PROFILPELAJAR.COM

תומאס איגלטון
Thomas Eagleton
לידה	4 בספטמבר 1929; סנט לואיס, מיזורי, ארצות הברית
פטירה	4 במרץ 2007 (בגיל 77); סנט לואיס, מיזורי, ארצות הברית
שם מלא	תומאס פרנסיס איגלטון
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת הרווארד ; אוניברסיטת אוקספורד
עיסוק	פוליטיקאי, אקדמאי
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	28 בדצמבר 1968 – 3 בינואר 1987; (18 שנים)
	→ אדוארד לונג קיט בונד ←
חתימה

תומאס פרנסיס איגלטון (באנגלית: Thomas Francis Eagleton‏; 4 בספטמבר 1929 – 4 במרץ 2007) היה פוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת מיזורי בשנים 1968–1987. איגלטון נודע לשמצה בשל היותו מועמד המפלגה הדמוקרטית לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית כעמיתו למירוץ של ג'ורג' מקגוורן בבחירות 1972 לנשיאות. הוא סבל מדיכאון קליני בו נאבק כל חייו, וכתוצאה מכך היה נתון לסדרת אשפוזים אשר נשמרה בסוד מהציבור. חשיפת הדיכאון והאשפוזים לעין הציבורית הסבה מבוכה והשפלה למסע הבחירות לנשיאות של מקגוורן וכתוצאה מכך הודח איגלטון מהכרטיס הנשיאותי. בהמשך התמנה לפרופסור עזר לענייני ציבור באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס.

ביוגרפיה

תחילת דרכו ובעיותיו הרפואיות

איגלטון נולד בסנט לואיס שבמיזורי, בנם של זיטה לואיז (לבית סוונסון) ומארק דייוויד איגלטון, פוליטיקאי שהתמודד לראשות העירייה. הוריו של אביו היגרו אל ארצות הברית מאירלנד, בעוד שלאמו היו שורשים שוודים, אוסטריים, אירים וצרפתים.

הוא סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר המחוזי בסנט לואיס, שירת במשך שנתיים בצי ארצות הברית ובשנת 1950 השלים את לימודי תואר ראשון במכללת אמרסט. לאחר מכן למד המשיך את לימודיו הגבוהים בבית הספר הרווארד למשפטים. לאחר סיום לימודיו ב-1953, עסק איגלטון בעריכת דין במשרד עורכי הדין של אביו ובהמשך עבד עם החברה אנהאוזר-בוש^[1]. ב-26 בינואר 1956 נישא לברברה אן סמית', תושבת סנט לואיס, וכעובר שלוש שנים חבקו את בנם הראשון. בתם כריסטין נולדה ב-1963.

בשנת 1956 נבחר איגלטון לתובע העירוני של סנט לואיס. במהלך כהונתו התארח בתוכנית הטלוויזיה "?What's My Line" בתור "התובע המחוזי של סנט לואיס"^[2]. בשנת 1960 נבחר לתובע הכללי של מדינת מיזורי בגיל 31 בלבד, הצעיר ביותר בתולדות המדינה. כעבור ארבע שנים, ב-1964, נבחר לסגן מושל המדינה. בשנת 1968 נבחר לסנאט של ארצות הברית תוך שהוא גובר על הסנאטור המכהן אדוארד לונג בבחירות המקדימות ובניצחון על מועמד המפלגה הרפובליקנית תומאס ב. קרטיס בבחירות הכלליות.

במשך שנים ארוכות נאבק איגלטון בדיכאון קליני. בין השנים 1960–1966 אשפז את עצמו שלוש פעמים בגין תשישות רגשית ופיזית, ופעמיים עבר טיפול בנזעי חשמל^[3]. כעבור זמן מה אובחן בידי הפסיכיאטר פרדריק קינג גודווין כמי שסובל מהפרעה דו-קוטבית מסוג II. האשפוזים, שנשמרו בסוד מפני הציבור, השפיעו במידה מועטה על שאיפותיו הפוליטיות, אם כי בשנת 1972 — מיד לאחר בחירתו כמועמד הדמוקרטי לסגן הנשיא — צוין בעיתון "St. Louis Post-Dispatch": ”איגלטון סבל מהפרעות בקיבה, שהובילו לאשפוזים תכופים. בעיות הבטן תרמו לשמועות על כך שהוא סובל מבעיות שתייה.”

