז מארקי. התביעה האזרחית שהתנהלה בארצות הברית Grand Upright Music, נגד Warner Bros. Records Inc (אנ') היוותה תקדים בהתייחסות לנוהג שהיה קיים על ידי אמני היפ הופ להשתמש בקטעי טקסט של שירים, ולהכניסם בתוך קטע היפ הופ מבלי לבקש רשות מבעלי זכויות היוצרים על הטקסט. בעקבות קבלת התביעה, על אמני היפ הופ היה לבקש אישור מראש טרם הכנסת בקטעי טקסט של שירים לתוך יצירות היפ הופ.
או'סאליבן המשיך להקליט וזכה לפופולריות בולטת ביפן. האלבומים שהקליט בתחילת שנות ה-90 (כולל אלבום שהוקלט בהופעה חיה ביפן), כוונו תחילה לשווקים באסיה, והוא הרבה להופיע שם באופן קבוע.
ב-2011 שודר בערוץ BBC 4 ולאחר מכן בערוץ RTÉ האירי, סרט דוקומנטרי על חייו של או'סאליבן[6].
ב-2018 הוציא או'סאליבן את אלבום האולפן ה-19 שלו. האלבום נכנס למקום ה-20 בבריטניה במצעד האלבומים, הופעה ראשונה במצעד זה מזה 40 שנה.
חיים אישיים
בשנת 1980 נישא או'סאליבן לזוגתו הנורווגית, ולהם שתי בנות העוסקות בתעשיית המוזיקה[7]. מתגורר באי ג'רזי.
