שמחה שירמן

לידה	30 באפריל 1947 (בן 77) מנזר סנט אוטיליין, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
לאום	ישראלי
תחום יצירה	צילום
פרסים והוקרה	פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול (2013) פרס ליאון קונסטנטינר (2000) פרס אנריקה קבלין למפעל חיים בתחום הצילום (1986)

שמחה שירמן (נולד ב-30 באפריל 1947) הוא צלם ומורה ישראלי.

שמחה שירמן נולד לאחר מלחמת העולם השנייה לבתיה ודוד, במנזר סנט אוטיליין בגרמניה, שהוסב על ידי האמריקאים לבית חולים לחיילים ולפליטים. בתעודת הלידה שלו נכתב.displaced person) D.P). במאי 1948 עלתה משפחתו לישראל והתיישבה בעיר עכו.

את המצלמה הראשונה קיבל שירמן כשהיה בן 12 מקרוב משפחה מאמריקה שביקר בארץ, ובגיל 15 רכש והקים מעבדת צילום בחדר האמבטיה בבית הקטן בשיכונים של עכו.

בנובמבר 1965 התגייס לצה"ל ועשה את שירותו הצבאי בסיירת שקד כקצין ומפקד בסיירת.^[1]

בשנת 1970 החליט שירמן לנסוע לניו יורק כדי ללמוד צילום. בשנת 1972 החל שירמן את לימודיו לתואר ראשון ב-School of Visual Arts, ובשנת 1976 המשיך שירמן בלימודי התואר השני ב-Pratt Institute, שם למד אצל ארתור פריד ושם הכיר והתיידד עם פיליפ פרקיס. עם סיום הלימודים בשנת 1978 וקבלת ה–M.F.A בצילום ואמנות, חזר שירמן עם משפחתו לתל אביב.

בסוף שנות ה-1970 החל להתבסס מעמדו של הצילום כאמנות בישראל. חזרתם מניו יורק של שירמן ואחרים כמו מיכה קירשנר, אבי גנור ועודד ידעיה, בשנים אלה, הביאה למפנה בתחום הצילום. באותן שנים, פעל לבניית היסודות התאורטיים והמעשיים להוראת הצילום בבתי ספר לאמנות. הוא פיתח ולימד קורסים ב"תולדות הצילום" כחלק מתוכניות הלימודים.

כאמן וכמרצה פעל שירמן רבות למען הלגיטימציה של הצילום והאפשרויות הטמונות בו כמדיום אמנותי ועל מקומו בגלריות ובמוזיאונים, באוספים, פרסים ומלגות. הוא פעל במחויבות להעמקת ההבנה של הצילום כחלק ממסורת והיסטוריה של האמנות, העשרת שפת הביקורת, צמצום הפערים שבין היחס לצילום בארץ בהשוואה למרכזי תרבות בעולם כמו ניו יורק, לונדון ופריז ולמען מימוש המרחב שבו יוכלו יוצרים בתחום הצילום לפעול כשווים ליוצרים מתחומים פלסטיים אחרים.

במסגרת פעילות זו, בין השאר, חברו שירמן, קירשנר וגנור לאברהם אילת ולגליה בר אור, כדי לארגן ולהקים את "הביאנלה הראשונה לצילום ישראלי" במשכן לאמנות עין חרוד. בין השנים 1981–1987 כיהן שירמן כראש המחלקה לצילום במדרשה למורים לאמנות (בימינו פקולטה במכללה האקדמית בית ברל). במסגרת עבודתו כראש המחלקה דאג להפיכת מסלול הצילום למסלול התמחות ראשי. כמורה, מהווה תרומתו של שירמן בעיצוב תוכנית הלימודים ודרכי הלימוד וההוראה של הצילום, בסיס לסילבוס האקדמי המוכר במוסדות כמו אקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל, הפקולטה לאמנויות – המדרשה במכללה האקדמית בית ברל, קמרה אובסקורה וברכז האקדמי - ויצו חיפה.^{[דרוש מקור]}

במרץ 2021 פרסמה העיתונאית שרון שפורר באתר "המקום הכי חם בגיהנום" האשמות על אונס וניצול מיני של סטודנטיות מצד שירמן.^[2] בעקבות הכתבה חדל שירמן מלהרצות במוסדות האקדמיה לאמנות.

מאז תחילת דרכו, בתוך המסורת של הצילום האמריקאי והיבטים של הצילום האירופאי, עוסק שירמן בתצלומיו בנושאים ביוגרפיים אישיים וקולקטיביים הקשורים בהוויה הארץ ישראלית, בהיסטוריה, בזיכרון, בשואה, במשפחה, בחייל הישראלי, בדיוקנאות, בנופים המשתנים ובים. באמצעות נושאים אלה, דן שירמן בשאלות מורכבות הקשורות למקום ולקיום שלנו.^{[דרושה הבהרה]} חייו של שירמן, משפחתו הקיימת והחסרה, סביבתו הקרובה והרחוקה, הנופים בהם הוא חי ומסתובב, חוויות הילדות והזיכרונות הקבורים בתת-ההכרה, שאלות של מיניות, שאלות של קיום, של זהות ושל חיים ומוות, כל אלה הם החומרים אותם הוא בוחן ומעבד בעבודתו האמנותית תוך שימוש במדיה של הצילום.