קריירה בסנאט של ארצות הברית

בשנת 1974 נבחר איגלטון לתקופת כהונה שנייה בסנאט עם כ-60% מקולות הבוחרים, אחרי שניצח את יריבו חבר בית הנבחרים תומאס ב. קרטיס, אותו אחד שהתמודד מולו שש שנים קודם לכן ב-1968. בבחירות 1980 נבחר שוב לסנאט בפער שהיה דחוק מן החזוי על פני מנהל מחוז סנט לואיס ג'ין מקנארי. במהלך הבחירות ב-1980 נעצרו אחייניתו של איגלטון, אליזבת איגלטון ויגנד, ועורך הדין סטיבן פולודניאק בגין סחיטה לאחר שאיימו להפיץ האשמות שווא כי איגלטון הוא ביסקסואל^[4]. איגלטון סיפר לעיתונאים כי הכסף שנסחט ממנו — 200 אלף דולר כמניות — אמור היה להיות מועבר לכנסייה הסינטולוגית לה השתייכו הסוחטים^[5]. ויגנד ופולודניאק ערערו על הרשעתם בסחיטה עד לבית המשפט העליון של ארצות הברית, וטענו כי הם לא זכו להליך משפטי הוגן בגלל הפרסום העצום שחג סביב הפרשה, אולם בית המשפט דחה את הערעור.

בסנאט עסק איגלטון בעניינים הקשורים למדיניות חוץ, מודיעין, ביטחון לאומי, חינוך, שירותי בריאות ואיכות הסביבה. הוא קידם את "חוק האוויר הנקי" ואת "חוק המים הנקיים", והעניק את חסותו לתיקון שבלם את ההפצצות על קמבודיה, מה שלמעשה הוביל לתום מעורבות ארצות הברית במלחמת וייטנאם. איגלטון היה אחד ממחברי "תיקון האץ'-איגלטון", שהוצג בפני הסנאט ב-26 בינואר 1983 עם הסנאטור אורין האץ' ממדינת יוטה, שקבע כי "הזכות להפלה אינה מובטחת על ידי חוקה זו".

בסנאט נודע איגלטון כתומך נלהב של מדינת ישראל. תמיכתו במדינת היהודים התבטאה בין היתר בהצבעתו בעד מתן סיוע חוץ בן 85 מיליארד דולר אמריקני לקליטת העלייה מברית המועצות בשנות ה-70^[6]. כמו כן, הוא היה שותף ליוזמי הצעת החוק שמטרתה הייתה להעניק כאלף אשרות שהייה בארצות הברית ליהודים מברית המועצות. נוסף על כך, איגלטון נמנה בין 78 הסנאטורים שדרשו להעניק לישראל את מטוסי הקרב שביקשה לרכוש מחיל האוויר של ארצות הברית^[6]. באוקטובר 1974 הביע את תמיכתו בהצעה של הסנאטור וולטר מונדייל להגדיל את סיוע החוץ לישראל ב-200 מיליון דולר^[7].

הבחירות לנשיאות 1972

ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1972

"חנינות, הפלות ולגליזציה של סמים"

ב-25 באפריל 1972 זכה ג'ורג' מקגוורן, סנאטור מדקוטה הצפונית, בפריימריז שהתקיים במדינת מסצ'וסטס. העיתונאי השמרני רוברט נובאק טלפן לפוליטיקאים דמוקרטים מרחבי ארצות הברית, וב-27 באפריל כתב בטור עיתונאי על אודות שיחה שקיים עם סנאטור דמוקרטי עלום-שם בעניינו של מקגוורן. נובאק ציטט את אותו סנאטור מסתורי באומרו: ”העם אינו יודע כי מקגוורן מייצג חנינות לנמנעי גיוס, הפלות, ולגליזציה של סמים. ברגע שאמריקה התיכונה — בייחוד אמריקה התיכונה הקתולית — תגלה זאת, הוא מת.” הטור העיתונאי הכה גלים ובגללו נודע מקגוורן כמועמד התומך ב"חנינות, הפלות וסמים", חרף העובדה שתמך במדיניות אי-הפללה בשימוש במריחואנה בלבד וגרס כי הפלה מלאכותית על-פי חוק נמנית תחת זכויות המדינות בארצות הברית^[8].

