ב־14 ביולי 1895 נולד דרה בבלגרנו, שכונה של בואנוס איירס, בירת ארגנטינה, בשם ריקרדו ולטר אוסקר דרה. הוריו היו ריכרד אוסקר דרה, גרמני בעל אחוזות הוגנוט (נולד ב-10 במרץ1854, ברלין; נפטר ב-20 בפברואר1929, בוויסבאדן) ואמיליה ברטה אלונור לבית לגרגרן (נולדה ב־23 ביולי1872 בבואנוס איירס לאב יליד שוודיה, ואם ילידת גרמניה; נפטרה ב־20 ביולי1936 בבאד פירמונט). אביו עבר לארגנטינה בשנת 1888 כשותף של סיטונאי היבוא והייצוא הגרמני אנגלברט הרד ושות'. אף על פי שנישואי הוריו לא היו מאושרים (ריכרד ולטר מתאר את אביו כשתיין כבד ורודף שמלות), הם חיו ברווחה וחינכו את ילדיהם בבית ספר גרמני פרטי. הוא למד לדבר באופן שוטף ארבע שפות: ספרדית, גרמנית, אנגלית וצרפתית.
החזרה לאירופה
בגיל עשר נשלח לגרמניה, לבית הספר בהיידלברג, כדי "שיגדל כגרמני"[1]. כתוצאה מההחמרה ביחסים הבינלאומיים בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה משפחתו נאלצה גם כן לחזור לגרמניה. בשנת 1911 למד כסטודנט בבית הספר "קינגס קולג'" בווימבלדון. שאר בני המשפחה חזרו לגרמניה בשנת 1912. ריכרד בילה לאחר מכן שנתיים בתיכון ריאלי בגומרסבאך, ואחר כך בתחילת 1914 הגיע לבית ספר ליישוב מחדש במושבות הגרמניות בוויצנהאוזן, דרומית לגטינגן, מה שעורר את התעניינותו בחקלאות. בית ספר זה הדגיש את החששות החקלאיים של מושבות גרמניה לשעבר[1]. בחירתו בלימודי חקלאות תתגלה כאחת ההחלטות החשובות ביותר בחייו.
לאחר סמסטר אחד בוויצנהאוזן, הוא התנדב לשירות צבאי. דרה לא היה חייב להתגייס משום שהחזיק באזרחות ארגנטינאית[1]. הוא נפצע באורח קל מספר פעמים במהלך שירותו במלחמת העולם הראשונה, אך הצליח טוב יותר מרוב בני דורו. עם סיום המלחמה הוא שקל לחזור לארגנטינה לחיי חקלאות, אך מצבה הכלכלי המוחלש של משפחתו במהלך שנות האינפלציה לא הותיר לכך מקום. במקום זאת הוא חזר לוויצנהאוזן כדי להמשיך בלימודיו. לאחר מכן השיג עבודה ללא שכר כעוזר משק בפומרניה. התבוננותו בטיפול בחיילים גרמנים שחזרו משדה הקרב השפיעה על כתביו המאוחרים.
בשנת 1922 עבר לאוניברסיטת האלה כדי להמשיך בלימודיו: שם החל בלימודי חקלאות והתמחה בגידול בעלי חיים. הוא סיים את לימודי הדוקטורט שלו בשנת 1929, בגיל 34, שנחשב לצעיר יחסית. בשנים אלה הוא בילה זמן רב במזרח פרוסיה ובפינלנד.
חיים אישיים
דרה התחתן פעמיים. בשנת 1922 נישא לאלמה סטאדט, חברת בית הספר של אחותו אילזה. מנישואים אלה נולדו להם בת אחת, אנליזה, בשנת 1923. הוא התגרש מאלמה בשנת 1927 ובשנת 1931 נישא בשנית, הפעם עם שרלוט פרין פון וויטהוף-של. נישואי השניים הולידו גם בת אחת, אלין, ילידת 1938.
התעוררות פוליטית
בצעירותו בגרמניה, דרה הצטרף בתחילה לליגת ארטמן, קבוצת נוער פולקיסטית המחויבת לתנועת האדמה. בהקשר זה הוא החל לפתח את הרעיון של הקשר בין עתיד הגזע הנורדי לאדמה: הנטייה שנודעה כ "דם ואדמה". הדם (Blut) מייצג את הגזע, או האבות הקדמונים, ואילו האדמה (Boden) מבטא את המושגים קרקע, טריטוריה או החיבור לארץ. מהות התאוריה הייתה כרוכה ביחסים הדדיים וארוכי טווח בין העם לאדמה שהוא תופס ומטפח.
