PROFILPELAJAR.COM

גורדון קואוטס
Gordon Coates
לידה	3 בפברואר 1878; חצי האי הוקטרה, קאיפרה הארבור, ניו זילנד
פטירה	27 במאי 1943 (בגיל 65); ולינגטון, ניו זילנד
שם מלא	ג'וזף גורדון קואטס
מדינה	ניו זילנד
מפלגה	המפלגה הרפורמיסטית
בת זוג	מרג'ורי גרייס קולס
	30 במאי 1925 – 10 בדצמבר 1928; (3 שנים)
	→ פרנסיס בל ג'וזף וורד ←
פרסים והוקרה
	הצלב הצבאי
חתימה

ג'וזף גורדון קואוטס (באנגלית: Joseph Gordon Coates;‏ 3 בפברואר 1878 – 27 במאי 1943) היה ראש ממשלת ניו זילנד ה-21 בין השנים 1925 – 1928.

ראשית חייו

גורדון קואוטס נולד בחצי האי הוקטרה שבקאיפרה הארבור שבניו זילנד, שם ניהלה משפחתו חווה. הוא לקח על עצמו אחריות אישית כבר מגיל צעיר יחסית בשל העובדה שאביו סבל מהפרעה דו-קוטבית. הוא קיבל חינוך בסיסי בבית הספר המקומי וכן מאמו שהייתה אישה מלומדת. הוא הוכשר כרוכב סוסים מיומן, למרות שעקב תאונה נפגעה רגלו ולא החלימה סופית עד ליומו האחרון. מאוכלוסיית המאורים הגדולה ששכנה באזור הוא נעשה בקיא בשפה המאורית. בזמנו נפוצה רכילות שלפני נישואיו היו לקואוטס שני ילדים מאישה מאורית. הוא התארס לאווה אינגל, שהייתה מורה, אך אביה אסר את קיומם של הנישואים על רקע מחלתו של אביו של קואוטס ומתוך החשש שהמחלה תעבור בתורשה. בסופו של דבר, ב-1914 הוא נשא לאישה את מרג'ורי גרייס קולס ויחד אתה הוא הביא לעולם חמש בנות.^[1]

ראשית הקריירה הפוליטית

קואוטס החל להיות מעורב בפוליטיקה כאשר ב-1905 הוא נבחר להיות חבר במועצת מחוז אוטמטה. מאוחר יותר, בין השנים 1913 – 1916, הוא שירת כיושב ראש המועצה. עוד קודם לכן הוא הצטיין כמפקד המתנדבים הרכובים של המחוז והוא קנה לו מוניטין ברמה המקומית. בבחירות הכלליות של 1911 הוא נבחר להיות חבר הפרלמנט של ניו זילנד מטעם מחוז הבחירה של קאיפרה כמועמד עצמאי המקורב לדעותיה של המפלגה הליברלית. בפרלמנט הוא הצביע בדרך כלל יחד עם הליברלים והוא היה חלק מקבוצת חברי הפרלמנט העצמאיים שאפשרו לג'וזף וורד להחזיק בתפקידו כראש הממשלה. כאשר התפטר וורד והוחלף על ידי תומאס מקנזי, קואוטס דחה הצעה להתמנות לתפקיד שר.

בהדרגה התרחק קואוטס מהמפלגה הליברלית, בעיקר בשל אמונתו החזקה בכך שהחקלאים צריכים להיות בעלי הקרקעות שלהם, גישה שהליברלים התנגדו לה. קואוטס פיתח את אמונתו זו בעקבות ניסיונה של משפחתו שאדמת החווה שלה הייתה בחכירה. ב-1912, כאשר התקיימה הצבעת אי-אמון, הצביע קואוטס נגד הליברלים כדי לסייע לאופוזיציה של המפלגה הרפורמיסטית לעלות לשלטון. ב-1914 הצטרף קואוטס באופן רשמי לרפורמיסטים. יחד עם זאת, הוא לא פעל כחבר נלהב של המפלגה וקשר קשרי ידידות עם פוליטיקאים מכל קצות הקשת הפוליטית. פעילויותיו הפוליטיות התמקדו בעיקר בשיפור השירותים לצפון הרחוק.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ניסה קואוטס להתגייס לשירות פעיל, אך ראש הממשלה ויליאם מאסי, הניא אותו מלעשות כן בשל העובדה שלמפלגה הרפורמיסטית היה רוב דחוק. בכל אופן, בנובמבר 1916 קיבל קואוטס רשות להתגייס והא שירת בהצטיינות יתרה והוענק לו הצלב הצבאי. עם שובו לניו זילנד ראו אותו רבים כגיבור וב-2 בספטמבר 1919 מינה אותו מאסי כחבר בקבינט והוא מונה להיות שר המשפטים, שר הדואר ושר הטלגרף. מאוחר יותר הוא מונה להיות שר העבודות הציבוריות ושר הרכבות. החל ממרץ 1921 הוא שירת כשר לענייני הילידים, תפקיד בו ידיעת השפה המאורית היית לו לעזר רב. הוא עבד עם אפירנה נגטה, שהחליפו בהמשך בתפקיד ויחד הם דאגו לענייניהם של המאורים.