ב-15 ביולי 2007, חודשים אחדים אחרי מותו של איגלטון, בריאיון לפגוש את העיתונות חשף נובאק כי אותו סנאטור עלום-שם היה איגלטון עצמו, שלימים יהא עמיתו למירוץ של מקגוורן^[9]. ב-1972 הואשם נובאק בבדיית הציטוט, אך במטרה להפריך את הביקורות סיפר כי סעד עם איגלטון ארוחת צהריים לאחר מסע הבחירות ושאל אותו האם יוכל לחשוף אותו כמקור, אך איגלטון מיאן. נובאק נימק את העובדה כי לו תומכי מקגוורן היו נוכחים לדעת כי איגלטון הוא אותו סנאטור מסתורי, הם היו דואגים לחבל בניסיונותיו להיבחר מחדש לסנאט. הפרשן הפוליטי בוב שרום טען כי איגלטון מעולם לא היה נבחר לעמיתו למירוץ של מקגוורן לו היה ידוע כי הוא זה שסיפק לנובאק את הציטוט.

מועמד לסגן הנשיא

בשנת 1972, דומה היה כי נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון בלתי-מנוצח. כשמקגוורן זכה במועמדות הדמוקרטית לנשיאות, כמעט כל הדמוקרטים המובילים — בהם וולטר מונדייל, יוברט האמפרי, טד קנדי ואדמונד מאסקי — סירבו להצעות הממסד הדמוקרטי לחבור אל מקגוורן כמועמדים לסגן הנשיא. מקגוורן היה משוכנע שקנדי יחבור אליו, אם כי בסופו של דבר קנדי סירב. מנהל מטה הבחירות הנשיאותי של מקגוורן, גארי הארט, הציע לראש עיריית בוסטון קווין וייט את המועמדות לסגן הנשיא. מקגוורן התקשר לווייט שענה לו בהחלטיות "כן".

עם זאת, מנהיג המשלחת של מסצ'וסטס לכינוס הוועדה הדמוקרטית הלאומית, ג'ון קנת גלבריית, אמר כי אם מקגוורן יבחר בווייט כעמיתו למירץ המשלחת תצא החוצה בעת ההכרזה על מועמדותו של מקגוורן לנשיא, משום שווייט הביע תמיכה באדמונד מאסקי בפריימריז במסצ'וסטס. בסופו של דבר, ביום הבחירות הייתה מסצ'וסטס המדינה היחידה שהעניקה את קולות חבר האלקטורים שלה למקגוורן, לצד מחוז קולומביה הפדרלי. עם שלילת האפשרות לבחור בווייט כעמית למירוץ, הציע מקגוורן את המועמדות לסנאטור אברהם ריביקוף שמיאן גם הוא, ואחריו לסנאטור גיילורד נלסון. נלסון סירב אך באותה נשימה הציע למקגוורן לבחור באיגלטון, שהסכים לבסוף להיות מועמד המפלגה הדמוקרטית לתפקיד סגן הנשיא. הבחירה באיגלטון נעשתה ללא בדיקות רקע מעמיקות, ואיגלטון לא הזכיר את אשפוזיו הרפואיים והחליט לשמור את ההיסטוריה הרפואית הסבוכה שלו כסוד כמוס.

הדחתו מהכרטיס הנשיאותי

ב-25 ביולי 1972, קצת יותר משבועיים לאחר הוועידה הדמוקרטית הלאומית, איגלטון אישש את הדיווחים בעיתונות לפיהם עבר טיפול בנזעי חשמל לשם התמודדות עם דיכאון קליני ממנו סבל בשנות ה-60. תחילה, מקגוורן נקט במדיניות רכה כלפי החשיפה והחליט לגבות את עמיתו הטרי למירוץ. עם זאת, כעבור זמן מה, החל מקגוורן להתייעץ בחשאיות עם פסיכיאטרים בולטים כולל עם הרופאים של איגלטון עצמו, אשר סברו כי הישנות הדיכאון של איגלטון עשויה לקרום בעתיד עור וגידים, מה שיהווה סכנה לאומה האמריקאית לו יהיה ביום מן הימים נשיא ארצות הברית. ב-1 באוגוסט, 19 ימים לאחר קבלת המועמדות, פרש איגלטון מהמירוץ הנשיאותי לבקשתו של מקגוורן, על אף שתחילה סבר כי אין צורך בהתפטרותו^[10]. לאחר חיפוש נוסף אחר עמית למרוץ נבחר סרג'נט שרייבר, מייסד חיל השלום ולשעבר שגריר ארצות הברית בצרפת^[11].

