ב-2005 הקים את "שלישיית ג'ון מאייר", איתם הוציא אלבום הופעה חיה בשם Try! ואת אלבומו השלישי Continuum בשנת 2006. שני האלבומים זכו לביקורות חיוביות מאוד ואף משבחות, והאלבום Continuum אף זיכה אותו בפרס גראמי בשנית בשנת 2007 בקטגוריית אלבום הפופ הטוב ביותר, והסינגל העיקרי מהאלבום, Waiting on the World to Change, זיכה אותו בפרס בקטגוריית ביצוע הפופ הטוב ביותר של זמר.
עד שנת 2014 אלבומיו של מאייר נמכרו בכ-20 מיליון עותקים ברחבי העולם.[1]
בנוסף להיותו מוזיקאי, מאייר משמש גם כמנחה טלוויזיה, עוסק בתחום הקומדיה ובעל טור בעיתונים ומגזינים שונים כדוגמת האסקווייר. הוא מגדיר שעוני יד ובעל אוסף שעונים ששוויו מוערך על ידו בכ"עשרות מיליוני דולרים". כמו כן, הוא תורם לאתרי ממכר שעונים וחבר בחבר השופטים של תחרות לעיצוב שעונים בז'נבה.[2]
לאחר שצפה במייקל ג'יי פוקס מנגן בגיטרה בסרט "בחזרה לעתיד", החל מאייר להתעניין בנגינה, ואביו שכר עבורו ועבור אחיו גיטרה אקוסטית.[10] מספר שנים לאחר מכן, מאייר קנה לעצמו גיטרה של חברת וושבורן, אותה בחר בהשפעת הגיטריסט נונו בטנקורט (אנ') מלהקת אקסטרים (אנ'). עם קבלת הגיטרה האקוסטית מאביו, הוא קיבל משכנו קלטת של סטיבי ריי ווהן והחל לשמוע מוזיקת בלוז.[11] בחיפושיו אחר זמרי בלוז, החל מאייר להאזין למוזיקה של באדי גאי, בי בי קינג, פרדי קינג, אוטיס ראש ולייטנינג הופקינס.[12] בשנים מאוחרות יותר יטען שנישואיהם של הוריו באותה התקופה גרמו לו "לרצות להיעלם וליצור לעצמי עולם שאוכל להאמין בו".[13] הוא החל ללמוד לנגן אצל בעל חנות גיטרות מקומי,[13][14] ולאחר שנתיים של למידה, החל לנגן בברים ובאירועים בעיר הולדתו במקביל ללימודיו בתיכון.[9][10] בנוסף להופעות הסולו שלו הוא גם היה חבר בלהקה שנקראה "Villanova Junction" (על שם שירו של ג'ימי הנדריקס).[13][15]
בגיל 17 אובחן מאייר כבעל הפרעת קצבלבבית ואושפז בבית חולים למשך ארבעה ימים. כשהוא נזכר בלילה בו עזב את בית החולים, טוען מאייר ש"זהו הרגע בו נולד כותב השירים שבתוכי", ובאותו הלילה כתב את שירו הראשון.[16] לאחר שחרורו מבית החולים החל מאייר לסבול מהתקפי חרדה וחשש להישלח לבית חולים פסיכיאטרי.[13] מאייר סובל עד היום מהתקפים כאלו, איתם הוא מתמודד באמצעות תרופות נוגדות חרדה.[16][17] עם סיום לימודי התיכון, עבד במשך כ-6 חודשים בתחנת דלק, ובכסף אותו חסך, קנה גיטרת פנדר סטראטוקסטר.
1996–1999: תחילת הקריירה
בתחילה חשב מאייר לוותר על הלימודים בקולג' ולנסות לפתח קריירה מוזיקלית, אך הוריו הניאו אותו מכך.[13] בשנת 1997, בגיל 19, נרשם מאייר למכללת ברקלי למוזיקה בבוסטון.[18] לאחר שני סמסטרים עזב את הלימודים בעידודו של חברו הטוב קליי קוק ועבר יחד עמו לאטלנטה.[19] הם הקימו יחד להקה בשם "Lo-Fi Masters" והחלו להופיע בבתי קפה ובמועדונים מקומיים.[10] לפי קוק, עקב טעמם המוזיקלי השונה ורצונו של מאייר להתקרב יותר לסגנון הפופ,[20] נפרדו השניים ומאייר פתח בקריירת סולו.[19]
בעזרתו של מפיק מוזיקלי מקומי בשם גלן מטולו, הקליט מאייר מיני-אלבום עצמאי בשם "Inside Wants Out". המיני-אלבום מכיל שמונה שירים בהם מאייר מנגן בגיטרה ושר. בהקלטת השיר הראשון במיני-אלבום, Back To You, השתתפה להקה שלמה, כולל אחד המפיקים שניגן על גיטרת בס.[21] מאייר המשיך להופיע עם אותו המפיק למשך השנים הבאות. קליי קוק כתב במשותף עם מאייר את רוב השירים במיני-אלבום, כולל הסינגל הראשון מתוכו, No Such Thing.[20] אולם, השיר היחיד בו הוא משתתף בשירה הוא שירת רקע בשיר Comfortable.