העמוד הראשון של ספרו של דרה, "האיכרות כמקור חייו של הגזע הנורדי"
המאמר הפוליטי הראשון של דרה (1926) דן בקולוניזציה פנימית וטען נגד גרמניה שניסתה להשיב את המושבות האבודות באפריקה. אולם מרבית כתיבתו בתקופה זו התרכזו בהיבטים טכניים של גידול בעלי חיים. הוא כתב את ספרו הראשון, 'האיכרות כמקור חייו של הגזע הנורדי', בשנת 1928. הוא טען כי חקלאות גרמניות הוקצו בעבר לבן אחד, החזק ביותר, שהבטיח שהטובים ביותר יהיו חקלאים, אך ירושה חלקית הרסה את זה. דרה דרש להשיב את המסורת העתיקה, כמו גם מאמצים רציניים להחזיר את טוהר הדם הנורדי באמצעות אאוגניקה.
בביוגרפיה שלה על דרה, אנה ברמוול מפרשת את כתיבתו כדוגמה מוקדמת לחשיבה אקולוגית: הוא דגל בשיטות טבעיות יותר לניהול קרקעות, שם דגש על שימור יערות, ודרש מרחב פתוח יותר ואוויר באזור גידול חיות משק. חוקרים אחרים לעומת זאת מערערים על דעה זו. הם רואים בספריה של ברמוול כ"נטולי ראיות אמינות" ומכילים "טעויות גסות". אחרים מכירים בביוגרפיה של ברמוול כ"מקור הטוב ביותר על דרה בשפה הגרמנית או האנגלית", ובו בזמן אומרים שהיא "מצמצמת בעקביות את האלמנטים הפשיסטיים העיקריים במחשבתו, ובמקום מציגה אותו כרדיקל אגררי שהוטעה". מבין אלה ששמעו ואימצו לחיקם את טענותיו של דרה היה גם היינריך הימלר, אחד מהארטאמנים (אנ') בעצמו. עבודתו של דרה שיבחה גם את מעלות האיכרים - כפי שנמצאו בשרידי הנורדים שחיו במדינה - ובז לחיים העירוניים. בשתי עבודותיו הגדולות הגדיר את האיכרים הגרמניים כקבוצה גזעית הומוגנית של נורדים עתיקים, שהיוו את הגרעין התרבותי והגזעי של האומה הגרמנית. מכיוון ששיעור הילודה הנורדי היה נמוך מזה של גזעים אחרים, הגזע הנורדי היה תחת איום הכחדה ארוך טווח.
אידאולוגיה
ריכרד ולטר דרה תרם תרומה משמעותית לאידאולוגיה הגזענית של המפלגה הנאצית, בייחוד דרך ארגון האס אס. האידאולוגיה הנאצית יושמה במדיניות הגזענית של האס אס. מראשיתו בשנת 1925 התעקש האס אס על חברות של אליטה גרמנית מובחרת בלבד, המשקפת את המצע האידאולוגי של הנאצים. האידאולוגיה הגזענית של האס אס נבעה ממספר מקורות אידאולוגיים שגובשו על ידי אדולף היטלר, היינריך הימלר וריכרד ולטר דרה. ההשפעה של דרה זכתה להתעלמות מסוימת מצד רוב ההיסטוריונים. ניתן לייחס זאת לירידת ההשפעה שלו החל משנת 1938, ששיאה בפיטוריו בשנת 1942. כמו כן, בעוד היטלר השתמש בפילוסופיה הארית שלו כתעמולה שתשפיע על גרמניה הנאצית בכללותה, יישם דרה את התיאוריות שלו, המבוססות על גזע, בתוך ארגון ספציפי - האס אס[1]. על כל פנים, בראשית הדרך מילא דרה תפקיד מפתח בפיתוח האידאולוגיה הנאצית. לתאוריות של דרה, אשר פותחו בשנות העשרים והכוונו בתחילת שנות השלושים, הייתה השפעה אידאולוגית מתמשכת על המדיניות הגזענית של האס אס. בין השנים 1929–1934, התיאוריות שלו הפכו לחלק מהותי מהאידאולוגיה הגזענית של האס אס ומילאו תפקיד בהתפתחותו הארגונית[1].
