PROFILPELAJAR.COM

ג'יימס רוברטסון
James B. A. Robertson
	ג'יימס רוברטסון
לידה	15 במרץ 1871; מחוז קאוקוק, איווה, ארצות הברית
פטירה	7 במרץ 1938 (בגיל 66); אוקלהומה סיטי, אוקלהומה, ארצות הברית
שם מלא	ג'יימס ברוקס איירז רוברטסון
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות אוק פארק, צ'נדלר, אוקלהומה, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	13 בינואר 1919 – 8 בינואר 1923; (4 שנים)
סגן מושל אוקלהומה	מרטין טראפ
	→ רוברט ויליאמס ג'ק וולטון ←
חתימה

ג'יימס ברוקס איירז רוברטסון (באנגלית: James Brooks Ayres Robertson, נקרא לעיתים גם J. B. A. Robertson;‏ 15 במרץ 1871 – 7 במרץ 1938) היה עורך דין, שופט ופוליטיקאי אמריקאי מאוקלהומה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אוקלהומה הרביעי בשנים 1919–1923.^[1] קודם לכן מונה רוברטסון על ידי מושל אוקלהומה הראשון, צ'ארלס הסקל, כשופט מחוזי.

לאחר שעבר את בחירות לשכת עורכי הדין בגיל 21, היה רוברטסון לאחד מעורכי הדין המיומנים באוקלהומה, וטרם קבלתה של אוקלהומה כמדינה בארצות הברית, בטריטוריה האינדיאנית. תקופת כהונתו כמושל עמדה בסימנם של אשרור התיקון ה-18, שקבע את חוק היובש, ואשרור התיקון ה-19 למתן זכות בחירה לנשים, הטבח בטולסה, ופרשיות שחיתות. בשנים 1915–1916 שימש רוברטסון כנשיא הגדול של המסדר העצמאי של העמיתים יוצאי הדופן.

רוברטסון נפטר ב-1938 עקב מחלת הסרטן ונטמן בעיר צ'נדלר שבאוקלהומה.

ראשית חייו

ג'יימס רוברטסון נולד במחוז קאוקוק שבאיווה, לאביו, שעל שמו הוא נקרא, ולאמו קלרה רוברטסון מאוהיו הוא היה הילד החמישי במשפחה של שישה בנים וחמש בנות. סבו מצד אביו נקרא גם הוא באותו שם. הוריו של רוברטסון עברו לאיווה בראשית שנות ה-50 של המאה ה-19, שם שירת האב כמתנדב בצבא האיחוד במלחמת האזרחים. גידולו של רוברטסון באיווה החדירו בו את הגישה הפרוגרסיבית.

רוברטסון התחנך בבתי הספר הציבוריים של איווה. בגיל 16 הוא הוסמך כמורה. בעת שעסק בהוראה, הוא למד משפטים בקריאה עצמית וב-1892, כשהיה בן 21, עבר את מבחני לשכת עורכי הדין של איווה. בשנה שלאחר מכן עבר רוברטסון לעיר צ'נדלר שבטריטוריית אוקלהומה.

צ'נדלר נוסדה זמן קצר קודם לכן, ב-28 בספטמבר 1891, על ידי מתיישבים לבנים במסגרת הבהלה לקרקעות שהתרחשה שם אז, והייתה מקום המושב של מחוז לינקולן. רוברטסון ניצל את ההזדמנות ועסק בהוראה ובעריכת דין בעיר המתפתחת. בהמשך הוא מונה כפרקליט המחוז. בעת שהתגורר בצ'נדלר, הוא הכיר את אוליב סטבלפילד, שאותה הוא נשא לאישה ב-1898. לזוג נולדו בן ובת.

רוברטסון נודע כאחד מעורכי הדין המיומנים באוקלהומה ובטריטוריה האינדיאנית. ב-1906 הוא היה לשותף במשרד עורכי הדין "הופמן ורוברסטון", בו הוא היה שותף בשנתיים הבאות.

קריירה פוליטית

ב-1907 התקבלה אוקלהומה כמדינה בארצות הברית. מושל אוקלהומה הראשון, צ'ארלס הסקל, מינה את רוברטסון כשופט במחוז השיפוטי העשירי של המדינה. המינוי חייב אותו להעתיק את מקום מגוריו מצ'נדלר לאוקלהומה סיטי, שם הוא התגורר עד יומו האחרון.

