עם כניסת טרומן לפוליטיקה, נהגה בס לנסוע עם בעלה ברחבי ארצות הברית, ונכחה בכל העצרות הציבוריות בהן השתתף. לאחר בחירתו לסנאט בשנת 1934 עברה המשפחה לוושינגטון. טרומן נבחר לסגן נשיא בשנת 1944 ועם מותו של פרנקלין דלאנו רוזוולט ב-12 באפריל1945 הפך טרומן לנשיא, ובס לגברת הראשונה.
בס לא אהבה את חוסר הפרטיות שבחיים בבית הלבן. אף שהיא מילאה את תפקדיה כמארחת רשמית בבית הלבן, היא השתתפה בכנסים ובאירועים ההכרחיים בלבד. בשל העובדה שהבית הלבן נבנה מחדש במהלך כהונתו השנייה של טרומן, התגוררו בני הזוג בבלייר האוס, ובס צמצמה למינימום הכרחי את מספר האירועים החברתיים בהם השתתפה, והשתדלה להתרחק מהחברה הגבוהה של וושינגטון.
התנהלותה של בס הייתה שונה מאוד מהתנהלותה של קודמתה - אלינור רוזוולט. בניגוד לאלינור רוזוולט, בס קיימה מסיבת עיתונאים אחת בכל כהונת בעלה, ובה ענתה לשאלות שהוצגו לה מראש בכתב, כאשר התשובות הוכנו אף הן מראש ובס קראה מן הכתב. למרבית השאלות ענתה "אין תגובה".
כאשר נשאלה מה היא שואפת לעשות בעתיד ענתה "לשוב לאינדפנדנס".
ואכן, לאחר תום כהונתו של טרומן שבו בני הזוג לאינדפנדנס, ולאחר מות בעלה בשנת 1972 בס המשיכה להתגורר בעיר הרחק מעיני העיתונות והציבור, אולם הסכימה להיות יו"ר של כבוד לוועדה לבחירה מחדש של הסנטור הדמוקרטי תומאס איגלטון.
בס נפטרה בשנת 1982 ונקברה לצד בעלה, בחצר ספריית הארי ס. טרומן.[1] בס הייתה בת 97 במותה - המבוגרת מבין כל הגברות הראשונות של ארצות הברית, ולמעשה - בגיל מבוגר אף מכל נשיאי ארצות הברית.[2]
לקריאה נוספת
Robert H. Ferrell (ed.), Dear Bess: the Letters from Harry to Bess Truman, 1910-1959, W.W. Norton, 1983 (הספר בקטלוג ULI)