בעיסוקו במשמעות והבנת זיכרון השואה והשפעתם על ההווה והעתיד, באלבומי המשפחה הקיימת והפיקטיבית ובמשפחה עצמה, בנוף הגרמני, בנוף הפולני ובנוף הישראלי, מתמודד שירמן עם שאלות קיומיות עכשוויות, עם דמות הקרבן והמקרבן, היחס לאחר, עם פורענות חברתית-תרבותית המשתקפת בתצלומים של יער, מגדלי שמירה וציידים - טבע דומם פסטורלי עם זיכרון מאיים ומאוים.

את החוויות הקשות של שירמן כמפקד במלחמת לבנון הראשונה, בתקופות מילואים ארוכות בלבנון ובשטחים בתקופת האינתיפאדה הראשונה הוא העלה בתערוכותיו הרבות וגם באמצעות מילים ותמונות בירחון "מוניטין" של אז. כתושב רמת אביב ג' מימיה הראשונים כדיור לזוגות צעירים, ליווה שירמן ותיעד את השתנות גבולות צפון העיר תל אביב. בנסיעותיו לבצלאל הוא עקב אחר השתנות הנוף והסביבה שבאזור מודיעין, בואכה לירושלים. עכו, עיר ילדותו, היא נושא בעבודתו תוך התמקדות בעיר העתיקה וסמטאותיה, בסוסים, הארכיטקטורה הישנה והחדשה, בבית הקברות המוסלמי ובים.

את הים מצלם שירמן גם בתל אביב בהתייחסות לקו האופק - מפגש של ים ושמים - ולמרחב של קיום והתרחשויות יום יומיות ולעיתים בלתי מושגות, בגווני אפור אינסופיים.

• 1976-1972 בית הספר לאמנות חזותית, ניו יורק, ארצות הברית (B.F.A)
• 1978-1976 מכון פראט, ניו יורק, ארצות הברית (M.F.A)

שמחה שירמן היה לאחד המורים שהשפיעו על דור שלם של צלמים ומורים לצילום והצעיד את המחלקות בהן לימד להישגים מרשימים.

• 1981-1979 - מועצה אזורית שער הנגבמכללת שער הנגב
• 2006-1979 - בית הספר לאמנות - המדרשה, מכללת בית ברל
• 1980 -2021 - בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
• 1982-1980 - החוג לקולנוע, הפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב-יפו
• 1999-1980 - קמרה אובסקורה, תל אביב-יפו
• 1987-1981 - ראש המחלקה לצילום, המדרשה לאמנות, רמת השרון
• 1988-1999 - ויטל, המרכז ללימודי עיצוב, תל אביב-יפו
• 1999 -2021 - המחלקה לצילום, המרכז האקדמי לעיצוב וחינוך ויצו חיפה, חיפה
• 2005-2001 - ראש המחלקה לצילום, בית הספר לאמנות - המדרשה, מכללת בית ברל
• 2006 - 2021 - פרופסור-חבר, בית הספר לאמנות - המדרשה, מכללת בית ברל
• 2008- 2021 - החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב-יפו.

• 1976 - פרס המועצה לתרבות ואמנות, משרד החינוך והתרבות
• 1984 - מלגת שהייה, מכון פראט, ניו-יורק, ארצות הברית
• 1986 - פרס אנריקה קבלין למפעל חיים בתחום הצילום, מוזיאון ישראל, ירושלים
• 1992 - פרס קרן התרבות אמריקה-ישראל ע"ש ג'ורג' וג'נט ג'פן על הצטיינות באמנות הפלסטית
• 1995 - פרס זוסמן לאמנים העוסקים בנושא השואה, יד ושם, ירושלים
• 1996 - מלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל ע"ש שרת להשתלמות בחו"ל
• 1999 - פרס יצירה מטעם משואה, המכון ללימודי השואה
• 2000 - פרס קונסטנטינר לצילום לאמן ישראלי, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
• 2001 - מלגה ליוצרים בתחומי האמנויות הפלסטיות, משרד החינוך והתרבות
• 2001 - פרס שר התרבות, משרד המדע התרבות והספורט
• 2013 - פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב-יפו.

מדיה וקבצים בנושא שמחה שירמן בוויקישיתוף

• שמחה שירמן, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• כריסטינה היקרה – יצירתו של שמחה שירמן, באתר יד ושם
• שמחה שירמן, באתר גלריה גורדון (באנגלית)
• שמחה שירמן, דף שער בספרייה הלאומית