PROFILPELAJAR.COM

פרנסואה הולנד
François Hollande
לידה	12 באוגוסט 1954 (בן 70); רואן, צרפת
שם לידה	François Gérard Georges Nicolas Hollande
מדינה	צרפת
השכלה	בית הספר הגבוה ללימודי תעשייה וניהול בפריז (1975); בית הספר הלאומי למנהל (1980); בית ספר ז'אן-בטיסט דה לה סאל; אוניברסיטת פנתאון-אסאס; המכון למדע המדינה פריז; תיכון פסטר ;
מפלגה	המפלגה הסוציאליסטית
בת זוג	סגולן רויאל (2007–1978); ואלרי טריאֵרוֵיילר (2014–2007)
	15 במאי 2012 – 14 במאי 2017; (5 שנים)
	→ ניקולא סרקוזי עמנואל מקרון ←
	15 במאי 2012 – 14 במאי 2017; (5 שנים)
	→ ניקולא סרקוזי עמנואל מקרון ←
	17 במרץ 2001 – 17 במרץ 2008; (7 שנים)
	→ רמון-מקס אובר (אנ') ברנאר קומב (אנ') ←
	20 ביולי 1999 – 17 בדצמבר 1999; (151 ימים)
	20 ביולי 1999 – 17 בדצמבר 1999; (151 ימים)
פרסים והוקרה
	אביר מסדר העיט הלבן (16 בנובמבר 2012); מדליית הרפובליקה המזרחית של אורוגוואי (30 במאי 2016); הצווארון הגדול של מסדר החירות (19 ביוני 2016); מדליית זהב של הפרלמנט ההלני (23 באוקטובר 2015); הצלב הגדול של מסדר הצלב הכפול הלבן (29 באוקטובר 2013, איוואן גשפארוביץ', נשיא סלובקיה); אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (3 בספטמבר 2013); הצלב הגדול של מסדר המשחרר הגנרל סן מרטין (25 בפברואר 2016); המסדר המלכותי של השרפים (2 בדצמבר 2014); הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (29 ביוני 2013); Political Humor Award (2017); מדליית המלך עבד אל-עזיז (30 בדצמבר 2013); קולר מסדר איזבלה הקתולית (23 במרץ 2015, 2015); קצין גבוה במסדר הלאומי של קוויבק (2014); פרס השלום ע״ש פליקס הופואה-בואני (2013); אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (15 בנובמבר 2012); צלב גדול של לגיון הכבוד (15 במאי 2012); הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות הלאומי (15 במאי 2012); צלב גדול עם צוארון של מסדר השמש של פרו (12 בנובמבר 2012); מסדר השמש של פרו; מסדר המשחרר הגנרל סן מרטין; מסדר הכוכב של פלסטין; המסדר הלאומי של קוויבק; המסדר הלאומי של חוף השנהב; מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית; העיטור הלאומי של מאלי; עיטור ההכרה; Order of the State of Palestine; מסדר בויאקה; מסדר הצלב הדרומי; מסדר וסקו נונייס דה בלבואה; מסדר העיט האצטקי; מסדר החרצית; המסדר הלאומי של בנין; מסדר הרפובליקה של תוניסיה; מסדר זאיד; מסדר ההצטיינות הלאומי של גינאה; מסדר אריה הזהב של בית נסאו; המסדר המלכותי אל-עלאווי; מסדר איזבלה הקתולית; מסדר דוסטיק, דרגה 1; מסדר החירות של אוקראינה; מסדר ההצטיינות הלאומי; מסדר האמבט; עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה; אות הכוכב הגדול על שירות הרפובליקה האוסטרית; השרשרת הגדולה של המסדר העליון של החרצית הביצנית; ראש מסדר לגיון הכבוד; Order of Glory; מסדר אבן סעוד; עיטור מסדר העיט הלבן של פולין; אות ההצטיינות של הרפובליקה האוסטרית; מסדר הצלב הכפול הלבן; מסדר המושיע; עיטור הכוכב של רומניה; מסדר האריה של הולנד; מסדר הוורד הלבן של פינלנד; מסדר החירות; מסדר שארל הקדוש; המסדר הלאומי של ניז'ר; המסדר הלאומי של האריה של סנגל ;
חתימה

פרנסואה ז'ראר ז'ורז' ניקולא הולנד (נהגה אולונד, במלרע; בצרפתית: François Gérard Georges Nicolas Hollande; נולד ב-12 באוגוסט 1954) הוא פוליטיקאי צרפתי שכיהן כנשיאהּ השביעי של הרפובליקה הצרפתית החמישית וה-24 במספרו בכלל, וכנסיך-שותף של אנדורה, בשנים 2012–2017.

