למד כלכלה וחקלאות מטעם הקיבוץ, ומילא בו תפקידים מרכזיים. בשנת 1963 היה ראש קבוצת החטיבה הצעירה בקיבוץ[1] ובשנת 1966 היה מרכז המשק[2]. בשנות ה-60, הוא כתב סיפורים ותסריטים לסרטים[3] שפורסמו בעל המשמר[4][5][6] ובאמות[7]. בינואר 1969 זכה סיפור שלו לציון לשבח בתחרות סיפורים של פרס קשת[8]. בשנת 1969 יצא לאור קובץ של סיפוריו בהוצאת הקיבוץ הארצי. בתחילת 1972 הוא קיבל מענק יצירה מהמדור לתיאטרון ולספרות[9]. בשנת 1979 יצא לאור ספר "השנים" של וירג'יניה וולף בעברית, בתרגומו של זרטל[10].
זרטל התפרסם בציבור הרחב בעקבות חפירת האתר בהר עיבל, בו זיהה מזבחישראלי. על פי פרשנותו, זהו המזבח סביבו נערך טקס הברית המוזכר בספר יהושע ולכן הוא כינה את המזבח הזה - מזבח יהושע. בראשית החפירות, עם חשיפת אבני המזבח הראשונות, הוא עצמו לא האמין בהיתכנות שימורן והקשר שלהן לסיפור המקראי[18], ולדבריו "נלחמתי נגד הרעיון שזה יכול להיות מזבח". אך ככל שהתרבו העובדות והממצאים התואמים את הכתובים, הכריע כי אכן זהו המזבח המוזכר במקרא. בין הממצאים בשטח שהביאו להכרעה זו היו מציאת כבש מאבנים לא מסותתות בהתאמה להוראות המקרא[19], ובצדו קירות המתאימים להוראות העלייה למזבח המפורטות במשנה, ובעיקר שכבת אפר גדולה של עצמות חרוכות שנמצאה מתחת לריצוף. האפר נלקח לבדיקת פחמן 14 ותיארוכו התאים לעיתוי בניית המזבח (1200 שנים לפני הספירה). עוד נמצא בבדיקות המעבדה כי האפר הורכב מבעלי חיים כשרים זכרים צעירים, בהלימה להוראות הנוגעות לקורבנות בספר ויקרא. בשונה מאתרי פולחן אחרים, לא נמצאו בו כל עצמות חזיר או עצמות לא כשרות אחרות. יחד עם הזואו-ארכאולוגית ד"ר ליאורה הורביץ, הגיע למסקנה כי לא ניתן לברוח מהשוואה לתורה, בשל ההתאמה המדויקת לדיני הקרבנות[20].
עם השלמת החפירות הציע שהר עיבל הוא אכן הר הקללה, אלא שהר הברכה הוא הר כביר שממזרח לו, ולא הר גריזים של היום, בו יושבים השומרונים. את קורות התגלית והתייחסות הממסד האקדמי אליו סיכם זרטל בספרו "עם נולד - מזבח הר עיבל וראשית ישראל".
בהרצאה בשדמה שנשא ב-2013[21] אמר כי הטקסט התנ"כי נמצא תחת מתקפה חריפה של האקדמיה בארץ ובעולם, הטוענת שאין גרעין היסטורי בכל ראשית ישראל שכן אין לו כל הוכחות ארכאולוגיות, אך ממצאי הר עיבל מוכיחים את אירועי התנ"ך החל ממעמד הר סיני לפחות. לדבריו יש הבדל מהותי בין הטקסט התנ"כי המעביר את מסריו דרך סיפורים אנושיים ללא כחל ושרק ומבלי להסתיר חולשות אנושיות ואת חטאי גיבוריו, לבין קובצי חוקים וטקסטים קדומים של עמים אחרים שאינם מזכירים זאת. עוד הוסיף ואמר כי הממצאים בשטח שמתאימים באופן כה הדוק לטקסט המקראי, ובעיקר מדגם עצמות כה ייחודי כמו שמצא בחפירות מזבח הר עיבל (היעדר עצמות לא כשרות ומציאת רק חיות קרבן כשרות, שכולן זכרים צעירים) מוכיחים את הנכתב במקרא, ושומטים את הקרקע מתחת לתאוריות שגרסו עד אז כי האמונה באל אחד התחילה רק בימי בית ראשון.
לדבריו, סקר הר מנשה שביצע במשך 35 שנה וייצר מפה ארכאולוגית של מרחב השומרון ובקעת הירדן מוכיח את כניסת בני ישראל לארץ[22]. הסקר התפרס על השטח שמבית שאן ועמק יזרעאל ועד ים המלח, על פני 2500 קמ"ר. עבודת המיפוי התבצעה בעזרת כלי מדידה, ובמהלכו נמצאו 1300 אתרים שלא היו ידועים עד אז. המיפוי העלה כי מספר האתרים מן התקופה הכנענית המאוחרת - ערב כניסת בני ישראל לארץ, עומד על שמונה בלבד, ואך 50 שנה קדימה, באותו תא שטח בו היו שמונה אתרים כנעניים בלבד נמצאו כ-300 אתרים ישראלים (משנת 1200 לפני הספירה והלאה). מדובר בקפיצה של למעלה מ-1000 אחוזים, אשר מבחינה סוציולוגית אין לה היתכנות כתוצאה מגידול אורגני אלא אך ורק מגידול של אוכלוסייה הבאה מבחוץ. זרטל הסביר כי הדבר תואם את תיאור התנ"ך את כניסת בני ישראל לכאן מנדודי המדבר. זאת בניגוד לתפיסת "המוצא הפנימי" שרווחה באקדמיה ולפיה מוצא בני ישראל מהעם הכנעני[22].
