סטילוול נולד בעיר פּלָאטְקָה שבפלורידה ב-19 במרץ 1883 לד"ר בנג'מין סטילוול ומרי פין. סטילוול היה דור שמיני למתיישבים אנגלים שהגיעו לאמריקה ב-1638 ונשארו בניו יורק עד הולדתו של אביו. סטילוול, שאת שמו קיבל מידיד המשפחה ונקרא על ידי בני משפחתו בשמו האמצעי וורן, גדל בניו יורק תחת מרותו הקפדנית של אביו, ששם דגש רב על דת. מאוחר יותר הודה סטילוול שבצעירותו פיתח אינסטינקטים פליליים מכיוון שאולץ ללכת לכנסייה בימי ראשון, ולאחר שראה כמה מועט הטוב שמביאות הדתות בעולם החליט להתנער מהן כליל ולסמוך על השכל הישר.[1]
אופיו המרדני גרם לסטילוול לבעיות משמעת בצעירותו, בעיקר לאחר סיום לימודיו בתיכון יונקרס. בעת לימודיו הפגין סטילוול רמה גבוהה בכל המקצועות, שימש קוורטרבק של קבוצת הפוטבול ואף התחרה באתלטיקה. משסיים את התיכון בגיל 16 החליט אביו כי הוא צעיר מכדי ללכת לאוניברסיטה, ועל כן המשיך סטילוול לשנה נוספת באותו תיכון. בשנה זו הקימו סטילוול וחבריו קבוצה שנקראה "ארבעת הגדולים" (Big Four), ועיסוקם העיקרי היה משחקי קלפים. בעת מסיבת הסיום של מחזור הבוגרים בשנת 1900 פרצו סטילוול וחבריו לאולם הנשפים וגנבו את הקינוחים, פעולה שבמהלכה נחבט מנהל בית הספר. תקרית זו גררה את סילוקו מבית הספר, וסטילוול, שסיים את לימודיו שנה קודם, נשלח בידי אביו לאקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית בווסט פוינט במקום להמשיך את לימודיו באוניברסיטת ייל, כפי שתכנן אביו תחילה.
על אף שאיחר את מועד הגשת המועמדות לאקדמיה, הצליח סטילוול להתקבל משום שהשתמש בקשריו המשפחתיים שהיו קרובים לנשיאויליאם מקינלי. באקדמיה בלט סטילוול בכישרונו לשפות, וסיים את השנה השנייה במקום הראשון בכיתתו בצרפתית. גם באקדמיה, כמו בתיכון, היה סטילוול פעיל בתחום הספורטיבי ולזכותו נזקפה החדרת משחק הכדורסל לאקדמיה. בנוסף שימש סטילוול קפטן של נבחרת ריצת השטח ואף היה חלק מקבוצת הפוטבול של האקדמיה. סטילוול סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית בשנת 1904, במקום 32 מתוך 124 צוערים.[2]
בתום המלחמה שב סטילוול לארצות הברית ונכנס לפורט בנינג - מרכז חיל הרגלים של הצבא - שם שימש ראש הענף הטקטי. בעת שירותו שם דבק בו כינויו המפורסם "ג'ו חומץ". סטילוול היה ידוע בביקורת הקשה שהטיח בפיקודיו בדבר ביצועיהם באימונים, ואחד מהם, שהיה מטרה לביקורת שכזו, צייר קריקטורה של סטילוול מגיח מתוך בקבוק חומץ. לאחר שראה את הציור תלוי על לוח מודעות בבסיס התרשם סטילוול, שמר לעצמו את המקור והכין עותקים שאותם הפיץ בין חבריו.[3]
בין שתי מלחמות העולם ערך סטילוול שלושה סבבי שירות בסין, במהלכם למד לדבר סינית באופן שוטף, ושימש נספח צבאי בצירות האמריקאית בבייג'ינג (באותה עת - בייפינג) בין השנים 1935 ו-1939. בשנים 1939 ו-1940 שירת סטילוול בדיוויזיה ה-2, וב-1940 ו-1941 קיבל את הפיקוד על הדיוויזיה ה-7 בפורט אורד שבקליפורניה. בעת שירותו בפורט אורד זכה סטילוול לכינוי "דוד ג'ו" בשל סגנון המנהיגות שלו ששם דגש על דאגתו לחייל הפשוט וסלידתו מטקסים וגינונים. בזכות ביצועיה של הדיוויזיה השביעית קיבל סטילוול את הפיקוד על הקורפוס ה-3 ב-30 ביוני 1940.