טרם מינויו כשופט, היה רוברטסון פעיל במפלגה הדמוקרטית, הן ברמה המדינתית והן ברמה הלאומית. במסגרת זו הוא סייע למועמדי המפלגה הדמוקרטית בכל דרך. במסעו עם המושל הסקל לדנוור הוא ייצג את המפלגה הדמוקרטית באוקלהומה. הוא היה תומך נלהב של המועמד הדמוקרטי לנשיאות ויליאם ג'נינגס ברייאן.

רוברטסון המשיך לכהן על כס השיפוט עד לתום כהונתו של הסקל כמושל. הוא התפטר מכהונתו כדי להתמודד על משרת המושל, אך בסופו של דבר פרש מהמרוץ כדי לתמוך במועמד המפלגה לי קרוס. קרוס ניצח בבחירות הכלליות וכיהן כמושל אוקלהומה השני.

כשלא היה שבע רצון מחייו הפרטיים, התמודד רוברטסון על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית. קביעת מחוזות הבחירה שלאחר מפקד האוכלוסין של ארצות הברית שנערך ב-1910 הובילה להענקת שלושה מושבים בבית הנבחרים לאוקלהומה. רוברטסון התמודד בבחירות המקדימות של המפלגה במחוז הבחירה שלו, אך לא עלה בידו לקבל את מועמדות המפלגה.

הוא שב לעיסוקו בעריכת דין, וב-1914 החליט המושל לי קרוס, כמו הסקל לפניו, שלא להתמודד לכהונה נוספת. רוברטסון ניסה להתמודד שוב על מועמדות המפלגה, אך רוברט ויליאמס, הנשיא הפופולרי של בית המשפט העליון של אוקלהומה, ניצח בהתמודדות.

ב-1914 נפטרה רעייתו של רוברטסון, והותירה אותו עם שני ילדיו.

ההתמודדות על משרת המושל

התמדתו של רוברטסון בפוליטיקה השתלמה לבסוף. ב-1918, כשהתמודד על מועמדות המפלגה על משרת המושל בפעם השלישית, עלה בידו לנצח את ויליאם מארי.

הפופולריות של המושל לשעבר הסקל חיזקה את מעמדה של המפלגה הדמוקרטית באוקלהומה. ב-1910 הופיעה מפלגה חדשה בפוליטיקה המדינתית, המפלגה הסוציאליסטית של אמריקה. בפעם הראשונה בתולדות אוקלהומה, התמודד בבחירות למשרת המושל מועמד מפלגה שלישית. מול רוברטסון התמודדו מועמד המפלגה הרפובליקנית הוראס ג. מקיבר, ומועמד הסוציאליסטים פטריק נייגל. גורם מרכזי במערכת בחירות זו היה מרד התירס הירוק (אנ') ב-1917, שהסוציאליסטים סייעו לעוררו. מצביעים רבים החשיבו אותם כלא פטריוטים. רוברטסון נחל ניצחון סוחף, והדמוקרטים הצליחו להשיג רוב משמעותי הן בבית הנבחרים והן בסנאט של אוקלהומה.

מושל אוקלהומה

ב-13 בינואר 1919 הושבע רוברטסון כמושל אוקלהומה הרביעי. עד מהרה הוא התמודד עם עם שתי סוגיות ברמה הלאומית: חוק היובש וזכות הבחירה לנשים.

כבר בתקופת כהונתו של הסקל כמושל, אימצה אוקלהומה מדיניות תקיפה כלפי צריכת משקאות חריפים. רוברטסון פעל להמשך מדיניותו של הסקל, והוביל את מדינתו באופן גורף לאשור התיקון ה-18.

ככזאת שנכתבה מתוך השקפת עולם פרוגרסיבית, העניקה חוקת אוקלהומה את זכות הבחירה לכל הגזעים, הן לגברים והן לנשים. אף המדינה העבירה תיקונים לחוקה וחוקים שלמעשה שללו את זכות הבחירה מהשחורים באמצעות יצירת מחסומים לרישומם כמצביעים. רוברטסון קרא לכינוס מושב מיוחד של בית המחוקקים, שרוב חבריו היו לבנים, שהוביל לאשור התיקון ה-19, שנכנס לתוקף ב-18 באוגוסט 1920.

