דוידיאן נולד בשנת 1965 במושב פטיש, לעזריה ושרה דוידיאן, שעלו לישראל עם קום המדינה מכורדיסטן. לדוידיאן אחד עשר אחים ואחיות. אביו נפטר כשהיה בן 13, ורמי נדרש לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה.
למד בבית הספר האזורי. שירת שלוש שנים בצה"ל, התחתן בגיל 21 ונשאר לגור בפטיש. עבד בהתחלה כחקלאי ואחר כך כאיש שיווק.
מעשה הגבורה
בבוקר 7 באוקטובר קם מוקדם לתפילת שמחת תורה. ברבע לשבע חבר התקשר אליו, והתחנן שילך לחלץ מכר שלו ממסיבת הטבע בנובה. דוידיאן שהכיר את השטח היטב, יצא עם רכבו הפרטי, וכשראה נפגעים רבים התקשר לחתנו אורן ולקרובים ומכרים נוספים, וניהל מבצע חילוץ, כשהוא עצמו יוצא שוב ושוב לשטח, מקבל מיקומים של ניצולים ויוצא לאתר אותם. באחד המקרים ראה ישראלית חטופה בידי שישה מחבלים, והצליח לדבר איתם בערבית ולשכנע אותם לשחרר אותה[1].
לדבריו, לפי הרישומים של אנשי המושב, הצליחו אנשי המושב להציל 750 צעירים – עשרות מהם הגיעו אליו הביתה.
על פעילותו ביום זה התכבד בהדלקת משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-76, יחד עם עוד ארבעה אנשים שעסקו בחילוץ באותו יום[2]. סיפורו מונצח גם כחלק מאסופת סיפורי הגבורה יום אחד באוקטובר.
חיים אישיים
דוידיאן נשוי לאיריס, מזכירת משק, ואב לארבעה ילדים. אחיינו הוא עוז דוידיאן, בן המושב פטיש, שגם הוא יצא ברכבו בשבעה באוקטובר וחילץ עשרות ניצולים מהמסיבה[3]. אחייניתו, רב"ט אופיר דוידיאן, נרצחה באותו יום[4].
לקריאה נוספת
נחום אבניאל, אנחנו בדרך: סיפורי גבורה של אזרחים שהצילו חיים ב-7 באוקטובר, ירושלים: סלע מאיר, 2024
.jpg)