מעט לפני כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה התבלט סטילוול בתור מפקד הגיס הטוב ביותר בצבא ארצות הברית, ונבחר לתכנן ולפקד על הפעולה ההתקפית הראשונה של בעלות הברית בצפון אפריקה. אך כשהכריז גנרליסימוצ'יאנג קאי שק כי סין תחתום על הסכם שלום נפרד עם יפן אם לא תזכה לסיוע אמריקאי הכירה ממשלת ארצות הברית בצורך לשלוח לשם קצין קישור בכיר. הסיבה לכך היא שארצות הברית חששה משלום סיני-יפני משום ששלום כזה היה משחרר חיילים יפנים רבים מהלחימה בסין עצמה לטובת פעולות באזורים אחרים באסיה. בנוסף ראתה ארצות הברית בסין בסיס חשוב לפעולות עתידיות כנגד האימפריה היפנית. לתפקיד קצין הקישור בחרו הנשיא פרנקלין רוזוולט וראש המטה הכלליג'ורג' מרשל בסטילוול, למורת רוחו. התפקידים והמטלות שהוטלו על סטילוול כללו מינוי לראש המטה של צ'יאנג, פיקוד על זירתסין בורמה הודו, פיקוח על תוכנית השאל-החכר בסין, מינוי לסגן מפקד פיקוד דרום-מזרח אסיה בשלב מאוחר יותר ונציג ארצות הברית בכל מועצת מלחמה של בעלות הברית. עם זאת, על אף מעמדו בסין, נתקל סטילוול בקשיים ונכנס לעימותים בדבר השאל-החכר ושחיתות פוליטית בסין.
הצבתו של סטילוול בזירת סין בורמה הודו הייתה דומה להצבותיהם של דווייט אייזנהאואר ודאגלס מקארתור בזירותיהם, אך שונה בכך שזירה זו לא נחשב זירה אמיתית וחסרה את מבנה הפיקוד האמריקאי שהיה קיים למשל בזירה האירופית. מפקד זירת סין היה צ'יאנג קאי שק, מפקד הצבא הלאומני הסיני, בעוד זירות בורמה והודו הופקדו בידי הבריטים. צבאות בעלות הברית שלקחו חלק בזירות אלה חסרו ציוד ולעיתים קרובות נחלו תבוסות מידי הצבא היפני. צ'יאנג קאי שק הראה חוסר נכונות לשתף את חייליו בקרבות והעדיף לשמור אותם ואת הציוד שקיבל מארצות הברית במסגרת השאל-החכר למלחמת אזרחים עתידית כנגד הקומוניסטים הסינים, שניבא כי תתרחש בתום מלחמת העולם. זהירותו של צ'יאנג גברה עוד יותר לאחר ניצחונותיהם של היפנים על בעלות הברית בבורמה. לאחר חמש שנים בהן לחמה ביפנים החליטה ממשלת סין כי על בעלות הברית לקחת חלק גדול יותר בלחימה באזור.
עבור סטילוול, היה השלב הראשון במלחמה ארגון מחדש של הצבא הסיני, אך תוכניותיו אלה התנגשו עם האיזון הפוליטי העדין ומערכת הבריתות הפנימיות בסין שהשאירו את צ'יאנג בתפקיד הגנרליסימו. על אף שנתן לו סמכות מנהלתית על כוחות סינים, חשש צ'יאנג שסטילוול עשוי להקים כוח צבא סיני בהנהגה אמריקאית שלא יסור תחת מרותו. בשנת 1942 החלו אנשי מטהו של צ'יאנג למחות על השימוש בחיילים סינים בבורמה למטרת השבת המדינה תחת שלטון קולוניאלי בריטי. על כן תמך צ'יאנג בגנרלקלייר שנו שטען כי ניתן להמשיך את הלחימה ביפנים תוך שימוש בכוחות סינים קטנים בשילוב כוח אווירי חזק. הצעתו של שנו יצרה תחרות בינו לבין סטילוול על ציוד השאל-החכר שהגיע לסין מהודו. בדו"ח שסקר את הזירה מ-1943 עד 1945 כתב ג'ורג' מרשל כי התפקיד שנתן לסטילוול היה התפקיד הקשה ביותר מכל מפקדי הזירות במלחמה.
