PROFILPELAJAR.COM

איסור נישואים עם שתי אחיות
(מקורות עיקריים)
מקרא	ויקרא, י"ח, י"ח
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, לאו שמ"ה; ספר החינוך, מצווה ר"ו

איסור נישואי שתי אחיות הוא אחד מחמישה עשר איסורי עריות שנמנו בפרשת אחרי מות, שהעונש על העובר במזיד על כל אחד מהם הוא כרת, ובשוגג - הבאת קרבן חטאת לבית המקדש. איסור זה מגביל את האדם מלשאת את אחות אשתו גם כאשר כבר גרש את אשתו, ורק לאחר מות אשתו מותר לו לשאת את אחותה.

מקור האיסור והעונש

המקור לאיסור נישואי שתי אחיות הוא בפרשת אחרי מות, בה נאמר: ” וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ ”^[1]. העונש על הנושא שתי אחיות במזיד הוא כרת, כפי שנאמר בסיום הפרשה: ”כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם ”^[2]. ולמדו חכמים במשנה, שכל איסור שחייבים על זדונו כרת, על עשייתו בשגגה חייבים קרבן חטאת: ”על אלו [שלושים ושישה איסורי הכרת שנמנו קודם לכן] חייבים על זדונם כרת ועל שגגתם חטאת”^[3].

גדרי האיסור

איסור הכרת שבנישואי שתי אחיות הוא לא בעצם הנישואין, אלא בשכיבה עם זו שנשאה לאישה שנייה. וגם אם לא נשא את השנייה לאישה אלא שכב עימה ללא נישואין, עובר באיסור הכרת, מכיוון שגם אם יקדש את השנייה לאישה, הקידושין לא יחולו, כפי שאינם חלים על כל אישה האסורה על האדם מחמת שהיא ערווה עליו^[4].

אולם אם לא נשא את הראשונה לאישה אלא שכב עימה ללא נישואין, בין באונס בין ברצון, לא עבר באיסור כרת בשכבו עם השנייה, משום שנאמר: לֹא תִקָּח, ולמדו מכך חכמים שאיסור התורה הוא רק כאשר הוא 'לקח' (קידש) את הראשונה לאישה^[5].

למדו חכמים מהמילה בְּחַיֶּיהָ שהאיסור לשכב עם אחות אשתו חל גם לאחר שגרש את אשתו, ורק לאחר מותה רשאי לשאת את אחותה^[6].

האיסור לשאת שתי אחיות קיים בין אם הן אחיות רק מאב או רק מאם, ובין אם נולדו במסגרת נישואי הוריהן או שאביהן אנס או פיתה את אימן למשכב שלא במסגרת נישואין^[7].

עבר ושכב עם אחות אשתו - לא נאסרה עליו אשתו^[8].

טעם האיסור

בקרב פרשני המקרא ניתנו מספר הסברים לאיסור נישואי שתי אחיות, כאשר רובם מסתמכים על המילה לִצְרוֹר המופיעה בפסוק, כנימוק לאיסור. רוב המפרשים מבארים שבין אחיות ראוי שתהיה אחווה, ואילו הנושא שתי אחיות מכניס ביניהן מתח ומריבה^[9]. ולכן לאחר מות אשתו הראשונה, מותר לו לשאת את אחותה. ויש שבאר ש'לִצְרוֹר' הכוונה לעשותה צרורה וקשורה, כלומר מנועה מלחיות עמו חיי אישות, מכיוון שכל אחת אוסרת את אחותה עליו למשכב^[10].

נישואין עם שתי אחיות גיורות

הרמב"ם איסורי ביאה יד, טו כתב שאסור להינשא לשתי אחיות גיורות מצד האם, והתיר לכתחילה לישא שתים מצד האב: "הנושא גיורת ובתה הגיורת או שתי אחיות מן האם יושב עם אחת מהן ומגרש השנייה.. ומותר לאדם לישא שתי אחיות גיורות מן האב שלא גזרו בשאר האב כמו שבארנו"^[11]. כוונתו, שיש הלכה שגר המתגייר הוא כקטן שנולד ולכן שתי האחיות הגיורות שהתגיירו לא נחשבות אחיות מבחינה הלכתית. אמנם חכמים חששו שאם יהיה מותר להינשא לשתי הגיורות, יחשבו שמותר להינשא לשתי אחיות, ולכן אסרו זאת, אבל הגזירה חלה רק על אחיות מצד האם ולא אחיות מצד האב, שקשר מצד האם בולט יותר ויש יותר חשש לבלבול בעקבותיו.