במהלך שנות העשרים המוקדמות הוא בילה חלק ניכר מזמנו הפנוי בקריאת ספרות גרמנית קלאסית ויצירות תאורטיות חברתיות-דרוויניסטיות של סופרים כמו יוליוס לנגבן ופאול דה לגארד. דרה קיבל השראה במיוחד מיוסטון סטיוארט צ'מברלין, שהשפיע גם הוא על היטלר ואלפרד רוזנברג. זיקתו של דרה לצ'מברלין עודדה ככל הנראה מאהבת אחיו לעבודתו של צ'מברלין (אחיו של דרה, אריך, למד לדוקטורט). בספרו, "יסודות המאה התשע-עשרה" (אנ'), טען צ'מברלין שיש לו בסיס מדעי כלשהו לתיאוריות הגזע שלו. דרה, שנים רבות אחר כך, טען את אותה טענה במחקר הגזעני שלו. צ'מברלין ניסה להציג חוקים ספציפיים ונתונים מדעיים הנוגעים לגזע. הפרשנויות שלו כללו גם הערכה לגבי חשיבות הרבייה. צ'מברלין הדגיש כי עבודתו אינה רק השתעשעות בעבר, אלא כי "העבר חי", ויש לו השלכות מרחיקות לכת בחברה המודרנית. עבורו, העם הנורדי נמצא בעיצומה של ההיסטוריה שלו, ויש לו יכולת לתמרן בה. נראה שיש כמה הקבלות בין גישתו של צ'מברלין לשאלת הגזע של דרה. שניהם האמינו כי יש להדגיש היבטים גזעיים בחברה המודרנית. לדידם, לגזע הנורדי עומדת היכולת לחדש את טוהר הגזע המידרדר, וכי נתונים מדעיים תומכים לכאורה בממצאיהם[1].
העניין של דרה באאוגניקה ותורשה של בעלי חיים החל בשנות העשרים. הוא כתב מאמרים רבים בנושאים אלה ובנושאים קשורים. עד שנת 1926, החל לנסח את מחשבותיו על אפשרויות היישום האנושי של לימודיו באאוגניקה ותורשה. הוא החל לשלב בכתביו מושגים מתאוריות חברתיות וגילה עניין בסוגיות פוליטיות כמו הקולוניאליזם הגרמני. עבודת הבוגר שלו מאוניברסיטת גיסן התרכזה באאוגניקה של בעלי חיים ותורשה. דרה קיבל ניסיון ניכר בניהול חקלאי כנציגה של האגודה לגידול בעלי חיים חקלאיים ולשכת החקלאות המזרח פרוסית. הוא גם היה חבר בארגונים חקלאיים רבים.
בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת, היה דרה תורם חשוב לארגונים הנורדים. הטבעת הנורדית, למשל, האמינה שהוא תרם למטרתם בכך שהכניס מושגי רבייה ורעיונות נוספים שלטענתם היוו בסיס מדעי לדעות הקדומות שלהם. בשנת 1895 ייסד אלפרד פלוץ את המונח "היגיינה גזעית" שהעביר תחושה של בסיס מדעי למחקר מכוון גזע. פלוץ הושפע מתנועת האאוגניקה הגרמנית של סוף המאה התשע עשרה, שהייתה התפתחות של הדרוויניזם החברתי ברחבי אירופה ואמריקה. פלוץ הקים את הטבעת הנורדית בשנת 1907. ההיגיינה הגזעית, כאזור מחקר חדש יחסית, צברה תאוצה רבה בשנות העשרים של המאה הקודמת. היגיינה גזעית, שתומכתה של דרה, צברה פופולריות וכבוד בקהילות המדעיות והרפואיות של גרמניה במהלך שנות העשרים. דרה עצמו היה תורם ומעודד של הפופולריות הגואה של מדעי הגזע[1].
יש הבחנה מובהקת בין האידאולוגיה הגזעית של דרה לזו של האידאולוגיה הנאצית הכללית. האידאולוגיה הנאצית הדגישה את רעיונותיו של היטלר שיוצגו במיין קאמפף. רעיונותיו הגזע של היטלר כללו את מושג העליונות הגרמנית הנורדית, אך רעיונות אלה מעולם לא סטו מקשר מוגדר ובלתי משתנה עם העם היהודי. ההתעסקות הגזעית של היטלר הדגישה את האנטישמיות במיין קאמפף. היטלר הצהיר כי "ללא הידיעה הברורה ביותר של הבעיה הגזעית ומכאן הבעיה היהודית לעולם לא תהיה תחיית האומה הגרמנית". בעיני היטלר לא יכול היה להיות דיון בנושאי הגזע הנורדי מבלי לעסוק בשאלת היהדות. התיאוריות הגזעיות של דרה לעומת זאת היו שונות למדי מאלו של היטלר.
מכיוון שהתיאוריות של דרה בשאלות הגזע כללו שילוב של להט פילוסופי ושכנוע עצמי, ניתן היה לחשוב שהאובססיה שלו התבססה על איזושהי אמונה מיסטית או אמונות דתיות. עם זאת, מסקנה זו תהיה רחוקה מן המציאות. דרה האמין בתוקף שפרשניותיו מתבססות על אמת מדעית. הוא האמין שיש קשר ישיר בין טכניקות גידול בעלי חיים לבני אדם. לכן, לטענתו, אי אפשר לטעון שאפשר להשתמש בטכניקות גידול ביחס לצמחים ובעלי חיים אך לא ביחס לבני אדם. לאחר מינויו של דרה לראש המשרד לענייני גזע, הוא הציע למחלקה החינוכית באס אס שהוא יחבר עבורם ספר לימוד עם דוגמאות לסוסים כדי להפגין טוהר גזעי. הוא האמין כי אין להבחין בין עקרונות גידול בעלי חיים לאדם. שניהם היו תקפים באותה מידה במוחו של דרה.
