PROFILPELAJAR.COM

אחוזת רידו
מידע כללי
סוג	ארמון
מיקום	אוטווה
מדינה	קנדה
בעלים	המלוכה הקנדית
מפעיל	National Capital Commission
הקמה ובנייה
אדריכל	תומאס מקקיי
סגנון אדריכלי	אדריכלות ויקטוריאנית
קואורדינטות	45°26′38″N 75°41′08″W / 45.4438°N 75.6856°W
	אחוזת רידו
	(למפת אוטווה רגילה) אחוזת רידו

אחוזת רידו (באנגלית: Rideau Hall) היא מבנה באוטווה בירת קנדה המשמש מאז שנת 1867 כבית המגורים הרשמי של בית המלוכה הקנדי ובפועל משמש כבית המגורים הרשמי של המושל הכללי של קנדה (מכיוון שמלכי הממלכה המאוחדת, שהם גם מלכי קנדה, מתגוררים בפועל בארמון בקינגהאם באנגליה).

האחוזה נמצאת בדרך ססקס, ושטחה כ-0.36 קמ"ר. במבנה הראשי של האחוזה 175 חדרים ששטחם 9,500 מ"ר, וכן בשטחי האחוזה 24 מבנים נוספים.

מרבית שטחי האחוזה משמשים לתפקידים רשמיים ורק 500 מ"ר מהווים שטחי מגורים פרטיים.

המבנה פתוח לתיירים ומבקרים בו כ-200,000 מבקרים מדי שנה.

היסטוריה

וילה מקקיי

הנסיכים אדוארד (לימים אדוארד השמיני) וג'ורג' בחזית אחוזת רידו, אוגוסט 1927.

האתר בו ממוקמת כיום אחוזת רידו נבחר על ידי הסתת תומאס מקקיי (Thomas MacKay), אשר היגר בשנת 1817 מפרת' שבסקוטלנד למונטריאול. מקקיי צבר הונו בעת שהיה הקבלן האחראי על הקמת תעלת רידו, ולאחר השלמת בניית התעלה בנה מקקיי טחנות קמח במפלי רידו וייסד את העיר "אדינבורו החדשה" (New Edinburgh) - לימים אוטווה.

באתר המשקיף על העיר שבנה, וצופה לנהר רידו, הקים את אחוזתו - וילה רחבת ידיים עשויה אבן, שהיוותה את הגרעין של האחוזה.

בביתו של מקקיי ביקרו אנשי החברה הגבוהה ובהם צ'ארלס פולט תומסון, הבארון הראשון מסידנהאם, ג'יימס ברוס, הארל השמיני מאלג'ין, סר אדמונד ווקר הד וכן כל המושלים הכלליים של קנדה באותה עת, ואף אדוארד, נסיך ויילס, לימים המלך אדוארד השביעי.

רכישת המבנה

בשנת 1864 לאחר שהמלכה ויקטוריה בחרה את אוטווה כבירת המדינה, נחכרה אחוזת רידו ממשפחת מקיי בעלות של 4,000 דולרים קנדיים לשנה על מנת לשמש כבית מגורים זמני עבור המשנה למלך, עד שיבנה עבורו בית מגורים מתאים. הווילה הורחבה מספר פעמים על מנת לאפשר את המגורים, והמושל הכללי של קנדה צ'ארלס מונק עבר להתגורר באחוזה. עלויות השיפוץ היו גבוהות, וראש ממשלת קנדה סר ג'ון אלכסנדר מקדונלד התלונן שהיה יותר זול לבנות בית מגורים חדש. בשנת 1868 נרכש המבנה בסכום של 82,000 דולרים קנדיים, והפך לבית המושל הרשמי ולמרכז החברה הגבוהה של אוטווה. במבנה ביקרו בין היתר אלכסיי אלכסנדרוביץ', הדוכס הגדול של רוסיה, בנו של הצאר אלכסנדר השני.

