בתלמוד הבבלי ישנה מחלוקת האם עשרת הדיברות נחקקו על לוחות הבריתבכתב עברי (עתיק) או בכתב אשורי. במקום אחד כתוב: ”אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית.”[1] ובמקום אחר כתוב ”אמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין”[2] משתמע מזה שהלוחות נכתבו בכתב אשורי, משום שבכתב עברי המ"ם והסמ"ך אינם סגורים משום שלא היו אותיות סופיות.
קיימת מחלוקת גם בראשונים, דעת רש"י והתוספות הלוחות וספר התורה הראשון נכתבו בכתב העברי העתיק, ולדעת הריטב"א הלוחות וספר התורה הראשון נכתבו בכתב אשורי, יתר ספרי התורה בתקופת התורה נכתבו בכתב העברי העתיק. ויש עוד שיטות שמחלקות בין לוחות הברית לספרי התורה ואף בין הלוחות הראשונות לשניות[3].
כתב אשורי לא היה כלל בשימוש לצורכי חול עד ימי עזרא הסופר[4], אלא הוחלף בכתב העברי הקדום - כתב דַעַץ[5]. בממצאים הארכאולוגיים שלפני עליית עזרא נמצא רק הכתב העברי, לאחר תקופת עזרא נמצא גם כתב אשורי.
בכתב אשורי נתנה תורה לישראל וכשחטאו נהפכה להן לשון וכששבו בימי עזרא חזרה להן אשורית
כתב ב"י (בית יוסף) - מנהג כלל האשכנזים. דיניו ופרטיו, מבוארים ב'בית יוסף' או"ח, סימן ל"ו, ע"פ ספר 'ברוך שאמר'.
כתב האר"י - מנהג על פי חכמת הקבלה בספרו של האר"י עץ חיים ופרשנותו את ספר הזוהר. שונה מכתב בית יוסף בכמה פרטים. התקבל על חלק מחצרות החסידים. פולמוס גדול בעניין זה היה הפירוש השבתאי שניתן לכתב, והאשמת מחייבי הכתב באימוץ דעות שבתאיות.
כתב משמ"ח (מצת שמורים ומשנת חסידים) - מבוסס על קבלת האר"י, על פי ביאוריהם ופרשנותם של רבי נתן שפירא הירושלמי ורבי עמנואל חי ריקי. ברובו הוא דומה לכתב האר"י הסטנדרטי, אולם יש בו שינויים מעטים בכמה אותיות. כתב זה כמעט ואינו בשימוש כיום.
כתב ספרדי - מנהג עדות המזרח. הכתב מכונה כתב "וועליש", או כתב "מור וקציעה" כשם ספרו של הגריעב"ץ, שבו הוא מתאר את דיניו ופרטיו. השם "וועליש" מצין ככל הנראה אזור גאוגרפי או עיר אשר משם בא הכתב.
כתב תימני - מנהג עדת תימן, כולל אותיות משונות ולפופות (להלן). מרבית האותיות הן כבכתב הספרדי.
הכתב האשכנזי נחשב לקשה יותר לכתיבה מן הכתב הספרדי. הן הכתב האשכנזי והן הכתב הספרדי השתנו לאורך הדורות והשוני ביניהם גדל בחלוף הזמן. הכתב הספרדי השתנה פחות מאשר הכתב האשכנזי כפי המתגלה על-ידי עיון בכתב אשכנזי ישן כגון כתב קסל.
ישנן אותיות יוצאות דופן בצורתן, שכתיבתן נשתמרה בהווה בעיקר בקרב יהדות תימן[8]. ישנו ספר תורה אשכנזי עתיק מהמאה ה-14 או 15 שנכתב על פי ספר תגין, ובו גם אותיות משונות וגם תגים יוצאים דופן[9]. ספר תורה ספרדי אף יותר עתיק מן המאה ה-12 התגלה בשנת 2013 באיטליה ובו אותיות משונות ולפופות [10]. ספר תורה זה הוא העתיק בעולם הידוע שהוא שלם. האותיות מתחלקות לאותיות:
רבתיות - גדולות.
זעירות - קטנות.
נקוד על אותיות.
קטיעא.
תלויות - אותיות הכתובות מעל קו הכתיבה של שאר האותיות.
מרובות תגין - אותיות נבחרות אשר רושמים עליהן תגין יותר מן הרגיל.
ויזהר באותיות הגדולות ובאותיות הקטנות ובאותיות הנקודות ואותיות המשונות כגון הפאי"ן הלפופות והאותיות העקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש. ויזהר בתגין ובמניינן יש אות שיש עליה תג אחד ויש אות שיש עליה שבעה. וכל התגין כצורת זייני"ן הן דקין כחוט השערה
— רמב"ם, יד החזקה, הלכות תפלין ומזוזה וספר תורה פ"ז הלכה ח
המחקר המקיף ביותר שנערך עד כה על האותיות המשונות, הוא בספר תורה שלמה כרך כט ח"ב.
חלק מן האותיות בכתב סת"ם מעוטרות בתגים. התיוג נועד בעיקר ליפות את האותיות אם כי יש לו גם משמעות דרשנית ולפי הגמרא, רבי עקיבא היה לומד דרשות ממיקום התגים באותיות. חוסר תגים באותיות אינו פוסל את הכתב.
מעל האותיות ג, ז, ט, נ, ע, צ, ש (הסימן: שעטנ"ז ג"ץ) יש שלושה תגים.
מעל האותיות ב, ד, ה, ח, י, ק (הסימן: בד"ק חי"ה) יש תג אחד.
מעל האותיות א, ו, כ, ל, מ, ס, פ, ר, ת (הסימן: מלאכ"ת סופ"ר) אין תגים.
ישנם תגים יוצאי דופן המוזכרים בספר תגין, ועל פיהם נהגו בעבר לתייג חלק מספרי התורה[9].
אחד מהדברים המורכבים שנדרש מסופר הסת"ם לדייק בהם היא כתיבת התגים באופן שלא יגעו אחד בשני.
ההלכה מתייחסת לכל איבריה של האות, תיאור דמותה, יחס הגודל בין האיברים השונים ועוד. ביטוי מפורסם (שנאמר על רבי עקיבא) המבוסס על כובד המטלה אותה מבצע הסופר הוא: "...שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות"[12], וכאִינְטֶרְפְּרֵטַצְיָה לזה, מבוסס הביטוי "מדקדק על קוצו של יוד" שפירושו שסופר הסת"ם נדרש לדקדק עד לפרט הקטן ביותר שזה הקוץ התחתון של האות יו"ד שחסרונו מעכב את כשרות האות (ראו תמונה).
בפרק מספרו ריש מילין שנקרא "התגין" מפרש הרב קוק את מהותם של תגי האותיות "שעטנ"ז ג"ץ" ו"בד"ק חי"ה".
בעקבות המעלה הרבה של הכתב האשורי בקבלה, נדפסים גם ספרים בכתב אשורי. ישנם כמה גופנים בספרים אלה. המעצבת פרנצ'סקה ברוך עיצבה גופן לדפוס המבוסס על אות סת"ם אשכנזית, לפי בקשתו של גרשום שוקן.
^מנחם מנדל כשר, ספר כתב התורה ואותיותיה, בתוך: תורה שלמה, כרך 29, חלק ראשון - "ספר התורה בכתב עברי ואשורי". הוצאת "בית תורה שלמה", ירושלים תשלח 1927. עמ' א-עד
