שדה התעופה פאיד (באנגלית: RAF Faid או Fayid או Fayed) הוא שמם של שני שדות תעופה צבאיים מצריים הנמצאים במחוז איסמעיליה במצרים, ממערב לאגם המר הגדול. שניהם נקראים כשם העיירה הסמוכה פאיד (כ-8 ק"מ מדרום מזרח לשדה) שלחופו המערבי של האגם המר הגדול[2]. השדה הישן והנטוש ממוקם כ-23 קילומטר דרומית לאסמאעיליה וכ-116 קילומטר מצפון מזרח לקהיר. החדש ממוקם כ-4.7 קילומטרים דרומית לשדה הישן.
היסטוריה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. יש להרחיב על קרבות אוויר שהתנהלו מעל הבסיס ופעילות לוחמי הנ"מ. ראו תוספות בדף שיחת הערך.
שדה התעופה RAF Faid נבנה על ידי השלטון הבריטי במצרים, לפני מלחמת העולם השנייה, ושימש את חיל האוויר המלכותי ואת חיל האוויר התשיעי של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. שדה התעופה היה חלק מהמערך הבריטי סביב תעלת סואץ, שהשתרע על שטח של למעלה מ-10,000 קמ"ר וכלל 17 שדות תעופה[3]. בפאיד היה שדה התעופה הגדול ביותר, בצמוד למטה הראשי של הפיקוד הבריטי במזרח התיכון[4], שהועבר אליה מקהיר בשנת 1946[5]. כן הוצב בפאיד מכ"ם שחלש על אזור נרחב בישראל[6].
בשנת 1954 נחתם הסכם בין בריטניה למצרים לפיו החיילים הבריטים יפונו בהדרגה מאזור תעלת סואץ. כחלק מהסכם זה פונה השדה בשנת 1955 ועבר לשמש את חיל האוויר המצרי[7]. במבצע מוקד הושמדו המטוסים בבסיס על ידי חיל האוויר הישראלי.
כבר ביום ההפעלה הראשון של השדה נחת בו מטוס נשר נחיתת חרום, לאחר שנפגע מאש נ"מ מצרית. את הנחיתה הכווין מפקד הבסיס, אליעזר (צ'יטה) כהן, שעלה על הדת"ק ועם מכשיר קשר הנחית את המטוס הפגוע. כבר למחרת נחת בשדה נחשון מטוס הקרנף (הרקולס) הראשון שפרק ציוד ותוך זמן קצר המריא חזרה עם פצועים שהגיעו מאזור העיר סואץ.
ב-24 באוקטובר 1973, לקראת סיום מלחמת יום הכיפורים, התנהל מעל לשדה נחשון קרב אוויר המוני, בין מטוסי מיג מצריים שניסו לתקוף את השדה לבין מטוסי מיראז' 3 של חיל האוויר הישראלי. בטרם הגיעו מטוסי המיראז', קיבלו סוללות הנ"מ ה-L/70 הישראליות, שהגנו על הבסיס, הרשאה ל"אש חופשית". תותחי הנ"מ (40 מ"מ, ותותחי ה-20 מ"מ) נדרכו. אנשי הנ"מ (מגדוד 955 בפיקודו של רס"ן מנשה גונן) זיהו ארבעה מטוסי מיג מתקרבים מכיוון מערב ואז התקבלה הוראת "חדל" - מטוסינו באויר. מטוסי מיראז' הגיעו מכיוון האגם המר הגדול והתפתח קרב אויר מהיר שבו הפילו מטוסי המיראז', שלושה מטוסי מיג 19 תוך כ-4 דקות. מטוס מיג רביעי נראה בורח לכיוון מערב ולא נמסר על הפלה נוספת. מטוסי חיל האוויר הישראלי חזרו מזרחה[16].
הבסיס מילא תפקיד משמעותי בהיערכות צה"ל בעברה המערבי של תעלת סואץ, וחסך את הצורך בתעבורה יבשתית בציריה הפקוקים של סיני. השדה שימש לפינוי נפגעים, העברת אספקה, הוצאת טיסות סיור וקישור והטסת חיילים לחופשה וממנה. בעקבות חתימת הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים, הופסקה פעילותו[17]. המטוסים האחרונים של חיל האוויר הישראלי עזבו את הבסיס ב-19 בפברואר 1974[8]. לאחר מכן נהרסו מתקני הקרקע של הבסיס[18], והוא פונה.
שדה התעופה החדש
בשנות ה-80 הועתק שדה התעופה כ-4.7 קילומטרים דרומה, שם נבנה שדה תעופה חדיש, הנושא גם הוא את השם פאיד, בו שוכן בסיס חיל האוויר פאיד החדש.
הבסיס משמש את חטיבה אווירית 282 (הידועה גם ככנף לוחמה טקטית 282), שבמסגרתה פועלות הטייסות:[19]
יצחק שטייגמן, מוכרחים להמשיך לנגן - חיל האוויר הישראלי במלחמת יום הכיפורים, מודן הוצאה לאור, 2023, הפרק "כיבוש שדה תעופה פאיד ופתיחתו לפעילות אווירית", עמ' 475–481