מגורי המושל הכללי

בשל שטחי המבנה הקטנים, והעדר פארו, נטו המושלים המתגוררים בו (ובעיקר נשותיהם) לציין את אי שביעות רצונם ממנו. הריוט המילטון-טמפל-בלקווד, בהגיעה למבנה בשנת 1872 ציינה ביומנה כי: "התלהבנו מכל דבר, עד שראינו את אחוזת רידו, אשר הרעה את מצב רוחנו במעט.^[1]"

בשנת 1893 הליידי סטנלי, רעייתו של המושל פרדריק סטנלי הארל ה-16 מדרבי אמרה: "הרהיטים בחדרים מיושנים ומכוערים... הקירות חשופים... אין מנורות בבית... אין בבית שום דבר שיכול להפוך חדר ליפה ונוח"^[2].

ליידי איזבל המילטון-גורדון, רעיית המושל ג'ון המילטון-גורדון אמרה כי האחוזה היא "בית ממשלתי קטן, מרוחק מכל מקום, ומוקף שיחים"^[3].

במהלך השנים הותקנו במבנה מנורות גז, והמבנה חובר לטלגרף. כמו כן הורחב המבנה ונבנה בו חדר הנשפים, ובשנת 1878 התגוררו בו לראשונה בני משפחת המלוכה: ג'ון קמפבל, דוכס ארגיל ורעייתו, הנסיכה לואיז, בתה של המלכה ויקטוריה. קמפבל אף ציין כי המבנה "נוח יותר מאשר ארמון קנזינגטון - הקירות עבים, החדרים רחבים ומטוייחים (שלא כמו בארמון קנזינגטון), ויש הרבה חימום ואור"^[4]. בשנת 1879 בשל איומים על חייה של הנסיכה על ידי הפניאנים (לאומנים אירים) הובלה הנסיכה לבריטניה, ושבה לאחוזה בשנת 1880 לאחר שהוגברה השמירה עליה.

ארמון המלוכה הקנדי

בעת ביקור ג'ורג' השישי ורעייתו אליזבת בווס-ליון בקנדה, הגיעו אל האחוזה ב-19 במאי 1939. היה זה הפעם הראשונה שמלך קנדה בהתאם לחוק וסטמיסנטר הגיע למגוריו הרשמיים^[5]. בביקור זה האמין המלך את דניאל קלהון רופר, שגריר ארצות הברית לקנדה (תפקיד שבוצע קודם לכן על ידי המושל הכללי).

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הוצע שהמלך ג'ורג' ורעייתו יעברו להתגורר במדינה, על מנת להגן עליהם (בשל הבליץ שפגע בארמון בקינגהאם בו התגוררו), אולם ממשלת קנדה רכשה עבור משפחת המלוכה את טירת האטלי שבקולווד בקולומביה הבריטית, במטרה שיתגוררו שם ולא באחוזת רידו. התוכנית לא יצאה אל הפועל, מאחר שבני משפחת המלוכה סירבו לעזוב את לונדון המופצצת.

באחוזת רידו התגוררו במהלך המלחמה, כאורחי בית המלוכה הקנדי, בני משפחות מלוכה שונות שנמלטו מאירופה ובהם נסיך הכתר אולף, והנסיכה מרתה מנורווגיה, שארלוטה, דוכסית לוקסמבורג, פטר השני, מלך יוגוסלביה, גאורגיוס השני, מלך יוון, זיטה, נסיכת בורבון-פארמה, קיסרית אוסטריה ובנותיה, וילהלמינה, מלכת הולנד, בתה הנסיכה יוליאנה ונכדותיה הנסיכה ביאטריקס והנסיכה מרגריט.

הנסיכה אליס, רוזנת אתלון, רעייתו של המושל הכללי ארחה את כל הנסיכות, ויחד הן תפרו בגדים עבור תושבי לונדון, נפגעי הבליץ.

בדצמבר 1941 ביקר וינסטון צ'רצ'יל באחוזה, והתגורר בה זמן קצר.

עם סיום המלחמה נערכה באחוזה קבלת פנים לכבוד הגנרל דווייט אייזנהאואר.

בשנת 1951 ביקרה באחוזה הנסיכה אליזבת (לימים, מלכת קנדה) ובעלה הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו.

בשנת 1952 התארח צ'רצ'יל פעם נוספת באחוזה.

לאחר מותו של המלך ג'ורג' החמישי, בשנת 1952 ותחילת מלכותה של אליזבת השנייה, מינתה אליזבת, לראשונה, למשרת המושל הכללי יליד קנדה - וינסט מאסיי.

