שכר מינימום הוא גבול תחתון הנקבע לשכר, כלומר סכום שלכל עובד ישולם שכר שלא יפחת ממנו. לקביעת שכר המינימום משמשות דרכים אחדות: חוק, תקנה מינהלית או הסכם קיבוצי. כללי שכר מינימום נפוצים במדינות רבות. מטרת שכר המינימום היא להגן על העובד מפני כוחם החזק יותר של מעסיקים במערכת יחסי העבודה.
בקרב כלכלנים קיימת מחלוקת באשר ליעילותו של שכר המינימום, כאשר רובם מסכימים ששכר המינימום גורם לעלייה ביוקר המחיה,[1][2] ולעלייה בשיעורי האבטלה בקרב צעירים ומבוגרים חסרי השכלה ובעלי כישורים נמוכים.[3][4] בקרב תומכי מדינת רווחה מהלך זה נחשב לרכיב נוסף של מניעת הסחרה (דה קומודיפיקציה) של העובד במערכת היחסים החברתית.
שכר המינימום בישראל הוא (מגיל 18+), החל מאפריל 2024, 5,880 ש"ח (ו-32.30 שקלים לשעה).
שכר מינימום קיים במדינות רבות בעולם, ולקביעתו משמשות בעיקר הדרכים הבאות:
חוק: קביעה של שכר המינימום בחוק כאחוז מסוים מהשכר הממוצע או משתנה אחר. הסדר זה קיים במדינות רבות, אך בשנים האחרונות פוחת השימוש בו בגלל קשיחותו.
תקנה מנהלית: קביעה של שכר המינימום על-פי החלטת שר או פקיד ממונה, במרווחים חודשיים או שנתיים. הסדר זה נפוץ מאוד במדינות עניות, בלתי-דמוקרטיות או כאלו הסובלות מאינפלציה גבוהה המחייבת עדכון לעיתים תכופות.
הסכם: קביעה של שכר המינימום מתוקף הסכם בין מעסיקים לבין ארגוני העובדים. גישה זו מקובלת במיוחד במדינות שבהן יש ארגוני עובדים חזקים, החשים שביכולתם להגיע להסכם ראוי גם ללא התערבות המחוקק. הסכם זה מחייב לפחות את החתומים עליו, ולעיתים הוא מוחל על אוכלוסייה רחבה יותר, למשל באמצעות צו הרחבה.
קביעתו של שכר המינימום היא קביעה ארצית (שכר מינימום אחיד לכל העובדים במדינה) או ענפית (שכר מינימום לכל ענף משקי בנפרד).
שכר המינימום נקבע בדרך כלל כשכר מינימום לשעת עבודה, שממנו ניתן לגזור יחידות עבודה ארוכות יותר, כגון יום, שבוע או חודש. בישראל נקבע שכר המינימום לחודש לעבודה במשרה מלאה (במשרה חלקית שכר המינימום יחסי להיקף המשרה), וממנו נגזרים שכר המינימום ליום ולשעה.
הנהגת שכר מינימום וקביעת גובהו
שכר מינימום נקבע לראשונה בניו זילנד ומאז נפוץ במדינות רבות, במיוחד אחרי מחצית המאה העשרים. רצף זמנים חלקי של חקיקת שכר מינימום:
באוסטרליה משולם סכום של 15.51 דולר, בהתאם למעמד בעבודה; ובארצות הברית הסכום הפדרלי הוא 7.25 דולר,[6] כשהמדינות השונות רשאיות לקבוע סכומים שונים. תשע מדינות בחרו להימנע מיישום חוק שכר מינימום כלל או לקובעו ברמה נמוכה יותר, ואילו וושינגטון די. סי. ושמונה עשרה אחרות קבעו שכר מינימום גבוה יותר.[7]
ברזיל הנהיגה שכר מינימום כבר בשנת 1940. במרץ 2008, בתקופת נשיאותו של לואיז אינסיו דה סילבה, ברזיל העלתה את שכר המינימום במדינה ב-9.2%, על רקע צמיחתה הכלכלית המואצת באותה עת והרצון לחלק את העושר החדש שנוצר עם רוב האוכלוסייה.[8]
במדינות רבות בהן עבודה מאורגנת חזקה, רשת ההסכמים הקיבוציים בין ארגוני העובדים וארגוני המעסיקים מכסה את מרבית האוכלוסייה. משום כך דווקא במדינות בהן נחלשה העבודה המאורגנת, ונוצרת שכבה רחבה של עובדים בלתי מוגנים, יש נטייה מוגברת לחקיקת חוקי שכר מינימום.[5]
עמדות לגבי שכר מינימום
העלאת שכר המינימום היא אחד המתכונים הפופולריים ביותר המוצעים להעלאת שכרם של השכירים ברמות השכר הנמוכות, ומופיעה גם במצע של מפלגות סוציאליסטיות וסוציאל-דמוקרטיות. מנגד, שכר המינימום זוכה לביקורת מצד כלכלנים רבים.