סטילוול הגיע לבורמה במרץ 1942, זמן קצר לפני נפילתה לידי היפנים, שלמעשה ניתקה את סין מכל נתיבי האספקה. הוא נאלץ להוביל את 117 אנשי מטהו דרך הג'ונגלים של בורמה בתנאים קשים לעיר ההודית אסאם בעוד היפנים דולקים אחריהם. בהודו נודע סטילוול בהופעתו הפשוטה והתעלמותו מכללי הטקס הצבאיים. סימני ההיכר שלו היה כובע רחב-תיתורה, נעלי צבא פשוטות ומדים ללא כל עיטור או דרגה. המנהיגות שהפגין בעת הנסיגה מבורמה והתבטאויותיו הכנות בנושא משכו את תשומת לבו של הציבור האמריקאי. אך הערותיו הבוטות בנוגע לחוסר יעילותם של הבריטים (אותם כינה "Limey" - כינוי גנאי לבריטים) הביאו למתיחות בינו לבין הפיקוד העליון הבריטי באסיה.
לאחר כיבוש בורמה על ידי היפנים נותרה סין מנותקת לחלוטין מכל נתיבי האספקה מלבד "הדבשת" - נתיב טיסה מסוכן שעבר מעל הרי ההימלאיה. עוד מראשית התערבותה של ארצות הברית במלחמת העולם ניתנה לזירת סין בורמה הודו עדיפות נמוכה יותר בכוח אדם, ציוד וסיוע לוגיסטי מלזירות אחרות בהן לקחה חלק ארצות הברית. עם נפילת בורמה וסגירת דרך בורמה נוכחו האמריקאים כי לא ניתן למלא את מקומן של האבדות הסיניות, ולכן החליטו בעלות הברית להמשיך ולקיים את ההתנגדות הסינית ליפנים תוך מתן סיוע לוגיסטי ואווירי, אך לא לשלוח כוחות.
סטילוול האמין שהחיילים הסינים אינם נופלים מכל חייל אחר בהינתן להם אימון ראוי והנהגה, ועל כן הקים בעיר ראמגר מרכז אימונים לשתי דיוויזיות סיניות אותן הרכיבו חיילים סינים שנסוגו מבורמה לאסאם. יוזמה זו נתקלה בהתנגדות מצד הבריטים, שחששו שצבא סיני מיומן עשוי להוות השראה למורדים הודים, ומצדו של צ'יאנג, שלא שש לראות כוח צבאי סיני שאינו תחת סמכותו. מטרותיו העיקריות של סטילוול היו סלילת דרך קרקעית חדשה מצפון בורמה לסין, שתאפשר העברת ציוד נוסף, וארגון, ציוד ואימון הצבא הסיני החדש והמתרחב שהקים בהודו, שיהיה מסוגל להילחם כנגד היפנים בזירת סין הודו בורמה. סטילוול טען כי זירה זו היא הזירה היחידה באותה עת בה יכלו כוחות בעלות הברית להציב מספר רב של חיילים כנגד חיילי האויב. למורת רוחו של סטילוול, טרם נסתיים ארגון הרכבת האווירית מארצות הברית להודו הבריטית, והציוד שהוטס מעל "הדבשת" הספיק בקושי לצורכי הפעילות האווירית של שנו, ולא הספיק לחימוש צבא שלם. כתוצאה מתנאים אלה התמקדו רוב מפקדי בעלות הברית בפעולות מגננה, כשהיוצא דופן היה גנרל אורד וינגייט ולוחמיו הצ'ינדיטים.
