זירת האסון לאחר הפיגוע בבית הממשל והשב"כ בצור – פינוי נפגעים והריסותקצין עורך רישום נפגעים ליד חורבות בית הממשל בצורמפקד פיקוד צפון אלוף אמיר דרורי, בזירת האסון
עם כניסת כוחות צה"ל ללבנון בתחילת מלחמת לבנון הראשונה, קיבלו אותם התושבים השיעיים לרוב באהדה, חיילי צה"ל אף נכחו בטקסי יום העשוראא בעיירה נבטיה באוקטובר 1982.[2] מאחר שמטרת צה"ל המוצהרת הייתה להילחם בארגונים הפלסטיניים שהשתלטו על דרום לבנון ושניהלו קרבות נגד המיליציות השיעיות בתקופת מלחמת האזרחים בלבנון.[3] מדינת ישראל כרתה ברית עם הגורם השלישי באזור, המיליציות הנוצריות, והזניחה את הקשרים עם השיעיים.[4] לוואקום שנוצר נכנסה איראן בסוף 1979, כמה חודשים לאחר המהפכה האיראנית, אז הגיעו לראשונה לאזור מתנדבים איראניים.[5] באפריל 1980 פתחה איראן גם קונסוליה בנבטיה.[6] באזור בעלבכ שבבקעת הלבנון, בו אוכלוסייה שיעית גדולה, החלו משמרות המהפכה האיראניות לארגן מיליציה חדשה במקום הארגון השיעי אמל שבהדרגה הפסיקו לתמוך בו. מטרתם הייתה לחזק את מעמדם של השיעיים בלבנון, שאף על פי שהיו העדה הגדולה ביותר לא הייתה להם השפעה פוליטית והיישובים שלהם לא זכו לפיתוח או תמיכה ממשלתית,[7] אך בעיקר להפיץ את המהפכה האיסלאמית במזרח התיכון.[8]
הפיגוע
מכונית התופת, שהכילה 500 ק"ג חומר נפץ, פרצה בנסיעה מהירה אל חצר המפקדה בשש בבוקר. למרות יריות השומרים הצליח הנהג המתאבד להגיע אל מגרש החניה ולהפעיל את המטען. בפיצוץ קרס הבניין בו שכנה מפקדת השב"כ ומפקדת משמר הגבול שלידה. רוב החיילים שהיו במתחם ישנו באוהלים וכך ניצלו. ארגון הג'יהאד האסלאמי (אנ'), מיליציה שיעית (שאחר כך תהפוך לחזבאללה), קיבל עליו את האחריות לפיגוע.
מתחקיר שנערך לאחר האסון עלה כי המחבל המתאבד הגיע במכונית התופת מהעיירה בעלבכ שבבקעת הלבנון.
יחידת החילוץ של צה"ל עמלה בחילוץ קשה ומסובך לאתר ניצולים בבניין. האסון הניב מסקנות ולקחים המלווים את ישראל עד היום, בשני תחומים:
האסון סיפק הזדמנות למחקר רפואי בתחום הטיפול בתסמונת מעיכה, האופיינית לקורבנות של התמוטטות בניינים. מחקר זה איפשר לשפר את סיכויי הישרדותם של מי שנלכדים בבניינים שהתמוטטו, בין באסונות טבע ובין בנסיבות אחרות.
בעקבות האסון הוקמה ועדת חקירה לחקירת נסיבות האסון בראשות האלוף אמנון רשף,[9][10] שהגישה את מסקנותיה הראשוניות ב-16 בנובמבר 1983[11][12]
הנצחה
טקס אזכרה ממלכתי לציון האסונות בצור נערך לראשונה בהר הרצל בירושלים בשנת 2017, 35 שנים לאחר האסון הראשון. הטקס אורגן ביוזמת ילדיהם של הרוגי ונפגעי האסון, והשתתפו בו שרים בממשלה ובכירים בצה"ל ובמשמר הגבול.[13]
בשנת 2021, מועצת העיר טבריה החליטה על הקמת אנדרטה ומצפור לזכר חללי האסונות.[14]
^אריה דיין, הרוב המקופח, כותרת ראשית, 4 במאי 1983 - ריאיון על מצב העדה השיעית בלבנון עם יצחק ביילי, ששימש כקצין קישור עם תנועת אמל ויועץ לענייני שיעים במשרד הביטחון ב-1983
