ג' (שם האות: גִּימֶל) היא האות השלישית באלפבית העברי. שמה, גימ"ל.
הגייה
בחלוקה המסורתית של בסיסי החיתוך נמנית האות ג' עם העיצורים החכיים: גיכ"ק. כמו כן, באופן מסורתי, הייתה הבחנה בין הגיית ג' דגושה לג' רפה. ההבחנה בין שתי ההגיות נעלמה בעברית חדשה, שבה נהגית הג' תמיד כדגושה, אך ישנן עדות אשר עדיין מקפידות על ההבחנה.
בעברית החדשה רווח הכתיב ג' עם גרש (כמו במילה ג'ינג'י), כדי לציין עיצור בתר-מכתשי, מחוכך שורק, קולי (IPA: /ʤ/). עיצור זה נהגה כ-j אנגלית או כג'ים (ج) ערבית, והוא רווח בעברית במיוחד במילים שאולות. בכתיב ישן נהוג לכתוב עיצור זה לעיתים כדְּזְ׳ (כלומר, כד'+ז'+גרש) או כדְּזְשׁ (כפי שנהוג ביידיש).
ייצוג
נהוג לקשר בין צורת האות ג' למילה "גמל", אך ישנה סברה אחרת כי מקור האות הוא דווקא בהירוגליף המצרי שציין "מקל לזריקה" (דומה לבומרנג), והשם "גימְל" מקורו במילה שמית לאותו חפץ, ורק בתקופה מאוחרת יותר נוצר הקישור ל-"גמל" בגלל הדמיון בצליל בין המילים.[2]
באלפבית צלילי מיוצגת האות ג' באמצעות המילה "גימל".
באיתות בדגלי סמפור ג' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה דרומה (כלפי מטה) ודגל שני הפונה צפון-מערבה.
שימושים
בגימטריה ערכה של האות ג' הוא 3, ובהתאם לכך יום ג' הוא יום שלישי וכיתה ג' היא הכיתה השלישית בבית הספר. כאשר האות ג' מופיעה בראש תאריך עברי, פירושה 3,000, למשל: שנת ג'תנ"א היא השנה ה-3451 בלוח העברי.
שכיחות השימוש של האות ג' בעברית חדשה היא כ־1.26% מכלל אותיות האלפבית העברי.
בקבלה מסמלת האות ג' גמילה ונתינה - הרגל הקטנה של האות ממשיכה את השפע.
