PROFILPELAJAR.COM

תוכנית פיוניר (באנגלית: Pioneer program) היא סדרת משימות בלתי מאוישות של נאס"א לחקר היקום. המשימות המפורסמות ביותר בתוכנית הם פיוניר 10 ופיוניר 11 שחקרו את כוכבי הלכת במערכת השמש התיכונה ובסופו של דבר יצאו ממערכת השמש אל החלל החיצון בדרכם למערכות כוכבים אחרות. שתי הגשושיות נשאו לוחיות זהב שתיארו איש ואישה ונתנו מידע אודות הגשושיות עצמם למקרה שהם יאספו יום אחד על ידי יצורים תבוניים אחרים מרחבי היקום.

משימות מוקדמות (1958-1960)

המשימות הראשונות ביותר היו ניסיונות להגיע אל מהירות המילוט מכוח המשיכה של כדור הארץ כדי להוכיח שדבר זה מעשי וכדי להגיע אל הירח. השיגור הראשון בוצע על ידי נאס"א שהוקמה מתוך הסוכנות הלאומית לאווירונאוטיקה (NACA). משימות אלו הופעלו על ידי חיל האוויר האמריקאי והצבא האמריקאי.

גשושיות אלו שוגרו על גבי משגרים בעלי שלב אייבל:

פיוניר 0 (ת'ור־אייבל 1, פיוניר) - מקפת ירחית, שוגרה ב־17 באוגוסט 1958 והושמדה לאחר 77 שניות בעקבות כשל במשגר.
פיוניר 1 (ת'ור־אייבל 2, פיוניר I) - מקפת ירחית, פספסה את הירח (כשל במנוע) ב־11 באוקטובר 1958^[1].
פיוניר 2 (ת'ור־אייבל 3, פיוניר II) - מקפת ירחית, חזרה לכדור הארץ ונשרפה באטמוספירה בגלל כשל במנוע ב־8 בנובמבר 1958^[2].
פיוניר P-1 (אטלס־אייבל 4A, פיוניר W) - הגשושית אבדה ב־24 בספטמבר 1959.
פיוניר P-3 (אטלס־אייבל 4, אטלס־אייבל 4B, פיוניר X) - גשושית ירחית, אבדה בעת השיגור ב־26 בנובמבר 1959.
פיוניר 5 (פיוניר P-2, ת'ור אייבל 4, פיוניר V) - שוגרה ב־11 במרץ 1960 למסלול בין כדור הארץ ונוגה^[3]. פעלה עד 20 באפריל 1960.
פיוניר P-30 (אטלס־אייבל 5A, פיוניר Y) - גשושית ירחית, נכשלה בכניסה למסלול סביב הירח ב־25 בספטמבר 1960^[4].
פיוניר P-31 (אטלס־אייבל 5B, פיוניר Z) - גשושית ירחית, התפוצצה בגלל כשל במנוע ב־15 בדצמבר 1960.

גשושיות אלו שוגרו על גבי משגר ג'ונו 2 (1958-1959):

פיוניר 3 - ביצוע יעף על הירח, פספסה את הירח בעקבות כשל חלקי במשגר ב־6 בדצמבר 1958.
פיוניר 4 - ביצוע יעף על הירח, השיגה מהירות המילוט מכח המשיכה של כדור הארץ, שוגרה ב־3 במרץ 1959^[5].

משימות מאוחרות (1965-1978)

5 שנים לאחר סיום התוכנית להשגת מהירות מילוט השתמשה נאס"א בשם פיוניר עוד פעם, עבור סדרת משימות שבמקור תוכננו לחקור את מערכת השמש הפנימית לפני ביצוע היעפים הנועזים על פני צדק ושבתאי. למרות הצלחתם, סיפקו גשושיות פיוניר תמונות באיכות גרועה יחסית לגשושיות הוויאג'ר ששוגרו 5 שנים מאוחר יותר. ב־1978 חזרו הפיונירים לחקור את פנים מערכת השמש עם פרויקט פיוניר־ונוס, שבו הם נכנסו למסלול סביב נוגה במקום ביצוע יעף.

פיוניר 6, 7, 8 ו־9 - "רשת מזג אוויר" בחלל הבין־כוכבי

משימות אלו נשלחו למקומות שונים ברחבי מערכת השמש כדי לבחון ולחקור תופעות שונות.

פיוניר 6 (פיוניר A) - שוגר ב-16 בדצמבר 1965.
פיוניר 7 (פיוניר B) - שוגר ב-17 באוגוסט 1966.
פיוניר 8 (פיוניר C) - שוגר ב-13 בדצמבר 1967.
פיוניר 9 (פיוניר D) - שוגר ב-8 בנובמבר 1968.
פיוניר E - אבד בעת שיגורו ב-27 באוגוסט 1969.

פיוניר 6 ופיוניר 9 נמצאות במסלול סביב השמש במרחק 0.8 יחידות אסטרונומיות ולכן זמן הקפתם את השמש קטן מזה של כדור הארץ. פיוניר 7 ופיוניר 8 נמצאים במרחק 1.1 יחידות אסטרונומיות מהשמש ולכן זמן הקפתם את השמש ארוכה יותר מזו של כדור הארץ.

משימות אל מערכת השמש החיצונית

פיוניר 10 (פיוניר F) - שוגר במרץ 1972 כדי לבצע יעף על צדק אותו ביצע בהצלחה^[6]. כיום נמצא בתווך הבין־כוכבי.
פיוניר 11 (פיוניר G) - שוגר באפריל 1973 כדי לבצע יעפים על פני צדק ושבתאי אותם ביצע בהצלחה. כיום נמצא בתווך הבין־כוכבי.
פיוניר H - זהה לפיוניר 10 ו11 אך מעולם לא שוגר.

פרויקט פיוניר־ונוס

ערך מורחב – פרויקט פיוניר־ונוס

משימות אלו נשלחו כדי לחקור את כוכב הלכת נוגה:

מקפת ונוס־פיוניר (פיוניר־ונוס 1, פיוניר 12) - שוגר בדצמבר 1978.
פיוניר־ונוס מולטיפרוב (פיוניר־ונוס 2, פיוניר 13) - שוגר באוגוסט 1978. היה מורכב בעצם מחמש גשושיות ש"התאבדו" על נוגה:
- פיוניר־ונוס פרוב באס - רכב נשיאה ל־4 הגשושיות הבאות, שימש גם כגשושית לאטמוספירה העליונה של נוגה.
- פיוניר־ונוס פרוב לארג' - גשושית מצנח במשקל 300 ק"ג.
- פיוניר־ונוס נורת' פרוב - גשושית "התאבדות" - 75 ק"ג.
- פיוניר־ונוס נייט פרוב - גשושית "התאבדות" - 75 ק"ג.
- פיוניר־ונוס דיי פרוב - גשושית "התאבדות" - 75 ק"ג.