מחלוקת עם צ'יאנג ובעלות הברית
חודשים ארוכים התעכבה
הנקמה הטובה, המובטחת,
אבל סוף סוף החטפתי לבוטן
בעיטת אדירים (בּוּל בתחת).
הצִלְצָל הישן והטוב,
בתיזמון ובכוונון מדויק,
השתחל שוב ושוב עד-ניצב
ונשלף וחדר וחרק.
הממזר הקטן לא דיבר,
וניסה - אך לשווא - לא לגנוח.
ופניו, פני-חלאה, כה הוריקו
כי יָגַע עד מאוד לא לצרוח.
עשיתי הכל בשבילו
והוא לא הפסיק להכזיב
אך הידד! כי הנה בא תורי
את הבוטן הזה להשכיב.
עוד אסבול מן הבוטן רבות
מרורים וגם קש - זה ברור
אך עתה אתענג עד אין קץ
על כתישת פרצופו הארור.
לאחר שעזב סטילוול את הכוחות הסינים עליהם קיבל פיקוד רשמי (על אף שגנרלים סינים הודו לאחר מכן שהחשיבו את סטילוול בתור יועץ, ולעיתים קיבלו פקודות ישירות מצ'יאנג) ונמלט מבורמה ב-1942, ראה בכך צ'יאנג נטישה של הארמייה הטובה ביותר שלו ללא פקודה והטיל ספק בכושר השיפוט ויכולותיו הפיקודיות של סטילוול. צ'יאנג אף זעם על שליטתו המוחלטת של סטילוול באספקת השאל-החכר לסין, אך במקום להתעמת ישירות עם סטילוול, או להבהיר את עמדתו בנושא לרוזוולט ומרשל כשאלה ביקשו את חוות דעתו על תפקודו של סטילוול לאחר נפילת בורמה, הדגיש צ'יאנג כי יש לו אמון וביטחון מלא בגנרל, ובה בעת הוא ביטל פקודות ליחידות סיניות שהוציא סטילוול במסגרת תפקידו כראש מטה. סטילוול, שהתמלא זעם על כך, החל לכנות את צ'יאנג "בוטן" בדיווחיו לוושינגטון, בעוד צ'יאנג הלין באוזני הנציגים האמריקאים בסין על פזיזותו של סטילוול, על חוסר הציות שלו, על גאוותו ועל הבוז שהפגין בפומבי.
סטילוול הפציר בצ'יאנג ובבריטים להתחיל במהלכים לכיבושה מחדש של בורמה, אך צ'יאנג דרש כמויות אדירות של אספקה בתמורה ליישום מהלך התקפי, והבריטים סירבו לספק סיוע בשל אסטרטגיית "אירופה תחילה" של וינסטון צ'רצ'יל. בסופו של דבר התלונן סטילוול באוזני רוזוולט כי צ'יאנג אוגר את הציוד האמריקאי המגיע לסין מפני שהוא מעוניין להכשיר את הצבא הסיני הלאומני להילחם נגד הקומוניסטים של מאו דזה-דונג לאחר שתסתיים המלחמה נגד היפנים.
סטילוול אף התעמת תכופות עם פילדמרשלארצ'יבלד וייוול, מפקד הכללי של הכוחות האמריקנים-בריטים-הולנדים-אוסטרלים בדרום-מזרח אסיה, והשתכנע כי הבריטים מעוניינים בהגנת מושבותיהם יותר מאשר הם מעוניינים בסיוע לסינים כנגד היפנים. כתוצאה מריבים ועימותים בלתי פוסקים בין הבריטים, האמריקאים והסינים, וחוסר תכנון אסטרטגי ברור בזירת סין בורמה הודו, החליטו ראשי המטות המשולבים באוגוסט 1943 לפצל את הפיקוד על הזירה לזירות נפרדות לסין ולדרום-מזרח אסיה.
סטילוול זעם בנוסף על השחיתות שפשתה במשטרו של צ'יאנג. ביומנו, בו כתב תכופות, תיאר סטילוול את השחיתות ואף ציין את סכום הכסף שהשקיעה ארצות הברית בצ'יאנג ובממשלתו. בסופו של דבר התחזקה אמונתו של סטילוול בשחיתותו של צ'יאנג עד שניסה לעצור את הסיוע האמריקאי לסין לחלוטין.
