רנה ז'ולס גוסטב קוטי (בצרפתית: Jules Gustave René Coty; 20 במרץ 1882 - 22 בנובמבר 1962) היה פוליטיקאי צרפתי שכיהן כנשיא צרפת בשנים 1954–1959. הוא היה הנשיא השני והאחרון של הרפובליקה הצרפתית הרביעית.
בימי כהונתו סבלה הרפובליקה הרביעית הצרפתית מאי יציבות פוליטית. הכישלון הצבאי במלחמת הודו-סין הראשונה (כיום וייטנאם), ואי היכולת לפתור את המשבר המחמיר באלג'יריה רק תרמו לאי יציבות זו. נוסף על כך הייתה גם חזרתו של שארל דה גול לשלטון, אשר הובילה להקמת הרפובליקה הצרפתית החמישית ולעזיבתו מרצון של קוטי בינואר 1959 מנשיאות הרפובליקה כדי לפנות את מקומו לדה גול. קוטי כינה את דה גול כ"המהולל שבצרפתים".
ראשית חייו
רנה קוטי נולד בלה האבר ולמד באוניברסיטה של העיר קן (עיר), שם סיים את לימודיו הגבוהים ב-1902 וקיבל תואר ראשון ושני במשפטים ובפילוסופיה בהתאמה. הוא עבד כעורך דין בעיר הולדתו של לה האבר כמתמחה במשפט הימי ובמשפט מסחרי.
הוא גם היה מעורב בפוליטיקה, כחבר במפלגה הרדיקלית וב-1907 נבחר כחבר במועצה מחוזית. בשנה שלאחר מכן הוא נבחר למועצה הקהילתית לה האבר כחבר באספת השמאל הרפובליקני. הוא שמר על שני תפקידים אלו עד 1919. קוטי גם כיהן כחבר במועצת המחלקות של סן-מריטים בשנים 1913–1942, בעוד הוא הוסיף לכהן כסגן נשיא המועצה מ-1932 עד לסיום כהונתו.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב קוטי לצבא צרפת והצטרף לגדוד הרגלים ה-129. הוא נלחם בקרב ורדן. בשנת 1923, קוטי נכנסה ללשכת הצירים, כאשר הוא החליף את ז'ולס סיגפריד כנציג סאן-מריטים. עם זאת, בשלב זה של קריירתו הפוליטית הוא התרחק מן המפלגה הרדיקלית והיה חבר בסיעת האיגוד הרפובליקני. בין 13–23 בדצמבר 1930 כיהן קוטי כמזכיר המדינה לענייני פנים בממשלתו של תיאודור סטיג.
בשנת 1936, נבחר קוטי לסנאט הצרפתי כנציג מחוז סן-מריטים. הוא היה אחד מחברי הקונגרס הצרפתי שבעשירי ביולי 1940 הצביעו בעד להעניק לאנרי פיליפ פטן סמכויות נרחבות, לרבות סמכות לכתוב חוקה חדשה, "שתבטיח את זכויות העובד, המשפחה והמולדת"[1], ובכך להביא להקמת ממשלת וישי הנתמכת בידי גרמניה הנאצית. קוטי נשאר יחסית לא פעיל במלחמת העולם השנייה, אם כי הוא טיהר את שמו (כאחד שתמך בצרפת של וישי לאחר המלחמה.
החיים שאחרי המלחמה ונשיאותו
הוא היה חבר באספה הלאומית המכוננת מ-1944 עד 1946 ועמד בראש הקבוצה הרפובליקנית העצמאית הימנית, שהפכה מאוחר יותר למרכז הלאומי של העצמאים והאיכרים. קוטי נבחר להאספה הלאומית ב-1946 כנציגה של סן-מריטים, ומנובמבר 1947 עד ספטמבר 1948 הוא כיהן כשר השיקום והפיתוח העירוני בממשלותיהם של רוברט שומאן ואנדרה מארי. קוטי נבחר כחבר הסנאט (צרפת) בנובמבר 1948 וכיהן כסגן נשיא הסנאט משנת 1952.
קוטי היה מועמד לנשיאות צרפת ב-1953, אם כי לא היה סביר שייבחר. אף על פי כן, ולמרות שתים עשרה הצבעות רצופות, הצליח ראש ממשלת צרפת ז'וזף לניאל, המועמד המועדף של הימין להשיג את הרוב המוחלט הנדרש להיבחר לנשיאות צרפת, אך הוא פרש בשיא. בעקבות נסיגתו של מועמד ימין נוסף, לואי ז'קינו, נבחר סוף סוף קוטי בהצבעה השלוש עשרה לנשיאות ב-23 בדצמבר 1953.
נשיאותו הייתה מושפעת מחוסר היציבות הפוליטית של הרפובליקה הרביעית ומהמשבר המחריף באלג'יריה. עם העמקת המשבר ב-1958, ב-29 במאי פנה הנשיא קוטי לשארל דה גול וכינה אותו "המהולל שבצרפתים" וביקש ממנו להתמנות לראש הממשלה האחרון של הרפובליקה הרביעית. קוטי איים להתפטר אם המינוי של דה גול לא יאושר על ידי האספה הלאומית. דה גול ניסח חוקה חדשה, וב- 28 בספטמבר נערך משאל עם, שבו 79.2% מהמצביעים תמכו בהצעות שהובילו להקמת רפובליקה החמישית. דה גול נבחר לנשיא הרפובליקה החדשה על ידי הפרלמנט בדצמבר וקוטי עזב את תפקידו ב-9 בינואר 1959. קוטי היה חבר המועצה החוקתית משנת 1959 עד מותו בשנת 1962.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
