בטינה שטנגנט (בגרמנית: Bettina Stangneth; נולדה ב-1966) היא פילוסופית,[1]היסטוריונית וסופרתגרמנייה. ידועה בעבודתה, מחקרה על אנטישמיות ונאציזם, מחברת מספר ספרים, כולל "אייכמן לפני ירושלים: חייו הלא ידועים של רוצח המונים"(אנ') (בגרמנית: Eichmann vor Jerusalem – Das unbehelligte Leben eines Massenmörders,[2] מילולית: חייו הלא בדוקים של רוצח המונים).[3][4] הספר זכה בפרס NDR Kultur Sachbuchpreis (פרס ספר עיון) בשנת 2011, כאשר ראה אור לראשונה בגרמנית.[5][6][7][8]
בספרה "אייכמן לפני ירושלים" מאתגרת שטנגנט את דימויו של אדולף אייכמן כבירוקרט חסר תבונה וחסר מחשבה, כפי שהוצג בספרה של חנה ארנדט "אייכמן בירושלים: דו"ח על הבנאליות של הרוע". שטנגנט מתארת את חייו והשפעתו הציבורית של אייכמן עד למשפטו בישראל בשנת 1961. היא שופכת אור על הקריירה שלו, במיוחד על תקופת גלותו בארגנטינה, ומתארת את חשיבתו, את קשריו ואת הרפובליקה הפדרלית הגרמנית המוקדמת. שטנגנט מציעה, אחרי מחקר מקיף, שאייכמן לא היה בירוקרט, אלא רק הציג את עצמו כך בישראל לאחר שהתאמן בכך בארגנטינה. אייכמן העלה בירושלים "הצגה מתעתעת"[9] וארנדט, ורבים אחרים, האמינו לו. על פי מחקרה, מעשיו של אייכמן היו דווקא תוצאות של החלטות מכוונות ומחושבות של אדם שהזדהה עם האידאולוגיה הנאצית והתגאה במעשיו.[10][11][12][13]
אף על פי כן, שטנגנט מגינה במרץ על חנה ארנדט ועל ספרה על אייכמן, ומזהירה מבקרים ומעריצים שלא להקל ראש. "אייכמן בירושלים" הוא "בשום פנים ואופן לא ספר שאבד עליו הכלח" והוא עוסק ביותר מסתם אפיון של אייכמן. אולם מעל לכל, זהו ספר של מי שהיא מכנה "הפילוסופית הגדולה ביותר של המאה ה-20". לא נכון לקרוא את ספריה של ארנדט רק מנקודת מבט של מחקרים היסטוריים.[14] התיאוריה של "הבנאליות של הרוע" אינה שגויה אלא שאייכמן היה "הדוגמה השגויה".[15]
לכתיבת ספרה השתמשה שטנגנט בהרבה כתבי יד מקוריים ומסמכים שלא היו ידועים שגילתה מחדש בארכיונים גרמניים ("מסמכי ארגנטינה").[16] המחקר שלה כבר נכלל בסרט Eichmanns Ende - Liebe, Verrat, Tod (ARD 2010)[17] מאת ריימונד לי, ששטנגנט סיפקה עבורו ייעוץ מדעי. אחד המסמכים הידועים ביותר שהתגלו היה מכתב פתוח שכתב לקנצלר קונרד אדנאואר, אך מעולם לא פורסם, שהעלה שאייכמן מעולם לא השלים עם גלותו, וביקש לחזור לגרמניה. גילוי המסמכים עורר סיקור עיתונאי בינלאומי.[18][19] הספר גם מכיל ביקורת על שירות הביון הפדרלי והתנהלותו עם מסמכי אייכמן. הספר זכה בפרס NDR Kultur Sachbuchpreis (פרס ספר עיון) ותורגם לשפות רבות.
בשנת 2012 פרסמה שטנגנט את יומניו וזכרונותיו של אבנר לס, קצין החקירות של אייכמן בירושלים, בספר "שקר! הכל שקר!".
מ-2016 עד 2018, היא פרסמה שלושה חיבורים פילוסופיים כ"טרילוגיית ביקורת התבונה הדיאלוגית": חשיבה מרושעת (2016), קריאת שקרים (2017) וראייה מכוערת (2018). ב"אחרית לטרילוגיה", שטנגנט מתארת את הכרכים כגישה ביקורתית לתקווה של הנאורות שחשיבה עצמאית, הקשבה והתבוננות בדברים כשלעצמם מבטיחים התנהגות מוסרית ואוריינטציה מסוימת לעולם.
(2000). Kultur der Aufrichtigkeit: Zum systematischen Ort von Kants Religion innerhalb der Grenzen der bloßen Vernunft. Würzburg: Königshausen & Neumann. מסת"ב 3-8260-1648-3
(2003). Die Religion innerhalb der Grenzen der bloßen Vernunft/Immanuel Kant. Hamburg: Meiner. מסת"ב 3-7873-1618-3
(2011). Eichmann vor Jerusalem: Das unbehelligte Leben eines Massenmörders. Zürich: Arche. מסת"ב 978-3-7160-2669-4
(2014). Eichmann before Jerusalem: The Unexamined Life of a Mass Murderer. New York: Alfred A. Knopf. מסת"ב 978-0-307-95967-6
(2012). Lüge! Alles Lüge! Aufzeichnungen des Eichmann-Verhörers Avner Werner Less. Zürich: Arche. מסת"ב 978-3-7160-2689-2