סקר דעת קהל שערך "מגזין טיים" מצא כי 77% מהנשאלים טענו כי ההיסטוריה הרפואית של איגלטון לא תשפיע על ההצבעה שלהם בבחירות. למרות זאת, העיתונות עסקה בטיפול נזעי החשמל של איגלטון בהרחבה וסיקרה את ההיסטוריה הרפואית שלו לעיתים קרובות, ומקגוורן חשש שמא העניין יסב נזק למסע הבחירות שלו שהיה בן כה וכה קשה לנגד הפופולריות של ניקסון. כישלונו של מקגוורן לערוך בחינה מדוקדקת ומעמיקה על עברו האישי של איגלטון, בנוסף על טיפולו השינוי המחלוקת בנזק שהסבה הפרשה למסע הבחירות, הובילו את המפלגה הרפובליקנית להטיל דופי בשיפוטו של מקגוורן. בבחירות הכלליות, כאמור, נחלו הדמוקרטית בהובלתם של מקגוורן ושרייבר תבוסה מוחצת.

בערוב ימיו ומותו

בינואר 1987 שב איגלטון למיזורי כעורך דין, כפרשן פוליטי וכפרופסור באאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, שם היה פרופסור לענייני מדיניות ציבורית עד מותו. לאורך הקריירה שלו באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, העביר איגלטון קורסים בכלכלה עם מורי ויידנבאום, לשעבר יו"ר מועצת היועצים הכלכליים של ארצות הברית וקורסים על מלחמת וייטנאם עם הפרופסור להיסטוריה הנרי ברגר. ב-23 ביולי 1996 נשא איגלטון נאום באירוע לקידום ספרו של ג'ורג' מקגוורן והיחסים ההדדיים בין השניים נותרו בעינם.

במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 כיהן איגלטון במועצת הוותיקים במרכז למנהיגות ושירות הציבור של ג'ורג' ואלינור מקגוורן באוניברסיטת דקוטה וסליאן. בינואר 2001 הצטרף לדמוקרטים אחרים במיזורי כדי להתנגד למינויו של ג'ון אשקרופט, לשעבר מושל מיזורי וסנאטור מטעמה, לתפקיד התובע הכללי של ארצות הברית. איגלטון צוטט בפרוטוקול רשמי של ועדת המשפט בסנאט באומרו: "ג'ון דנפורת' היה הבחירה הראשונה שלי, ג'ון אשקרופט היה הבחירה האחרונה שלי".

בשנים 2005 ו-2006 הוא לימד בצוותא עם ג'ואל גולדשטיין סמינר בנושא נשיאות וחוקת ארצות הברית בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת סנט לואיס. הוא גם היה שותף במשרד עורכי הדין "תומפסון קובורן", והיה נושא ונותן רשמי לקואליציה של אינטרסים עסקיים מקומיים שקידמה את הבאת קבוצת הפוטבול "לוס אנג'לס ראמס" אל סנט לואיס. איגלטון חיבר שלושה ספרים על פוליטיקה לאחר כהונתו בסנאט. כמו כן, הוא גם היה תומך נלהב במועמדותה של קלייר מקסקיל לסנאט של ארצות הברית. איגלטון הוביל קבוצה בשם "קתולים למען התיקון השני", המורכבת מאישים קתולים בולטים, שקראה תיגר על התנגדות מנהיגי הכנסייה הקתולית למחקר בתאי גזע עובריים ולתיקון חוקתי לאומי שעשוי היה לבסס מחקר שכזה בחוקי מדינת מיזורי. הקבוצה שלחה בדואר אלקטרוני מכתב לחברים בכנסייה ובו נומקו הסיבות לתמיכה בתיקון שכזה.

איגלטון נפטר בסנט לואיס ב-4 במרץ 2007, מסיבוכים בלב ובמערכת הנשימה^[12]. איגלטון תרם את גופתו לרפואה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס.