PROFILPELAJAR.COM

שמן דקלים
מאכלים
סוג	שמן בישול, biocombustible

שמן דקלים (או שמן דקל; dendê בפורטוגזית) הוא שמן המופק מרסק של ציפת פרי עצי דקל טרופיים. הפקת השמן יעילה ביותר וזולה יחסית והוא אחד הגידולים החקלאיים הרווחיים ביותר למדינות עניות. זהו השמן הצמחי הנפוץ ביותר בעולם, והוא מהווה כשליש מצריכת השמן הצמחי העולמי. בשנים 2018–2019 הייצור העולמי של שמן דקלים היה 73.5 מיליון טון. המדינות המובילות בייצור השמן הן אינדונזיה, מלזיה, ניגריה ותאילנד, ויחד עמן גם הולנד היא אחת מ-5 היצואניות הגדולות בעולם של שמן דקלים.^[1] לשמן דקלים מגוון שימושים בייצור מזון, סבון, קוסמטיקה וביו דיזל. מסוף המאה ה-20 עלתה מאוד הדרישה לשמן דקלים ובעקבות זאת ביראו המדינות היצרניות שטחי ענק של יער טרופי ותיק עבור שתילת עצי דקל לשמן, באופן שעורר מחאה של ארגוני הגנת הסביבה.

ייצור

שמן דקלים מופק מרסק של ציפת פרי עצי Elaeis guineensis ("דקל השמן" או "דקל אפריקאי"), הגדלים במערב אפריקה, מלזיה ואינדונזיה, Elaeis oleifera ("דקל שמן אמריקאי") הגדלים בדרום אמריקה ו-Attalea maripa ("דקל מריפה") הגדל בדרום אמריקה, טרינידד וטובגו. האזורים המתאימים ביותר לגידול עצי הדקל לייצור שמן דקלים נמצאים בטווח של 10 מעלות מקו המשווה. בשנת 2013 85% מתוצרת השמן העולמית הגיעה מאינדונזיה וממלזיה^[2].

הפקת השמן יעילה ביותר וזולה יחסית, שכן ניתן להפיק מדקלים פי 3 יותר שמן ליחידת שטח מאשר מגידולים כסויה, תירס או חמניות, והוא מספק פי 10 יותר אנרגיה מזו הדרושה להפקתו. שמן דקלים הוא אחד הגידולים החקלאיים הרווחיים ביותר למדינות עניות^[3].

תכונות

שמן דקלים הוא אדמדם עקב תכולה גבוהה של בטא קרוטן. שמן אדום כהה יותר מכיל ליקופן. השמן הטבעי הגולמי מכיל חומצות שומן ואסטרים עם גליצרול. בניגוד לרוב השמנים הצמחיים, השמן מכיל אחוז גבוה של חומצות שומן רוויות מוצקות בטמפרטורת החדר והוא מתמצק בתהליך הכנתו כחומר גלם, כך שהוא מוצק-למחצה כחמאה. כ-44% מחומצות השומן בשמן הן חומצה פלמיטית, ששמן הדקלים (palm) נתן לה את שמה. השמן טוב לטיגון ואינו מאבד ערכים תזונתיים בחימום. למרות שמדובר בשומן ממקור צמחי הוא שומן רווי (בדומה לשומנים מן החי).

שמן הדקלים הוא שומן זול וזמין עבור מדינות עניות יותר מכל שמן אחר^[3].

מבחינה בריאותית, שמן הדקל מכיל אנטיאוקסידנטים ומעלה את רמת ה-HDL ("כולסטרול טוב")^[^{דרוש מקור]}. עם זאת, מחקרים הראו שצריכה מוגברת של חומצה פלמיטית (המהווה 44% מהשמן) עלולה להוביל לגידול בהתקפי לב. בנוסף, מחקרים שמומנו על ידי חברות לייצור תחליפי חלב אם הראו, שהעשרת המזון בשמן דקלים (על מנת להעלות את שיעור החומצה הפלמיטית לרמה המצויה בחלב אם) גרמה לספיגה פחותה של שומן, סידן ומגנזיום וקשיי עיכול^[4]. מאידך, מחקרים אחרים תומכים בדעה שחשיבות החומצה הפלמיטית במזון לתינוק חיונית וגוברת על החסרונות, כל עוד משולב השמן בתרכובת כראוי^[^{דרוש מקור]}.

הרכב

תכולת חומצות השומן בשמן דקלים^[5]

חומצה פלמיטית (ש"ר): 43.5 אחוז
חומצה סטארית (ש"ר): 4.3 אחוז
חומצה מיריסטית (ש"ר): 1 אחוז
חומצה אולאית (ב"ר): 36.6 אחוז
חומצה לינולאית (רב"ר): 9.1 אחוז
אחר: 5.5 אחוז

_{ש"ר: שומן רווי. ב"ר: בלתי רווי. רב"ר: רב-בלתי רווי.} _{כל גזרת צבע מהווה קישור לערך על סוג חומצת השומן}

שימושים

שימושי שמן דקלים רבים והוא מהווה כשליש מצריכת השמן הצמחי העולמי^[6]^[3]. מוצרי צריכה רבים^[7], הן מזון והן מוצרי קוסמטיקה כוללים שמן דקלים, בהם שמפו, סבון ובפרט סבון נוזלי, שפתונים, שוקולד, מוצרי מאפה, גלידה ומרגרינה. כן משמש שמן דקלים כמקור לביו דיזל.

צריכה

הצרכנים המרכזיים של שמן דקלים הם^[8]:

אירופה 12%-15%
הודו 15%
סין 14%
מלזיה 11%

היסטוריה

שמן הדקלים ידוע לאנושות מקדמת דנא. ארכאולוגים מצאו שרידים המעידים על שימוש בו במצרים לפני 5,000 שנה^[9]. בשנת 1848 הביאו מתיישבים אירופאים עצי דקל אפריקאים לדרום מזרח אסיה, שם התפתחו העצים ופירותיהם היטב. האירופאים גילו שניתן להפיק בקלות מהפירות האדומים שומן לייצור סבון ודלק למנועים.

באופן מסורתי שימש שמן הדקלים במטבחי אפריקה, דרום-מזרח אסיה וברזיל.

ב-1898 החלה חברת "B.J. Johnson" ממילווקי לייצר סבון רך, מבוסס על שמן זית ושמן דקלים תחת המותג "פלמוליב" (הלחם של פאלם=דקלים ואוליב=זית). החברה התפתחה לקולגייט-פלמוליב, אחת מחברות הקוסמטיקה הגדולות בעולם. ב-1930 נוצרה חברת הענק יוניליוור כתוצאה מאיחוד בין יצרן הסבון הבריטי Lever Brothers ויצרן המרגרינה ההולנדי Margarine Unie. שתי החברות עשו שימוש נרחב בשמן דקלים כחומר גלם למוצריהן, ואיחודן שיפר את כוח הקניה שלהן בשוק^[9].

השימוש הרב בשמן ורווחיותו המסחרית הובילו לנטיעת מטעי דקלים רבים במלזיה ואינדונזיה במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20. שתי מדינות אלה מובילות את ייצור שמן הדקלים ומייצרות למעלה מ-90% מהייצור העולמי.

עד גילוי נזקי השימוש בשומן טראנס ופרסום תקנות בינלאומיות מחמירות האוסרות על השימוש בו במזון, שימש שמן דקלים בעיקר בתחום הקוסמטיקה. אולם, בשנת 2005 לערך התברר כי שמן דקלים יכול להוות תחליף טוב מאוד לשומן טרנס מבחינת תכונותיו הכימיות, ערכיו התזונתיים ומחירו^[10]. הדרישה העולמית למוצר זינקה, וייצורו שולש מ-7.5 מיליון טונות בשנת 2000 ל-22.5 מיליון טונות ב-2010^[11].

עקב הביקוש הגואה, ביראו המדינות היצרניות (ברובן מדינות עניות במערב אפריקה, דרום אמריקה, מלזיה ואינדונזיה) שטחי ענק של יער טרופי ותיק לשם שתילת עצי דקל לייצור שמן. מגמה זאת עוררה מאבק של ארגוני הגנת הסביבה נגד שמן הדקלים.

בשנת 2013 נעצר הגידול בביקוש לשמן דקלים, לראשונה מאז 1997^[12], והפעילים נגד שמן הדקלים רואים זאת כהישג שלהם.