ראש ממשלת ניו זילנד

התבלטותו של קואוטס הביאה אותו למצב שרבים ראו בו היורש הטבעי של מאסי. כאשר מת מאסי ב-10 במאי 1925 מונה פרנסיס בל כמחליפו הזמני עד אשר התקיימה התמודדות על מנהיגות המפלגה. ב-30 במאי נבחר קואוטס להיות ראש ממשלת ניו זילנד, כאשר הוא מביס את ויליאם נוסוורת'י בהצבעה.

תקופת כהונתו כראש הממשלה עמדה בסימן הכוונה לפתח את כלכלת האזורים הכפריים של ניו זילנד, שהיו כור מחצבתו של קואוטס. לצורך מטרה זו הוא ייעד כמה מיזמים, כולל בנייתו של גשר קופו בחצי האי קרומנדל, שנתן לחקלאים המקומיים דרכי גישה טובות. כמו כן הוא אישר את סלילתה של מסילת הרכבת טאופו-רוטורואה, הצעה שבסופו של דבר לא הוגשמה.

בעוד שלקואוטס היו את הכריזמה ואת המוניטין כמנהלן טוב, חסרו לו המיומנויות של שיווק עצמי בקרב הציבור ושל קריאת המפה הפוליטית. הוא השאיר על כנם את רוב השרים שכיהנו בממשלתו של מאסי, למרות שהייתה שאיפה חזקה בציבור להצגתם של פנים חדשות. גישתו המעשית לבעיות הפוליטיות גרמה לניכור מצד כמה מתומכיו, ששאפו לראות קו פעולה שמרני חזק. בהדרגה, נראה חזונו לגבי עתידה של ניו זילנד בלתי מעשי. כשר בממשלה הייתה לו ההזדמנות להתמקד בנושאים ייחודיים, אך כראש ממשלה, ציפה ממנו הציבור לראות את התמונה הגדולה. בבחירות הכלליות בנובמבר 1925 נחלה המפלגה הרפורמיסטית ניצחון יחסי^[2], אך ניתן היה לייחס ניצחון זה לעבודת הארגון של אלברט דווי ולמצב הכאוטי שבו נמצאה המפלגה הליברלית.

עם תחילתו של השפל הגדול החל מצב הכלכלה של ניו זילנד להתדרדר וקואוטס והמפלגה הרפורמיסטית משכו אליהם את חיצי הביקורת. חלק מהמבקרים גינו את הצעדים שננקטו לטיפול בשפל כ"סוציאליסטיים" ואלברט דווי עזב את המפלגה כדי לסייע בייסודה של מפלגה ליברלית חדשה שנקראה "המפלגה המאוחדת". בבחירות הכלליות של 1928, זכו המפלגה הרפורמיסטית והמפלגה המאוחדת במספר שווה של מושבים בפרלמנט. בתמיכתה של מפלגת הלייבור, הצליחה המפלגה המאוחדת להרכיב ממשלה וקואוטס איבד את ראשות הממשלה.

הקואליציה

ב-1931 הסירה מפלגת הלייבור את תמיכתה במפלגה המאוחדת מתוך מחאה על שורה של צעדים כלכליים שפגעו במעמד העובדים. קואטס והמפלגה הרפורמיסטית הסכימו בסופו של דבר ליצור קואליציה עם המפלגה המאוחדת, כדי למנוע את קיומן של בחירות חדשות שבהן עלולה הייתה הלייבור להגיע להישגים טובים יותר מבחינתה. מנהיג המפלגה המאוחדת, ג'ורג' פורבס, המשיך להיות ראש הממשלה, אך קואוטס ועמיתיו מהמפלגה הרפורמיסטית קיבלו כמה תפקידים משמעותיים. ויליאם דאוני סטיוארט הבן, עמיתו של קואוטס, מונה להיות שר האוצר.

