|
תל א-סולטאן (רפיח)
 אין לבלבל ערך זה, העוסק במחנה פליטים בעזה, עם הערך "תל א-סולטאן", העוסק בשם הערבי של תל יריחו.
תל א-סולטאן (בערבית: معسكر تل السلطان) הוא שכונה או מחנה פליטים בנפת רפיח, מצפון-מערב לעיר רפיח ולמחנה רפיח. המחנה הוקם כדי לקלוט פליטים ממחנה קנדה.
אונר"א אינה מבדילה בין המחנה לבין מחנה רפיח. לפי אומדן הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה ב-2006 גרו במחנה 24,418 תושבים.
היסטוריה
ב־1971 החליטה ממשלת ישראל לפעול לשיקום מחנות הפליטים שברצועת עזה, מתוך מחשבה שמהלך זה יעזור להרגעת המתיחות הביטחונית ושינוי דעת הקהל לטובת ישראל, לאחר שתחת השלטון המצרי לא נעשה מאמץ לשקם את הרצועה. כחלק מהתוכנית הוקמו שכונות חדשות לפליטים בעזה, כשמע"ץ מבצעת את עבודת התשתית, בין השאר הוקמה בדרך זאת שכונת קנדה ברפיח מצידו המצרי של הגבול[1]. במהלך שיחות השלום, התעקשה מצרים שהגבול בין ישראל למצרים יעבור בדיוק בתוואי הגבול הבין-לאומי – קו עקבה–רפיח, שנקבע 75 שנה לפני כן, בשנת 1906 בין האימפריה הבריטית והאימפריה העות'מאנית, מבלי להתחשב במציאות שהשתנתה בינתיים, כשרפיח התפשטה מעבר לקו הגבול הבין-לאומי ההיסטורי כבר החל מתקופת המנדט. ובמיוחד במהלך השנים שישראל שלטה ברפיח וצפון סיני (בין 1967 ל-1982), בנוסף, כאמור הקימה ישראל שכונה חדשה לפליטי רפיח – שכונת קנדה, בצידו המצרי של הגבול. שטח השיפוט של העיר רפיח באותה עת היה 14,000 דונם. קו הגבול החדש חצה אותה לאורך 5 ק"מ והשאיר 20% מתושביה בצד המצרי, מאות בתים נבנו ממש על הגבול[2][3].
בינואר 1982 החלה הקמת ציר פילדלפי והגדר לאורכו[4]. בהסכם השלום נקבע שתושבי שכונת קנדה יעברו לצד הישראלי לשכונה חדשה בתל א-סולטאן בצפון מערב רפיח[5][6]. עבודות ההקמה של ציר פילדלפי נמשכו עד אפריל 1983, ובמהלכן פונו ונהרסו 330 בתים, נוצרה רצועה ברוחב 40 מטר, נבנתה גדר מערכת אלקטרונית והוקם מעבר רפיח שסביבו 4 גדרות. למפונים שביתם נהרס הוקצו מגרשים חדשים בתל א-סולטאן. תושבים רבים נשארו בצד המצרי, כולל תושבי שכונת קנדה, שהקמת השכונה החדשה עבורם לא הושלמה, ומצבם הכלכלי התדרדר במהירות מאחר שנותקו ממקורות הפרנסה שלהם[7]. הכשרת שטח בתל א-סולטאן לתושבי שכונת קנדה החלה ב-1986[8][9], אך מעבר התושבים התעכב בגלל מחאות של מתנחלי גוש קטיף[10]. כמה מחברי הכנסת של הליכוד הצטרפו גם הם למחאות אף על פי שהמהלך היה חלק מהסכם השלום[11]. רק ב-1989 החלו המעבר לתל א-סולטאן[12][13]. מתנחלי גוש קטיף החלו שוב בפעולות מחאה[14], ב-13 בדצמבר 1989 פלשו למחנה והחלו לחבל בתשתיות המים והחשמל שהוקמו בו[15]. מספר ימים אחר כך גרמו נזקים לשני בתים בשכונה[16].
תהליך היישוב מחדש נמשך עד שנת 2000, כאשר מצרים מימנה את הפרויקט בשנתיים הראשונות ולאחר מכן הוא מומן על ידי קנדה וכווית[17].