2000–2004: פריצה מסחרית
לאחר יציאת האלבום, מאייר החל להופיע בג'ורג'יה ובמדינות הסמוכות לה. הקריירה המסחרית שלו התפתחה במקביל להתפתחותו של ענף המוזיקה באינטרנט, אשר תרם להתפרסמותו המהירה.[22] במרץ 2000 הופיע מאייר בפסטיבל "South by Southwest" והחל למשוך אליו את תשומת לב התקשורת והמבקרים, ובמקביל קיבל עובד חברת אוור רקורדס הקלטות של שיריו.[23][14][24] לאחר שהופיע בפסטיבל האמנים של חברת התקליטים ושיריו נכללו באוספים שלה, יצא אלבומו הראשון של מאייר באינטרנט בלבד - "Room for Squares". באותה התקופה חתמה אוור רקורדס על הסכם עם קולומביה רקורדס, שבמסגרתו, תוכל זו להחתים מאמניה של אוור רקורדס לפי בחירתה. בספטמבר 2001 בקולומביה בחרו להחתים את מאייר, ערכו והוציאו מחדש את Room for Squares,[25] הפעם לא רק באינטרנט, והוסיפו אליו את השיר 3X5 וגרסאות אולפן מחודשות של ארבעת השירים הראשונים מהאלבום Inside Wants Out.[26]
האלבום כלל מספר להיטים כמו No Such Thing ו-Why Georgia ואחד מלהיטיו הגדולים ביותר של מאייר - Your Body Is A Wonderland, אשר זיכה אותו בפרס גראמי בקטגוריית "ביצוע הפופ הטוב ביותר של זמר". הביקורות היללו את האלבום ואת מאייר שהיה לכוכב פורץ בתוך תקופה קצרה יחסית, והיו שהשוו אותו לדייב מת'יוס.[19][25][27] בנאום הזכייה שלו בגראמי אמר מאייר כי "זה מאוד, מאוד מהיר בשבילי. אני אשתדל לעמוד בקצב" בהתייחס לזכייתו בפרס לאחר תקופה כה קצרה בעולם המוזיקה.[14]
בפברואר 2003, הוציא מאייר אלבום ודי.וי.די מהופעתו החיה בברמינגהאם, אלבמה בשם "Any Given Thursday", אשר כלל שירים של מאייר שלא הוקלטו קודם לכן כמו Man on the Side, Something's Missing ו-Covered in Rain. האלבום הגיע למקום ה-17 במצעד הבילבורד 200. הביקורות היו טובות, אך מאופקות מהביקורות על אלבומו הקודם, כשחלקן מתייחסות בעיקר לתדמית "כוכב הפופ" שנוצרה לו, וחלקן מתמקדות במיומנות שלו בנגינה על גיטרה.[28][29] בקיץ אותה השנה יצא מאייר יחד עם להקת Counting Crows לסיבוב הופעות ברחבי ארצות הברית.[30]
אלבומו השני של מאייר, "Heavier Things" יצא בספטמבר 2003. הביקורות על האלבום היו ברובן חיוביות, אך גם הוא לא הצליח לשחזר את ההצלחה של אלבומו הראשון.[31] מבחינה מסחרית, הצלחת האלבום לא הייתה מוטלת בספק, והוא הגיע למקום הראשון במצעד בילבורד 200. הסינגל הראשי מתוך האלבום, Daughters, זיכה אותו בפרס גראמי בקטגוריית "שיר השנה" בשנת 2005,[27] והוא הגיע למקום ה-19 במצעד הבילבורד הוט 100 ולמקום הראשון במצעד שירי הפופ למבוגרים של המגזין. מאייר הקדיש את הפרס לסבתו שנפטרה במאי 2004.[32] כמו כן, הוא זכה בגראמי בשנית בקטגוריית "ביצוע הפופ הטוב ביותר של זמר". בריאיון לאלן דג'נרס בשנת 2009, אמר מאייר כי בעיניו שירה של אלישה קיז, If I Ain't Got You, היה צריך לזכות בגראמי בשנת 2005 במקום השיר שלו, ועל כן שבר את הפסלון שקיבל, ונתן את מחציתו לקיז ומחצית ממנו נותר ברשותו. בטקס פרסי "היכל התהילה של כותבי השירים", שנערך בשנת 2006, נכנס מאייר להיכל.[33]