ביקורת
טענתו לגבי מזבח יהושע לא התקבלה בקהילת הארכאולוגים המקראיים, ועומדת כדעת יחיד. הקונצנזוס בקרב חוקרי האתר הוא שמדובר באתר פולחני כלשהו מתקופת הברזל 1, אך ללא יכולת לדעת האם האתר הוא כנעני או פרוט-ישראלי, והאם הוא מזבח או במה. לדעת מיעוט בקרב החוקרים, מדובר בשרידים של מגדל שמירה.[23] זרטל טען כי קשה לאנשי האקדמיה לשנות את תפיסתם כי מעמד הר סיני וסיפור הכניסה לארץ הם לא יותר ממיתוס, וכי כל המתנגדים לא הגיעו בעצמם לראות בעיניהם את הממצאים בשטח,[24] שלטענתו מוכיחים באופן חד משמעי את סיפור המזבח המקראי. עם זאת, ולמרות אמירותיו הנחרצות בעניין זה בהרצאותיו ובספרו הפופולרי "עם נולד", זרטל לא פרסם את השערתו בכתב עת מדעי הנתון לביקורת עמיתים, וכאשר כתב על האתר בפורומים בעלי אופי מחקרי נצמד לשם המקובל "אתר הר עיבל".[25]
היו שהצביעו על כך שלצורך הוכחת טענותיו נאלץ זרטל לשנות את הזיהוי של הר גריזים מזיהויו הידוע כיום להר כביר הסמוך, משום שממקום האתר אין קשר עין להר גריזים, ואילו במעמד הברכה והקללה מתואר קשר כזה. מנגד, הסייר זאב ח' ארליך ציין כי בספר יהושע לא נכתב שהמזבח ניצב בסמוך למקום הקראת הברכות והקללות, וייתכן כי המעמד נערך בצד אחד של ההר והמזבח נבנה בצידו האחר, כך שאין צורך "להזיז" את הר גריזים כפי שעשה זרטל.[26].
אתר "אל-אחוואט" וההשערות סביבו
במהלך סקר הר מנשה הגיע זרטל בין השאר לאתר הנקרא בפי תושבי נחל עירון בשם אל-אחוואט, שמובנו "הקירות", "החומות", או "החצרות" בעגה מקומית.
לדעת זרטל מדובר בחרושת הגויים, האתר המקראי המוכר לנו מספר שופטים בקשר למלחמת ברק בן אבינועם בסיסרא, שר הצבא של יבין מלך כנען אשר מלך בחצור (שופטים, פרקים ד' וה'). במקום נמצאו מבנים קטנים וחומה רחבה יחסית לאתר כה גדול. האתר היה מיושב רק כ-50 שנה. תושביו הירבו באכילת דגים[27]. החומה אינה ישרה ובנויה גלים גלים. לאתר אין מקבילות בארץ, מלבד ארבעה אתרים קטנים דומים ליד כרם מהר"ל. בחפירות באתר השתתפו גם קבוצות מאוניברסיטת קליארי בסרדיניה[28], והסתבר כי כ-7,000 אתרים דומים המכונים נוראגים (בסרדו עתיקה - "ערימת אבנים") נמצאו באי סרדיניה שבאיטליה. המבנים נראים כערימות אבנים בעלות כיפות שטוחות, והחוקרים משערים כי היו אלה מקומות מגורים של משפחה אחת או יחידת לוחמים. גם בסרדיניה נמצאו מבני-כיפות כמו באתר "אל-אחוואט" וכן מסדרונות צרים אל חדרי המגורים.
אדם זרטל הוסיף בנושא זה:
"כבר אולברייט העלה את ההשערה שגויי הים ישבו באזורים של צפון השרון, ובראשם עמד הגנרל סיסרא. הקשר של סיסרא לגויי הים נזכר על ידי חוקרים רבים, ואנו סבורים כי אפשר – על פי דמיון השם - שמוצאו מהעיר סאסארי, העיר השנייה בגדלה בסרדיניה. הדבר מקרב אותנו להסבר חדש לקרב בין הכנענים לישראלים, הנזכר בשופטים ד-ה (שירת דבורה). האפשרות שבראש הקואליציה עמד מצביא שרדני (השבט מסרדיניה) הועלתה כבר בעבר, ובחינה גאוגרפית-פוליטית של הקרב מורה כי תמציתו הייתה השליטה בעמק יזרעאל, צומת דרכים וחוליית הקשר בין השומרון לגליל, שני המוקדים של ההתנחלות הישראלית בתחילת תקופת הברזל."[29]
תמיכה בהשערה מובאת גם במאמרו של אריה בורנשטיין מאוניברסיטת בר-אילן. מקור שמו של סיסרא היה מהמילה "סרא" בסרדינית עתיקה = קצין, והוא נקרא על ידי יבין להילחם בישראל, שכן יהושע חיסל את הכוח הצבאי הכנעני בחצור.[30]
זאב ארליך מוסיף תמיכה להשערה משמות האתרים. אתרים רבים בסרדיניה מתחילים באותיות: "סא", "סי", "סיסי". יעל אשת חבר הקיני מגישה לסיסרא "ספל אדירים". ובשירת דבורה נכתב: " שריד לאדירים עם" (שופטים ה יג). ייתכן כי זהו רמז לגויי הים מסרדיניה בני ה"שרדנה".
כתביו
ספרים
ד"ר אחיה כהן-תבור מציג את הספר סקר הר מנשה בתחילת טיול במעלה הסרטבה
