שם העיר מקורו בשפה הסקסונית והוא מורכב משני חלקים. מוסכם על החוקרים שהחלק השני ham פירושו עיר. לגבי החלק הראשון Ouistre קיימות שתי גרסאות: גרסה אחת מקשרת מילה זו למילה צדפה (Oyster) וגרסה שנייה מייחסת מילה זו משמעות של "מערב" (West) כפי שהיא נכתבת בסקסונית.
העדויות הראשונות לשם העיר הנוכחי מתייחסות למאה ה-11 ובמהלך השנים נקראה במספר ואריאנטים לשם הנוכחי כמוOistreham, Oystreham, Hoistreham, Oistrehannum, Ouistrehannum, Oestream, Hoistrehan ועוד.
ב-2014 שונה שם היישוב מ"אויסטרהאם" ל"אויסטרהאם ריבה-בלה"[א]
היסטוריה
בקרבת אויסטרהאם נמצאו שרידים של חומה שמתוארכים לתקופת הברזל. שרידים אלו מכונים "המחנה הרומי" אך לפי הארכאולוגים אין להם קשר לרומאים[1][2].
העיר החלה את דרכה ככפר שהתבסס על חקלאות ודיג וכן על מחצבות אבן. פעילות הדיג הביאה לפיתוח נמל וקיימים בעיר מספר מבנים היסטוריים של דייגים.
ב-1770 נבנה ביישוב מבצר, במודל המבצרים שהתווה סבסטיאן דה וובאן, כדי להתמודד מול פלישה של האנגלים. ב-1816 עזב הצבא את המבצר והוא נמכר לאדם פרטי שהפך אותו לחלק מאחוזתו. שרידים של המבצר קיימים בעיר גם כיום.
ב-1866 החלה הבנייה העירונית בעיר כשבעל הבניין הראשון קרא לו "בלה ריבה"[ב] כשבהמשך יהפוך שם זה לשמה השני של העיר. עיקר הבנייה הייתה בחולות ובביצות שהקיפו את הנמל.
בשלהי המאה ה-19 החל היישוב להיות פופולרי בקרב נופשים והוקמו בו בתי נופש רבים. לשירות התושבים והתיירים נבנתה מסילת רכבת צרה מקן לאויסטרהאם ועיירות חוף נוספות[ג] וכן נבנה ביישוב קזינו.
ב-1942, בעקבות ההחלטה על הקמת החומה האטלנטית, הכריזו הגרמנים על חלקים מהעיירה, הקרובים לחוף, כשטח צבאי. בשטח זה הרסו הגרמנים כ-123 בתים והקימו מערכת ביצורים ועמדות ארטילריה שכללה כ-80 עמדות ובונקר פיקוד מרכזי שחלש על המערך המבוצר. בין הביצורים בנו הגרמנים תעלות קשר ובחזית המערך הניחו גדרות תיל[ד].
בפלישה לנורמנדי, ב-6 ביוני 1944, הייתה העיר בגזרת חוף סורד ונכבשה באותו יום על ידי כוחות בריטים למעט הבונקר הגדול עליו הוטל מצור. רק ב-9 ביוני נכנעו הכוחות הגרמניים בבונקר לאחר שחיילי הנדסה בריטים פוצצו את דלת הכניסה[ה].
לאחר סיום המלחמה הוחזרו השטחים הצבאיים לרשות תושבי העיר והעיר שוקמה מנזקי המלחמה.
אוכלוסייה
שנה
אוכלוסייה
1793
854
1831
1,162
1856
1,221
1881
1,221
1906
1,523
1936
2,790
1975
6,140
1999
8,679
2021
9,330
נכון ל-2018 ניתוח גיל האוכלוסייה הראה על אחוז גבוה של אוכלוסייה מבוגרת מעל גיל 60 (43% ביחס ל-28% בכל המחוז) ואחוז נמוך של אוכלוסייה צעירה מתחת לגיל 30 (25% ביחס ל-35% בכל המחוז)[3][4]
אקלים
מזג האוויר באויסטרהאם דומה לזה שברוב היישובים בנורמנדי. לפי מחקר, מ-2010, של המרכז הלאומי למחקר מדעי מזג אוויר זה מושפע משמעותית מהאוקיינוס האטלנטי ומתאפיין בגשמים מרובים (כ-850 מ"מ) בעונת החורף וממוצע של 15.5 מעלות ורוחות רבות בקיץ. ממוצע ימי הגשם בשיא החורף (ינואר) כ-11 ימים ובשיא הקיץ (יולי) כ-7 ימים[5].