ראשי הממשלה שכיהנו תחתיו הם ז'אן-מארק ארו, מנואל ואלס וברנאר קזנב. ירש אותו עמנואל מקרון ממפלגת קדימה! (!En Marche), שכיהן לפני כן כיועץ בכיר להולנד וכשר הכלכלה תחתיו.

נעוריו ותחילת דרכו

הולנד נולד ברואן כבנם הצעיר של גאורג הולנד, רופא ויזם נדל"ן שהיה צאצא למורדים קלוויניסטים הולנדים שהתיישבו במאה ה-16 בפה-דה-קאלה, וניקול טריבר, אחות שעבדה כעובדת סוציאלית. הוריו היו פעילים משני צדי המפה הפוליטית; אביו גילה עוינות עמוקה לקומוניזם והיה בעל השקפות פוליטיות לאומניות, ששמר נאמנות מסוימת לממשל פטן ששיתף פעולה עם גרמניה הנאצית, וכן גילה אהדה לארגון הטרור OAS שפעל במלחמת אלג'יריה. בשנת 1959 נמנה אביו בין מועמדי הימין הקיצוני בבחירות לרשויות המקומיות ברואן. אמו הייתה קתולית, שהתמודדה לבחירות המקומיות בקאן מטעם המפלגה הסוציאליסטית.^[1]

הוא בילה את ילדותו בבואה-גיום שברואן והתחנך בבית הספר הנוצרי "סן ז'אן בטיסט דה לה סאל". בתחילת 1968 החליט אביו לסגור את המרפאה שלו ולעזוב את רואן, ועבר עם משפחתו לניי-סיר-סן, פרבר אמיד מאוד במערב פריז, שם למד הולנד בתיכון סן פסטר.

הולנד הוא בוגר בית הספר הגבוה ללימודי תעשייה וניהול בפריז, המכון למדע המדינה פריז, ובית הספר הלאומי למינהל בשטרסבורג (ÉNA), שם הכיר את בת זוגו לעתיד סגולן רויאל. עוד קודם שהכיר את רויאל התארס הולנד עם דומיניק רובר, בת פוליטיקאי סוציאליסטי וידיד של פרנסואה מיטראן שקירב אותו למיטראן. במהלך לימודיו ב-ÉNA, היה הולנד בין מייסדי קרן שתרמו לה סטודנטים עשירים ושנועדה לסייע למעוטי היכולת.^[1] בקיץ 1974 זכה במלגה שאפשרה לו לחיות בארצות הברית, שם חקר את כלכלת מסעדות המזון המהיר. ב-1976 קיבל הולנד פטור משירות צבאי בשל קוצר ראייה, אך ערער על החלטה זו ובינואר 1977 הוא החל את שירותו בבית הספר לקצינים. בתום לימודיו בשטרסבורג בשנת 1980 החל לעבוד כמבקר במוסד פיננסי-שיפוטי לביקורת המדינה ("בית המשפט לביקורת") וב-1984 הפך לשופט במוסד זה. בשנות השמונים ועד 1991 הוא לימד כלכלה בסיאנס פו.

דרכו הפוליטית

תחילת דרכו

הולנד החל את פעילותו הפוליטית במהלך לימודיו בסיאנס פו, שם היה פעיל באגודת הסטודנטים שהייתה קרובה בהשקפתה למפלגה הקומוניסטית הצרפתית. בהמשך פעילותו הסטודנטיאלית תמך במסע הבחירות של פרנסואה מיטראן בבחירות לנשיאות צרפת שהתקיימו ב-1974. למפלגה הסוציאליסטית הצטרף הולנד בשנת 1979 בהזמנתו של ז'אק אטלי, ששימש כיועצו הכלכלי של מזכיר המפלגה דאז מיטראן. בשנת 1981, בגיל 26, התמודד כנציג מחוז הבחירה קורז לבחירות לאספה הלאומית הצרפתית שהתקיימה ב-1981, אך הפסיד על חודו של קול לנשיא לעתיד ז'אק שיראק.^[2] באותה שנה מונה ליועץ כלכלי של אטלי ובהמשך לראש המטה של שני דוברי הממשלה: מקס גאלו ורולנד דיומא. כראש המטה של גאלו תרם הולנד את קולו באופן אנונימי לקלטת שבה הוא הוצג כמחברו של ספר שחיבר לכאורה איש ימין, אך הספר נכתב למעשה על ידי אנשי מיטראן במטרה להכפיש את הימין.^[3]

ב-14 במרץ 1983 נבחר הולנד לחבר המועצה של אוסל (Ussel), תפקיד בו כיהן עד מרץ 1989. בשנת 1988, בעקבות בחירתו מחדש של מיטראן לנשיא, התמודד הולנד מחדש לאספה הלאומית כנציג המחוז קורז ונבחר.

