רש"י מביא את דברי חז"ל, לפיהם כשחטפו בני בנימין מבנות שילה שיצאו לחול בכרמים, היה שאול ביישן ולא רצה לחטוף, עד שבאה היא עצמה ורדפה אחריו. עניין זה גרם מאוחר יותר לשאול להעביר ביקורת על יהונתן בנו, כשהבין שאול כי הוא אוהב את דוד, ולומר לו שעלולים להאשים את אימו בזנות, שאחרת כביכול לא היה נולד לה בן שמתנגד לאביו[3].
זיהויה
השם אחינעם מוזכר במקרא רק לגבי אישה אחת נוספת - אחינועם היזרעאלית, אחת מנשותיו של דוד המלך. בשל הנורמה על פיה לקיחת אשת המלך מבטאת את ירושת מקומו, יש מהחוקרים מי שסובר שמדובר על אותה אשה שדוד לקח לו כדי לרשת את מקומו של שאול.[4] יצוין, כי זיהוי זה לא מופיע במקרא עצמו, ורבים החוקרים שסבורים שמדובר בשתי נשים שונות; בין השאר מפני שלפי זה דוד נשא אשה (אחינֹעם) ובתה (מיכל), בניגוד לאיסור הידוע[5].[6]
עניין זה נידון כבר בתקופת חז"ל, כמבואר[7] במחלוקת חכמים ורבי יהודה בנוגע להבטחה שנאמרה לדוד:
וָאתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך...[8]
לדעת חכמים נאמרה הבטחה זו על נשי בית שאול, ולא על נשי שאול עצמו[9]. אמנם רבי יהודה לומד מפסוק זה היתר למלך לישא אלמנתו של מלך אחר - אך גם לדבריו, נתבאר בתלמוד הירושלמי[10] שאין מדובר בנשיאת דוד את אחינֹעם.
מקור השם
השם אחינועם נמצא בחרסי שומרון בכתיב אחנעם ומשמעותו - "נעם" (שמו או כינויו של האל) הוא אחי. אפשרות אחרות היא שהאל הוא נעם, כלומר טוב.[11]
^וכך ביארו את לשון הפסוק "נשי אדוניך": "נשים הראויות לו (ולא האסורות לו - רש"י) מבית המלך", כלומר מירב ומיכל (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ט, עמוד ב' - וראו שם דיון בשאלה: כיצד נשא דוד שתי אחיות?)