בפרק בספר "אצולה חדשה של דם ואדמה" הדגיש דרה את חשיבות הנישואין וההתרבות תחת הכותרת "חוקי נישואין ועקרונות הרבייה". בהמשך, פרק זה הפך בסיס לחוק הנישואים של הימלר, באשר לחברי האס אס. בפרק זה, דרה תיאר את מה שהיה לדעתו הבעיות העיקריות של הגזע הנורדי ההולך וקטן. הוא הדגיש כי סוגיית הנישואין והרבייה הן מרכזיות בפתרון הדילמה שמולה עמדו הגרמנים הארים. דרה טען כי יש עקרונות רבייה ספציפיים שהחברה המודרנית צריכה לאמץ כדי לעצור את הידרדרות העליונות הגזעית הנורדית-גרמנית. כדי להתחיל להניע תהליך שחזור גזעי, הוא הדגיש כי על החברה הגרמנית לאמץ מנהגים וחוקים להתרבות, שישמרו על טהרת הגזע הנורדי במשך אלפי שנים. תהליך זה היה צריך להתחיל במשפחה דרך חינוך. דרה קרא באופן ספציפי להחזרת המודעות האימהית של הבנות. הוא האמין שבנות גרמניות צריכות להיות מחויבות למשפחתן העתידית ולטהרת הגזע שלהן. בנות גרמניות היו צריכות להבין את החשיבות בבחירת בן זוג "טהור מבחינה גזעית". מנהגי הרבייה של הנורדים הקדומים הם המפתח לגרמניה המודרנית החזקה. דרה סיכם את הניתוח שלו בנושא נישואין ורבייה בכך שקבע כי: "אם בתוכנית שלנו ליצור אצולה חדשה, מושג הנישואין צריך לכלול רבייה, אנו לא מייבאים בכך שום דבר דמוי-חיה ולא ראוי לבני-אדם. אנו רק מחדשים את מיטב המסורות הרוחניות והמוסריות של אבות אבותינו, תוך כדי טיהורם והבהרתם עם הממצאים והמחקרים של הגנטיקה המודרנית".
דרה נגעל מחוסר הדאגה הגרמני לנוכח התמעטות הגזעית שלהם והנסיגה בעליונותם הגזעית על ידי התרבות עם בני גזעים אחרים כביכול. הוא הרגיש שיש עיסוק רב יותר במחקר תורשתי חסר חשיבות מאשר ביחס ליישום עקרונות האאוגניקה על גזע הנורדי, שהוא קריטי לשמירה על המצב האנושי. במילותיו של דרה, "לא משנה מה אנשים אומרים, בן אנוש הוא בעל ערך רב יותר מכל האננסים בעולם". הוא השתמש בהקבלות לעולם החקלאות ובעלי חיים כדי להראות כיצד עקרונות הגידול מיושמים בהצלחה. הוא הדגיש כי יש להכניס מושגים אלה מחדש לתרבות הגרמנית, כדי לבטל את נזקי ההתרבות הבין-גזעית הבלתי מפוקחת שבחברה.
דרה האמין כי חברות נורדיות קדומות היו מודעות מאוד לאחדות הגזעית והתרבותית שלהן. הוא טען כי נעשה שימוש בטכניקות רבייה עד סוף המאה התשע עשרה בכל הרמות החברתיות - מאצולה ועד איכרים גרמנים. דרה ניסה לייצר אמינות לתיאוריותיו הגזעיות שלו תוך מתן הסברים מפורטים לגבי מקורם של מונחים מעולם הרבייה. הוא טען שהמילה "זוּכט" (Zucht - גזע; רבייה) עברה מניפולציה בחברה המודרנית כדי לתת קונוטציה ספציפית לבעלי חיים וצמחים. הוא הדגיש כי זוכט בצורתה המקורית כללה את כל היצורים החיים ולמעשה היו צורות ספציפיות המכוונות כלפי האדם. זה היה ניסיונו ליצור איזושהי שיטה פסאודו-מדעית לתמיכה בתיאוריות הגזע שלו. שיטה בלתי מעשית מסוג זה אכן הקנתה אמינות מסוימת לדרה בתוך גרמניה הנאצית.
דרה שילב בהגותו מושגים רבים ששיקפו כנות חברתית וכבוד לתרבות הנורדית והנצחת הגזע הארי "הנעלה". הוא הדגיש כי הנשים בחברה הנורדית צריכות להיות מודעות ל"חובה" שלהן לשמור על "הטוהר הנורדי". הוא האמין כי ניתן להכניס מחדש את המושג ה"הרבייה" שהותאם על ידי הגרמנים הקדמונים, לחברה הגרמנית המודרנית.
