בשנים 1990–1992 שירת באספה הכללית של ניו ג'רזי, ולאחר מכן היה ראש עיריית וודברידג' במשך כעשור, בין השנים 1991–2002. במקביל לכהונתו כראש העיר, הוסיף לכהן בסנאט המדינתי מטעם מחוז הבחירה ה-19 בשנים 1994–1998. בבחירות 1997 היה המועמד הדמוקרטי לתפקיד מושל ניו ג'רזי, אך הובס בידי המושלת המכהנת כריסטין טוד וייטמן, מועמדת המפלגה הרפובליקנית. ב-2001 התמודד בשנית על התפקיד, והפעם נבחר ברוב גדול.
בתקופת כהונתו כמושל מינה מקגריווי — שהיה אז נשוי — את מאהבו הסודי, גולן ציפל הישראלי, אל היועץ לביטחון המולדת של המושל חרף היעדר ניסיון או כישורים רלוונטיים מצדו של ציפל. ב-12 באוגוסט 2004, בעקבות איומים בתביעה שעשויה הייתה לתת פומבי לפרשת האהבים, מקגריווי יצא מהארון כהומוסקסואל והודה בקיום הקשר הרומנטי עם ציפל, והודיע באותה נשימה כי יתפטר מתפקידו כמושל החל מ-15 בנובמבר.
טרם כניסתו לפוליטיקה של ארצות הברית, היה מקגריווי עוזר תובע ומנהל בכיר בוועדת השחרורים של מדינת ניו ג'רזי. אחרי חייו הפוליטיים, באוניברסיטת קיין שבעיר יוניון בניו ג'רזי לימד מקגריווי אתיקה, משפטים ומנהיגות[3]. בשנים 1990–1992 היה חבר האספה הכללית של ניו ג'רזי, הבית התחתון בבית המחוקקים של המדינה. במקביל החל לכהן כראש העיר וודברידג', החל מ-1 בינואר1992. בראשית 1993 החל את כהונתו כחבר הסנאט המדינתי כנציג מחוז הבחירה ה-19 במשך תקופת כהונה בת ארבע שנים, כשבמקביל הוא נבחר מחדש לראשות העיר ב-1995 וב-1999.
מושל ניו ג'רזי
מקגריווי התמודד לראשונה על תפקיד מושל ניו ג'רזי בשנת 1997, אך הובס במירוץ צמוד (47% מול 46%) על ידי המושלת הרפובליקנית המכהנת כריסטין טוד וייטמן (אנ')[4]. מורי סברין, מועמד המפלגה הליברטריאנית, קיבל מעט יותר מ-5% מקולות הבוחרים. מקגריווי התמודד שוב אל משרד המושל ב-6 בנובמבר2001 והפעם גרף 56% מקולות הבוחרים, ונהפך אותו למושל הראשון שזכה במרב קולות הבוחרים מאז ג'יימס פלוריו (אנ') ב-1990[5].
בין הישגיו של מקגריווי ניתן למנות את יישום תוכנית מדינתית למחקר בתאי גזע[9], שדלנות רבה למיסוד מעמד "שותפות מקומית" עבור זוגות חד-מיניים, וחתימה על חוק רשמי בסוגיה בראשית 2004[10]. עם זאת, כהונתו של מקגריווי הייתה רצופת מחלוקות ושערוריות, שכללו תהיות ציבוריות על אודות מיומנויותיהם של האישים אותם מינה לתפקידים, שחיתות שלטונית לכאורה[11] ופרשת סחיטה בה היו מעורבים מגייסי תרומות דמוקרטים ואנשי מפתח במדינה, בהם צ'ארלס קושנר[12][13][14].
פרשת גולן ציפל
מקגריווי ספג ביקורת על מינויו של גולן ציפל לתפקיד היועץ לביטחון המולדת עבור המושל, משום שהיה חסר ניסיון או כישורים לתפקיד. בנוסף, ציפל לא יכול היה לקבל אישור ביטחוני מהממשלה הפדרלית של ארצות הברית, מכיוון שהיה אזרח ישראלי ולא אמריקאי. מקגריווי פגש אותו בישראל במהלך טיול שערך שם בשנת 2000[15]. ציפל היה אז דוברעיריית ראשון לציון, והשניים נפגשו לראשונה במהלך ביקור שערך מקגריווי בראשון לציון[16]. נוסף על כך, מקגריווי ניהל עמו פרשת אהבים בסתר[17].
על פי מקגריווי בספר הזיכרונות שלו, "הווידוי", העיתון "The Record" היה כלי התקשורת הראשון שפרסם את הידיעה על מערכת יחסים אינטימית בינו לבין ציפל. מקגריווי העלה את שמו של ציפל לראשונה ב-14 בפברואר 2002, שישה שבועות לאחר תחילת ממשלו, בראיון עם מועצת העריכה של העיתון במשרדיו ואמר: ”לא נחסוך באבטחה. למעשה הבאנו יועץ ביטחוני מצבא ההגנה לישראל, כנראה הטוב ביותר בעולם[18].”
ריאיון עיתונאי זה עורר חקירה של העיתונות על אודותיו של ציפל. ב-21 בפברואר פרסם העיתון "The Record" פרופיל של ציפל, בו תויג כ"מלח" ו"משורר". במאמר נכתב: "דמוקרטים המקורבים לממשל טוענים כי מקגריווי וציפל התקשרו זה בזה תוך ידידות קרובה ופעמים תכופות נסעו יחד, מה שגרם לאמו של מקגריווי עצמו להתעמת עמו על נטייתו המינית". יתר על כן, ארגוני תקשורת שונים שלחו עיתונאים לישראל על מנת לתהות על קנקנו של ציפל. באוגוסט 2002, לבקשתו של מקגריווי, פרש ציפל מתפקידו כיועץ לביטחון המולדת.
^איבר פטרסון, [nytimes.com/2004/02/29/nyregion/on-politics-is-mcgreevey-following-in-florio-s-footsteps.html ON POLITICS; Is McGreevey Following In Florio's Footsteps?], באתר הניו יורק טיימס, 9 בפברואר 2004 (באנגלית)
