ב-11 בדצמבר 2019 חתם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על צו נשיאותי המורה לנאס"א להנחית שוב בני אדם על אדמת הירח, ובכללם – לראשונה – אסטרונאוטית אישה, עד שנת 2024. ראש נאס"א דאז ג'ים בריידנסטין הודיע כי לתוכנית החדשה יקראו ארטמיס, על שם אלת הירח במיתולוגיה היוונית, אחותו של אפולו, אל השמש.[5]
בפברואר 2021, ממשל ביידן תמך בקידום התכנית.[6] ממשלו של הנשיא החדש ג'ו ביידן הותיר את התוכנית על כנה, ואף הגדיל את תקציבה. ביידן גם הורה לסוכנות החלל לכלול לראשונה בצוות הנחיתה על הירח אסטרונאוט אפרו אמריקני.[5]
באפריל 2021 בחרה נאס"א ב־SpaceX, לפתח גרסה ייעודית של סטארשיפ עבור משימות מאוישות אל הירח כחלק מתוכנית ארטמיס. גרסה זו תשמש כרכב נחיתה ותסייע להנחית אסטרונאוטים ממסלול סביב הירח לפני השטח.[7]
משימת ארטמיס 1 יצאה לחלל ב-16 בנובמבר 2022. ארטמיס 1 הייתה הטיסה הראשונה של מערכת שיגור חדשה לחלל ושל תא הצוות (ה"קפסולה") אוריון. החללית אוריון תקיף את הירח. המשימה הזאת נושאת סדרה של לוויינים קטנים שיוצבו במסלול סביב הירח. ארטמיס 1 הייתה טיסת ניסוי לא מאוישת.
אחרי נחיתת תא הצוות אוריון, התברר שבעת הכניסה החוזרת לאטמוספירה של כדור הארץ נגרם נזק למגן החום, וחלקים ממנו נתלשו. אילו היו אסטרונאוטים בתא הם לא היו נפגעים, אולם במשימות קודמות, תקלה דומה גרמה לאובדן החללית, ועל כן נאס"א נדרשת לקבל החלטה כיצד למנוע תקלות דומות במשימות הבאות. נכון לסוף 2024, האפשרויות להחזרה של משימת ארטמיס 2 הן:
כניסה חוזרת לאטמוספירה בזווית חדה יותר, כדי לקצר את זמן החשיפה של הקפסולה לחיכוך עם האויר; החיסרון הוא שהאופציה הזאת לא נוסתה ללא צוות.
תכנון והחלפה של מגן החום במגן משופר
שיגור של נוסף של ארטמיס 1, באופציה 1 או 2, אך ללא צוות
אופציה 1 היא היחידה מבין השלוש שניתנת לביצוע ללא דחיה, בסוף 2025. אופציות 2 ו-3 יגרמו לדחייה של משימת ארטמיס 2 למספר שנים.[8]
ארטמיס 2, שהשיגור שלה מתוכנן לסוף 2025 לכל המוקדם, מיועדת להיות משימה מאוישת. גם היא תהיה משימת הקפה, במידה רבה כמו אפולו 8, שהקיפה את הירח וחזרה לכדור הארץ. האסטרונאוטים ישהו זמן ארוך יותר בהקפת הירח ויבצעו בדיקות עם צוות מאויש.
במשימת הבאה, נקבע שארטמיס 3 תיפגש עם סטארשיפ של ספייס איקס ותעביר צוות. אוריון תישאר במסלול, וסטארשיפ תיקח את שני האסטרונאוטים אל פני הירח. היעד שלהם יהיה הקוטב הדרומי של הירח כדי לבדוק אזור שמדענים לא חקרו קודם כדי לחקור את קרח המים ששם.[9]
כעבור שנה תשוגר ארטמיס 4, וגם היא תנחית שני אסטרונאוטים על הירח – אבל היא תהיה גם טיסת הבכורה המאוישת של משגר משודרג. משגר זה יישא למסלול סביב הירח גם את אוריון וגם את מודול המגורים הראשון של הלונר גייטוויי (Lunar Gateway), תחנת החלל הירחית.