במהלך השנים ביקרו באחוזה דיפלומטים, נשיאים ובני מלוכה ובהם נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר, יוליאנה, מלכת הולנד, היילה סלאסי, קיסר אתיופיה, ג'ווהרלל נהרו וכן נשיאים רבים.

בשנת 1957 שבה וביקרה מלכת קנדה אליזבת השנייה עם בעלה באחוזה, ובפעם השלישית בשנת 1967 לרגל אקספו 67.

גישה לציבור

מאז שנת 1921 הותרו ביקורים לתיירים ומקומיים באחוזה. במהלך כהונתה של ז'אן סווה כמושלת הכללית הופסקו הביקורים של הציבור באחוזה. ההסבר שניתן היה דאגות לביטחונה של המושלת, אולם עיתוני התקופה תקפו את המושלת וטענו כי הסיבה האמיתית להפסקת מתן כניסה למבקרים הייתה רצונה של המושלת לפרטיות. עיתון "The Globe and Mail" אף תיאר קבוצות ציבוריות שקראו להחרמת אירועים של המושלת בשל החלטתה זו^[6]. במהלך כהונתה של יורשה של סווה ריי נאטישין נפתחה האחוזה מחדש לכניסת מבקרים.

אתר שימור לאומי

בשנת 1986 הוכרזה האחוזה כאתר שימוש היסטורי לאומי - והיא נחשבת כיום על ידי המשרד הפדרלי לבדיקת חשיבותם ההיסטורית של מבנים (Federal Heritage Buildings Review Office) לאתר בעל החשיבות ההיסטורית הגדול ביותר בקנדה.

שם האחוזה

תומאס מקקיי בחר את השם "אחוזת רידו" (Rideau Hall) לאחוזתו על שם תעלת רידו אשר מקקיי היה הקבלן המקים שלה. לאחר הקמת האחוזה נקראה על ידי תושבי הסביבה "טירת מקקיי". שמו הרשמי של המבנה, מהרגע בו הפך לבית המושל הוא "בית הממשלה" ("Government House"), אולם השם שנתן רידו לבניין דבק, ולא נעשה שימוש בשם הרשמי. בשנת 1889 העירה המלכה ויקטוריה ללידי סטנלי, רעיית המושל משזו קראה למבנה "אחוזת רידו" ולא בשמו הרשמי. כיום השם "אחוזת רידו" הוא השם בו נעשה שימוש גם במסמכים רשמיים, למעט בהצהרות מלכותיות בהן משתמשים במונח "בית הממשלה שבעיר אוטווה".

תיאור המבנה

האחוזה שנבנתה עבור מקקיי נבנתה בשלוב של סגנון ויקטוריני וסגנון אדוארדיאני. מקקיי עצמו תכנן את המבנה.

בית האחוזה המקורי היה מבנה קטן, בן שתי קומות, שבמרכזו חדר אליפטי. חדרי המגורים והאירוח מוקמו בשתי קומות המבנה.

המבנה שופץ והורחב במהלך השנים. בתקופת כהונתו של צ'ארלס מונוק נוסף אגף ארוך לכיוון מזרח, בסגנון בנייה התואם את סגנון המבנה המקורי. אגף זה נועד לחקות את בית המושל שבקוויבק סיטי. אגף זה כלל אולם בצורת צלב, וכן עוטר בחלונות ויטראז'.

בתקופת כהונתו של פרידריק המילטון-טמפל- בלקווד כמושל, נוספו למבנה אולם הנשפים, ומגרש טניס מקורה, בקצה המערבי של המבנה, מצפון ומדרום לאולם הכניסה למבנה.

בתקופת כהונתו של גילברט אליוט-מוריי-קינינמאונד, בשנת 1899 נבנה אגף מינטו מזרחית למבנה.

הרחבות אלה נועדו כולן להיות תחליף זמני, שנועד להתאים את המבנה הזמני עד שיבנה בית הממשלה הרשמי.

בתקופת כהונתו של אלברט גריי, רוזן גריי הרביעי נבנה חדר העבודה של המושל, בקצה המזרחי של אגף מונוק, תוך התאמה למבנה המעגלי במערב הוילה.