בספרו "אצולה חדשה של דם ואדמה" שפורסם בשנת 1930, תיאר דרה כמה רעיונות הקשורים ל"שאלת הגזע". הוא הדגיש שלושה מושגים מוכווני גזע: ההיסטוריה הגרמנית והקשר שלה לגזע; כיצד שינוי גזעיים השפיעו על הציבור הגרמני לאורך השנים; רגשותיו לגבי החשיבות של אימוץ מדיניות גזענית בחברה גרמנית מודרנית. הוא הרגיש כי באופן היסטורי, שאלת הגזע היא מרכזית בתרבות הגרמנית. הוא הדגיש כי "מושג ההתרבות [היה] הסלע שעליו נשענה תרבות העם הגרמני, כאילו נוצר לנצח". זה מראה כי דעותיו של דרה כלפי טוהר הגזע חרגו מהדאגה החברתית הפשוטה. במוחו של דאר, גזע ורבייה הם נצחיים וחיוניים לקיום החברה הנורדית.
דרה לא הדגיש את הקשר בין נפילת הגזע הנורדי לנוכחות היהודית בגרמניה. במקום זאת, הוא האשים את ההידרדרות הגזעית של החברה הנורדית בחוסר תודעה גזעית ברחבי הקהילה הגרמנית. דרה האמין שמדובר בפחדנות מצד הציבור הגרמני שלא הכיר בירידת התרבות הנורדית הטהורה. דרה התרכז בצורך במודעות גזעית בגרמניה ובכל העמים הנורדיים. הוא האמין כי יש פעולות ספציפיות שהעם הנורדי יכול לנקוט כדי לסייע בשמירה על תרבות נורדית. באופן ספציפי, דרה טען שניתן להציל את החברה הנורדית באמצעות מוסד של רבייה חברתית תוך דגש מיוחד על נישואים ומשפחה. מעבר לאמונתו כי החברה חייבת להיות מודעת לבעיות של ערבוב עם גזעים אחרים, דרה לא הציע שום תוכנית קונקרטית ליישום תיאוריות הגזע שלו. לא ברור האם הוא התכוון ליישם את התיאוריות הגזעיות שלו בארגון יחיד בטרם תופעל איזושהי תוכנית חברתית מסיבית. עם זאת, הוא יישם את התיאוריות שלו באס אס בעזרת הימלר.
הבסיס האידאולוגי לתורתו של דרה הוא העבר האגררי של גרמניה, עם האיכרים הנורדיים והקשר שלהם לאדמה[1]. בשנת 1928 הוא כתב את ספרו הראשון, האיכרות כמקור חיים של העם הנורדי. בספר, ובעבודותיו האחרות, הוא הציג תוכנית גידול לשמירה על גזע איכרים נורדי טהור. הוא האמין שזו תהיה ההתחלה החיונית לפתרון מחלות החברה. ספר זה ופרסומיו האחרים של דרה עד שנת 1929 לא היו אנטישמיים. בשנות השלושים ובמכתבים לאשתו בראשית שנות העשרים, כתב דרה הערות אנטישמיות. דעות אלה לא שולבו בכתבים שפרסם, כיוון שהוא לא ייחס משמעות מיוחדת למערכת יחסים ספציפית כלשהי בין נורדים ליהודים. במקום זאת, הוא הבחין בין המתיישב הגרמני לשבטים הנוודים. הוא הדגיש כי הנוודים לא סיפקו שום מטרה חברתית חיובית. הוא התייחס אליהם כעלוקות בתרבות המודרנית והמבנה החברתי המודרני, אשר שרדו רק דרך "טבעם הטפילי". דרה לא הדגיש קשר יהודי לשושלות של נוודים, אך העניין הועבר במרומז[1].
רעיונותיו של דרה נבעו מכמה מקורות, אך הרקע שלו בחקלאות היה החשוב ביותר. הרקע החקלאי שלו העניק לו הערכה לחוואים ועובדי האדמה. עבור דרה, החקלאי ייצג איזשהו איכר טרנסצנדנטלי המקיים את עצמו, וחי בהרמוניה עם סביבתו. החקלאי מקיים את עצמו, משפחתו והקהילה הכפרית דרך עבודת האדמה. אפשר היה להשיג זאת רק באמצעות הדם, הזיעה והמסירות לאדמה. במובן מסוים הוא והארץ למעשה הפכו לאחד. האיכר היה הכוח הקמאי שעמד בבסיס עוצמתה של החברה הנורדית - כוח שהאיכר העתידי יכול לשאוב ממנו. אלה היו האידיאלים שדרה קיבל כאמת. הוא האמין כי הקשר בין האיכר לארץ הוא הרבה יותר מפרנסה ותועלת נצלנית שמפיק האדם מסביבתו. זו הייתה אחדות עם הארץ, וכך חיבור לכלל הגדול יותר. דרה האמין שהקשר הזה הוא כמעט שילוש אלוהי: האיכר, הטבע והאלוהים. הוא היה משוכנע שהמפתח להתחדשותו של העם הנורדי והישרדותו של המין האנושי תתרכז סביב התחדשות האיכרות, ובמיוחד האיכר הנורדי.