בין הישגיו של רוברטסון נכללה יצירת תפקיד נציב הפנסיות של אוקלהומה. הוא גם הקים סוכנויות לסחר קואפרטיבי לשירות חקלאי המדינה, שסבלו ממחירים נמוכים בשל ההיצף בהיקף התוצרת לאחר מלחמת העולם הראשונה. רוברטסון גם יזם הצעת חוק שאיפשר את סלילתם של 1,300 מילים (2,100 ק"מ) של כבישים סלולים, יותר מכל הכבישים שנסללו בתקופות כהונותיהם של שלושת קודמיו גם יחד.

תוך שהוא עשה שימוש בניסיונו החינוכי, בין השאר, התמקד רוברטסון גם בשיפור מערכת החינוך המדינתית. ראשית, הוא פעל לשינוי אופן פעולתם של הקולג'ים באוקלהומה. טרם בחירתו כמושל, היה הפיקוח על הקולג'ים מסור בידי מועצת החינוך המדינתית בראשותו של המפקח המדינתי על בתי הספר. בימיו של רוברטסון התרחבה סמכות המושל על הקולג'ים עם הקמת "מועצת הרקטורים המדינתית", שחבריה מונו על ידי המושל כדי לפקח על כל מוסדות ההשכלה הגבוהה. בתקציבים שהגיש, דאג רוברטסון למימון שיפורים בתהליכי הכשרת המורים, לסטנרטים גבוהים יותר להישגי בתי הספר, למיזוגם של בתי ספר כפריים רבים, ולהנהגת השימוש בתוכנית לסבסוד ספרי לימוד. הוא הציע את הרחבת המימון לבתי ספר כושלים, אך הצעה זו נדחתה על ידי בית המחוקקים.

לחובתו של רוברטסון נרשמו גם כישלונות. עבודת הממשל שלו על הכבישים המדינתיים שיפרה אותם, אך זו לא הייתה מספקת לענות על הצרכים. הוא לא הצליח להשיג את תמיכת המצביעים בצורך ל-50 מיליון דולר לשיפורים בכבישים. אף על פי שהמפלגה הסוציאליסטית כבר לא היוותה איום, היא דחפה לקיום שביתות. ב-1919 שבתו עובדי חברת הטלפונים בעיר דרמרייט, ושביתה רבתי של כורי הפחם התקיימה במזרח אוקלהומה. רוברטסון, בתוקף תפקידו כמפקד העליון של כוחות המיליציה המדינתית, הכריז על ממשל צבאי באזורים אלו. תוכנית הביטחונות לבנקים, שנוסדה על ידי הסקל, קרסה בעקבות המיתון של 1920 באוקלהומה, ובשל כך נסגרו בנקים רבים במדינה.

ממשלו של רוברטסון נאבק עם ההשפעות הכלכליות של השפל בתעשיית הנפט, ועם המיתון הכללי בארצות הברית, ומצבה הרעוע של הכלכלה הוסיף למתחים הגזעיים במדינה. התקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה הייתה אחת הגרועות בתולדות היחסים הבין-גזעיים באוקלהומה. כדי לסייע להתמודדות עם הבעיה, הקים רוברטסון ועדה ליחסים בין-גזעיים שחברה היו הן לבנים והן שחורים, אך עלה בידה לעשות רק מעט לשיפור מצב הדברים.