שכר המינימום הוחל לראשונה על ידי חוגים סוציאליסטיים שתמכו בו מבחינה עקרונית, ללא קשר להשפעתו על הכלכלה. לשיטתם, תשלום שכר נמוך במיוחד הוא ניצול הכח שיש למעסיקים במערכת יחסי העבודה. יעד נוסף של שכר המינימום הוא הקטנת פערי ההכנסה והגדלת השוויוניות בהכנסות. שכר המינימום איננו תלוי בגודל משפחתו של העובד, ולכן אינו יכול להבטיח הכנסה שתאפשר קיום למשפחה, מטרה שבה עוסקים כלים אחרים של מדינת הרווחה, כמו הבטחת הכנסה או קצבת ילדים.
מנגד, חוגים ליברלים מסוימים מתנגדים לשכר מינימום גם ללא קשר להשפעתו על הכלכלה, שכן על פי עקרונות הליברליזם רשאים שני אנשים להתקשר בחוזה ביניהם כרצונם החופשי, ואל למדינה להתערב ולהגביל את תוכן ההסכם, אם אין בהסכם משום פגיעה בצד שלישי. עם זאת, יש בין התומכים בשני הצדדים לוויכוח לגבי שכר המינימום הטוענים שעמדתם, בנוסף להיותה מוצדקת מוסרית, טובה לכלכלה.
השפעת שכר המינימום על הכלכלה
המחלוקת סביב שכר המינימום נסובה לא רק על הפעלתו, אלא גם על השפעתו על הכלכלה ועל האופן שבו יש למדוד את השפעתו על הכלכלה.
שכר מינימום ואבטלה
לדברי המתנגדים לשכר מינימום, בשוק חופשי, בו העובד מרוויח בהתאם לפריון העבודה היצרנית שהוא מבצע כפי שנקבע על הביקוש וההיצע לתוצרי עבודתו, קביעת שכר מינימום בחוק לא תגרום לתשלום שכר העולה על התשואה מעבודתו של העובד, אלא לפיטוריו, ולכן תוביל לאבטלה של עובדים לא מיומנים.[10] לטענת כלכלנים רבים, בהם כלכלנים מהשמאל הכלכלי כחתן פרס נובלפול קרוגמן,[11] שכר המינימום פוגע הן במבקשי עבודה מובטלים אשר נמנעת מהם הזדמנות לעבוד ולהשתכר ובדרך זו אף לרכוש ניסיון ולשפר את שכרם והן בחברה כולה אשר נמנעים ממנה פירות עבודתם. לטענת המתנגדים מחקרים אמפיריים רבים הראו כי שכר המינימום אינו משיג את היעדים שהוצבו על ידי תומכיו וכן מביא להפחתת התעסוקה של העובדים הפחות מיומנים ונוטה להפחית את הכנסותיהם.
חלק מתומכי שכר המינימום טוענים שעד רמה מסוימת אין לשכר מינימום השפעה שלילית על התעסוקה אלא בעיקר על עליית שכר העובדים, עלייה שתמומן מכיס המעסיקים או רווחיות העסק אם הוא רווחי. בכך, שכר המינימום משמש כמכשיר לצמצום פערי ההכנסות. הטענה מתייחסת במיוחד לענפים בהם שולי רווח גבוהים וכן למעסיק ציבורי הממומן על ידי משלם המיסים ואינו פועל למטרות רווח. לחלופין, יגולגלו עלויות שכר המינימום על הצרכן, בענפים, כמו ענפי שירותים, בהם הביקוש קשיח ואין תחרות מאזורים שאינם כפופים לשכר מינימום גבוה.
