השימוש הראשון במושג שקל ידוע ממסופוטמיה בערך ב-3000 לפנה"ס ושימש כיחידת משקל אכדית של כ-11 גרם שעורה. יחידת משקל זו שימשה כשער חליפין אחיד בין מוצרים ומנע את הצורך להכיר את שער החליפין הישיר בין כל שני מוצרים. על אף ששעורה הייתה יחידת כסף ממשית הייתה בעיה לשנע סכומי כסף גדולים למרחק מכיוון שהשעורה הייתה כבדה ועלולה להירקב לאורך זמן. לכן עברו האכדים להשתמש במתכת כסף (באכדית: kaspum) והוחלט באופן שרירותי שערך כסף שווה לשעורה באותה המשקל. לכן "שִקְלֻ כַסְפִם" היה למעשה גוש מתכת של כסף במשקל 11 גרם. המושג "שקל כסף" מוזכר בתנ"ך כמה פעמים, ברובן כמידת משקל למתכת הכסף, למשל: סיפור קניית מערת המכפלה (בראשית, כ"ג, ט"ו–ט"ז), סיפור חנוכת המשכן (במדבר, ז', י"ג והלאה), מצוות מחצית השקל, מצוות פדיון הבן, מחיר הקורבנות לכפרת חטאים (ויקרא, ה', ט"ו), ובמקומות נוספים). אולם השקל מוזכר גם כמידה לשקילת מזון: ”וּמַאֲכָלְךָ אֲשֶׁר תֹּאכְלֶנּוּ בְּמִשְׁקוֹל עֶשְׂרִים שֶׁקֶל לַיּוֹם” (ספר יחזקאל, ד', י'). שני שלישי השקל המקראי נקראים פים.
כמטבע
שקל כפול צידוני; בצדו האחד מרכבה, ובשני אניה אלגנטית[1][2]
בזכות השגשוג והמגעים עם יוון (שם גדל השימוש במטבעות במסחר), החלו הפיניקים בסוף המאה ה־5 לפנה"ס להטביע מטבעות, שהמפורסם מביניהם היה השקל הכפול הצידוני.[1]
מחצית שקל צורי משנת 102/101 לפנה"ס, על צדו האחד ראש האל מלקרת־הרקלס, על השני נשר על חרטום אניית משוטים, לידו אלה המסמלת את מלקרת, ומסביב כיתוב "לצור הקדושה ועיר מקלט"
בתקופה ההלניסטית, החל מ־126 לפנה"ס ועד כ־180 שנה לאחר מכן, המטבע החשוב ביותר והעיקרי בלבנט (בקרב אנשי סוריה, הכנענים־פיניקים והיהודים) היה השקל הצורי.[3] השקל הצורי היה המטבע הבלעדי לתשלום חובות בבית המקדש השני.[4] מבחינה צורנית, על צדו האחד של השקל הצורי הופיע ראש מלקרת־הרקלס, ועל צדו השני הופיעו הנשר הסלאוקי (ובהמשך, הנשר הרומי) שבין רגליו חרטום אניה המסמל את אופייה של צור ועוצמתה הימית, אלת הרקלס (אנ') שסימלה את מטבעת צור, וכיתוב יווני.[4] ערכם של שקלי צור חוקה על־ידי אנשי אשקלון והנבטים במטבעותיהם.[5] השקל הצורי איבד ממעמדו בעקבות הטבעה מאסיבית של דינר רומאי במזרח התיכון בימי נירון.[6]
מטבע שקל מימי המרד הגדול. הכיתוב - מצד אחד האותיות "שג" שפירושם "השנה השלישית למרד" (כלומר שנת 68). מצד שני - "ירושלים הקדושה" ומסביב לשוליים כיתוב "שקל ישראל"
בתקופת המרד הגדול הוחלף השקל הצורי בשקל ישראלי. עם פרוץ המרד בשנת 66 לספירה (לא קיימים שקלים צוריים מאוחרים משנת 65) הוטבעו מטבעות יהודיים בירושלים, שמשקלם ותכולת מתכתם שווים לשקל הצורי, ואף הכיתוב "ירושלים הקדושה" עליהם מקביל לכיתוב "צור הקדושה" ביוונית על מטבעות צור.[7] שקלים אלה היוו סמל לעצמאות, כפי שמעידים, בין השאר, הסמלים שעליהם: הגביע, מִכְּלי הקודש במקדש, מוקף בכיתוב "שקל ישראל" (או "חצי השקל" במקרה של מטבעות מחצית השקל), ומעליו סימון מקוצר לשנת ההטבעה, ובצד השני ענף עם שלושה רימונים (עיטור יהודי מוכר, גם על כלי פולחן) ומסביבו כיתוב "ירושלים הקדושה".[8] יש לציין שהמקורות ההיסטוריים לא מזכירים כלל הטבעת מטבעות במרד.[9]
במשנה ובתלמוד מופיע השקל יחד עם שמות מטבעות אחרים (דינר, סלע) שהיו נהוגים באותה תקופה, למשל: "ר' דוסא אומר שמין להן מה שעתיד להעשות היה יפה שישה דינרים נותן להם שקל או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים" (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ע"ו, עמוד ב'). השקל המקראי ("שקל הקודש") היה קרוב בערכו (5/6) לסלע המופיע במשנה ובתלמוד,[דרוש מקור] והשקל התלמודי היה בשווי חצי סלע, והכיל שני זוזים. במשנה מוזכר שהשקל המוזכר בתורה הוא שקל צורי.[10]
בימי הביניים והעת החדשה
שקל דמיוני
שקל "גרליצר", גרמניה, המאה ה-18
שקלים דמיוניים[11] הם חיקויים של מטבעות השקל היהודי הקדום. אין מדובר בזיוף מטבעות לשם מרמה, כי אם במעין מדליה. יהודי אירופה השתמשו בהם כזכר למצוות מחצית השקל, לקיום מצוות מתנות לאביונים בחג פורים, לדמי חנוכה וכן בתור "חמישה סלעים" לפדיון הבן, והמטבעות גם נשמרו כסגולה. המטבעות עוצבו על פי תיאורים ספרותיים, ולא לפי דוגמת שקל עברי אמיתי. באורח מסורתי נטבעו עליהם המילים "שקל ישראל" מצד אחד ו"ירושלים הקדושה" מצד שני (בכתב מרובע, ולא בכתב עברי קדום), והדימויים המקובלים היו מטה אהרון הפורח מצד אחד, ומצד שני "צנצנת המן" (דימוי שפורש גם כגביע קטורת מעשֵׁן).
השקלים הדמיוניים הנודעים הם "שקלי גרליץ" (Görlitzer Schekel; Görlitzer)[12] שהונפקו החל מן המאה ה-15 בגרמניה ושימשו כקמעות עבור נוצרים משום האמונה שהם העתקים של אחד משלושים השקלים שקיבל יהודה איש קריות מהרומאים תמורת הסגרת "אותו האיש". שקלי גרליץ נפוצו באירופה ויוצרו במקומות שונים, והכינוי "גרליצר" דבק גם בשקל הדמיוני היהודי.
ב-25 ביוני 2003, נפתחה במוזיאון ישראל בירושלים תערוכה בשם "שקל או שקר" בנושא המטבעות הללו.[13]
עם היווסדה של התנועה הציונית ועד הקמת המדינה שימש "שקל" או "שקל ציוני" לציון מס חבר שנתי. מי שרכש שקל, קנה את הזכות לבחור ולהיבחר לקונגרס הציוני. לפי מספר השקלים שנמכרו בכל מדינה נקבע מספר הצירים שהייתה זכאית לשגר לקונגרס. עם הקמת המדינה בוטל השקל הציוני.
סמל השקל הישן 85–1980מטבעות ישראליים מודרניים שעיצובם מבוסס על מטבעות שקל קדומים. למעלה - שקל אחד משנת 1980, למטה - לירה ישראלית אחת משנת 1967
ב-4 ביוני1969 קיבלה הכנסת חוק של שניאור זלמן אברמוב הקובע כי שמו של המטבע הישראלי הוא "שקל". אולם מכיוון שבדיוק אז יצאה סדרה חדשה של שטרות עליהם התנוסס השם לירה, החוק קבע ששר האוצר יישם את החוק על פי שיקול דעתו, כשיחליט שבשלו התנאים לכך.[14] המטבע שהיה נהוג אז בישראל נקרא "לירה ישראלית" והוא הוסיף לשמש עד ליישום החוק ב-24 בפברואר1980. הלירה הישראלית הומרה בשקל לפי שער המרה של 10 לירות לשקל אחד. ב-4 בספטמבר1985 החל תהליך החלפת השקל בשקל חדש, לפי שער המרה של 1,000 שקלים = שקל חדש אחד. הסיבה לשתי ההחלפות הייתה האינפלציה הגואה והניסיונות להקל על עריכת חשבונות לאור הירידה התלולה בערך המטבע.
דוד פנה אל הזבנית: "מה מחיר כפפותיהם של שני האדונים?" "שישה שקלים" קינגסקורט פתח עיניים משתאות: "לכל השדים! מה זה?" דוד חייך: "זה המטבע שלנו. הנהגנו מחדש את המטבע העתיק שלנו. השקל ערכו פרנק צרפתי."
