חברי הגרעין ביקשו את השם שָנִי על שם שני שחם,[6] בנם של חברי הגרעין שנהרג במהלך שירותו הצבאי. ועדת השמות, שעל פי עקרונותיה לא קוראת יישובים לזכר נופלים, קיבלה רק את הסיבה הנוספת שהגישו חברי היישוב - שם סמלי, הקשור לחוט השני שקשרה המיילדת על ידו של זרח בן יהודה ותמר: ”וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה”.[7]
גרעין ליבנה עלה בשנת 1982, בניגוד לדעת תנועת אמנה, למחנה יתיר, שבו ישב אז גרעין בית יתיר. שני הגרעינים חיו ביישוב ביחד, עד שגרעין בית יתיר עבר ליישוב הקבע שלו. במשך השנים שלאחר מכן, המתינו חברי ליבנה לאישור לעלות ליישוב הקבע שלהם, על גבעה במערב יער יתיר. עד שנת 1989 בנו בנקודת הקבע את הבתים הראשונים, ואז נאלצו תושבי ליבנה, כ-30 משפחות אז, לעלות ליישוב לפני סיום בניית התשתית, בגלל פלסטינים שהחלו לחרוש ולזרוע בשדות הסמוכים ליישוב. דיונים משפטיים בקשר לאדמות היישוב הביאו לפסק דין שקבע שחלקן אינן אדמות מדינה, אך היישוב שייך לאדמות המדינה, ולכן נבנה היישוב בשונה מתוכניתו המקורית.[דרוש מקור]