השפעתו על הימלר והנחלת האידאולוגיה לאס אס
דרה והימלר
לאחר שנת 1931 דרה התבטא בכתביו יותר כנגד היהודים. ככל הנראה בגלל ביקורת של היטלר, שספריו שעסקו בתיאוריות גזעיות לא הצליחו לשלב עמדה אנטישמית. זה לא השפיע על מינויו של דרה לראש המשרד הגזעי באס אס. שינוי ייעודו של האס אס בסוף שנות העשרים, ומינויו של הימלר כראשו, מילאו תפקיד קריטי בתרומתו של דרה לאידאולוגיה של האס אס. הימלר התרשם מהתיאוריות של דרה ובנה את הבסיס האידאולוגי של האס אס באמצעות התאוריות האלה. דרה שכנע אותו כי על ידי יישום התיאוריות שלו באס אס הוא יציג מושגים שיכולים להביא למשמר העילית שהימלר רצה ונחשק כל כך נואשות. דרה אמר להימלר: ”היפטר מכל אחד ואחד שאינו תואם את הסטנדרטים שלנו... שמור רק גברים שנבעו מן האדמה, איכרים חזקים ובריאים, נערי חוואים. כל אחד מהם חייב להיות בלונדיני והתכונות שלו חייבות לתת הוכחה גלויה למוצאו הנורדי האמיתי!”. זה היה הזרע שנטע דרה בהימלר. הימלר הבדיל את האס אס מארגונים אחרים, דוגמת האס אה, על ידי יישום הדוקטרינות הגזעיות הבסיסיות של דרה. היסוד האידאולוגי של האס אס הוא המפתח להבנת ארגון האס אס בכללותו[1].
דרה לא הצליח להבין כיצד חברת מודרנית יכולה להתעלם מטוהר הגזע כחלק מה"אידיאליזם", כאשר האבות הקדמונים הגרמנים שילבו רבייה בתרבותם כמרכז המנהגים והמוסר שלהם. צורות מסורתיות של הפרדה גזעית אבדו לאורך ההיסטוריה, ודרה האמין שצריך ליישמם שוב כדי לחדש את התרבות הגרמנית. הוא הצליח להתחיל בתהליך זה דרך השפעתו על הימלר ויישומן לאחר מכן של התיאוריות שלו באס אס.
עד שנת 1929, הייתה להימלר שליטה מלאה על האס אס. הוא אימץ עקרונות כלליים של עליונות ארית, כמו רוב ההיררכיה הנאצית. עם זאת, הוא רצה יותר מאשר התאמה קונפורמית לפילוסופיות הכלליות של הנאצים. הימלר רצה שהאס אס יתבלט כיחידה אידאולוגית נפרדת. הוא השיג זאת באמצעות פעולות נוספות מעבר לרטוריקה פוליטית ותעמולה ארית, אלא דרך יישום מעשי של מדיניות המבוססת על תיאוריות גזעיות. דוגמה אחת לכך היא מדיניות האינדוקטרינציה של האס אס שהתבססה על רקע גזעי. הימלר שקיע את עצמו בתיאוריות של דרה וחייב את אנשי האס אס ליישם את רעיונותיו של דרה. האס אס קיבל רק גרמנים מ"הגזע הארי הנעלה". הימלר האמין שישנן הנחיות ספציפיות שניתן למלא כדי לסייע בקביעת טוהר הגזע הנורדי. האס אס פיתח בדיקות שבוצעו על מגויסיו כדי לשפוט את מאפייניהם הגזעיים. בדיקות אלו החלו בהערכת המראה החיצוני אך כללו גם בדיקות גופניות ונפשיות שלכאורה נתנו תובנה מסוימת על האופי והנפש של המתגייסים.
הימלר טען כי הליך הסינון הזה היה מכריע לחלוטין. כעבור מספר שנים, הוא הרחיב את חשיבותן של הנחיות גזעיות קפדניות. הוא האמין ששאלת הגזע לא צריכה להסתיים רק בעקרונות אידאולוגיים פאסיביים. מדיניות גזע הייתה עניין של חיים ומוות בתוך החברה והתרבות הנורדית. הימלר עקב הן אחר תיאוריות הגזע של דרה והן בחשיבות שהושמה בהידרדרות החברה הנורדית על סמך התערבויות גזעיות.
בספרו אצולה חדשה של דם ואדמה, דרה הדגיש:
... היום אנו רודפים רק אחר עלייה באוכלוסייה, ולא השבחה. אנו מופתעים שהתרבות הגרמנית נעלמת יותר ויותר ... אנו הופכים פחות ופחות! וגם: אנו נעשים יותר ויותר נחותים! וכך המנהגים שלנו נידונים למוות: הם חסרי תועלת!