במאי 2004 פעל צה"ל בשכונה במבצע קשת בענן ורבים מתושביו פונו ממנו[18].
במלחמת חרבות ברזל
במהלך שנת 2024, במסגרת מלחמת חרבות ברזל, לחם צה"ל נגד מחבלי החמאס והג'יהאד האסלאמי במחנה, כחלק מקרב רפיח. במחנה אותרו פירים, מנהרות לחימה ואמצעי לחימה רבים, והושמדו אתרי ייצור רקטות משמעותיים.[19]
בשעות הערב של 26 במאי 2024 חיסל כלי טיס של חיל האוויר הישראלי מספר מחבלי חמאס, ביניהם יאסין רביע, ששהו בצריף פח במחנה עקורים בתל א-סולטאן. כתוצאה מהחיסול נפגעו גם אוהלים סמוכים ולפחות 50 איש נספו באירוע, ו-240 נפצעו. האירוע כונה האסון בתל א-סולטאן.
ביולי 2024 פוצצו חיילים מחטיבה 401 את מאגר המים של המחנה בהוראת מפקדיהם[20].
ב-16 באוקטובר 2024 נהרג במקום יחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועת עזה, בהיתקלות אקראית עם לוחמי חטיבת ביסלמ"ח (חטיבה 828) בשטח שבו שיערו שהוא נמצא.[21]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ דני צדקוני, מה שנשאר משיקום הפליטים, דבר, 10 בפברואר 1982
- ^ דני צידקוני, עיר חצויה - מצוקתם של תושבי רפיח שגבול השלום יחלק את עירם, דבר, 15 בינואר 1982
- ^ דני רובינשטיין, הגבול חוזר לרפיח, דבר, 29 בינואר 1982
- ^ יוסף פריאל, הד רב בארה"ב לפרשת חלוקתה של רפיח, דבר, 24 בינואר 1982
- ^ ישראל תציע למצרים חילופי שטחים מצומצמים, דבר, 18 בינואר 1982
- ^ מצרים הסכימה לפינוי ציוד גם אמרי הנסיגה, דבר, 19 בינואר 1982
- ^ בוקי נאה, השלום הרג את רפיח, מעריב, 23 במאי 1983
- ^ עזה: מתחיל שיקום הפליטים ממצרים, מעריב, 15 באפריל 1986
- ^ רפאל מן, מיליון וחצי דולר הושקעו בהכשרת תל־סולטן, מעריב, 19 במאי 1986
- ^ עזרא ינוב, בגוש קטיף מוחים על הכוונה להחזיר 5000 פלשתינים לתל-סולטן, מעריב, 11 באפריל 1986
- ^ יהושע ביצור, חברי הליכוד "יוצאים לקרב" בתל סולטן, מעריב, 12 במאי 1986
- ^ עזרא ינוב, מרידור: "לישראל אינטרס חשוב מאוד לקיים ההסכם עם מצרים", מעריב, 15 בדצמבר 1989
- ^ משפחות ממחנה פליטים ליד רפיח עוברות לישראל, אורי בינדר, מעריב, 20 ביולי 1989
- ^ עזרא ינוב, עצרת מחאה בחוף עזה נגד העברת פלשתינים לתל-סולטן, מעריב, 7 בדצמבר 1989
- ^ מתנחלים: פלשנו לתל סולטן, מעריב, 13 בדצמבר 1989
- ^ תושבים מקטיף חיבלו בשכונת תל סולטן, מעריב, 19 בדצמבר 1989
- ^ Oroub El-Abed, Unprotected: Palestinians in Egypt since 1948, IDRC, 2009, pages 200-201
- ^ עמירה הס, תושבי תל אל-סולטאן חזרו לבתים - או למה שנשאר מהם, באתר הארץ, 25 במאי 2004
- ^
 הושמד אתר ייצור הרקטות ארוכות הטווח הגדול ביותר של הגא"פ, באתר צה"ל, 1 ביולי 2024
- ^
 יניב קובוביץ, מפקדים בצה"ל הורו לפוצץ מאגר מי שתייה ברפיח; חשד להפרת הדין הבינלאומי, באתר הארץ, 29 ביולי 2024
- ^ יואב זיתון, איתמר אייכנר, צה"ל מאשר: יחיא סינוואר חוסל, באתר ynet, 17 באוקטובר 2024.
|
|
