שנות ה-20 של המאה ה-19 היו העשור השלישי של המאה ה-19, החלו ב-1 בינואר 1820 והסתיימו ב-31 בדצמבר 1829.

עשור זה הוא ראשיתה של תקופת דוקטרינת מונרו המשפיעה על הסדר הבינלאומי, מכיוון שבמהלך זה ארצות הברית לא תסכים לקולוניאליזם אירופאי ביבשת אמריקה, אולם מצהירה כי תשמור על מדיניות של בדלנות ותמנע מהתערבות במלחמות אירופאיות.

האימפריה הבריטית, שמנצחת במלחמה האנגלו-בורמזית הראשונה, מפגינה עוצמה שמאפשרת לה להגדיל את שליטתה גם על שטחיה של סיאם, ומבססת את מעמדה כמעצמה אזורית בדרום אסיה^[1].

בעשור זה מושלם הגל המרכזי של תהליך הלאומיות הדרמטי, בו נוצרות מדינות אמריקה הלטינית על חשבון הקולוניות של ספרד ופורטוגל^[2].

בעשור זה ישנה אבן דרך משמעותית בדמוקרטיזציה של המערב, כאשר מרחיבה ארצות הברית את זכות הבחירה לציבור רחב של גברים לבנים – מהלך מתקדם בהרבה מהמקובל עד אז, שיוצר עניין באירופה ולימים ישפיע על הדמוקרטיזציה במדינות נוספות^[3][4].

• 1826-1817: הפלישה הבורמזית לאסאם (אנ') – בשנים 1821–1822 משלימה ממלכת בורמה את כיבוש ממלכת אסאם. אסאם פונה לבריטים לעזרה, ואלו נאבקים בבורמזים ומגיעים מולם בשנת 1826 להסכם המותיר שטחי כיבוש מסוימים בידי הבורמזים, אולם מעביר לידי הבריטים, בפועל, את אסאם ואזורים נוספים מדרום בורמה^[5][6].
• 1824-1822: כיבוש קזחסטן – האימפריה הרוסית כובשת את חאנות קזחסטן^[7].
• 1821–1823: המלחמה העות'מאנית–פרסית (אנ') – על רקע מספר מתיחויות פוליטיות מתמשכות, האימפריות מבצעות פלישות הדדיות זו לשטחה של זו, ומסיימות את המאבק בהסכם הבנות^[8].
• 1824–1826: המלחמה האנגלו-בורמזית הראשונה
• 1821–1829: מלחמת העצמאות היוונית – מלחמת עצמאות מוצלחת של מהפכנים יוונים נגד האימפריה העות'מאנית שהתקיימה בין השנים 1821 עד 1830. בהמשך האימפריה הרוסית, בריטניה, וממלכת צרפת סייעה ליוונים, בעוד שהכוחות העות'מאנים הסתייעו בכוחות ממצרים, אלג'יריה, טריפוליטניה, ותוניס.
• 1825–1827: מלחמת פרס–רוסיה – בעידוד בריטי, ניסו הפרסים לנצל חילופי שלטון באימפריה הרוסית כדי לכבוש בחזרה שטחים סמוכים בשליטה רוסית. המלחמה שנפתחה בסדרת כיבושים מהירה של הפרסים, הסתיימה בהסכם כניעה שנאלצו הפרסים לקבל^[9].
• 1827–1829: המלחמה העות'מאנית-רוסית – מלחמה שהתקיימה בין האימפריה הרוסית ויוון מצד אחד לבין האימפריה העות'מאנית. בעקבותיו נחתם הסכם אדריאנופול שנתן לרוסים את מרבית החוף המזרחי של הים השחור ואת פתח נהר הדנובה. האימפריה העות'מאנית גם הכירה בריבונות הרוסית על גאורגיה ועל שטחים בארמניה של היום.
• 1828–1829: מאבקים באמריקה הלטינית – המדינות הצעירות באמריקה הלטינית חוות מספר התנגשויות בראשית דרכן העצמאית. במהלך שנתיים אלו פרו מתנהלת בזו אחר זו במלחמות מול קולומביה הגדולה ובוליביה^[10].

• 1828 – רצח העם הטסמני – במושבה הבריטית בטסמניה ניתנת הפקודה להרוג כל יליד שיימצא^[11].

