תמר איתן

תמר ברוט איתן, 20 בפברואר 2016
לידה	5 במרץ 1919 לודז', פולין
פטירה	5 בינואר 2020 (בגיל 100) ירושלים, ישראל
לאום	ישראל ישראל
תקופת הפעילות	1937–2020 (כ־83 שנים)
תחום יצירה	פיסול
אתר רשמי

תמר ברוט-איתן (5 במרץ 1919 – 5 בינואר 2020) הייתה פסלת ישראלית.

תמר ברוט נולדה בלודז' שבפולין למשפחה ציונית ובגיל 5 עלתה עם משפחתה לארץ ישראל. היא גדלה בתל אביב למדה בבית הספר היסודי גאולה ובגימנסיה הרצליה. עם סיום לימודי התיכון החלה בשנת 1936 לימודים במגמת תכשיטנות. במסגרת לימודיה למדה פיסול בבצלאל החדש בהדרכתו של זאב בן-צבי וציור אצל מרדכי ארדון.

ב-1938, למדה פיסול בפריז בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות (Ecole Des Beaux Art) ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה חזרה לארץ, לקבוצת אלומות. בין השנים 1943–1946 היא שירתה בצבא הבריטי בחיל העזר לנשים בתפקיד שרטטת. בשנה הראשונה הוצבה בחיפה, במנזר של בת גלים, ושנתיים בתל אל-כביר במצרים. בחיפה הכירה את הקצין יוסף (ג'ו) איתן (אייזן) והשניים נישאו. לאחר השרות עברה לקיבוצו של בעלה, עין השופט. בקיבוץ עברה קורס תפירה ואף עבדה בתחום במשק.

לאחר המלחמה המשיכה ללמוד פיסול בהדרכתו של משה שטרנשוס, במכון אבני.

ב-1947 התלוותה לבעלה לשליחותו לארצות הברית ולמדה בניו יורק ב-Universal School Of Handicrafts ועם פרוץ מלחמת העצמאות חזר הזוג לישראל.

בשנת 1959 עברה איתן עם משפחתה, בעלה ובתה הגר לבאר שבע ופתחה סטודיו לפיסול. לאחר מספר שנים הקימה את המגמה לפיסול ולקרמיקה במכללת קיי והייתה שותפה בהקמת המרכז לאמנויות באר שבע.

ב-1971 הגריל בעלה מגרש בשכונת גבעת המבתר והמשפחה עברה לירושלים. היא יצרה שטיחי קיר בטכניקת המקרמה ותמונות בד שהוצגו במוזיאון ישראל.^[1]

ב-2009 פרסמה את ספרה תמר איתן – נקודה ביקום. עבודותיה הוצגו באופן קבוע על גג בית הדיור המוגן שבו התגוררה וכן בגלריה בשכונת נחלאות בירושלים. בשנת 2015 הוצגה תערוכה שלה, "דמונ-קרטיה" - דמוקרטיה של השטן, במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב.

תמר איתן נפטרה ב-5 בינואר 2020. הותירה אחריה בת, ד"ר הגר גל, מרצה במכללה לחינוך ע"ש דוד ילין.^[2]

• 1966 – מוזיאון באר שבע^[3]
• 1967 – גלריה הדסה ק. תל אביב^[4]
• 1968 – מוזיאון באר שבע
• 1977 – גלריה לירז, באר שבע
• 1979 – מוזיאון ישראל, ירושלים, תמונות בד
• 1980 – בית האומנים, ירושלים, תמונות בד ודחלילים^[5]
• 1981 – מוזיאון וילפרד, קיבוץ הזורע
• 1983 – מכון לאומנות יהודית, קיבוץ ברעם
• 1985 – גלריה ויצמן, באר שבע, דחלילים ותמונות בד
• 1989 – בית האמנים, ירושלים, כיסאות
• 1999 – גלריה נורה, ירושלים, פסלי אבן
• 2000 – הגלריה הפתוחה, ירושלים
• 2005 – גלריה לאומנות, מעגן מיכאל, תמול שלשום
• 2008 – גלריה נורה, ירושלים, הדיוטות
• 2009 – גלריה מלאור, קיסריה, מסעות
• 2009 – תיאטרון ירושלים, ירושלים, מיכה פרק ג'
• 2010 – הגלריה הפתוחה, ירושלים, פרלמנט^[6]
• 2010 – מכללת קיי, באר שבע, הפגנה^[7]
• 2011 – הגלריה הפתוחה, ירושלים, גלגולו של חזון
• 2012 – הגלריה הפתוחה, ירושלים, והמה לא יהיו לי לפה^[8]
• 2014 – הגלריה הפתוחה, ירושלים, משכנות שאננים
• 2014 - משכנות שאננים, תמר איתן^[9]
• 2015 – המשכן לאמנויות הבמה, תל אביב, דמונ-קרטיה.^[10]
• השתתפות בתערוכות קבוצתיות רבות

• 
  כמוסות-פנים
• 
  מצבות ומצבים
• 
  פסלים על מרפסת ביתה של תמר איתן
• 
  רב-מעמד לפולחן
• 
  המלאכים
• 
  גלריה על הגג - "משכנות שאננים" 2014
• 
  גלריה על הגג - "משכנות שאננים" 2014
• 
  גלריה על הגג - "משכנות שאננים" 2014
• 
  אישה זקנה

מדיה וקבצים בנושא תמר איתן בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של תמר איתן
• תמר איתן - הגלריה הפתוחה
• נעמי לוב, תמר איתן- דיוקן, באתר יוטיוב
• יובל הימן, כפות תמר: גם בגיל 91 לתמר איתן לא נמאס לפסל, באתר nrg‏, 2 ביוני 2010
• נועם דביר, נגנבו פסלי ברונזה מממילא, האמניות לא יפוצו, באתר ynet, 3 במרץ 2013
• יעקב בר-און, ‏מעשה תמר: הפסלת שלא מפסיקה ליצור, גם בגיל 96, באתר מעריב אונליין, 10 בפברואר 2015
• רחל אנגל, גן החיות העליז של תמר איתן, מעריב, 17 במרץ 1967
• אמני הנגב מציגים בבת-ים, מעריב, 26 באפריל 1968
• ר. בת-אפרים, אלות פריון, קדמוניות, מעריב, 17 ביוני 1977
• תמר איתן, דף שער בספרייה הלאומית