השיפוץ העיקרי שנעשה במבנה, נערך בשנת 1913. במסגרת שיפוץ זה נבנתה החזית הנוכחית של המבנה, ויצירת חזית אחידה לאולם הנשפים ול"אולם האוהל" ("the Tent Room"). חזית זו תוכננה על ידי האדריכל דייוויד אווארט אשר שימש כאדריכל הראשי של הדומיניון. החזית נבנתה מאבן גיר. במסגרת תוספת זו נבנה חדר קבלה עשוי שיש לבן, שעוטר בשטיחים אדומים. כמו כן נבנתה מרכזיית טלפונים, חדרים לעוזרים, וחדר כניסה מקורה (Porte-cochere). מזרחית לאולם האוהל נבנתה הגלריה הארוכה ("The Long Gallery "), וכן הורחב חדר האוכל המרכזי.

שנה לאחר מכן נבנה גמלון שעליו הסמל המלכותי של קנדה (הסמל הגדול ביותר בחבר העמים הבריטי^[7]).

בקיץ 2007 שופץ חזית המבנה.

אוספי אמנות

באחוזת רידו מוצגות יצירות אמנות רבות שנוצרו בקנדה. רהיטי המבנה עוצבו על ידי מעצבי רהיטים קנדיים. בעת כניסת המושלים הכלליים הראשונים למבנה, נרכשו רהיטים מיוצרים רהיטים מקומיים כגון ז'אק היי מטורונטו, ג'יימס תומפסון ממונטריאול וויליאם דראם מקוויבק סיטי. רהיטים אלה היו ברובם בסגנון ויקטוריאני, עם השפעות רוקוקו.

עד שנות ה-60, נהגו המושלים הכלליים להחליף את הריהוט עם הגיעם לתפקיד. כל רעיית מושל דאגה להתאמת הריהוט וקישוטי המבנה לטעמה האישי, והגלריה הלאומית של קנדה דאגה (ועדיין דואגת) להשאיל לאחוזה יצירות אמנות על מנת להתאימם לעיצוב המבנה. מאז כהונתו של וינסנט מאסיי, רשות העבודות הציבוריות ושירותי הממשלה של קנדה אחראית לשיפוץ המבנה ולעיצובו.

באחוזה מוצגות יצירות של אמנים קנדיים ובהם לורן האריס, אמילי קאר, ז'אן פול למייו, וביל רייד.

המבנה המרכזי

החלק היחיד מאחוזת רידו שהיה שייך לוילה מקקיי הוא חדר קבלת הפנים שבקומה הראשונה, והחדרים המלכותיים שמעליהם. חדרים אלה היו ממוקמים באגף החזית המעוגל של וילה מקקיי. החדרים בקומה הראשונה היו חדרי אירוח, ולאחר הרחבתם הפכו לחדר קבלת פנים, והחדרים בקומה השנייה שימשו כחדר ההסבה, ולימים הפכו לחדר השינה של המלכה.

באולם הנשפים נערכים הארוחות הרשמים, טקסי מתן תוארי הכבוד והפרסים, השבעת חברי ממשלה והאמנת דיפלומטים. האולם מעוטר בנברשת בדולח ווטרפורד שניתנה כמתנת ממשלת בריטניה לרגל יום ויקטוריה בשנת 1951, לאות תודה על עזרתה של קנדה במלחמת העולם השנייה.

בחדר האוכל מוצג סט כלי כסף שניתן בהשאלה מארמון בקינגהאם.

באולם הכניסה ישנו חלון ויטראז' המנציח את יובל ה-40 למלכותה של המלכה אליזבת. חלון זה מציג את הסמל המלכותי של קנדה במרכז, וסביבו את סמלי הפרובינציות והטריטוריות, וכן את סמלי שבעת המושלים הכלליים הראשונים^[8].

אגף מונוק

אגף מונוק שנבנה בין השנים 1865- 1866 מכיל את חדרי המגורים של המשנה למלך, וכן חדרי אירוח וחדרי הסבה. באגף זה נמצא חדר פאולין ונייר (Pauline Vanier), בו נערכים פגישות בלתי רשמיות בין המושל לראשי מדינות מבקרים. בחדר זה מוצגים יצירות אמנות של אמנים קנדיים, וריהוט שיוצר על ידי אמני ריהוט קנדיים^[9]. חדר זה עוצב על ידי פאולין ונייר מחדר עישון שהיה במקום (והיה מצופה בעץ אורן, והכיל רהיטים מקוויבק).