עיור
נכון ל-2018[6], שטחי הרשות המוניציפלית אויסטרהאם מחולקים כדלקמן:
28.5% שטחים עירוניים למגורים
20% שטחי ביצות ימיות
17.5% שטחים חקלאיים
15.5% יערות, שטחים פתוחים ופארקים
11% שטחי תעשייה ומסחר
7.5% אגני מים מתוקים
כ-42% מאדמות העיר הם שטחי מים שיובשו.
תחבורה
כביש הגישה הראשי לעיר מגיע מהעיר קן שמדרום. כמו כן קיים כביש כפרי המגיע לעיר ממערב ועובר לאורך החוף של נורמנדי[ו].
שירות האוטובוסים שמשרת את העיר משותף לקן ולשאר העיירות לאורך הנהר והחוף.
שירות מעבורות פועל מנמל אויסטרהאם ומחבר את העיר לקן (דרך תעלת קן) כן לעיר הנמל פורטסמות' בבריטניה שמעבר לתעלת למאנש. כמיליון נוסעים משתמשים בשירות מעבורות זה מדי שנה.
2 מסלולי אופניים יוצאים מהעיר: אחד לקן והשני לעיר הנמל לה רושל, מסלול שאורכו כ-400 ק"מ.
חינוך
באויסטרהאם קיימים שלושה בתי ספר ציבוריים, בית ספר פרטי (של הכנסייה) וקולג'.
קהילה
בעיר מתקיימים כ-120 מועדונים קהילתיים בתחומים שונים כמו כדורסל, כדורגל, חץ וקשת, שייט, צ'י קונג, ריקוד, טניס, יוגה, תיאטרון, קולנוע, מוזיקה, מקהלה ועוד. עבור הפעילות הספורטיבית נבנו בעיר מספר אצטדיונים, אולמות ספורט וחדרי כושר. חיי התרבות העיר פועלים משני תיאטראות, מרכזי תרבות, בית ספר למוזיקה, שתי תזמורות, גלריית ציורים, מקהלה וספריה עירונית.
כלכלה ופיננסים
דו"ח מ-2014, של מכון INSEE, מציג את הנתונים הכלכליים הבאים על אויסטרהאם:
רמת האבטלה כ-14%
ההכנסה השנתית הממוצעת למשק בית עומדת על 21,212 יורו
היקף הבעלות על בתים עומד על 57.4%
המחיר הממוצע לרכישת בתים עומד על 2,000 יורו/מ"ר בעוד ששכר הדירה עומד על 10 יורו/מ"ר/חודש
חלק מהכנסות המועצה המקומית מגיעות מהבעלות על הנמל[7].
שמורת טבע ממערב לאויסטרהאם המשמשת בית גידול לחיות וצמחים נדירים. ביער עובר שביל מטיילים הקרוי "שביל הצליינים" לגביו נטען שהתקיים עוד מהתקופה הרומית.
"קצה הישוב"
ממזרח ליישוב נמצאת לשון חוף חולית, בשם Pointe du Siège, הפולשת לתוך השפך של נהר אורן ומחלקת אותו לשניים. לשון זו מהווה מקום קינון למיני ציפורים רבים ומוגדרת כשמורת טבע. בצידה המזרחי הוקם מגדל תצפית המשמש צפרים.
מוזיאון הבונקר הגדול
בעורף קו ביצורי החוף, שנבנו באויסטרהאם כחלק מהחומה האטלנטית, הקימו הגרמנים בונקר גדול בן שש קומות ששימש כמרכז פיקוד ותצפיות. ב-1994 נפתח במקום מוזיאון המנציח את פרויקט בניית החומה האטלנטית.
הבונקר הגדול
מד טווח שהותקן בקומה העליונה של הבונקר
התצוגה של חדר התקשורת בבונקר
תצוגה של הנשקייה בבונקר
נחתת ששימשה את הכוחות הבריטים בנחיתה בחוף "סורד" בתחילת הפלישה לנורמנדי. מוצגת בחצר המוזיאון
הנצחת הפלישה לנורמנדי
באויסטרהאם עצמה ולאורך לאורך חופי הים שלה, שהיו חלק מחוף סורד במהלך הפלישה לנורמנדי, הוקמו מספר אנדרטאות המנציחות את הפלישה.