המתקפה על מייטקיינה ותוצאותיה
עם הקמת פיקוד דרום-מזרח אסיה באוגוסט 1943 מונה סטילוול להיות סגנו של תת-אדמירל לורד לואי מאונטבאטן, תוך שהוא ממשיך להחזיק בפיקוד הכוחות האמריקאיים בזירה וכראש המטה של צ'יאנג. הוא ניצל את תפקידיו הרבים, שהציבו כוחות של בעלות הברית ושל סין תחת פיקודו, על מנת להתחיל בהכנות לתקיפה בצפון בורמה. סטילוול נטל שליטה ישירה על הכוחות בחזית, וב-21 בדצמבר 1943 פתח במתקפה בצפון בורמה, כשיעדו העיקרי הוא העיר מייטקיינה. בו בזמן הורה סטילוול ליחידת הפשיטה 5307, בפיקוד גנרל פרנק מריל, להתחיל במשימות חדירה ארוכות-טווח בג'ונגלים של בורמה, אל מעבר הקווים היפנים, על בסיס פעולותיהם של הצ'ינדיטים של וינגייט. בפברואר 1944 נכנסו שלושה גדודים של פושטים לבורמה.
סטילוול פתח בהתקפה האחרונה על מייטקיינה באפריל 1944. כסיוע למהלך זה, נדרשו הפושטים של מריל לאגף את העיר תוך מסע של 104 ק"מ בתוך הג'ונגל. מכיוון שהחלה במשימתם בפברואר, היו בשלב זה הפושטים מותשים וסבלו מאבדות וממחלות, ובעיקרן דיזנטריה. בשלב זה החלו הפושטים לפקפק במחויבותו של סטילוול לבריאותם, שכן על אף הקרבותיהם לא נראה שסטילוול מודאג לאבדותיהם ואף דחה הצעות להענקת עיטורים אישיים למצטיינים בקרב. בקשות למנוחה ולהחלפה, שהובטחו תחילה, נענו בשלילה.
ב-17 במאי תקפו הפושטים את שדה התעופה של מייטקיינה בתאום עם שני רגימנטים סיניים ומספר כלי ארטילריה. השדה נכבש במהירות, אך על העיירה, שדיווחי המודיעין של סטילוול הראו שההגנה עליה קלה, הגן חיל מצב יפני גדול ומצויד, שהמשיך לקבל תגבורות במהלך הקרב. התקפה ראשונית של שני הרגימנטים הסינים הסתיימה בנסיגה תוך ספיגת אבדות רבות. הפושטים חסרו כוח אדם שיאפשר להם להשתלט על העיירה, ועד שהגיעה תגבורת סינית נוספת מנו המגינים היפניים כ-3,000–4,000 חיילים.[5]
במהלך המצור על מייטקיינה, שהתרחש בשיא עונת המונסון, המליצו סגנו של מריל וקציני הרפואה של הפושטים על פינוי דחוף של הכוח ונסוגו מהעיירה על מנת לאפשר לחיילים מנוחה והתאוששות. על אף שביקר אישית בחזית מייטקיינה, דחה סטילוול את בקשת הנסיגה. לאחר מכן הורה לצוות הרפואי להפסיק לשלוח לעורף את החיילים החולים, ובמקום להשתמש בתרופות על מנת להוריד את חומם ולהחזירם לקרב. המורל בקרב הפושטים היה נמוך ביותר והם ראו בסטילוול אחראי למצבם, עד כדי כך שהיו פושטים שחשבו להתנקש בחייו.[6]
בזמן המצור הייתה ההגנה היפנית קשוחה, ולעיתים קרובות נלחמו היפנים עד החייל האחרון. כתוצאה מכך נפלה מייטקיינה רק ב-4 באוגוסט 1944, ורק לאחר שסטילוול נאלץ לשלוח לקרב אלפי חיילים סיניים. מכל מקום, סטילוול היה מרוצה בסופו של דבר מהשגת המטרה. מאוחר יותר תלה סטילוול את האשמה על התארכות המצור בכוחות הצ'ינדיטים הבריטים, שלא הגיבו לפקודותיו לנוע צפונה על מנת לסייע לכוחות הצרים, זאת על אף שהצ'ינדיטים בעצמם ספגו אבדות רבות וסבלו ממחלות ומתשישות בזמן שנלחמו ביפנים בג'ונגלים של בורמה. סטילוול אף לא יידע את בעלי בריתו הבריטים בדבר פעילות כוחותיו ולא תיאם את המתקפה על מייטקיינה עם גנרל ויליאם סלים, מפקד "גיס בורמה" הבריטי.
