בשנת 1924 עברה המשפחה לשייח אבריק, שם התגורר בדומה לשלושת אחיו, ילדיו ונכדיו עד ליום מותו.
ב-1938 נרצח אביו אלכסנדר, על ידי הבדווי מוחמד קאסם טבאש. גיורא ביקש לנקום את דמו, כמנהג הבדווים, אך יגאל אלון הניאו מכך. בשנת 1942 הוחלט על ידי הפלמ"ח לשלוח חוליית חיסול על מנת להרוג את קאסם טבאש[2][3].
זייד, שגדל מוקף בשכנים בדווים, דיבר ערבית רהוטה מגיל צעיר והיה בקיא בגינוני הכבוד ובמנהגים המקובלים בעולם הערבי. על אף שאביו אלכסנדר נרצח על ידי מתנקש בדואי בתקופת המרד הערבי הגדול, שמר זייד עד שנותיו האחרונות על קשר רציף ובלתי אמצעי עם בדואים, ערבים ודרוזים מכל רחבי ישראל והיה כתובת אמינה ולא רשמית, לתקשורת של אלו מול הממסד הישראלי[4]. כינוייו "אבו זייד" היה שגור ברוב כפרי הגליל.
לאחר שפרש לגמלאות, העביר הרצאות בחצר ביתו שבבית זייד ובהם שילב סיפורים על משפחתו, על גיבורי התנ"ך ועל הטבע. בשיאה של ההרצאה היה שולף קלע מחיקו ומטיל גמבות (במקרה הטוב) ותפוזים או בצלים (במקרה הפחות טוב), אל עבר האורחים המבודחים. כישרונו כמספר סיפורים ודמותו הבלתי אמצעית משכה רבים לשמוע מהרצאותיו.