דרה הרגיש שנישואין ורבייה קשורים זה בזה ובלתי נפרדים. מושגים אלה היו צריכים להיקלט בתרבות הגרמנית אם הייתה מגיעה למקומה הראוי כגזע האנושי הדומיננטי. דרה היה משוכנע שתאוריותיו הגזעיות התבססו על ממצאים היסטוריים ומדעיים. צעד חשוב לעבר מימוש החברה האוטופית של דרה היה יישום חוק הנישואין של אס אס על ידי הימלר. היא שילבה את רעיונותיו של דרה על נישואין ורבייה וחזרה על אמונתו של הימלר כי האס אס היה ארגון מובחר של הגרמנים הנורדים. הימלר הרגיש שמעקב אחר נישואי אנשי האס אס, ובכך שמירה על טוהר הגזע בתוך ארגון האס אס, הוא פשוט הצעד הבא בשמירה על האידאולוגיה הנאצית. דרה לא עסק באותה מידה בתמיכה באידאולוגיה כללית נאציונל-סוציאליסטית. הוא היה מחויב לנקוט בפעולות שיבטיחו עתיד גרמני חזק וטהור גזעי, וקיווה שהתנועה הנאצית תסייע בתהליך. עם זאת, הוא האמין ששילוב רעיונותיו בחברה הגרמנית היה חשוב יותר מההצלחה של הנאציונל-סוציאליזם. מטרה זו מומשה חלקית עם כניסתו של צו הנישואין לאס אס.
ב-31 בדצמבר 1931 חוקק חוק הנישואין באס אס על ידי הימלר. הוא נתן הנחיות ספציפיות לכל אנשי האס אס שרצו להתחתן ולשמור על חברותם באס אס. זה לא היה הרעיון של הימלר. דרה תיאר צעדים ספציפיים ביחס לנישואין, שלדעתו יש לשלב אותו בחברה הגרמנית. הוא לחץ על הימלר לדחוף את חוקי הנישואין. זו הייתה בראש סדר העדיפויות בתוכניתו של דרה לחדש את החברה הגרמנית. בהוראה בודדת של עמוד אחד שילב הימלר את הפתרונות המומלצים של דרה להתחדשות הגזע הנורדי. הימלר קיבל אפוא את התיאוריות של דרה לגבי רבייה ונישואין.
הימלר, במדיניות הנישואין של האס אס, התעקש כי החל מ-1 בינואר 1932 כל איש אס אס יצטרך לקבל "תעודת נישואין" ממשרד הגזע של האס אס. חותמת אישור זו הונפקה לאחר שנקבע כי בת הזוג המיועדת היא "מגזע גרמני נורדי מובהק". כדי לסייע למשרד הגזע באישור נישואין, ניתן לכל אחד מהם "ספר שבט", זיפנבוך (בגרמנית: Sippenbuch), מטעם האס אס. את הספר הזה משפחות אנשי האס אס היו צריך להשלים. הוא כלל 142 עמודים מרוכזים במידע נרחב על רקע משפחתי. נדרש מידע משנת 1750 לקצינים ומשנת 1800 לאנשי צוות אחרים. משרד הגזע, עם דרה בראש, האמין שהם יכולים להעריך במדויק את אופייה האישי של הכלה, את בריאותה, פוריותה ושפיותה באמצעות ניתוח עץ המשפחה שלה. אם חבר אס אס החליט להינשא בכל זאת לאישה שלא אושרה על ידי משרד הגזע, האדם נאלץ להתפטר מהאס אס.
בחוק הנישואין הצהיר הימלר כי "ברור לאס אס כי בפקודה הזו הוא נקט צעד בעל משמעות רבה. לעג, זלזול ואי הבנה לא מרגשים אותנו; העתיד שייך לנו". מדיניות זו נועדה להשפיע לטווח הארוך. זה היה צעד ענק לעבר מערכת שעוקבת אחר כל אנשי האס אס בכל היבט בחייהם. שאלת הגזע הייתה שוב, כמו שהיה עם מדיניות האינדוקטרינציה של האס אס, בראש ובראשונה במוחם של הימלר ודרה. הימלר סמך על אנשי האס אס האליטיסטיים שיבינו, יקבלו ויפיצו את האידיאלים הגזעיים המאומצים. תורת גזע חזקה, לדעתו של הימלר, הייתה המפתח להצלחתו של רייך. הימלר שם את החשיבות הגדולה ביותר במדיניות הגזעית בתוך האס אס והתעקש שיעמוד בדרישותיו. דרישות אלה קראו לטוהר הגזע ולאכוף את המדיניות הגזעית. דרה השתמש במשרד הגזע (בתוך משרד הגזע והיישוב מחדש) למטרה זו.
