אלכסנדר פירס (באנגלית: Alexander Pearce; 1790 – 19 ביולי1824) היה נידון וקניבלאירי-טסמני שהוגלה, למשך 7 שנים, למושבת העונשין בארץ ואן דימן (כיום, טסמניה), אוסטרליה, בגין גניבה. הוא ברח מספר פעמים מהכלא. במהלך אחת מאותן בריחות, הוא נהיה לכאורה לקניבל ורצח את חבריו בזה אחר זה. בבריחה אחרת, עם בן לוויה אחד, הוא לכאורה הרג אותו, ואכל אותו בחתיכות. בסופו של דבר, הוא נלכד ונתלה בהובארט בגין רצח, ולאחר מכן גופו בותר.[1]
ראשית חייו
פירס נולד במחוז מונאהן, אירלנד.[2] הוא היה פועל חווה קתולי, נשפט בארמה (אנ') ב-1819 לגלות לארץ ואן דימן בגין ”גניבה של שישה זוגות נעליים”.[3] הוא המשיך לבצע עבירות קטנות שונות בהיותו במושבת העונשין בארץ ואן דימן, ממנה נמלט במהרה. במהדורת מאי 1822 של Hobart Town Gazette (אנ'), דווח על בריחה זו והוצע פרס בסך 10 ליש"ט על לכידתו מחדש. כשנתפס, הוא הואשם בבריחה מהכלא ובזיוף פקודה, ונשפט. לאחר המשפט השני שלו, הוא הוגלה למושבת העונשין של מקווארי הארבור (אנ').
ב-20 בספטמבר1822, פירס יחד עם שבעה אסירים נוספים ממושבת העונשין של מקווארי הארבור (אנ'): אלכסנדר דלתון, תומאס בודנהאם, ויליאם קנרי, מתיו טרוורס, אדוארד בראון, רוברט גרינהיל וג'ון מאת'ר ברחו מהמושבה, כשעבדו בצד המזרחי של הנמל. גרינהיל, שהיה בידו גרזן, מינה את עצמו כמנהיג, נתמך על ידי חברו, טרוורס, שאיתו הוא נשלח למושבת העונשין של מקווארי הארבור בגין גניבת סקונר של איש העסקים אנתוני פן קמפ (אנ'), בניסיון להימלט מאוסטרליה. לאחר 15 יום למסע הגברים, הם נהיו רעבים ובעזרת סורטיציה, הם בחרו מי ימות מרעב.[1] תומאס בודנהאם (או אולי אלכסנדר דלתון) שלף את הקש הקצר, ונערף ראשו על ידי הגרזן. בשלב זה, שלוש מהחברה - דלתון, קנרי ובראון - נבהלו והסתלקו מהאזור. קנרי ובראון הגיעו לנמל מקווארי, אך נראה שדלתון מת מעייפות. זה השאיר את גרינהיל, טראוורס, ג'ון מאת'ר ואלכסנדר פירס באזור. כשגרינהיל וטרוורס פעלו כצוות, הגיע תורם של מאת'ר או פירס. נראה כי פירס התייצב בשלב זה עם גרינהיל וטראוורס, ומאת'ר היה הקורבן הבא. לאחר מכן, לפירס היה קצת מזל: טרוורס ננשך ברגלו על ידי נחש. גרינהיל התעקש שיישאו אותו במשך חמישה ימים, אך כשהתברר שהוא לא יחלים מזה, הוא הרג אותו.[4]
לאחר מכן, זה היה משחק חתול ועכבר (אנ'). לגרינהיל היה הגרזן, אך שניהם גוועו ברעב, והם נאלצו לישון. בסופו של דבר, פירס רצח את גרינהיל על ידי שימוש בגרזן, ואכל את גופתו. בהמשך, פשט על מחנה אבוריג'יני וגנב עוד אוכל. כשראה כבשים, הוא ידע שהגיע למחוזות המייושבים. שוב היה לו מזל, שכן הרועה שבא אליו, בשביל לאכול כבש, היה חבר ותיק. לאחר מכן, פירס היה נוהג לגנוב כבשים, ובסופו של דבר נתפס יחד עם ויליאם דייוויס וראלף צ'ורטון, ששניהם נתלו בשל הסתבכות ובריחה מליווי צבאי.
בסך הכל, פירס היה במנוסה במשך 113 יום, שקצת פחות ממחציתם בילה במדבר. הוא נתפס בהובארט, והודה על המעשה בפני הכומררוברט קנופווד (אנ'). עם זאת, קנופווד לא האמין לסיפור הקניבליזם והיה משוכנע שהאחרים חיו כבושנגרים (אנ'). הוא שלח את פירס בחזרה לנמל מקווארי.[1]
יש סתירות בכל סיפורו של פירס. הוא התוודה שלוש פעמים:
הווידוי בפני קנופווד.
הווידוי בפני סגן קוטברטסון, מפקד מקווארי הארבור, כשהיה בבית החולים, לאחר הבריחה השנייה. בגרסה זו, דלתון הוא הקורבן הראשון.
הווידוי בפני האב פיליפ קונולי, הכומר הקתולי של המושבה, לילה לפני הוצאתו להורג - וחלק מהפרטים נבדלו.
מה שלא ניתן לסתור הוא ששמונה גברים ברחו ממושבת העונשין, ורק שלושה חזרו ממנה; ומבין ארבעת הגברים שנשארו לאחר רצח תומאס בודנהאם, כאשר אלכסנדר דלתון, וויליאם קנרי ואדוארד בראון ברחו לאותו רצח חזרה למושבה, רק אחד שרד.
אחרי שנה, נמלט פירס בפעם השנייה, והצטרף אליו אסיר צעיר בשם תומאס קוקס. פירס נתפס תוך עשרה ימים והועבר לבית המשפט העליון של ארץ ואן דימן (אנ') בהובארט, שם הוא נשפט והורשע ברצח ובקניבליזם של תומאס קוקס. משקיפים ציינו כי פירס לא היה נראה כמו קניבל. באותו הזמן, גובהו של פירס היה רק 1.6 מ', אשר היה מתחת לגובה הממוצע באוסטרליה. על פי הדיווח של העיתון Hobart Town Gazette (אנ'), ב-25 ביוני1824, נראה שהוא לא היה מישהו ש-"עמוס במשקל הדם האנושי, והאמין שהוא סעודה של בשר אדם". לאחר שנעצר, נמצאו חלקים מגופתו של קוקס בכיסיו של פירס, אף על פי שנותרו לו עדיין אוכל, ואשמתו הייתה מעל לכל ספק הפעם. פירס התוודה שהוא הרג את קוקס, כי כשהגיעו לנהרקינג (אנ'), הוא גילה שקוקס לא יכול לשחות. פירס היה העבריין הראשון שהוצא להורג על ידי בית המשפט העליון החדש והקניבל הראשון שהתוודה ונשפט במערכת בתי המשפט הטסמניים.[4]