במהלך מסע ההופעות שלו ברחבי ארצות הברית בשנת 2004, מאייר הקליט שבע מהופעותיו והעלה אותן לחנות ה-iTunes תחת הכותרת "As/Is" (בעברית: כמו שזה) - על מנת להדגיש שההופעות הוקלטו במלואן, גם הקטעים הטובים וגם הפחות מוצלחים. האלבום כלל גרסת כיסוי לשירו של מרווין גיי, Inner City Blues (Make Me Wanna Holler).[34]
2005–2008: שינוי כיוון מוזיקלי
בתחילת הקריירה שלו, מאייר התפרסם בעיקר בסגנון ה-Adult contemporary וכזמר-יוצר.[35] אולם עם התפתחות הקריירה שלו, היה חופשי להתעסק בסגנונות שיותר משכו אותו בצעירותו, כמו הג'אז והבלוז. הוא הצטרף למוזיקאי הבלוז באדי גאי בהופעתו באולם בכיכר יוניון בניו יורק בדצמבר 2003.[36] הוא יצא לסיבוב הופעות משותף עם מוזיקאי הג'אז הרבי הנקוק והופיע איתו בפסטיבל המוזיקה בונארו.[37] הוא הופיע בשירים מאלבומיהם של זמרים שונים כמו אריק קלפטון (באלבום "Back Home" ובפסטיבל הגיטרה קרוסרואדז), באדי גאי (באלבום "Bring 'Em In"), ג'ון סקופילד (האלבום "That's What I Say") ובי בי קינג (באלבום "80"). בזכות שיתופי פעולה אלו, המשיך מאייר להיות זמר-יוצר, אך החל להיות מוכר גם כגיטריסט בעל שם.[28]
לאחר תום מסע ההופעות של האלבום Heavier Things, החל מאייר לעבוד עם מוזיקאים מז'אנרים שונים. קולו עובד לשירו של הראפר האמריקאי קומון והוא הופיע בשירו של קניה ווסטBittersweet Poetry מתוך האלבום "Graduation". שיתופי פעולה אלו זכו לאהדה מצד אמנים בעלי שם בעולם הראפ כמו ג'יי זי ונלי.[38] באביב 2005, הקים מאייר את "שלישית ג'ון מאייר" עם הבסיסטפינו פאלדינו והמתופףסטיב ג'ורדן, את שניהם פגש בהקלטות עבר שביצע. הלהקה שילבה בין מוזיקת בלוז למוזיקת רוק. באוקטובר 2005, הלהקה הייתה למופע החימום של להקת הרולינג סטונז[39] ובנובמבר הוציאה אלבום הופעה בשם "Try!". בספטמבר 2006 הודיע מאייר שהם החלו לעבוד על אלבום בכורה.
אלבומו השלישי של מאייר, "Continuum" יצא ב-12 בספטמבר2006. הוא הופק בידי מאייר וסטיב ג'ורדן, ולפי מאייר הוא משלב את סגנונות הבלוז והפופ. שני שירים מ-Try! גם נכללו באלבום, והם - Vultures ו-Gravity.[18] הסינגל הראשון מתוך האלבום, Waiting on the World to Change, יצא ב-11 ביולי אותה השנה - הוא היה לשיר השלישי בכמות ההורדות שלו באותו השבוע ב-iTunes והוא הגיע למקום ה-25 במצעד הבילבורד הוט 100. ב-1 בספטמבר 2006, הופיע מאייר בתוכנית הטלוויזיה CSI, כשהוא שר את השירים Waiting on the World to Change ו-Slow Dancing in a Burning Room. השיר Gravity הושמע בתוכניות הטלוויזיה האוס ומספ7ים.
