תֶאוֹפְרַסְט רְנוֹדוֹ (בצרפתית: Théophraste Renaudot; 1586 – 25 באוקטובר 1653) היה רופא, פילנתרופ ועיתונאי צרפתי.
רנודו נולד בלודן (אנ'), למד וקיבל תואר דוקטור ברפואה מאוניברסיטת מונפלייה (אנ') בשנת 1606. הוא חזר ללודן שם פגש את הקרדינל רישלייה ופר ז'וז'ף (אנ'). בתחילת המאה ה-17, התחזק מעמדו של רישלייה ובשנת 1612 הוא זימן את רנודו לפריז, בין היתר בגלל המוניטין הרפואי שלו, אבל יותר בגלל הפילנתרופיה שלו.[1] רנודו, שנולד כפרוטסטנטי, הומר לקתוליות. הוא הפך לרופא ויועץ של לואי השלושה עשר, מלך צרפת.[2]
כחלק מתפקידיו, התבקש רנודו לארגן תוכנית לסיוע לציבור. אולם הוא נתקל בקשיים, ולכן חזר עד 1624 לפואטו, שם רישלייה הפך אותו ל"סגן ההגמון הכללי של העניים".[1] בשנת 1630 פתח רנודו בפריז את Bureau d'adresse et de rencontre (מעין לשכת תעסוקה, שהפגישה בין מעסיקים ועובדים פוטנציאליים). בתמיכתו של רישלייה, הוא הקים את העיתון השבועי הראשון בצרפת, "La Gazette (אנ')", בשנת 1631. החל משנת 1633, הוא ארגן כנסים ציבוריים שבועיים במגוון נושאים ופרסם את סיכומי הכנסים. הכנסים הופסקו ב-1642, עם מותו של רישלייה. כ-240 מסיכומי הכנסים תורגמו לאנגלית ופורסמו בלונדון בשנים 1664 ו-1665.
רנודו פתח את mont-de-piété, בית העבוט הראשון בפריז, בשנת 1637. מונה ל"משגיח כללי של העניים" על ידי רישלייה, הוא יזם מערכת של ייעוץ רפואי חינם עבור העניים (1640). בשנת 1642 הוא פרסם מדריך לאבחון עצמי, המסה הראשונה על אבחון בצרפת. מאוחר יותר הוא הקים בית מרקחת חינמי למרות התנגדות הרופאים בפריז. הרופאים סירבו לקבל את התרופות החדשות שהוצעו על ידי "כופר זה", והגבילו את עצמם למרשמים הישנים של הקזת דם וטיהור באמצעות חומרים משלשלים (אנ').[1]
לאחר מותם של פטרוניו, רישלייה ולואי השלושה עשר, רנודו איבד את רישיונו לעסוק ברפואה בפריז, עקב התנגדותם של גי פאטן (אנ') ורופאים אחרים מהאקדמיה. הפרלמנט הורה לו להחזיר את רישיונו להקמת לשכתו ובית העבוט שלו.[1]
בשנת 1646, מינה הקרדינל מאזארן את רנודו להיסטוריוגרף מלכותי (Historiographus Regius) עבור המלך החדש, לואי הארבעה עשר, ובתי הדפוס שלו הועברו באותה תקופה לסן-ז'רמן-דה-פרה (אנ').[1]
רנודו נפטר בפריז, בשנת 1653. בניו אייזק ואזב, אשר זכו לתוארי דוקטור לאחר עיכוב מסוים, המשיכו בעבודת אביהם והמשיכו לקדם את השימושים המתאימים בתרופות.[1] נכדו, אזב רנודו, כתב כעיתונאי בעיתון אותו יסד סבו, והתפרסם כתאולוג ומזרחן.
בספרו "Adland: A Global History of Advertising", כינה אותו מארק טנגייט (אנ') "העיתונאי הצרפתי הראשון" ו"הממציא של מודעת השידוכים".[3]
לקריאה נוספת
- Kathleen Anne Wellman: Making Science Social: The Conferences of Theophraste Renaudot, 1633–1642 (Oklahoma Project for Discourse and Theory. Series for Science and Culture, Band 6)
- Lula M. Richardson: The “Conferences” of Theophraste Renaudot: An Episode in the Querelle des Anciens et des Modernes. In: Modern Language Notes. Band 48, No. 5 (Mai 1933), S. 312–316
- Solomon, Howard M. (1972) - Public Welfare, science, and propaganda in seventeenth-century France; the innovations of Théophraste Renaudot. Princeton, NJ: Princeton University Press. 5828242683, באתר OCLC (באנגלית). See also: JSTOR
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