מצפון לכנסייה נמצא מבנה גדול, שנבנה באותה תקופה בה נבנתה הכנסייה, ושימש עם בנייתו כאסם (צר') כשבמאה ה-20 הוגדר כאתר מורשת (צר'), שוחזר ומשמש את קהילת אויסטרהאם.
המגדלור הנוכחי של אויסטרהאם (צר') נבנה ב-1905 בכניסה לנמל (במקום מגדלור ישן) וגובהו 38 מטר. המגדלור נועד לסמן לספינות להיזהר מסלעים ימיים בקרבתו.
אירועים
החל מ-2007 מתקיים בעיר, פעם בשנתיים (בסוף ינואר או תחילת פברואר), פסטיבל ג'אז.
החל מ-2019 מתקיים בספטמבר כל שנה, בחוף העיר, מרוץ מוטורי בשם "מרוץ החוף של נורמנדי" (צר'). המירוץ מתקיים על מסלול שהוקם לפני 1947.
ב-6 ביוני 2014 אירחה אויסטרהאם את הטקס לציון 70 לנחיתה בנורמנדי. בטקס נכחו כ-800 חיילים משוחררים, 19 ראשי מדינות וכ-8,000 אורחי כבוד ותושבים מאויסטרהם והוא נצפה על ידי כ-5 מיליון צופים בצרפת וכ-1.2 מיליארד אנשים ברחבי העולם.
בחלקו השמאלי תחתון של הסמל מופיעים שלושה חצאי אריות (בצבע זהב על רקע אדום) המסמלים את ממלכת אנגליה ולידם שני חצאי אריות המסמלים את נורמנדי. סמלים אלו מסמלים את הקשרים ההדוקים שהתקיימו בין העיר לבין אנגליה
^בין השאר תכננו הגרמנים גם בניית עמדות מבוצרות להגנה על שישה תותחי 155 מ"מ אך בניית ביצורים אלו לא הסתיימה והתותחים הועברו לקו אחורי ולא סייעו לגרמנים בהגנת העיר במהלך הפלישה לנורמנדי
^בית הקברות האזרחי של אויסטרהאם כולל חלקה של חללי צבא בריטניה שנהרגו במהלך שחרור העיר. החלקה מנוהלת על ידי ועדת חבר העמים לקברי מלחמה
^לא קיים בעיר גשר מעל שפך נהר אורן כך שאין גישה יבשתית לעיר ממזרח
^דגם זהה של האנדרטה הוצב במספר אתרים בהם נחתו בעלות הברית בנורמנדי
^בפועל הקזינו נהרס על ידי הגרמנים כבר ב-1942 כדי לפנות מקום לביצורים
לקריאה נוספת
Fabrice Corbin, Ouistreham at war, Sword Beach June 1944, Heimdal, 2001 (ISBN 978-2840480112).
Rémy Desquesnes, June 6, 1944, Sword beach Ouistreham, Ouest France, 1989, (ISBN 978-2737304163)
Mr. Giard, Ouistreham, Charles Corlet, Condé-sur-Noireau, 1994, (ISBN 2854804775)
Yves Lecouturier, City of Ouistreham, Orep, 2004 (ISBN 2912925657)
Karine Le Petit, Caen-Ouistreham logbooks, A commercial port, Crecet Basse Normandie, 2005 (ISBN 2950860192)
Claude Le Roy, Jean Lesage, Ouistreham - Riva-Bella at the time of the landing, Charles Corlet, Condé-sur-Noireau, 1982
Eugène Liot, Ouistreham, Lion and Luc-sur-Mer, G. Monfort, Paris, 1980 ( BNF 34751080 )
Jean Provot, History of Ouistreham: from the origins to 1939, Imprimerie Lafond, Caen, 1976 (BNF Notice n° FRBNF34691593)
^« Les camps du Haut Empire en Gaule intérieure » in L'armée romane en Gaule, sous la direction de Michel Reddé, éditions Errance, Paris, 1996, p. 177 – 182
![אנדרטה בשם "הסימן" (Signal) להנצחת שחרור העיר ב-6 ביוני 1944[ז]](%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:MonumentSignal-2-Ouistreham.jpg)
.jpg)
![אנדרטה בשם "הלהבה" שהוצבה לציון 40 שנה לפלישה לנורמנדי. יצירתה של הפסלת הצרפתייה איבון גוגן (צר') מ-1984[8].](%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Memorial70eme_DDay-1-Ouistreham.jpg)