הטבח בטולסה

ערך מורחב – הטבח בטולסה

בשעות הבוקר המוקדמות של 1 ביוני 1921, פרצו מהומות בעיר טולסה, שם בזז ושרף המון לבן את רוב שטחה של גרינווד, המרכז המשגשג של הקהילה האפרו-אמריקאית של העיר. במהלך 16 השעות של המהומות, נהרגו כ-300 איש (רובם שחורים תומכי המפלגה הרפובליקנית), יותר מ-800 איש פונו לבתי החולים המקומיים עקב פציעות, אלפי שחורים נותרו חסרי בית לאחר ש-35 מבננים ובהם 1,256 בתים עלו באש, ורכוש בשווי של 1.8 מיליון דולר (כ-28 מיליון דולר ב-2021) עלה באש. בסופו של דבר השיב רוברטסון את הסדר על כנו בעיר באמצעות הכרזה על ממשל צבאי ושליחת המשמר הלאומי של אוקלהומה לביצוע פעולות שיטור באזור. רוברטסון גינה את צעדיהם של רשויות העיר ומשרד השריף והורה על הקמת חבר מושבעים גדול לחקירת האירועים, אך בסופו של דבר איש לא הועמד לדין על גרימת מקרי המוות, הפציעות ואובדן הרכוש. כ-3,000 שחורים נמלטו מהעיר באותה עת. המהומות השפיעו על אוקלהומה במשך דורות, קידמו את הנייטיביזם, זירזו את צמיחתו של ארגון העליונות הלבנה הקו קלוקס קלאן בפעם הראשונה באוקלהומה, ודיכאו את שאיפותיהם של השחורים לחיים במדינה.

סוף תקופת כהונתו

המצב החמיר עוד יותר מבחינה פוליטית כאשר בעת כהונתו של רוברטסון איבדו הדמוקרטים את הרוב שלהם בבית הנבחרים המדינתי. לאחר בחירות אמצע הכהונה של 1920, השיגו הרפובליקנים את השליטה בבית הנבחרים. המהומות היו גם בין הגורמים לחלופין בבית הלבן, כאשר נבחר הנשיא הרפובליקני וורן הרדינג במקום הנשיא הדמוקרטי וודרו וילסון. באוקלהומה נוצח הסנאטור הדמוקרטי תומאס גור, שהוחלף בג'ון הרלד, הסנאטור הרפובליקני הראשון שייצג את המדינה. רוברטסון נותר עם בית מחוקקים מפולג. בשל כך לא עלה בידו להצליח להעביר את צעדי המדיניות שלו במשך השנתיים האחרונות לכהונתו.

במשך שארית תקופת כהונתו של רוברטסון רדפו שערוריות את ממשלו. עימותים בין בית הנבחרים שנשלט על ידי הרפובליקנים לבין הסנאט שהיה בשליטה דמוקרטית גרמו לקיום חקירה של הרשות המבצעת על ידי בית הנבחרים, ובראש ובראשונה חקירה של רוברטסון עצמו. כפי שהיה בתקופות קודמו, לי קרוס, הוא כמעט והודח בהצבעה שנפלה על חודו של קול אוחד.

ב-1921 התפזר בית הנבחרים בלי להצביע על חוקי התקציב. מצב זה אילץ את רוברטסון להפעיל את הממשלה בתקציב גרעוני עד לכינוס מיוחד של בית המחוקקים לפתרון הבעיה. רוברטסון גם התמודד עם התנגדות משמעותית מצד נציב החברות, הרפובליקני קמפבל ראסל, שחשף את מה שהרפובליקנים ראו כשערורייה על דרך הניהול של רוברטסון את נושא החנינות.

רוברטסון סיים את כהונתו כמושל ב-8 בינואר 1923 עם השבעתו של המושל החמישי של אוקלהומה, ג'ק וולטון.

שנותיו האחרונות

כאזרח פרטי חידש רוברטסון את פעילותו בעריכת דין. לאחר סיום כהונתו כמושל, הואשם רוברטסון, יחד עם כ-30 פקידי ממשל המדינה מכהנים ולשעבר, בשוחד במסגרת שערוריית בנקים. בערבו של 22 במרץ 1922 נעצר רוברטסון במחוז אוקמולגי. מוקדם יותר באותו יום כלל חבר מושבעים גדול, שחקר את קריסת בנק המדינה במחוז אוקמולגי, את רוברטסון ואת פרד ג. דניס, לשעבר נציב הבנקים המדינתי, בכתב אישום. רוברטסון זוכה בסופו של דבר, אך הפרשה הזיקה לקריירה הפוליטית שלו. הוא ניסה להתמודד שוב על משרת המושל, להיבחר כשופט בבית המשפט העליון של אוקלהומה וכסנאטור, אך יותר לא עלה בידו לנצח בבחירות או להתמנות למשרה פוליטית.

ג'יימס רוברטסון נפטר ממחלת הסרטן ב-7 במרץ 1938 באוקלהומה סיטי. הוא נטמן בבית הקברות אוק פארק שבצ'נדלר.