חדר ההסבה הגדול משמש למפגש אורחים לפני אירועים וארוחות רשמיות. עד שנת 1901 נקרא החדר בשם "הסלון האדום" (Red Salon). בשנת 1901 שופץ החדר ועוצב בסגנון בארוק אדוארדיאני^[10].

ארוחות רשמיות לראשי מדינות קטנות מוגשות בחדר האוכל הגדול (ארוחות רשמיות בסדר גודל גדול יותר מוגשות באולם הנשפים). חדר זה מסוגל להכיל 42 סועדים סביב שולחן האוכל. החדר שופץ בשנת 1909 בסגנון אדוארדיאני. החדר עוצב מחדש בשנות ה-40^[11].

כל אחד מחדרי השינה בקומה העליונה נקרא על שם אחד מהמושלים שכיהנו בעבר.

בתקופת כהונתו של מיצ'נל כמושל נבנתה במבנה קפלה המשמשת לטקסים אנגליקנים וקתוליים במקביל. ב-2 ביולי 1967 נערכה בקפלה טקס תפילה בנוכחות המלכה אליזבת השנייה.

בחדר העבודה של המושל מוצגים כל הספרים שזכו בפרס הספרות של המושל הכללי. עד שנת 2005 כללה הספרייה רק כ-25% מהספרים זוכי הפרס, אולם ביוזמת המושלת הכללית אדריאן קלרקסון נאספו יתרת הספרים, וכיום הספרייה היא הספרייה היחידה המחזיקה את כל הספרים הזוכים.

גני האחוזה

סביב מבנה האחוזה משתרעים גנים ששטחים 0.36 קמ"ר, אותם מקיפה גדר שאורכה 2,500 מטרים. הגנים מעוצבים בסגנון טבעי (סגנון אנגלי), וכוללים מדשאות רחבות וחורשות. הגנים מחולקים לחמישה אזורים: יער הכניסה למבנה, המדשאות (ה"מדו"), אזור "ערבת הסוכר", חווה ובה ערוגות ירקות ותבלינים, וגני הפרחים הרשמיים^[12].

בעת כהונתם של המושלים הראשונים שימשו הגנים את משפחת המושל למשחקי ספורט, וכללו אגם החלקה על קרח, ומגרשי טניס. מאז שנת 1866 ועד ימינו נוהגים לשחק בגני האחוזה בחודשי הקיץ קריקט^[13].

ליידי בינג הקימה בגנים גן סלעים ובריכת השתקפות, ובשנת 1997 הוצב בגן עמוד טוטם שהובא מקולומביה הבריטית ואינוקשוק לרגל "יום המסורות האבוריג'יניות הלאומי"^[14].

כיום נערכים בגנים אירועים רשמיים וקבלות פנים.

מוצרים שגודלו בגני האחוזה (ירקות, פירות ותבלינים) שימשו ועדיין משמשים במטבחי האחוזה. נוהגים לייצר באחוזה סירופ מייפל מעצי האדר הגדלים בשטחיה. בעבר נהגה האחוזה לגדל עדרי בקר ומיספוא לעדרים אלה.

על פי המסורת, כל אורח רשמי המבקר באחוזה מתבקש לטעת בה עץ. במהלך השנים ניטעה חורשה ובה למעלה מ-100 עצים שלצידם מצוינים שמות הנוטעים, ובהם אליזבת בווס-ליון, דיאנה, נסיכת ויילס, צ'ארלס, נסיך ויילס, המלך ג'ורג' החמישי ומספר עצים שניטעו על ידי המלכה אליזבת השנייה בביקוריה. כמו כן ניטעו עצים על די ג'ון פיצג'רלד קנדי, ג'קלין קנדי אונסיס, ריצ'רד ניקסון, ביל קלינטון, קופי ענאן, בוריס ילצין וולדימיר פוטין.

בגני האחוזה פסלים רבים שניתנו במתנה לאחוזה.