בוועידת המפלגה הסוציאליסטית שנערכה ב-1990 יצא הולנד, שהוגדר לעיתים קרובות כטכנוקרט חביב, בביקורת חריפה נגד בכירי המפלגה. לאחר שהובס בבחירות 1993 ואיבד את המנדט כנציג קורז, עבד כעורך דין במשך מספר חודשים.^[4] בשנת 1997 מונה לדובר ראש הממשלה ליונל ז'וספן, ונחשב לדובר טוב המסוגל ליצור מערכת יחסים טובה עם עיתונאים. ביוני 1997 נבחר מחדש לאספה הלאומית מטעם קורז עם 54% מהקולות. באותה שנה ירש מז'וספן את תפקיד המזכיר הראשון של המפלגה הסוציאליסטית, כשהוא נתמך בעיקר מהאגף המתון במפלגה. ביוני 1999 היה מועמד הרשימה הסוציאליסטית לפרלמנט האירופי, אך התפטר בדצמבר אותה שנה כדי להתרכז בעבודתו הפרלמנטרית בעיריית טיל, שם כיהן כסגן ראש העיר. באותה שנה מונה גם לסגן נשיא הארגון הבינלאומי האינטרנציונל הסוציאליסטי. בשנת 2001 נבחר לראש העיר טיל (Tulle), ובמרץ 2008 וויתר על התפקיד לאחר שנבחר לנשיא המועצה הכללית של קורז.

בתקופת כהונתו כמזכיר המפלגה נחלה המפלגה הסוציאליסטית תבוסה קשה בבחירות לנשיאות בשנת 2002, אך הוא הצליח לשמור על מקומו באספה הלאומית. שנה לאחר מכן נבחר מחדש למזכיר המפלגה, וב-2004 זכתה המפלגה לניצחונות משמעותיים בבחירות האזוריות ואף בבחירות לפרלמנט האירופי.

בשנת 2004 תמך בעריכת משאל עם בצרפת בסוגיית החוקה האירופית, זאת בניגוד לעמדת בכירי המפלגה ובכללם לורן פביוס. בהצבעה פנים-מפלגתית בנושא זכתה עמדתו ל-59% מקולות החברים, אך לבסוף לא זכתה ההצעה לרוב במשאל העם שנערך במאי 2005, וכוחו במפלגה נחלש.^[4] עם זאת, בחודש נובמבר 2005 נבחר מחדש כמזכיר ברוב גדול. בנובמבר 2008, לאחר 11 שנות כהונה כמזכיר הראשון של המפלגה, פרש הולנד מהתפקיד כדי להקדיש את עצמו לתפקידו כנשיא מועצת קורז. בשנים 1998–2001 כיהן גם כסגן נשיא וחבר המועצה האזורית של חבל לימוזן.^[5]

הבחירות לנשיאות

ב-31 במרץ 2011 הודיע על התמודדותו בבחירות מקדימות במפלגה הסוציאליסטית לקביעת מועמד המפלגה לבחירות לנשיאות צרפת, באפריל 2012. בתחילה הוא נגרר בסקרים אחרי דומיניק סטראוס-קאהן שהוביל במירוץ, אולם בעקבות מעצרו של האחרון בחשד לתקיפה מינית וויתורו על המועמדות, הפך הולנד למועמד המועדף והוא נהנה מתמיכת המועמדים האחרים מקרב מפלגתו למשרה, כולל מתמיכתה של המועמדת לנשיאות בבחירות 2007 ובת זוגו לשעבר, סגולן רויאל. ב-16 באוקטובר 2011 הפך למועמד המפלגה בבחירות לנשיאות ב-2012, לאחר שניצח עם 57 אחוזים מהקולות. הביקורת שנמתחה עליו במהלך התמודדותו בבחירות המקדימות וגם הארציות עסקה בעיקר במה שהוגדר כחוסר תפקודו כמזכיר המפלגה וכן בחוסר ניסיונו המינסטריאלי, ואילו הולנד הציג את עצמו כ"נשיא נורמלי" מול אישיותו המוגזמת והשנויה במחלוקת של הנשיא ניקולא סרקוזי, כמועמד שמאל מתון וכבעל סדר עדיפויות משלו: הנוער, הרפורמה במס והטיפול במשבר החוב האירופי.^[6] הולנד התנגד להגבלת האשראי למגזר העסקי ולצעדי הצנע שהוביל סרקוזי יחד עם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, ובמקום זאת תמך בהרחבת ההתקציב על ידי מיסוי עשירים ובקידום הצמיחה כדי להקטין את היקף החובות.^[7] כמו כן תמך בהסגת כוחות הצבא מאפגניסטן עד סוף שנת 2012.^[8] בנוסף, תמך הולנד בנישואים חד-מיניים ובמתן הזכות לאימוץ לזוגות חד-מיניים.^[9]

בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות ניצח הולנד ברוב יחסי של קולות (28.6% מול 27% לסרקוזי), ובכך היה למתמודד הראשון בהיסטוריה של הרפובליקה הצרפתית החמישית המקבל יותר קולות בסיבוב ראשון מאשר הנשיא המכהן. בסיבוב השני ב-6 במאי ניצח הולנד, כשקיבל כ-52% מקולות המצביעים מול 48% לסרקוזי.^[10] הוא הנשיא הראשון מן המפלגה הסוציאליסטית מאז תום כהונתו של פרנסואה מיטראן ב-1995. הולנד הושבע ונכנס לתפקידו ב-15 במאי 2012.