עימות עם שנו
אחד העימותים הבולטים ביותר בזמן המלחמה היה בין סטילוול לגנרל קלייר שנו, לשעבר מפקד טייסתהנמרים המעופפים, טייסת אמריקאית בסין, וכעת מפקד חיל האוויר ה-14 של ארצות הברית. כיועץ לחיל האוויר הסיני, הציע שנו ב-1943 מתקפה אווירית נגד היפנים מבסיסי אוויר קדמיים. סטילוול, לעומתו, טען שמתקפה אווירית אינה אפשרית כל עוד אין בסיסי אוויר המוגנים על ידי כוח רגלים גדול. סטילוול טען בנוסף שאת האספקה שדרש שנו לכוחות האוויר שלו יש להפנות ראשית למאמצים לכיבוש צפון בורמה.
צ'יאנג דחה את הצעתו של סטילוול וכך גם הבריטים, שידעו כי אינם מסוגלים לפתוח במתקפה בצפון בורמה עם האספקה שהייתה ברשותם ב-1943. במהלך הקיץ של אותה שנה עמלה מפקדתו של סטילוול על הכנת תוכנית תקיפה בצפון בורמה שתיערך על ידי ארמייה סינית, זאת על אף התעקשותו של צ'יאנג לתמוך בהצעתו של שנו. סטילוול האמין שלאחר פתיחת נתיב יבשתי מצפון בורמה לסין באמצעות מתקפה קרקעית יעלה בידו לחמש ולאמן 30 דיוויזיות סיניות נוספות. חלק מהכוחות הסינים יישלחו להודו, שם רצה להקים סטילוול שתיים או שלוש דיוויזיות נוספות. באותו זמן נותרה תוכנית זו בשלב התאורטי בלבד שכן קצב העברת האספקה לסין מעל "הדבשת" נותר איטי ובקושי הספיק לפעולות האוויריות של שנו, ובוודאי שלא הספיק לחימוש ארמייה שלמה.
ב-1944 פתחו היפנים במתקפת-נגד משלהם, שנקראה מבצע איצ'י-גו. היפנים כבשו במהירות את בסיסי האוויר הקדמיים של שנו והוכיחו כי סטילוול צדק. אך בשלב זה עלה קצב אספקת הציוד מעל "הדבשת" מדי חודש, לכן לא ראה שנו צורך במתקפה קרקעית שתפתח נתיב אספקה יבשתי בצפון בורמה. הפעם, מצוידים בציוד צבאי חדש ובחיילים נוספים, צידדו הבריטים בטיעוניו של סטילוול מפני שחששו מפני פריצה יפנית לתוך הודו.
בסוף 1944 החלה המתקפה המיוחלת של בעלות הברית בצפון בורמה. כוחות סינים לאומניים בפיקודו של גנרל ווי לי-הואנג פתחו במתקפה בדרום הגזרה, בעוד שכוחות בעלות הברית בפיקודו של סטילוול תקפו בצפונה, ושני הכוחות נפגשו ב-21 בינואר1945. האסטרטגיה שבה נקט סטילוול נותרה כשהייתה: פתיחת נתיב אספקה יבשתי מהודו לסין, שיאפשר את ציוד הדיוויזיות הסיניות בדרום סין כך שיוכלו להילחם ביפנים. דרך זו, שעתידה להיקרא דרך לדו, תחבר בין לדו, באזור אסאם שבצפון-מזרח הודו, לבין מחוז יונאן שבדרום-מערב סין. על פי הערכותיו של אגף התכנון של סטילוול תסייע הדרך החדשה בהעברת כ-65,000 טונות אספקה מדי חודש,[7] ובכך תעבור באופן ניכר את יעילותה של "הדבשת." שנו הטיל ספק במספרים אלה וטען שדרך כה ארוכה, שתעבור דרך הרים וג'ונגלים, לא תשתווה ליעילות מטוסי התובלה שטסו מעל "הדבשת." בנוסף, ההתקדמות בסלילת הדרך הייתה איטית, והושלמה רק בינואר 1945, כשנפגשו הכוחות בבורמה, וחשיבותה של הדרך פחתה.