המתנגדים לשכר המינימום טוענים כי בשוק ללא חסמים שולי הרווח אינם גבוהים, והגדלה מלאכותית של עלות העבודה תוביל לסגירת עסקים שוליים והקטנת התחרות הן בשוק הצרכני, והן בשוק המעסיקים, מה שיוביל גם לירידה כללית במשכורות. מסיבה זו, שכר מינימום גבוה יותר יפגע בעיקר בבני נוער ובשכבות חלשות בעוד שהנהנים העיקריים ממנו יהיו מועסקים בשירות הציבורי ובחברות גדולות עם הסדרי תעסוקה שרוב עובדיהן משתכרים הרבה מעל לשכר המינימום.
בסקירה של המחקרים שבחנו את השפעת שכר המינימום על האבטלה עולה שקיימת עקביות מסוימת בתוצאות שהתקבלו במחקרים אלו: במחקרים שבחנו את השפעת שכר המינימום על התעסוקה בענפים סחירים (בעיקר בענפי משנה בתעשייה), נמצאה בדרך כלל השפעה שלילית. לעומת זאת, התוצאות מעורבות ביחס להשפעה על התעסוקה בענפים המייצרים מוצרים בלתי סחירים.[12]
שכר מינימום ויעילות כלכלית
רוב הכלכלנים שעסקו בנושא שכר המינימום טענו שהוא פוגע לא רק בעובדים אלא גם ביעילות הכלכלית כיוון שהוא מביא להסטת משאבים מיצירת הון ומוצרי צריכה לעבר עלויות שכר, מביא לעלייה באבטלה ופוגע במידת היכולת של המעסיק לתגמל עובדים ברמות שכר נמוכות.
לעומת זאת, חלק מן התומכים בשכר מינימום גורסים כי כללי ההיצע וביקוש הפועלים בשוק חופשי אינם פועלים כלל או שאינם פועלים בצורה מיטבית בשוק העבודה. כתוצאה מכך, נטען, נקבע שכרם של עובדים ברמה הנמוכה באופן משמעותי מהשיעור הטבעי שלו. הטוענים כך גורסים כי הסיבה העיקרית לעיוות טמונה בעובדה שבשוק העבודה יש באופן קבוע עודף היצע, הגורם לכך שמעסיקים נהנים מעדיפות בכוחם על פני עובדים ויכולים, לפיכך, להכתיב לעובדים שכר נמוך במיוחד.
מתנגדי שכר מינימום גורסים כי כללי הביקוש וההיצע פועלים בצורה מיטבית או לכל הפחות באופן טוב יותר מאשר כל שיטה חלופית אחרת. לטענת בעלי עמדה זו, עבודה היא מוצר ככל מוצר אחר, ובשוק העבודה פועלים כללי הביקוש וההיצע ממש כפי שהם פועלים ביחס למוצרים אחרים בשוק. כאשר מעלים את מחירו של מוצר תהיה ירידה בביקוש לו. במקרה זה, כאשר יועלה מחיר העבודה, ירד הביקוש לעבודה והאבטלה תגדל. כאשר העלייה במחיר חלה רק על המוצרים הזולים בשוק, היא תשפיע במיוחד על הביקוש למוצרים אלו. במקרה זה, העלאת שכר המינימום תפגע יותר במשתכרים שכר מינימום ממילא, כמו צעירים או אנשים עם מוגבלות, העלולים למצוא עצמם במצב שבו אין להם אפשרויות תעסוקה כלל (עקב כך נקבע בישראל שכר מינימום נמוך יותר לבני נוער ולבעלי מוגבלויות).
שכר מינימום וצמיחה
חילוקי דעות חריפים קיימים גם בשאלת השפעתו של שכר המינימום על הצמיחה הכלכלית.
לטענתם של תומכי שכר מינימום, קביעתו ברמה גבוהה תעודד צמיחה כלכלית בכמה מובנים:
העלאת השכר הצפויה לעובדים תגרום למעבר של תעשיות לתחומים שהרווחיות בהם גבוהה יותר, כמו תעשיות עתירות ידע, להגברת המיכון והיעילות בעבודה.