ב-7 בדצמבר 2006, היה מאייר מועמד ל-5 פרסי גראמי, ושלישיית ג'ון מאייר גם הייתה מועמדת לפרס על האלבום !Try. הוא זכה בפרס בקטגוריות "אלבום הפופ של השנה" (על "Continuum") ו"ביצוע הפופ הטוב ביותר של זמר" (על השיר "Waiting on the World to Change").[27] מאייר הקליט בלוס אנג'לס חמש גרסאות אקוסטיות לשירים מהאלבום Continuum יחד עם המוזיקאים בן הרפר ורובי מקינטוש, שיצאו כמיני אלבום בשם "The Village Sessions" ב-12 בדצמבר 2006. סיבוב ההופעות בצפון אמריקה שהוא יצא אליו בעקבות Continuum הגיע לסופו בהופעה במדיסון סקוור גארדן ב-28 בפברואר2007, אותה שיבח במיוחד העיתון ניו יורק פוסט.[40]
ב-20 בנובמבר 2007, יצאה מהדורה מחודשת של Continuum, שכללה חמש גרסאות בהופעה חיה של שיריו וגרסת כיסוי לשירו של ריי צ'ארלס, I Don't Need No Doctor.[41] שירו Belief היה מועמד לפרס "ביצוע הפופ הטוב ביותר של זמר" בטקס פרסי גראמי ה-50 בשנת 2007. בטקס עצמו הוא ליווה את אלישה קיז בגיטרה בשירה No One.[42] כמו כן, הוא נבחר על ידי עורכי מגזין טיים לאחד מ-100 האנשים המשפיעים של השנה בתחום האמנות.[43]
ב-2009 מאייר שיתף פעולה עם גאי סבסטיאן בשלושה שירים לאלבומו Like It Like That,[46] והוא ניגן בגיטרה במיני-אלבום הראשון של הזמר קרוסבי לוגינס, Time to Move.[47] ב-7 ביולי אותה השנה, הופיע מאייר עם השיר Human Nature של הזמר מייקל ג'קסון בטקס האשכבה לזכרו ששודר בערוצי הטלוויזיה ברחבי העולם.[48] הוא כתב יחד עם דמי לובאטו את השיר World of Chances שיצא כחלק מאלבומה השני, Here We Go Again.[49]
לאחר ההצלחה של אלבומו הקודם, Continuum, מאייר טען שהוא חושש מהאלבום הבא, אך אמר ש"מרגיעה אותי ההבנה שלא משנה מה אעשה, זה לא הולך להיות כמו Continuum".[50] ב-17 בנובמבר2009, יצא אלבומו הרביעי של מאייר "Battle Studies". האלבום הגיע למקום הראשון בבילבורד 200.[51] הסינגל הראשון מהאלבום יצא לאור בספטמבר ושמו היה Who Says. הסינגלים הבאים יצאו באוקטובר 2009 וביוני 2010 ונקראו Heartbreak Warfare ו-Half of My Heart בהתאמה. על אף ההצלחה המסחרית של האלבום, דעותיהם של המבקרים היו חלוקות. חלקם טענו שמאייר נטש את הבלוז ואת האקוסטיקה ועבר לסגנון הפופ, חלקם טענו שהאלבום היה "אמיץ" וחלקם טענו שהיה "המקום הבטוח של מאייר".[52][53][54][55] סבב ההופעות שליווה את צאת האלבום הניב רווחים של כ-45 מיליון דולר.[56] על האלבום עצמו העיד מאייר שהוא "לא היה האלבום הטוב ביותר שלו".[57][58]
2010–2013: צרות אישיות ופסק זמן
בעקבות שני ראיונות חושפניים ומעוררי מחלוקת בפברואר 2010 למגזינים רולינג סטון ופלייבוי,[59] החליט מאייר על נסיגה מהחיים הציבוריים והפסיק להתראיין. עוד במהלך סבב ההופעות של Battle Studies מאייר החל לעבוד על אלבומו החמישי, ששאב את השראתו מסצנת הפופ של לורל קניון בשנות ה-70.[60] במהלך ההקלטות, החל מאייר לסבול מקשיים קוליים ופנה לטיפול רפואי.[56] ב-16 בספטמבר2011 הוא פרסם בבלוג שלו כי היציאה של אלבומו הבא, לו קרא "Born and Raised", תתעכב בשל הטיפולים שהיה צריך לעבור בעקבות גרנולומה שהתגלתה על מיתרי הקול שלו.[61] מאייר הוסיף כי יהיה זה "מכשול זמני בלבד" וכי האלבום כמעט והושלם, פרט למספר תוספות רקע.[62] חודש לאחר מכן, ב-20 באוקטובר, מאייר פרסם בבלוג כי "היום אחר הצהריים עברתי ניתוח להסרת הגרנולומה ולחודש הקרוב אהיה במנוחה קולית" במהלכה תכנן "לתור את המדינה, להסתכל ולהאזין".[63] הניתוח לא עבד כמצופה, והוא נאלץ לעבור ניתוח נוסף באוגוסט אותה השנה.[64][65] במהלך מסעותיו בארצות הברית, ביקר מאייר בבוזמן, מונטנה, והחליט לרכוש בית בעיר, אליו נכנס באביב 2012.[66][67][68]