בסופו של דבר, תוכניתו של סטילוול לאימון וציוד הדיוויזיות הסיניות בסין והדיוויזיות הנוספות בהודו לא יצאה אל הפועל. כפי שצפה שנו, השתוו כמויות האספקה שעברו בדרך לדו לכמויות שהוטסו על ידי המטוסים,[8] אך חשיבותה של הדרך פחתה מאוד, ולא סייעה לשינוי מאזן הכוחות בזירה, שכן זה כבר נטה לטובת בעלות הברית. לעומת זאת, ההתקפה שערך סטילוול בצפון בורמה איפשרה לבעלות הברית להטיס אספקה לסין דרך נתיבים מהירים ובטוחים יותר וללא חשש מפגישה עם מטוסי קרב יפניים.
כהוקרה למאמציו של סטילוול בבניית דרך לדו, שונה מאוחר יותר שמה של הדרך לדרך סטילוול על ידי צ'יאנג.
עזיבת הזירה
סטילוול ראה בהידרדרותה המהירה של החזית הסינית עם תחילת מבצע איצ'י-גו ב-1944 הזדמנות להשגת שליטה מלאה על הכוחות הסיניים, ושכנע את מרשל ואת רוזוולט לשלוח לצ'יאנג מברק בו דרשו ממנו לתת לסטילוול פיקוד בלתי מוגבל על כל כוחותיו, אך מכיוון שבמברק לא נכלל כל איום בדבר הפסקת התמיכה האמריקאית היה למברק השפעה הפוכה.[9] צ'יאנג ראה במברק צעד לקראת הכפפה של סין לארצות הברית, והגיב במברק רשמי בו דרש מרוזוולט להחזיר את סטילוול מסין ולהחליפו בגנרל אמריקאי אחר.
סטילוול אכן נקרא לעזוב את תפקידו ולשוב לארצות הברית על ידי רוזוולט ב-19 באוקטובר 1944. שובו של סטילוול לא לוותה בטקס רשמי כנהוג, והסיבה לכך הייתה נעוצה בעימותיו התכופים עם הפיקוד הסיני והבריטי וכמו כן מספר ההרוגים האמריקאים הגבוה בזירה. עם הגעתו לארצות הברית, קיבלו את פניו שני גנרלים מהצבא ומסרו לו כי נאסר עליו לדבר עם התקשורת בכל הנוגע לסין ולזירה.
את סטילוול החליף גנרל אלברט וידמאייר, שקיבל הנחיות להמשיך את פעילותו של סטילוול. כשהגיע למפקדו של סטילוול, נרעש וידמאייר לגלות שסטילוול עזב לפני הגעתו, ולא השאיר לו אף לא מסמך אחד לעדכון בדבר מצב הזירה, זאת על אף הנוהג שקצינים יוצאים מקבלים את פני מחליפיהם על מנת שיוכלו לעדכן אותם בנעשה בזירה ולהכיר להם את אנשי המטה שלהם. וידמאייר לא מצא כל מסמך שהכיל מידע כזה מסטילוול.
הצבה מחדש
עם שובו לארצות הברית מונה סטילוול למפקד כוחות הקרקע של הצבא, והוצב בוושינגטון. ב-23 ביוני 1945 קיבל סטילוול את הפיקוד על הארמייה העשירית של הצבא, ושב לפעילות מבצעית בקרב אוקינאווה. לאחר סיום המלחמה קיבל סטילוול את הפיקוד על הארמייה השישית, האחראית על פיקוד ההגנה במערב, בינואר 1946.