מאבק פעילי הסביבה נגד שמן הדקלים

בירוא יערות לצורך ייצור השמן הביא למאבק של ארגוני סביבה נגד שמן הדקלים, בטענה שהיא אחראית להכחדת היערות הטרופיים, שהם בית גידול למגוון עצום של אורגניזמים, מאיימת על האקולוגיה ותורמת לסכנת הכחדה של חיות בר. במיוחד התפרסמו טענות שהרחבת ייצור שמן דקלים הביא להרס היערות שהיו בית הגידול של האורנגאוטן בבורנאו, טיגריס סומטרה והקרנף האסייתי והובילו מיני יונקים אלה לסכנת הכחדה^[13]. (האורנגאוטן, אומץ בעקבות זאת כסמל המאבק נגד שמן דקלים^[14]) ולהתחממות הגלובלית^[15]^[13]. בנוסף, נטען שחלק מתאגידי תעשיית שמן הדקלים מנשלים ילידים מאדמתם והופכים אותם לאריסים של תאגידי הענק, תוך הטמעה מואצת והרסנית של מודרניזציה בקרבם, שתוצאות הלוואי שלה הם, כנטען, אלימות, אלכוהוליזם והתאבדות^[16]^[17]^[18]. כן נטען שמטעי דקלים דליקים יותר מיערות טבעיים במזג אוויר יבש וחם. לטענת גרינפיס, בשנת 2006 לבדה אירעו למעלה מ-40,000 שרפות באזורי מטעי דקלי שמן בדרום-מזרח אסיה^[15]. המערכה הסביבתית נגד מטעי דקלי השמן מנוהלת בעיקר על ידי ארגון גרינפיס והיא אחת מחזיתות המאבק הקשות של ארגון זה. תומכי איכות הסביבה נאבקים באינטרסים כלכליים עצומים של ממשלות וחברות ענק וכן במקור הכנסה ותעסוקה מרכזי באזורי הגידול וההפקה של השמן^[3].

בשנת 2004, ייסדה הקרן העולמית לשימור חיות הבר את ה"שולחן העגול לשמן דקלים בר קיימא" (RSPO - Roundtable On Sustainable Palm Oil) כשיתוף פעולה וולונטרי בין יוניליוור, אחת מצרכניות שמן הדקלים הגדולות בעולם, וממשלות ארצות הברית ומלזיה, במטרה להסדיר את שרשרת הייצור של שמן הדקלים באופן שימנע הרס סביבתי ויהיה ישים כלכלית^[19]. RSPO פרסמה שורת תקנים בינלאומיים התובעים כי המגדלים החברים בארגון לא ישתמשו בשטחי יערות ותיקים או שטחים בעלי ערך מבחינת חיות הבר. מלבד יוניליוור הצטרפו לתקן עוד כ-20 חברות בינלאומיות גדולות, בהן פרוקטר אנד גמבל ומרס. בשנת 2011, 10% מתוצרת שמן הדקלים בעולם הוכרה כמאושרת ע”י ה־RSPO ועומדת בתקן. אולם רבות מהחברות נמנעות מלספק מידע על כמויות שמן הדקלים בהן הן משתמשות ומקורו, דבר המקשה מאוד על התעשייה לקבוע כמה ביקוש יש לשמן תקני^[6]^[3]. במקביל פועלת הקרן בתחום ההסברה ופניה לא רק ליצרנים המשתמשים בשמן דקלים כחומר גלם אלא גם לרשתות שיווק, בעיקר באירופה, על מנת שימנעו מלסחור במוצרים שאינם מכילים שמן דקלים מאושר^[20]. מתנגדי גישה זו רואים בה סוג של חרם שאינו עולה בקנה אחד עם עקרונות השוק החופשי. ארגונים רדיקליים יותר מגנים את עצם ההסכמה של RSPO עם ייצור שמן הדקלים, תוך הסדרת תחום צר של שמירה על בעלי חיים, אך תוך התעלמות מיתר נזקיו הסביבתיים והחברתיים ומכנים את התנהלות התקינה "Greenwash" ("שטיפה בירוק")^[21]^[22].