תוצאה נלווית של המעבר לתעשיות עתירות ידע תהיה דרישה מוגברת לחינוך והכשרה מקצועית מתקדמים.
ההכנסות הגבוהות יותר שבידי העובדים ברמות הנמוכות יגרמו להוצאה צרכנית מוגברת, שתביא לצמיחה גבוהה יותר.
לגישת המתנגדים לשכר מינימום כל אלו בטלים, שכן שכר המינימום פוגע בעובדים החלשים ולא מעלה את שכרם. כלומר, העלאת שכר המינימום תגרום לסגירת מפעלים עתירי עבודה, אך הדבר לא יביא בהכרח לפתיחת מפעלים אחרים בשכר גבוה יותר, שכן פריון העובדים החלשים לא ישתנה, ולא מתחייב כי מיומנויותיהם מתאימות לעבודה מסוג שונה. לדוגמה, אם בעקבות העלאת שכר המינימום משה סוגר את מפעל הטקסטיל ומפטר 50 עובדים בשכר נמוך, אין הדבר מהווה עידוד לחיים לפתוח חברת תוכנה בשכר גבוה. יתר על כן, העלאת שכר המינימום תוביל לאובדן מוחלט של מקומות עבודה, משום שהעבודה במפעלים ה"זולים" תנוייד למדינות אחרות בהן שוק העבודה גמיש ותאבד למשק לחלוטין.
אשר לטענת הגדלת כוח הקנייה הצרכני, לטענת המתנגדים לשכר המינימום, הגדלת הוצאה צרכנית שאינה מבוססת על ייעול או גידול בפריון אינה יכולה להביא לצמיחה, שכן הכנסה מוגדלת לחלק מהצרכנים תבוא כאן בהכרח על חשבונם של צרכנים אחרים. במקרה זה, הגידול בכוח הקנייה של עובדי מדינה ועובדים מאורגנים (שהם עיקר הנהנים מהגדלת שכר המינימום) יאוזן בירידה בכוח הקנייה של העובדים המפוטרים. שנית, צריכה אינה בהכרח עדיפה על חיסכון, שכן חיסכון מאפשר השקעה במוצרי הון המאפשרים להגדיל את פריון העבודה ורמת החיים בטווח הארוך.
חסימת עבודה זולה
לדעת המתנגדים לשכר המינימום, הוא מונע מעובדים חלשים, הרצויים פחות למעסיקים, להתחרות בשוק העבודה על ידי הצעת עבודה יותר זולה. למשל, עובדים זרים, עובדים חסרי ניסיון ונכים יתקשו להתחרות בעובדים מקומיים ומיומנים אם אינם יכולים להסכים לעבוד בשכר מופחת. בהתאם לכך, הם יטענו כי עובדים וחברות באזורים מבוססים יתמכו בהחלת שכר מינימום על אזורים פחות מפותחים, על מנת למנוע תחרות מאזורים אלו. מילטון פרידמן הציג טענה זאת ביחס לשכר המינימום בארצות הברית[13]: "האיגודים המקצועיים והחברות בצפון, למשל, בשל חששם מפני תחרות של הדרום, תומכים בחוקים לקביעת שכר מינימום כדי לצמצם על ידי כך את התחרות מן הדרום". טענות דומות, בניסוח חריף יותר, מעלה גם הנס זנהולץ בספרו "הפוליטיקה של האבטלה". כוונה דומה יוחסה[14] לתביעת ההסתדרות הכללית, בראשית שנות ה-40, שממשלת המנדט תקבע שכר מינימום שאותו יחויבו ספקי הממשלה לשלם לעובדיהם. בתביעה זו רצתה ההסתדרות לסכל את נכונותם של הפועלים הערביים להסתפק בתעריפי שכר נמוכים מהמקובל ביישוב העברי.