ביתו של סטילוול, שנבנה ב-1933-1934 בעיירה כרמל, קליפורניה, נותר בית פרטי ובחזיתו הותקנה לוחית הנצחה המזהה את הבית כביתו של סטילוול. מספר רחובות, בניינים ואזורים בארצות הברית נקראו על שמו של סטילוול לאורך השנים. ביתו לשעבר בעיר צ'ונגצ'ינג שעל גדות נהר יאנגצה, אליו עברה ממשלתו של צ'יאנג לאחר שנהדפה מנאנג'ינג בידי היפנים, משמש כיום מוזיאון לכבודו של סטילוול.
בראייה היסטורית
בספרה זוכה פרס הפוליצר "סטילוול, אמריקאי בסין" כתבה ברברה טוכמן שסטילוול הפך לקורבן פוליטי בידי ממשלת ארצות הברית בשל חוסר יכולתו להסתדר עם בעלי בריתו בזירה. הדחתו מתפקידו הייתה לבטח תוצאה של לחץ פוליטי אדיר שהפעיל צ'יאנג קאי שק באמצעות דיפלומטיה ותוך שימוש בחברים אמריקאים בעלי השפעה שרחשו אהדה לממשלתו, ביניהם הנרי לוס, מייסד טיים מגזין.[10]
היסטוריונים אחרים העלו תאוריות לפיהן חשש רוזוולט שצ'יאנג יחתום על הסכם שלום נפרד עם היפנים, ובכך יאפשר להם להעביר דיוויזיות רבות לאזורי לחימה אחרים ולכן ניסה רוזוולט לפייס את צ'יאנג. מאבקי הכוח בזירה הסינית בין סטילוול, צ'יאנג ושנו יצגו את המחלוקת הפוליטית בארצות הברית באותה עת.
פרשנות נוספת לאירועים שהתרחשו היא שסטילוול, שחתר להגיע לשליטה מלאה על כל הכוחות הסינים, השיג פריצת דרך דיפלומטית עם מאו דזה-דונג, מפקד הצבא האדום הקומוניסטי הסיני. סטילוול עקף את מפקד הזירה שלו - צ'יאנג - והשיג את הסכמתו של מאו לקבלת פיקוד אמריקאי על כוחותיו. גישתו התוקפנית במאבקי הכוח עם צ'יאנג הובילו לבסוף לנחישותו של האחרון לגרום להדחתו של סטילוול.
אף על פי שהצליח לסלק את סטילוול מהזירה, הנזק התדמיתי שספגה מפלגת הקוומינטנג היה חסר תקנה. מעט לפני עזיבתו של סטילוול את סין ראיין אותו כתב הניו יורק טיימס ברוקס אטקינסון בצ'ונגצ'ינג וכתב ש"ההחלטה להדיח את גנרל סטילוול מייצגת את הניצחון הפוליטי של השלטון הגוסס, האנטי-דמוקרטי, המודאג יותר משמירה על עליונותו הפוליטית מאשר מסילוק היפנים מסין. לקומוניסטים הסינים... יש צבאות טובים שהם טוענים שנלחמים לוחמת גרילה כנגד היפנים בצפון סין - למעשה הם מכינים עצמם בחשאי או אפילו בגלוי לעימות עם כוחות הממשלה של הגנרליסימו הגנרליסימו כמובן מתייחס לצבאות אלה כאיום העיקרי למדינה ולעליונותו... לא ראה צורך בניסיונות כנים להגיע לפחות להפסקת אש איתם למשך המלחמה... שום גאון דיפלומטי יכול היה להתגבר על אי רצונו של הגנרליסימו לסכן את צבאותיו בקרב עם היפנים."[11] הדימוי השלילי של קוומינטנג בארצות הברית מילא תפקיד חשוב בהחלטתו של הארי טרומן להפסיק את כל הסיוע האמריקאי לצ'יאנג בשיאה של מלחמת האזרחים הסינית, שהסתיימה בהשתלטות קומוניסטית על סין היבשתית ובנסיגתו של צ'יאנג לטאיוואן.