עם השלמת הטיפולים במיתרי קולו, יצא ב-27 בפברואר 2012 הסינגל הראשון מתוך אלבומו החדש, Shadow Days.[56] מאייר הודיע כי זה אלבומו ה"כנה ביותר"[69] ואת מסע ההופעות לאלבום תכנן לבצע במיקומים יותר אינטימיים מאשר סבבי ההופעות הקודמים.[56] כמו כן, הסכים להשתתף בפסטיבל South by Southwest. אולם, על אף התכנונים, הגרנומולה בגרונו שבה, וב-9 במרץ2012 הודיע מאייר שנאלץ לבטל את סיבוב ההופעות שלו ולהימנע מלשיר עד להודעה חדשה.[70][71] אף על פי כן, אלבומו Born and Raised יצא כמתוכנן ב-22 במאי 2012, הגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200 ומכר כ-219,000 עותקים בשבוע הראשון לצאתו.[56] כמו כן, האלבום זכה לביקורות חיוביות - הרולינג סטון בחר אותו למקום ה-17 במצעד האלבומים שלו לשנת 2012[72] ומגזין פיפל שיבח אותו.[73] מאייר חשש לעתידו כזמר והחל לחשוב על קריירה כגיטריסט.[56] כמוצא אחרון, הוא פנה למרכז הקולי באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס לטיפול.[56] בספטמבר 2012 האוטורינולרינגולוג ג'רלד ברק שיתק את מיתרי הקול של מאייר בסדרה של זריקות בוטולינום במינון גבוה, בתקווה שאלו יאפשרו לגרנומולה להבריא.[56] מאייר נכנס למספר חודשי הבראה במהלכם לא יכול היה אפילו לדבר,[74] אך החל ללוות מוזיקאים אחרים בנגינה על גיטרה בלבד - בתוכנית סאטרדיי נייט לייב עם פרנק אושן בספטמבר[75] ובהופעה בניו ג'רזי עם הרולינג סטונז בדצמבר.[56]
2013–2018: Paradise Valley, דד אנד קומפני ו-The Search for Everything
ביוני 2013 הודיע מאייר על סיום העבודה על אלבומו השישי, "Paradise Valley", אשר יכיל בעיקר "שירי פולק רוק רגועים".[60][81] באלבום ישנו דואט של מאייר עם פרנק אושן שנקרא Wildfire Pt. 2,[82] ודואט נוסף עם בת זוגו באותה התקופה קייטי פרי, שנקרא Who You Love והיה לסינגל השלישי מהאלבום.[83]קליפ השיר מציג את מאייר, פרי ומספר זוגות אמתיים נוספים, הנראים נאבקים יחדיו לא ליפול משור מכני.[84] הסינגל הראשון מתוך האלבום נקרא Paper Doll והוא יצא ב-18 ביוני 2013. האלבום עצמו יצא ב-20 באוגוסט,[83] קיבל ביקורות חיוביות מאוד,[85] הגיע למקום השני במצעד הבילבורד 200 ונמכר בכ-145,560 עותקים בארצות הברית בשבוע הראשון לצאתו.[86] מאייר יצא לסיבוב הופעות שבמרכזו שני האלבום האחרונים שהוציא, הסיבוב הראשון שלו מזה שלוש שנים, וכלל הופעות בצפון אמריקה ובאוסטרליה.[87][88]
בפברואר 2015 מאייר הופיע לצד אד שירן בטקס פרסי הגראמי.[98] במרץ הוא החל לעבוד על אלבום חדש.[99] מאייר העיד שבתחילת 2011 הוא נתקל בשיר של להקת גרייטפול דד, וממנו הגיע לשירים נוספים של הלהקה.[100] בפברואר 2015, כשהיה מנחה אורח בתוכנית The Late Late Show, הזמין מאייר את גיטריסט הלהקה, בוב וויר להופיע עמו. חברי הלהקה שנותרו בחיים - בוב וויר, מיקי הארט וביל קרויצמן, היו באותה התקופה בעיצומו של מסע הופעות לכבוד 50 שנה להקמת הלהקה. באותו אוגוסט הקימו מאייר, שלושת חברי הלהקה, ג'ף צ'ימנטי ואוטיל ברברידג' להקה משותפת בשם דד אנד קומפני ויצאו למסע הופעות בארצות הברית.[101] מסע ההופעות זכה לביקורות חיוביות והם המשיכו להופיע יחד גם בשנת 2016.