גובהו הרצוי של שכר המינימום
ויכוח נוסף בנוגע לשכר המינימום מתנהל סביב גובהו הרצוי. ישנה הסכמה רחבה, כי כאשר ישנו שכר מינימום גובהו צריך לנוע בין "רצפה" ל"תקרה" מסוימות. גובה ה"רצפה" נמצא בטווח של אחוזים ספורים מגובה נקודת שיווי המשקל לשכר נמוך, שהוא גובה השכר ברמות אלו, כפי שהיה קיים גם ללא שכר מינימום כלל. כאשר שכר המינימום נמוך במידה ניכרת מנקודת שיווי המשקל, הוא בעל משמעות אפסית. כאשר הוא קרוב אליה ונמוך ממנה, נטען שהוא גורם להנמכת המשכורות, כיוון שהשכר ברמות הנמוכות נוטה ל"דביקות" לשכר המינימום כאשר הוא נמוך מנקודת שיווי המשקל.
קביעת שכר מינימום "וירטואלי", כלומר שכר המינימום שהיה נקבע בהתאם לביקוש והיצע בשוק העבודה, היא עניין סבוך, ובמקרים רבים כמעט בלתי אפשרי. אומדן גס ניתן לקבל על-פי מדינות שבהן ההתערבות בשוק העבודה קטנה יחסית ואין חוקי שכר מינימום. דוגמה אחת למצב כזה היא הונג קונג. בטריטוריה, שבה אין שכר מינימום כלל, שכרו של עובד ניקיון כללי מגיע ל-30 אחוז מהתמ"ג לנפש, שוטף כלים מגיע ל-38 אחוז מהתמ"ג לנפש, איש אבטחה (שומר) ל-40 אחוז, עוזר ושליח במשרד ל-40 אחוז, מלצר וטבח זוטר ל-47 אחוז, זבן ל-54 אחוז ושליח ל-56 אחוז. בהשוואה לשכר הממוצע, משתכר איש ניקיון 46 אחוז מהשכר הממוצע, שוטף כלים 57 אחוז מהשכר הממוצע, איש אבטחה 61 אחוז, וכן הלאה.[15] באריזונה, מדינה בארצות הברית שבה אין כלל שכר מינימום, מגיע שכרו שוטף כלים ל-40 אחוז מהשכר השעתי הממוצע, הופך המבורגרים במזללה ל-46 אחוז, קופאי ל-55 אחוז וגנן ל-58 אחוז.[16] נתונים אלו מצביעים על כך שגובה שכר המינימום "הטבעי" בשני מקומות אלה, ללא חוקי שכר מינימום, גבוה מגובה שכר המינימום שנקבע ברוב המדינות. כך, לדוגמה, משתכר העשירון התחתון באריזונה, בלי שכר מינימום, שכר הגבוה ב-32 אחוז משכר המינימום הפדרלי בארצות הברית. יחד עם זאת, אין בכך כדי להצביע, שביטול שכר המינימום הפדרלי יקפיץ את שכר המינימום ברחבי ארצות הברית לאותם שיעורים כפי הנהוג במדינת אריזונה.
גובה ה"תקרה" הרצוי שנוי במחלוקת. על–פי הגישה ששכר המינימום ייספג על ידי המעסיקים או הצרכנים עד רמה מסוימת, ראוי לקבוע את שכר המינימום ברמה שלא תהיה גבוהה עד כדי כך שתגרום לאבטלה מחד, ולא נמוכה עד כדי כך שלא תספק אפשרות לקיום בכבוד, מאידך.
השוואה של גובה שכר המינימום כחלק מהתוצר המקומי הגולמי לנפש (כאן) מעלה כי ישנן כמה רמות של שכר מינימום במדינות שונות. ברמה הנמוכה, בין 25 ל-30 אחוז מהתמ"ג לנפש, נמצאות מדינות כבריטניה, פורטוגל, הונגריה, לוקסמבורג, ספרד וארצות הברית. ברמה הבינונית, בין 30 ל-40 אחוז, נמצאות מדינות כאוסטריה, פינלנד, קנדה, אירלנד, פולין וברזיל. ברמה הגבוהה, מ-40 אחוז ומעלה, נמצאות צ'ילה, יוון, הולנד, בלגיה, צרפת, ניו זילנד, אוסטרליה, ועוד. ישראל מדורגת במקום השביעי בעולם בגובה שכר המינימום שלה, עם שכר מינימום בגובה של כ-50 אחוז מהתמ"ג לנפש (באפריל 2006). המדינות השונות נבדלות זו מזו גם בפטורים הישירים והעקיפים הניתנים למעסיקים במתן שכר מינימום ובמידת הציות לתקנות כאלו.