משימות נוספות מטעם התוכנית יפתחו את תחנת החלל הירחית. תחנת החלל הירחית עתידה להיות תחנה בינלאומית של נאס"א ושותפותיה – סוכנויות החלל האירופית, היפנית והקנדית. תחנת החלל הירחית יועדה להחליף עם הזמן את תחנת החלל הבינלאומית שהקיפה את כדור הארץ (ובמקומה יבואו תחנות חלל מסחריות), ולשמש פלטפורמה לחקר הירח ובהמשך גם במאדים.[5]
הגעה לירח
לפני ההגעה לירח ימצאו כבר מבנים ורכבים ממשימות מסחריות, שימתינו לאסטרונאוטים על פני הירח.
הגעה מחודשת של אסטרונאוטים לירח תכלול ארבעה כלים[10] :
החללית אוריון - חללית מאוישת שתשמש להגעה מכדור הארץ לתחנת החלל הירחית, "גייטווי". החללית מפותחת על ידי חברת לוקהיד מרטין כחלק מחוזה עם נאס"א.[11]
משגר חדש בשם Space Launch System (SLS) שיישא את החללית אוריון. הוא יהיה חזק ב־15% יותר מהמשגר סטורן 5 ששיגר את חלליות תוכנית אפולו. מטרתו העיקרית היא הבאת חלליות למסלולים בחלל העמוק.
תחנת חלל קבועה הנעה סביב לירח[12] שנקראת "גייטווי"(Gateway) או "שער הירח", ומשמשת כנקודת שחלוף בין המשגר לרכב הנחיתה על הירח.[13] יחידה זו תהיה קטנה - גודלה יהיה רק כיחידת סטודיו, שלא כמו תחנת החלל הבינלאומית שאורכה כמגרש כדורגל, עם זאת, תוכל להתחבר לעוד יחידות מודולוריות. השלב בעגינה ליחידת הגייטווי הוא הנוסף והשונה מתוכנית אפולו, בו לא היה קיים שלב כזה.
ארטמיס 1 היה השיגור הראשון של החללית אוריון (לא מאוישת) על גבי ה־SLS. היעד למועד השיגור תוכנן לפברואר 2022.[16][17][18] נדחה ל־17 במרץ[19][20] ולאחר מכן נדחה לאוגוסט 2022.[21]ובוצע בנובמבר 2022.
ארטמיס 2 יהיה השיגור המאויש הראשון של החללית אוריון על גבי ה־SLS. המשימה תשוגר לא לפני בספטמבר 2025.
ארטמיס 3 יהיה שיגור מאויש לשם נחיתה על הירח. המועד המתוכנן לשיגור הוא ב־2025.
ארטמיס 4 שיגור מאויש לתחנת החלל במסלול סביב הירח, המתוכנן לשיגור ב־2026.
ארטמיס 5 שיגור מאויש לתחנת החלל במסלול סביב הירח, המתוכנן לשיגור ב־2027.
אסטרונאוטים
ב־10 בינואר 2020 קבוצת האסטרונאוטים ה־22 של נאס"א (אנ'), המכונה "הצבים", השלימה את הכשרתה ונרשמה לתוכנית ארטמיס. הקבוצה כוללת גם שני אסטרונאוטים מטעם סוכנות החלל הקנדית. חלק מהאסטרונאוטים צפויים לטוס לירח, וייתכן שחלקם ישתתפו בצוות הראשון שיטוס למאדים.
ההערכות מדברות על תקציב של 30–40 מיליארד דולר. יש להניח שנתון זה ישתנה עם התפתחות ותכנון התוכנית.
ככלל, תוכניות של נאס"א הוקפאו ב־2009 תחת ממשל אובמה משיקולי תקציב, והופשרו שוב ב־2017 תחת ממשל טראמפ. בפרט, תמך ממשל זה בהגדלת תקציבי נאס"א לצורך תוכנית ארטמיס, אך לאור התנגדויות הדמוקרטים בבתי הקונגרס להגדלה זו ייתכן שיעדי התוכנית יידחו.
ראו גם
תוכנית אפולו – תוכנית שבוצעה בין השנים 1961–1972 ושיאה בנחיתה מאוישת על הירח
מושבת ירח – חזון להקמת יישוב קבע, אנושי או רובוטי, על־הירח