נישואי יעקב עם רחל ולאה

האיסור לשאת שתי אחיות התחדש לאחר מעמד הר סיני בו ניתנה התורה לישראל, אולם קודם לכן לא היה בזה איסור. לפיכך מותר היה ליעקב לשאת את רחל לאחר שכבר נשא את לאה אחותה לאישה. אמנם ישנה גישה בחז"ל שגם קודם נתינת התורה הקפידו האבות לקיים את מצוות התורה^[12], ולכן ניתנו הסברים שונים לנשיאת יעקב שתי אחיות.

המפורסם שבהם הוא הסברו של הרמב"ן^[13], שיסודו מופיע כבר בפירושו של הראב"ע^[14], שקודם מתן התורה עיקר ההקפדה על קיום המצוות היה בארץ ישראל, ואילו יעקב נשא את שתי האחיות בחרן שבארם נהרים. ואכן זמן קצר לאחר ששב לארץ, מתה רחל, אשתו השנייה.

ביאור נוסף על כך הוא, שעניין זה שהאבות קיימו את כל התורה כולה גם קודם מתן תורה זוהי חומרא בלבד שקיבלו על עצמם, ודבר ברור הוא שחומרא אינה יכולה לדחות חיוב מעיקר הדין. שבני נח קיבלו על עצמם לקיים את דיבורם, ולכן חומרא זו של יעקב לקיים את כל התורה אינו דוחה את חיובו לקיים את הבטחתו לרחל, ולכן נשא ב' אחיות^[15].

עוד הסבר, שרחל ולאה עברו תהליך גיור לפני שהתחתנו עם יעקב, וכל המתגייר הוא כקטן שנולד ומאבד את ייחוסו. לכן, רחל ולאה לא היו נחשבות אחיות מדין תורה ומותר היה ליעקב לשאת את שתיהן^[16].

נישואי דוד עם שתי בנות שאול - מרב בת שאול ו-מיכל בת שאול

בספר שמואל א פרק י"ח, מסופר כי לאחר שדוד הכה את גוליית, חיתן שאול את ביתו מרב, שהייתה נשואה לאיש אחר, עם דוד - "ויהי בעת תת-את מרב בת שאול לדוד, והיא נתנה לעדריאל המחלתי לאשה" (שם, 19). שאול שמע כי ביתו מיכל אוהבת את דוד והוא הציע לו להינשא גם למיכל, ואכן דוד נישא לה. מדברי שאול לדוד - "...בשתיים תתחתן בי היום..." (שם, 21) משתמע כי דוד נישא גם הוא לשתי אחיות באותו היום. מהדברים כפשוטם משתמע כי דוד עבר על האיסור של התורה, ונישא לשתי אחיות. מעבר לכך, בניגוד לאמור לעיל, בספר שמואל ב (כ"א, 8) מסופר כי מיכל, ולא מרב, הייתה נשואה לעדריאל המחלתי ואף נולדו לו ממנה חמישה בנים - "...ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי המחלתי". בניגוד לכך, באותו הספר (שמואל ב, פרק ו, 23) נאמר - "ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה". חכמי התלמוד התייחסו לקשיים הללו (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ט, עמוד ב). לדעת רבי יוסי, דוד התחתן עם מרב, אך זו מתה ורק לאחר מכן התחתן דוד עם מיכל. לעומתו, רבי יהושע בן קרחה דוד התחתן עם מרב ועם מיכל, אך שאול סבר כי היו אלו קידושין של טעות - קידושין שאינם תופסים מסיבות הלכתיות שונות. כמו כן, לפי דעת רבי ישמעאל, חמשת בני מיכל האמורים לעיל, אינם בני מיכל, אלא בני מרב. כיוון שלאחר מות מרב מיכל גידלה אותם, החשיב אותם המחבר כבניה. אפשרות אחרת - המעתיקים טעו וכתבו מיכל במקום מרב (ויקיפדיה העברית, ערך "מרב בת שאול").