נתונים אלו מצביעים על כך שברוב המדינות מצוי שכר המינימום ברמה שמתחת ל"רצפת" השכר הרגילה ואין לו תרומה להעלאת השכר. יש רק דוגמאות בודדות למדינות שבהן יש שכר מינימום הגבוה באופן ניכר מ-40 אחוז מהתמ"ג, שהיא לערך רמת ה"רצפה". בטורקיה נקבע שכר מינימום שגובהו כ-91 אחוז מהתמ"ג, אך החוק אינו נאכף בפועל; באוסטרליה מגיע שכר המינימום ל-54 אחוז מהתמ"ג, אך עובדים בשלבי ההכשרה שלהם מקבלים שכר נמוך במידה משמעותית משיעור זה; בצרפת שכר המינימום מגיע ל-51 אחוז מהתמ"ג; ובניו זילנד ל-49 אחוז.
הצעות שהועלו בעבר להעלות את שכר המינימום בישראל לגובה של אלף דולר לחודש היו מביאות את שכר המינימום בישראל לגובה של 67 אחוז מהתמ"ג, נתון שהיה מציב את ישראל, ככל הנראה, כמדינה בעלת שכר המינימום הגבוה בעולם ביחס לשכר הממוצע ולתמ"ג והיה ככל הנראה גבוה משמעותית מרמת ה"רצפה" הניתנת למשתכרים ברמות הנמוכות. עם הפחתת שער הדולר ועליית השכר והתמ"ג בשנים האחרונות - אין לרף זה של אלף דולר לחודש כל משמעות. הצעות לשינויים בשכר המינימום במדינות אחרות, כמו ארצות הברית, תובעות העלאות צנועות יותר. קבוצה של חמש מאות כלכלנים קראה בשנת 2004 להעלאה "מתונה" של שכר המינימום וגופים התומכים בגישה זו כמו המוסד למדיניות כלכלית,[17] תומכים בהעלאתו לגובה של 50 עד 55 אחוז מהשכר הממוצע לשעה.
מחקרים על השפעתו של שכר המינימום
בעיות במדידת השפעתו של שכר מינימום
ישנן מספר בעיות מהותיות במדידת השפעת גובה שכר המינימום, חלקן ייחודיות למחקרים לגבי שכר המינימום וחלקם משותפים למחקרים כלכליים רבים. הבעיות העיקריות הן:
קשיים במדידת רצפת השכר: כל בחינה של השפעת שכר המינימום על הכלכלה מחייבת התייחסות לרמת השכר הנמוך ביותר, הנקרא רצפת השכר, אילולא היה קיים שכר מינימום. אולם, בעוד גובה שכר המינימום ידוע וברור, גובה רצפת השכר אינו ידוע, משתנה כל הזמן עם האינפלציה ושינויים חברתיים וכלכליים, והערכתו איננה פשוטה. במקרים רבים, מחלוקות לגבי השפעות שכר המינימום נובעות מהערכות שונות של גובה הרצפה. במיוחד, בחברות בהן יש שחיקה משמעותית בכוח הקנייה של השכר, שינויים משמעותיים בגובה הרצפה ובמרווח בין הרצפה לשכר המינימום יכולים להתרחש בתקופת ביצועו של מחקר.
השפעה גבולית: לעיתים קרובות, גובה שכר המינימום קרוב לנקודת ה"רצפה" והשפעתו על הכלכלה מועטה, אם בכלל. מחקרים בחברות כאלו אינן תורמות להבנת השפעות שכר המינימום.
ציות לחוק: פעמים רבות ישנה תופעה של אי-ציות לחוקי שכר מינימום והתפתחות שוק עבודה "אפור" או "שחור". כאשר אי-ציות כזה מצוי בממדים רחבים, הוא מונע אפשרות מדידה אמיתית של השפעת שכר המינימום.