בעקבות הופעותיו עם דד אנד קומפני, דחה מאייר את העבודה על אלבומו החדש לינואר 2016 ותכנן לסיים אותו עד לסוף אותה השנה.[102] ב-17 בנובמבר הוציא מאייר את הסינגל הראשון מתוך האלבום שנקרא Love on the Weekend.[103] הסינגל השני יצא ב-24 בפברואר2017 ונקרא Still Feel Like Your Man. לבסוף, רק ב-14 באפריל 2017 יצא אלבומו השביעי, "The Search For Everything", יחד עם סינגל שלישי מתוך האלבום בשם In the Blood.[104][105] מסע ההופעות שליווה את האלבום החל במרץ 2017 ונגמר באוקטובר באותה השנה.[106]
מאייר המשיך בהופעותיו עם דד אנד קומפני גם בשנת 2017.[107][108] ב-5 בדצמבר, במהלך אחת מהופעות אלו, התנקב התוספתן של מאייר, מה שהוביל לניתוח אפנדקטומיה[109] ולדחיית ההופעות המתוכננות שלו לפברואר 2018.[110] בינואר 2018 הודיע ההרכב שישוב להופיע בקיץ אותה השנה.[111]
2018-היום: Sob Rock
ב-10 במאי הוציא מאייר את הסינגל New Light שהופק על ידי נו איי.די. ומאייר עצמו.[112] ביום הוצאת הסינגל קיים ריאיון עם זאין לואו לאפל מיוזיק, בו הכריז כי יוציא שירים נוספים ב-2018.[113] ב-24 באוקטובר הופיע עם שיר חדש בשם I Guess I Just Feel Like ב-iHeartRadio Theater.[114] על השיר כתב בחשבון האינסטגרם שלו ש: "מעולם לא פרסמתי שיר שבו הרצון היחיד שלי הוא שיבינו אותי. ואולי גם לגרום לאנשים אחרים להרגיש שמבינים אותם... זהו יום מיוחד עבורי." ב-12 בדצמבר הודיע כי יצא לסיבוב הופעות עולמי בשנת 2019.[115] מאייר הוציא שני סינגלים ב-2019- "I Guess I Just Feel Like" ב-22 בפברואר ו-"Carry Me Away" ב-6 בספטמבר.
ב-15 בפברואר 2020, במהלך פרק בתוכניתו של מאייר "Current Mood", הוא חשף כי הוא נמצא בתהליכי כתיבה והקלטה של שירים במסגרת אלבום חדש.[116] בתחילת 2021 הוא הצהיר שהפקת האלבום הושלמה והוא החל לפרסם קטעים קצרים משירים חדשים בחשבונו בטיקטוק.[117] בריאיון עם קרווין פרוסט, מאייר רמז שתאריך צאתו של האלבום מתוכנן לאפריל.[118] התאריך המתוכנן נדחה וב-1 ביוני 2021 מאייר הכריז באופן רשמי על צאת אלבום האולפן השמיני שלו בשם "Sob Rock" וב-4 ביוני הוציא את הסינגל המרכזי מתוך האלבום ואת הווידאו קליפ שלו, Last Train Home. האלבום יצא לאור ב-16 ביולי 2021 יחד עם וידאו קליפ לשיר Shot In The Dark. רשימת השירים באלבום כללה את הסינגלים שכבר יצאו New Light, I Guess I Just Feel Like ו-Carry Me Away, שנערך מחדש על מנת להתאים אותו לאלבום.
ביקורות
מאייר בולט במיוחד כגיטריסט. הוא הוצג על שער מגזין הרולינג סטון (מהדורה #1020) בפברואר 2007 יחד עם ג'ון פרושיאנטה ודרק טראקס בכתבה שנקראה "אלילי הגיטרה החדשים". הוא כונה בכתבה "Slowhand, Jr." בהתייחסות לכינוי הישן של אריק קלפטון.[12] מצד שני, מבקרים נוטים למתוח ביקורת על הסגנון ה"בטוח" של המוזיקה שלו, כלשונם - "אמנם היכולות שלו גבוהות, הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינת יכולות הנגינה, אך השירים אותם הוא מוציא ומנגן בפועל הם פשוטים ולעיתים אף משעממים".[119][120]
עיסוקים נוספים
כתיבה
החל מהמהדורת האסקווייר שיצאה לאור ביוני 2004, כותב מאייר טור אישי למגזין בשם "שיעורים מוזיקליים עם ג'ון מאייר".[121] כל טור מכיל שיעור מוזיקלי ואת השקפותיו בנוגע לנושאים מחייו הפרטיים או נושאים פופולריים בשיח האמריקאי.