נשיאותו

עם כניסתו לתפקידו, ביטל הולנד את הכוונה להעלות את המע"מ והעלה במקום זאת את מס ההכנסה על עשירים ל-75%, צעד שהביא להגירה של עשירים מצרפת למדינות שכנות עם שיעורי מס נמוכים יותר.^[11] אולם, בעקבות הידרדרות במצב הכלכלי של צרפת, בחודשים הראשונים לכהונתו, הכריז הולנד בנובמבר 2012 על שורה של רפורמות שכללו הורדת מיסים על מעסיקים והעלאת המע"מ.^[12]^[13] ב-2013.

לאורך כהונתו הוביל הולנד רפורמה שאישרה נישואים חד-מיניים בצרפת ב-2013, אירעו הפיגוע ב"שרלי הבדו", פיגועי נובמבר 2015 בפריז ופיגוע הדריסה בניס ביולי 2016, וכן נחתם הסכם פריז בדצמבר 2015 למאבק בשינוי האקלים.

הולנד איבד את הפופולריות שלו חודשים ספורים לאחר השבעתו לנשיאות, ובמשך כהונתו נחשב לאחד הנשיאים הלא-פופולריים בהיסטוריה של המדינה, בצל הכלכלה הצרפתית המדשדשת לאורך כהונתו. על רקע חוסר אהדתו, הודיע ב-1 בדצמבר 2016 כי לא יתמודד בבחירות לנשיאות צרפת 2017, ובכך הפך לנשיא המכהן הראשון שלא מתמודד לכהונה שנייה.^[14] ראש ממשלתו, מנואל ואלס, התפטר כדי להתמודד בפריימריז לראשות המפלגה הסוציאליסטית במקומו של הולנד, אך הפסיד לשר החינוך לשעבר בנואה אמון. מאוחר יותר הודיע ואלס על תמיכתו במועמד העצמאי שכיהן כיועץ ושר הכלכלה תחת הנשיא הולנד, עמנואל מקרון, יחד עם מספר אנשים נוספים ממשלתו של הולנד שהביעו תמיכה במועמדותו של מקרון. ב-14 במאי 2017 סיים הולנד את כהונתו כנשיא עם השבעתו של מחליפו בתפקיד, מקרון.

יחסו לישראל וליהודים

הולנד התבטא כמה פעמים כנגד האנטישמיות בצרפת כלפי יהודים והתנצל בפני היהודים על כך שצרפת שיתפה פעולה עם הנאצים בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא מתנגד לתוכנית הגרעין של איראן שיכולה לסכן את ישראל והמזרח התיכון, ובעד פתרון שיקודם בין ישראל והפלסטינים להשגת הסכם שלום. באפריל 2014 נפגש הולנד עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, והביע תמיכה בהכרה חד צדדית במדינה פלסטינית, למקרה שזו תכשל לקום בעתיד הקרוב.^[15] ב-17 בנובמבר 2013 הגיע הולנד לביקור ממלכתי בישראל במהלכו אף נאם בכנסת.

חייו האישיים

להולנד ולבת זוגו משנות ה-70 ועד שנת 2007 סגולן רויאל נולדו ארבעה ילדים: תומאס (1984), קלמנס (1985), ז'וליין (1987) ופלורה (1992). בני הזוג, שמעולם לא נישאו או נרשמו כאזרחים שותפים,^[16] הודיעו על פרידתם ביוני 2007, כחודש לאחר שרויאל הפסידה בבחירות לנשיאות צרפת.^[17] כמה חודשים לאחר מכן פרסם בלוג צרפתי פרטים על מערכת יחסים רומנטית שמנהל הולנד עם העיתונאית ולרי טריירוויילר מאז 2006, פרסום שעורר ביקורת על הפרת השמירה הנוקשה בצרפת על צנעת הפרט של פוליטיקאים.^[18] בנובמבר 2010 אישרו השניים כי הם מנהלים חיי זוגיות משותפים, ולאחר תקופה פרשה טריירווילר מעיסוק בעיתונות פוליטית.^[19] בינואר 2014 הודיע הולנד כי הם נפרדו.^[20]