הטבות שאינן שכר: במדינות רבות, חלק ניכר משכרו של עובד משולם לו בהטבות שוות כסף ולא בכסף, דבר המקשה על תמחור מדויק של השפעת שכר המינימום. במיוחד, ישנה בעיה כאשר שווי ההטבות משתנה לאורך זמן, ויש צורך לעקוב אחרי ההטבות ולתמחר אותן. ייתכן, למשל, ששווי ההטבות יורד כדי לפצות על עלייה בשכר המינימום.
אוכלוסייה לא נמדדת: אחת המדידות הנפוצות של שכר מינימום נוגעת להשפעתו על התעסוקה. המדידה המקובלת ביותר לכך היא של מובטלים המבקשים דמי אבטלה. מדידה זו מתעלמת מאוכלוסייה רחבה למדי של מועסקים פוטנציאליים שקיום שכר מינימום עשוי להשפיע על עצם כניסתם לשוק העבודה, כמו מועסקים בעלי מוגבלויות, בני נוער ועובדים במשרות חלקיות מאוד.
בידוד משתנים: המשתנים הרלוונטיים בבחינת השפעות שכר מינימום הם בעיקר השפעתו על משתכרים ברמות הנמוכות ועסקים בעלי רווח שולי זעום. אוכלוסיות אלו קשות לבידוד. במקרים רבים נערכים מחקרים על בסיס סטטיסטיקה רשמית, וזו אינה מתעדת או מתעדת באופן שאינו מותאם למחקר את רוב המשתנים הרלוונטיים.
חוקים אחרים: במקרים רבים, חוק שכר מינימום נלווה למסכת רחבה יותר של חוקים בתחום התעסוקה והשכר. רוב המחקרים אינם יכולים להבחין בין השפעת משתנים אלו להשפעת שכר המינימום.
מחקרים על השפעות שכר המינימום
אף על פי שנכתבו אלפי מאמרים על שכר המינימום לאורך השנים, נעשו רק מעט מאוד מחקרים אמפיריים שניסו לבדוק מהי השפעתו של שכר המינימום וגובהו על משתנים כלכליים כמו רמת האבטלה, הצמיחה והשכר בפועל. החל משנות התשעים של המאה ה-20 אף התגלעה מחלוקת ביחס לאופן המדידה של השפעת שכר המינימום על משתנים כלכליים שונים.
מעט המחקרים שנעשו לגבי שכר המינימום עד סוף שנות ה-80 של המאה ה-20, הצביעו כולם על השפעה שלילית של העלאת שכר כללית או קביעת שכר מינימום על רמת התעסוקה, במיוחד של עובדים בעלי מיומנות נמוכה וצעירים. סקר מחקרים[18] שנעשה בשנת 1983, למשל, מצא "הסכמה כמעט מוחלטת [בין חוקרים] שהתעסוקה נמוכה יותר מאשר הייתה לולא היה שכר מינימום".
קריאת תִּגָּר על דעה הזו הובאה בשנת 1990, כאשר החוקר דייוויד קרד, אז מועסק במשרד העבודה האמריקני, טען כי העלאת שכר המינימום בקליפורניה בסוף שנות השמונים גרמה לגידול בתעסוקה.[19] לוול טיילור מאוניברסיטת קרנגי-מלון, ביקר את שיטת איסוף הנתונים של קרד וטען כי בפועל היה קיטון ניכר בתעסוקה במחוזות ובבתי עסק שרוב עובדיהם השתכרו שכר מינימום.