עם התפתחותן של הרשתות החברתיות באינטרנט, החל מאייר להיות פעיל בהן כשהוא מפעיל חמישה בלוגים במקביל: דף במייספייס, בלוג באתרו הרשמי, בלוג באתר Honeyee.com, דף בטאמבלר ובלוג תמונות באתר StunningNikon.com. הוא גם היה פעיל במיוחד בטוויטר, כשבניגוד למפורסמים רבים אחרים, הוא כתב את הפרסומים של עצמו,[17][43] ושם הוא צבר כ-3.7 מיליון עוקבים.[56][122] הפוסטים עסקו בעיקר בקריירה שלו, אך הם כללו גם בדיחות, קטעי וידאו, תמונות ותגובות להתייחסויות כלפיו בתקשורת.[56] ב-23 בינואר הוא מחק את כל הפוסטים שלו מחשבון הטוויטר שהתפרסמו עד לאותו התאריך,[123] וב-14 באוקטובר 2010, מחק כליל את חשבונו.[56]
מאייר הוא אספן שעונים, תחביב אותו הוא מכנה "שפוי".[28] האוסף, ששוויו מוערך לפי מאייר ב"עשרות מיליוני דולרים"[2] כולל שעוני יוקרה של החברות IWC, פטק פיליפ ורולקס.[2][124] כמו כן, הוא שימש כשופט בחבר השופטים של תחרות לעיצוב שעונים בז'נבה.[2] כחלק מהתחביב, הוא כותב טור לאתר ההורולוגיה Hodinkee.[125]
ב-2004 אירח מאייר תוכנית חיה באורך של חצי שעה בערוץ VH1 שנקראה "לג'ון מאייר יש תוכנית טלוויזיה". סטיב ג'ובס הזמין את מאייר להופיע בנאומו המרכזי בכנס אפל של שנת 2004, כשהציג לראשונה את האפליקציה "GarageBand".[129] מאייר הפך לאורח קבוע בכנס אפל השנתי, כולל בהכרזה על השקת האייפון בשנת 2007. מאייר השתתף לצידם של סלאש וכריסטופר גסט במסע התעמולה של חברת פולקסווגן בשנת 2007.[130] כמו כן, מאייר החזיק ופרסם את הטלפונים של חברת בלאקברי.
מאייר הוא אספן גיטרות, ולאורך השנים שיתף פעולה עם מספר חברות עלית בתחום ייצור הגיטרות בעיצוב דגמים המיוחדים לו. בבעלותו מעל ל-200 גיטרות.[16] בשנת 2003 הקדישה לו חברת הגיטרות מרטין דגם מיוחד של גיטרה אקוסטית בשם "OM-28 John Mayer". הדגם יוצר ב-404 עותקים שנמכרו באזור אטלנטה בלבד.[134][135] בשנת 2005 הוציאה חברת פנדר שתי גיטרות חשמליות מדגם סטראטוקסטר לכבודו של מאייר בהשראת העיצוב של מרטין. דגם שלישי של פנדר צופה בצבע פחם מתכתי, ויצא בגרסה מוגבלת של 100 גיטרות בלבד. בינואר 2006 הוציאה חברת מרטין דגם "OMJM John Mayer", שניסה להתחקות אחרי העיצוב של הגיטרה המקורית לכבודו של מאייר, אבל במחיר נוח יותר ובמספר גדול יותר עותקים.[136] באוגוסט 2006 החלו בחברת פנדר לעבוד על גיטרות סטראטוקסטר מדגם "SERIES II John Mayer". בינואר 2007 חברת "Two Rock" עבדה בשיתוף פעולה עם מאייר בייצור 25 מגברים מותאמים אישית, כולם חתומים על ידו.[137]
הגיטרה המוכרת ביותר של מאייר היא ה-"Black1", אותה ייצר בשיתוף פעולה עם מעצב הגיטרות ג'ון קרוז לאחר סיבוב ההופעות של האלבום Heavier Things.[50] ההשראה לבניית הגיטרה הגיעה מהגיטרות החשמליות של רורי גלאגר וסטיבי ריי וון.[138] הגיטרה שעיצב הייתה בצבע שחור והיו לה משטח גירוד בצבע ירוק בהיר, פיקאפים אותם עיצב בעצמו וחיפויי מתכת ומפתחות כיוון מוזהבים. הגיטרה שימשה את מאייר לאורך רוב הקלטות האלבום Continuum.[138] חברת פנדר הוציאה 83 גיטרות דומות לאלו שמאייר עיצב לעצמו, אשר נמכרו תוך 24 שעות מיציאתן.[139] ב-2010 הודיעה החברה על ייצור 500 גיטרות נוספות לפי אותו דגם.[140]
ב-2014 הודיע מאייר שהוא מפסיק לעבוד עם חברת פנדר, ולכן כל הגיטרות כדוגמת ה-"Black1" ירדו מהייצור.[141] ב-2015 מאייר הכריז על התחלת שיתוף פעולה עם חברת הגיטרות PRS, ובמרץ 2016 הם חשפו את הפרויקט המשותף שלהם, ה-"Super Eagle".[142] הגיטרה יוצרה ב-100 עותקים, כל אחת במחיר של 10,000 דולר. בינואר 2017 הכריזו מאייר והחברה על השקתו של מגבר משותף בשם J-MOD שיצא ב-100 עותקים[143][144][143] וביוני אותה השנה על התחלת הייצור של ה-"Super Eagle II" ב-120 עותקים.[145][146]