• 2 בדצמבר 1823: דוקטרינת מונרו – בנאום לקונגרס מכריז נשיא ארצות הברית, ג'יימס מונרו, כי ארצות הברית לא תסכים לסבול קולוניאליזם אירופאי ביבשת אמריקה. הקמת קולוניות אירופאיות חדשות או פגיעה בעצמאות מדינות באמריקה תחשב כפעילות עוינת כנגד ארצות הברית. מצד שני, ארצות הברית תשמור על מדיניות של בדלנות ותמנע מהתערבות במלחמות אירופאיות.
• 1824: בית סעוד – 6 שנים לאחר שהפסידה השושלת הערבית במלחמה מול האימפריה העות'מאנית ואיבדה את השליטה במרבית אזוריה, מתחדשת השושלת ובשנה לאחר מכן מצליחה לחדש את שליטתה על חלק משטחי הממלכה בגלגולה הקודם^[12][6].
• 1825: מרד הדקבריסטים – לאחר מספר שנים בהן פועלות תנועות חשאיות לקידום ליברליזם והשכלה באימפריה הרוסית, מנסה קבוצת כוח לנצל את מותו של הצאר, אלכסנדר הראשון, כדי לקדם צאר חדש שיתמוך ברפורמות של קידמה, אולם המרד לא צולח. הצאר ניקולאי הראשון שעולה לשלטון לבסוף מקדם רדיפה אחר מחשבה חופשית ותפיסות מוסר שאינן נובעות מתוך כתבי הקודש^[13].
• 1826: התקרית המשמחת (אנ') – היניצ'רים, ממוקדי הכוח החזקים ביותר באימפריה העות'מאנית, מורדים פעם נוספת לאחר שנודע להם כי הסולטאן, מהמוט השני, מעוניין ליצור כוחות עילית חדשים ומודרניים לאימפריה. בתגובה מכריז מהמוט מלחמה על המורדים ומביא לחיסולם של היניצ'רים^[14].
• 1828: זכות הבחירה – ארצות הברית מרחיבה את זכות הבחירה לציבור רחב של גברים לבנים, מהלך שיוצר עניין באירופה^[15][16].
• 13 באפריל 1829: חופש דת – הפרלמנט הבריטי מעניק חופש דת לקתולים בבריטניה.

• 25 במרץ 1821 – יוון הכריזה על עצמאות מהאימפריה העות'מאנית
• 28 ביולי 1821 – פרו מכריזה על עצמאות מספרד
• 15 בספטמבר 1821 – קוסטה ריקה, גואטמלה, הונדורס, ניקרגואה ואל סלוודור מכריזות ביחד על עצמאותן מספרד
• 27 בספטמבר 1821 – מקסיקו מקבלת עצמאות – משתחררת משלטון ספרד
• 28 בנובמבר 1821 – פנמה מכריזה על עצמאותה מספרד, ומצטרפת לרפובליקת קולומביה הגדולה
• 7 בספטמבר 1822 – ברזיל מכריזה על עצמאותה מפורטוגל באירוע שנודע לימים כזעקת איפירנגה
• 6 באוגוסט 1825 – בוליביה מכריזה על עצמאות מספרד
• 25 באוגוסט 1825 – אורוגוואי מכריזה על עצמאות מברזיל

• 1821: תקן הזהב – מופעל לראשונה בבריטניה^[17].
• צמיחה ועליה בתמ"ג לנפש – עשור זה הוא ראשיתה של נקודת מפנה בולטת – על פי ההערכות המקובלות לצמיחה ותמ"ג לנפש בהיסטוריה (בקיזוז שינויים בשווי המטבעות), לאחר מאות שנים של יציבות יחסית במדדים, מתחילה עליה מתונה אך יציבה במדדים אלו. התופעה מתרחשת בצמוד למהפכה התעשייתית שבשלב זה מתרחשת בעיקר בבריטניה^[18].
• חלוצות הרפורמה האגררית – שוודיה ודנמרק הן המדינות הראשונות, מאז המהפכה הצרפתית, שמיישמות מודל דומה של ביטול מעמד הצמיתות וחלוקת חלק מהאדמות לבעלות פרטית של האיכרים, והן מאחדות את שטחיהן לניהול מרכזי שמבטל את מודל החלוקה הפאודלית^[19].

• 23 בפברואר 1820 – קשר רחוב קאטו: נחשפת מזימה להתנקש בחייהם של כל חברי הקבינט הבריטי

• 1817–1824: מגפת הכולרה הראשונה המתועדת פורצת באזור בנגל, ומתפשטת להודו ומשם לאזורים נוספים בהם סין ופרס^[20].
• 1821 – מגפה של קדחת צהובה פורצת במערב אירופה ומתפשטת במיוחד בברצלונה. אלפי חיילים, שרבים מהם בעצמם מתים במגפה בהמשך, מנסים למנוע מתושבים לצאת מהעיר, וכשהמזון והמים אוזלים בעיר פורצות בה מהומות. על פי ההערכות מתים מהמגפה בעיר עצמה בלבד קרוב ל-20,000 איש, ועוד רבים בערים סמוכות^[21].
• 1827 – מגפת הכולרה השנייה המתועדת פורצת גם היא באזור בנגל החל משנת 1827, מתפשטת מערבה וקוטלת רבים^[21].