קרד שב והשמיע את קריאת התגר בשורה של מאמרים שפרסם עם אלן קרוגר, שהתבססו על מחקר אמפירי שהשווה את מצבם של עובדים בתעשיית המזון המהיר בניו ג'רזי ובפנסילבניה בשנת 1992, בה הועלה שכר המינימום בניו ג'רזי, אך בפנסילבניה הוא נותר בעינו. על פי המחקר, העלאת שכר המינימום לא חוללה אבטלה אלא להפך: הביאה לגידול בתעסוקה. קרד וקרוגר העלו מספר השערות לתופעה, בין השאר, הסבר מונופסוני, שלפיו העלות הגבוהה יותר של התעסוקה ושכירת עובדים חדשים גולגלה הלאה לצרכן, והשערות בדבר הורדת איכות השירות או, לחלופין, שיפורים וייעול. רעיון המונופסון פותח מאוחר יותר גם על ידי אלן מנינג. השערה אחרת, שמעלה לואיס היא שהתרחש אפקט "הלם" שגרם למעסיקים לייעל בצורה ניכרת את הליכי הייצור ושכירת העובדים. כמה וכמה חוקרים העלו טענות קשות כנגד מחקר זה. נוימרק ווצ'ר ערכו בחינה מחודשת של נתוניהם של קרד וקרוגר,[20] כשהם משתמשים בנתוני שכר ומועסקים ממש, ולא בראיון טלפוני, והגיעו למסקנות שונות לחלוטין מאלו של קרד וקרוגר: התעסוקה לא רק שלא עלתה, אלא אף ירדה באופן משמעותי. מאוחר יותר, חזרו קרד וקרוגר על בדיקותיהם, וסייגו במידה רבה את חריפות מסקנותיהם.
מחקריהם של קרד וקרוגר הביאו לדיון אינטנסיבי בתחום השפעות שכר המינימום ולמחקרים רבים נוספים. הפולמוס העלה למודעות את הבעיות בביצוע המחקרים ואת העובדות ששיטות מחקר שונות הביאו לתוצאות שונות.
ראמה (2001) בחן את שינוי שכר המינימום באינדונזיה, שם הועלה מספר פעמים, והגיע למסקנה כי העלאתו הביאה לעליה בשכר בגובה של 5 עד 15 אחוז, אך הורידה את התעסוקה בקרב שכירים בערים בשיעור של עד 5 אחוז.
ריצ'רדסון והרדינג (1998) בחנו את משתכרי שכר המינימום והגיעו למסקנה המפתיעה, שרבים מהם כלל אינם עניים—לדוגמה, רבים מהעובדים בשכר מינימום היו בני נוער ממשפחות בעלות הכנסה גבוהה. נתונים אלו תבעו התייחסות מחודשת מצד חוקרים כמו אדיסון ובלקברן (1999) וקרד וקרוגר (1995), שהניחו כי יש קשר סטטיסטי בין עוני לשכר מינימום.
סוגיה נוספת שעלתה הייתה מידת השונות בין מגזרים שונים. מספר מחקרים גרסו שהשפעת שכר המינימום שונה בתעשיות ובתחומי עיסוק שונים, בהתאם למידת הגמישות של הביקוש לעבודה והביקוש למוצרים בשוק. כמו בשווקים אחרים, גם בשוק העבודה ישנם מגזרים בהם הביקוש למוצרים ולעבודה קשיח יותר, ואלו נוטים לספוג העלאות בשכר ולגלגלן הלאה, אל הצרכן. במגזרי עבודה אחרים, הביקוש גמיש יותר ובהם העלאה בשכר מינימום מתבטאת בדרך כלל בגידול באבטלה. ברוב המקרים, הפילוח המגזרי הקיים לצורך מחקר סטטיסטי אינו טוב דיו כדי להגיע למסקנות ברורות. עם זאת, עולה מן הדברים כי המודל הקלסי, המניח כי הגורם היחידי לאבטלה הוא קשיחות בשכר, אינו מספק תשובה שלמה לשאלת השפעות שכר המינימום; וכי בחינה של שכר המינימום לבדו אינה מספקת וחייבת לבוא גם בהקשר רחב יותר של הסדרי העבודה במשק בכללו.
סוגיה שלישית, שבה המחקר אינו נוטה לעסוק היא היחס שבין גובה שכר המינימום לגובה ה"רצפה" הטבעית של השכר. הסיבה לכך היא גם חוסר יכולת לקבוע בצורה מדויקת מהי אותה "רצפה". אך ההשלכה המעשית של אי קביעתה היא העלאת ספק ביחס לתקפותם של מחקרים העוסקים בשכר מינימום. כך, לדוגמה, הוויכוח סביב מחקרם של קרד וקרוגר נגע בהשלכות המעשיות של העלאת שכר המינימום, אך התעלם מהשאלה האם שכר המינימום הגבוה יותר נמצא מעל או מתחת לרצפת השכר הטבעית.