לאחר הבחירות הכלליות של 1931 נשארה קואליציית המפלגה המאוחדת-רפורמיסטים בשלטון, למרות שהלייבור הגדילה את כוחה. יחד עם זאת, נמשכו הבעיות הכלכליות ושיעור האבטלה המשיך לעלות. קואטס התעמת עם דאוני סטיוארט על הצעדים שעל הממשלה היה לנקוט בהם וקואוטס עצמו מונה להיות שר האוצר. ראש הממשלה ג'ורג' פורבס, נעשה בהדרגה אדיש ומאוכזב וקואוטס היה לרוח החיה בממשלה. בשלב זה החלו להישמע דיבורים על מצבו הנפשי של קואוטס עצמו ונפוצו שמועות על הרגלי השתייה הכבדים שלו.

בבחירות הכלליות של 1935 נחלה הקואליציה תבוסה מוחצת. היא זכתה ב-19 מושבים בלבד וקואוטס כמעט ואיבד את מושבו. מפלגת הלייבור, שזכתה ב-53 מושבים הקימה את ממשלתה הראשונה בראשותו של מייגל ג'וזף סאבג' כראש הממשלה.

קריירה פוליטית מאוחרת

לאחר התבוסה של ממשלת הקואליציה, התרחק קואטס מעיני הציבור. הוא חווה תקופה של קשיים כלכליים כתוצאה מאיבוד ההכנסה הפתאומי, אך מצבו השתפר כאשר קבוצת ידידים שלו העניקה לו סכום כסף נאה כאות תודה על שירותו ארוך הימים.

במאי 1936, כאשר התמזגו המפלגה המאוחדת והמפלגה הרפורמיסטית והקימו את המפלגה הלאומית, הפך קואוטס להיות חבר פרלמנט מטעם המפלגה החדשה. כמה מתומכיו האיצו בו להתמודד על מנהיגות המפלגה אך אחרים במפלגה סברו שהן קואוטס והן פורבס קשורים יותר מדי לבעיות הכלכליות של ניו זילנד, ושיש להזרים דם חדש במפלגה. פורבס תמך במועמדותו של צ'ארלס וילקינסון לתפקיד מנהיג המפלגה, אך קואוטס ותומכיו התנגדו לבחירה זו והרחיקו לכת עד כדי איום בהקמתה מחדש של המפלגה הרפורמיסטית. בסופו של דבר, זכה בבחירות לתפקיד מנהיג המפלגה אדם המילטון, חבר המפלג הרפורמיסטית לשעבר.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הזמינה ממשלת הלייבור הן את קואוטס והן את המילטון, להצטרף לקבינט המלחמה המיוחד. קבלתם לקבינט יצרה קרע ביניהם ובין עמיתיהם למפלגה הלאומית. המפלגה הדיחה את המילטון על רקע זה והיחסים בין קואוטס לבין מנהיג המפלגה החדש, סידני הולנד, התדרדרו. קואוטס האמין באמת ובתמים שהשותפות הייתה במקומה במהלך המלחמה וניסה לשכנע הן את הלייבור והן את המפלגה הלאומית לשתף פעולה. הוא היה שבע רצון כאשר שתי המפלגות הקימו ממשלת אחדות. אך עד מהרה התמוטטה ממשלת אחדות זו כאשר חברי המפלגה הלאומית החליטו להתפטר ממנה. קואוטס והמילטון מתחו בגלוי ביקורת על החלטת אנשי המפלגה הלאומית ויום לאחר שההתפטרות נכנסה לתוקף, הם חזרו לקבינט המלחמה על פי הזמנתו של ראש הממשלה, פיטר פרייזר.^[3] קואוטס הפך להיות עצמאי והחליט שהוא יתמודד בבחירות הבאות כמועמד עצמאי עם נטייה למפלגה הלאומית, אך לא כמועמד רשמי שלה.^[1]

יחד עם זאת החלה בריאותו של קואוטס להתדרדר. הוא היה מעשן כבד רוב ימי חיו וכמו כן הוא פיתח מחלת לב. ב-27 במאי 1943 התמוטט גורדון קואטס במשרדו שבולינגטון ומת. ההספדים שנאמרו עליו על ידי חברי מפלגת הלייבור היו עמוקים יותר מאלה שנשאו עליו על ידי חבריו למפלגה הלאומית, למרות שפוליטיקאים מכל קצות הקשת הפוליטית חלקו לו כבוד.