• 1822 – הומצאה טכניקת ההליוגרפיה על ידי הצלם והממציא הצרפתי ניספור נייפס. בסביבות 1826 ניספור נייפס יצר בטכניקה זו את התצלום הראשון בהיסטוריה ששרד, "נוף מחלון בלה-גרא"^[22].
• 1822 – נפתח קו הרכבת הראשון "Hetton colliery railway" שתוכנן בידי ג'ורג' סטיבנסון ושימש את חברת הפחם "Hetton Coal Company" להובלת פחם אל העיירה הבריטית "Hetton-le-Hole".
• 1823 – פיתוח ושיווק מעשיים של דגם מנוע ראשוני המונע באמצעות גז. בשלב זה המנוע היה מגושם, מסורבל ולא יעיל, אולם שימש כבסיס מעשי למנועים מוצלחים יותר שנבנו בהמשך^[23].
• 1826 – הממציא האמריקאי סמואל מוריי רושם פטנט על מנוע הבעירה הפנימית.
• 7 באפריל 1827 – רוקח אמריקאי בשם ג'ון ווקר ממציא את הגפרור.
• 1828 – אבקת הקקאו של קונרד ון האוטן ההולנדי מאפשרת הפקה זולה יותר של מוצרי שוקולד, ולראשונה מנגישה שוקולד לציבור הרחב ולא רק לעשירים ביותר^[24].
• 1829 – נבנה המנוע החשמלי הראשון.
• 23 ביולי 1829 – בארצות הברית רושם ויליאם ברט פטנט על מכונת הכתיבה.
• 1829 – רוברט סטיבנסון פיתח את רכבת הקיטור ה-rocket.

• 28 בינואר 1820 – גילוי אנטארקטיקה על ידי משלחת חקר בראשות האציל הפרוסי פביאן גוטליב פון בלינגסהאוזן.
• 1820 – הכימאים הצרפתיים פייר ז'וזף פלטייה (אנ') וז'אן ביאנאמה קוונטו מבודדים כינין מקליפת הצינכונה. כינין הופך במהרה לטיפול מועדף לחום^[25].
• 1820 – הנס כריסטיאן ארסטד מדנמרק מראה כי ניתן להסיט מחט מגנטית באמצעות חוט הנושא זרם חשמלי, וסולל את הדרך ליישום מכשירים אלקטרומגנטים. את עבודתו ממשיך בשנת 1825 ויליאם סטרג'ון, שמגלה את האלקטרומגנט הרב-כיווני^[26].
• 1822 – אטיין ז'ופרואה סנט-אילר מסכם את עבודתו המבחינה בקווים משותפים בהתפתחות קבוצות בעלי החיים השונות, ומניח יסודות שעליהם ייבנה ענף האנטומיה ההשוואתית וכן תחומים נוספים^[27].
• 1824 – ויליאם בקלנד הוא החוקר הראשון שנותן שם מדעי לדינוזאור^[28].
• 1826 – תגלית ארכאולוגית ראשונה של תרבות עמק האינדוס. בשלב הזה התגלית מעוררת סקרנות, אך התרבות עדיין אינה מתגלה לחוקרים^[29].
• 1828 – יוסף בוכנר, פרופסור למדעי הרוקחות מאוניברסיטת מינכן, גרמניה, מצליח לחלץ את המרכיב הפעיל מצמח הערבה, ומייצר ממנו תרופה ראשונית להורדת חום^[30].
• 1828 – הכימאי הגרמני פרידריך ולר מפיק את התרכובת האורגנית שתנן מהתרכובת האי אורגנית אמוניום ציאנט NH₄CNO. הישג זה מפריך מעשית את תאוריית הוויטליזם, ונחשב לתחילתו של מדע הכימיה האורגנית^[31].
• 1829 – רישום רפואי ראשון של עצמות ניאנדרטל שנמצאות במקרה בבלגיה. בשלב זה משמעות התגלית עוד לא נבחנת לעומק ולא מתבהרת^[32].

• 
  חלק ממנוע הפרשים מספר 1 של צ'ארלס בבג', שהורכב לאחר מותו, על ידי בנו תוך שימוש ברכיבים שנמצאו במעבדתו
• 
  תצלום של ניספור נייפס, מחלוצי הצילום: "נוף מחלון בלה-גרא", התצלום הראשון בהיסטוריה ששרד (1826).
• 
  הממציא האמריקאי ויליאם ברט רושם פטנט על מכונת הכתיבה ב-1829

• 7 במאי 1824: הסימפוניה התשיעית של בטהובן – הופעת הבכורה של היצירה באולם הקונצרטים Kärntnertortheater שבווינה.
• 1829: תרבוש – הסולטאן מהמוט השני קובע רשמית את מעמדו של התרבוש ככובע שניתן לחבישה על ידי בני כל הדתות^[33].
• כוצע צילינדר - נכנס בהדרגה לאופנה בתקופה זו^[34].

מדיה וקבצים בנושא שנות ה-20 של המאה ה-19 בוויקישיתוף