בינואר 2018 הכריזה חברת הגיטרות מרטין על השקת גיטרה אקוסטית מדגם D-45 על שמו של מאייר, ב-45 עותקים, כל אחד במחיר של 14,999 דולרים.[147][148] במרץ אותה השנה, חברת PRS השיקה את הדגם "Silver Sky" בארבעה צבעים.[149][150] הגיטרה זכתה לשבחים רבים ויוצאי דופן במגזיני המוזיקה השונים.[151][152]
ב-2002 מאייר הקים את "קרן Back to You", ארגון ללא מטרות רווח שמתמקד בגיוס כספים בתחומי הבריאות, החינוך, האמנויות ופיתוח הכישרונות. הקרן מציעה למכירה פומבית פריטים מיוחדים של ג'ון מאייר כמו מפרטים לגיטרה, חולצות, כרטיסים להופעות ותקליטים חתומים. המכירות האלו היו ברובן מוצלחות, עם מכירה של מוצרים במחיר שהיה גבוה פי 17 מערכם המקורי.[158][159]
בתחילת 2010 מאייר השתתף בראיון מעורר מחלוקת למגזין פלייבוי, במהלכו התבטא בגסות כלפי נשים, במיוחד נשים שחורות, ואף השתמש במילה "nigger".[7] בעקבות הראיון עלו האשמות שונות כלפיו בתקשורת על מיזוגניה, רברבנות וגזענות.[59][174] הוא התנצל על השימוש במילה "nigger" בטוויטר באומרו "זה היה אנוכי מצדי לחשוב שאני יכול להשתמש באופן אינטלקטואלי... במילה שהיא כל כך טעונה רגשית".[175] באותו הערב הוא גם התנצל בדמעות על הראיון בפני להקתו ומעריציו בהופעה בנאשוויל. בשנתיים הבאות, מאייר עזב את ניו יורק והתרחק מעדשת המצלמות.[176] בריאיון לאלן דג'נרס בתוכנית הטלוויזיה שלה, הוא סיפר על התקופה הזו כי: "איבדתי את הראש שלי לתקופה ועשיתי שני ראיונות טיפשיים וזה די פקח לי את העיניים... זו הייתה התרסקות אלימה לתוך עולם המבוגרים. למשך שנתיים הייתי צריך להבין מה קרה, ואני שמח שבאמת הצלחתי להתרחק מאור הזרקורים".[66][177]
זמרת הפופ טיילור סוויפט השתתפה בשנת 2009 בשירו של מאייר "Half of My Heart" מהאלבום Battle Studies.[178] בתקשורת החלו לדבר על מערכת יחסים שמתנהלת בין השניים, טענות אליהן אף אחד מהשניים לא התייחס. אולם, סוויפט הוציאה בשנה שלאחר מכן את השיר "Dear John", שייתכן ומתייחס למערכת היחסים שלה עם מאייר. ביוני 2012 מאייר ביקר את השיר ואמר ש: "זה ניצול לרעה של הכישרון שלך, לחכוך בידייך ולהגיד "חכו מה יקרה כשהוא יקבל את זה"".[179] שירו של מאייר "Paper Doll", הסינגל הראשון מתוך האלבום Paradise Valley, מתייחס כביכול לפרשה,[180] טענה אותה מאייר לא אישר ולא הפריך.[181]
^Spillane, Sean (March 18, 2015). "Central High School - John Mayer". School Web Pages. CT Post. Archived from the original on March 21, 2006. Retrieved February 13, 2004.
^Alter, Gaby (April 1, 2007). "Tour Profile: John Mayer" at the Wayback Machine. Mix. Retrieved April 23, 2007
^Hay, Carla (April 6, 2002), "Aware/Columbia's John Mayer Makes 'Room For Squares' A Hit". Billboard. 114 (14):22.
^Wood, Mikael (March 28, 2002). "Room at the Top". The Dallas Observer. Retrieved 22 December 2017. "I met a great lawyer who was willing to promote me. He sent out my records to labels, and Aware was one of his first ideas. He knew my "music well enough to know it was gonna take a smaller label to do it, and he was right. Aware was the label.
^Proefrock, Stacia (2005). "Biography". All Music Guide. Retrieved April 23, 2007.
^PR Newswire staff (May 2, 2011), "John Mayer, Keith Urban Help Tiger Woods Raise Approximately $750,000 for the Tiger Woods Foundation at the 2011 Tiger Jam". PR Newswire US.