שמואל הירשנברג נולד בלודז', שבאימפריה הרוסית (בתחומי פולין של ימינו) בשנת 1865. אביו היה אורג עני. ראשית חינוכו האמנותי הייתה באקדמיה בקרקוב, שם, בזכות מלגה שקיבל ואפשרה את לימודיו, למד אצל הצייר הפולני יאן מטייקו והושפע ממנו. מאוחר יותר נסע ללמוד בוורשה ובמינכן[1].
יצירותיו הראשונות החשובות היו: "הישיבה" (1889), שזכתה לפרס בינלאומי במסגרת התערוכה הבינלאומית בפריז, ו"אוריאל אקוסטה ושפינוזה". בזכות הפרס שקיבל חי הירשנברג בסוף שנות העשרים לחייו בפריז, שבה הכיר את אשתו.
אחר כך שב ללודז' וצייר את "היהודי הנצחי" ויצירות נוספות שסבבו סביב נושא הגלות. ציור נודע שלו משנת 1904 הוא "גלות", ציור שמן גדול ממדים שבו מצוירים פליטים יהודים, מבוססים בשלג בפנים מדוכדכות. הציור הוצג במוזיאון היהודי בברלין עד 1938, ולאחר מכן נעלם.[2]
אף על פי שנראה שבארץ נכנסה לציור שלו רוח חיים חדשה וסרה מהם העגמומיות, סבל הירשנברג מבעיות בריאות ונפטר מקץ שנה לעלייתו. הירשנברג נטמן בהר הזיתים, ואף על פי שמידי כמה שנים התפרסמו בעיתונים השונים מאמרם ומכתבים למערכת המבכים את העובדה שלא הוקמה מצבה מעל קברו וקוראים לערוך מגבית לצורך העניין - הדבר לא נעשה מעולם.
יצירותיו של הירשנברג זכו לתפוצה רבה והיו מוכרות גם עשרות שנים לאחר שנפטר[3]. בימי השואה הם אוזכרו במסגרת ניסיונות לבטא את צרת היהודים[4].
הרשנברג ... חש היטב את כל המועקה הנוראה של עם עשיר בכחות אמנות נפשיים הסגור באזובי הגיטו ובציורי "הישיבה" בהצעיר הנרדם על השלחן. בכל התווים של בעלי הפנים הלבנים מסר לנו הצער הנורא המתבטא בנפש פיוטית הכלואה אלפי שנה באזובי הגטו".
על יצירתו "הגלות", תמונה של פליטים יהודים נודדים ובראשם מנהיגם, כתב המבקר שמעון מילנר:
צער של אלפי שנים זהו הבסיס, האקורד היסודי של אמנות זו; היא מלאה דמעות, היא כוללת בתוכה אנחות נשברות, צרות ותלאות. היא כולה אנקת חללים, שמחות בלולת בתוגה, אנשים כפופים ונדכאים, עצמות יבשות, צללים, צללים וצללים.
שץ נהג להביא את אורחיו להצטלם ליד התמונה. לבד מאיכותו הציורית, ציורו של הירשנברג הובלט גם מפני שביטא בצורה כה נוקבת את הרעיון שתקומה לאומית בארץ ישראל היא הפתרון היחיד למצוקת החיים בגולה.