דרה הוכר גם כמוביל בתורת הגזע מחוץ לתחומי האס אס. ב־2 ביוני 1933 הקים וילהלם פריק, שר הפנים של הרייך, ארגון שיעריך את הצורך במדיניות גזעית ספציפית שתכסה את כל החברה הגרמנית. ארגון זה נודע כוועדת המומחים לשאלות אוכלוסייה ומדיניות גזעית (אנ'). דרה היה אחד מהחברים המייסדים של הוועדה הקטנה הזו, שכל חבריה נחשבו למנהיגים בתחומי ההתמחות שלהם. חברי הוועדה האחרים כללו את אלפרד פלוץ, מומחה מוביל במדעי הגזע ובהיגיינה, והנס גינטר, הסמכות המובילה באנתרופולוגיה גזעית. משמעות מינויו של דרה מועצמת מהעובדה כי הימלר לא היה חלק מהוועדה המקורית. אולם הימלר השתתף בסופו של דבר בפעילות הוועדה. אף על פי שמעמדו של דרה בקהילה המדעית הגזעית הוא חשוב, התרומות העיקריות שלו כתאורטיקן גזע התרכזו בתפקידיו באס אס.
ביולי 1930, לאחר שפול שולץ-נאומבורג הכיר לו את אדולף היטלר, הצטרף דרה למפלגה הנאצית ולאס אס. מספר חבר המפלגה של דרה היה 248,256 ומספר האס אס שלו היה 6,882. דרה המשיך להיות רייכסלייטר נאצי פעיל והקים מכשיר פוליטי אגררי לגיוס חקלאים למפלגה. דרה ראה שלושה תפקידים עיקריים למנגנון זה: ניצול אי שקט בכפר כנשק נגד השלטון העירוני; לנצח על האיכרים כתומכים נאצים נחרצים; להשיג בחירה של אנשים שיכולים לשמש מתנחלים כדי לעקוף את הסלאבים בכיבושים עתידיים במזרח.]ההיסטוריון הגרמני קלאוס הילדברנד תיאר את דרה, יחד עם הימלר ואלפרד רוזנברג, כאחד ממנהיגיו של "הפלג האגררי" בתוך המפלגה הנאצית. פלג שחרת על דגלו אידאולוגיית "דם ואדמה" אנטי-תעשייתית ואנטי-עירונית, התפשטות למזרח אירופה כדי לזכות במרחב מחיה, ברית עם בריטניה כדי להביס את ברית המועצות, והתנגדות נחרצת להשבת האימפריה הקולוניאלית הגרמנית שלפני 1914. "הפלג האגררי" התייחס לדעה כי האימפריאליזם של וילהלם השני לקח את גרמניה לכיוון הלא נכון על ידי התיישבות על אדמות שלא היו מתאימות לקולוניזציה המונית על ידי מתנחלים גרמנים ונטרלו את בריטניה בצורה לא מודעת. הלקח שהפיקו ה"אגררים הנאצים" מהרייך השני היה שעל גרמניה להגביל את שאיפותיה ליבשת אירופה כדי לזכות בברית עם בריטניה וארץ המתאימה לקולוניזציה גרמנית.
בדעותיו הדתיות, דרה השתייך לסיעה הפגאנית בתוך התנועה הנאצית. עם זאת, בניגוד להיינריך הימלר ואלפרד רוזנברג, הוא לא הפך לדמות של עניין בספקולציות לגבי הנסתרנות הנאצית. במסגרת עבודותיו של דרה על האיכרות הנורדית העתיקה ובהווה (האידאולוגיה של דם ואדמה) הוא תקף באופן מפורשת את הנצרות. בשתי עבודותיו העיקריות, "איכרים כמקור החיים למירוץ הנורדי" ו"אצולה חדשה של דם ואדמה", האשים את הנצרות, על הוראתה לשוויון של כל בני האדם בפני אלוהים. בכך, לדידו, היא "שללה" מהאצולה הטבטונית את יסודותיה המוסריים - "תחושת העליונות המולדת על השבטים הנוודים".
ראש המשרד הראשי לגזע והתיישבות
בשנת 1931 הקימו דארה והימלר את משרד הגזע (SS Rassenamt) כאגף בתוך האס אס. אגף זה הפך בסופו של דבר למחלקה בתוך המשרד הראשי לגזע והתיישבות. הימלר מינה מיד את דרה לראש המחלקה. ב־1 בינואר1932, מינה אותו רייכספיהרר אס אס הימלר לראש המשרד הראשי לגזע והתיישבות של האס אס (בגרמנית: Rasse- und Siedlungshauptamt או בראשי תיבות: RuSHA)[2], ארגון גזעני ואנטישמי[3]. עם כניסתו לתפקיד קיבל דרה את דרגת האס אס גרופנפיהרר. המשרד הראשי לגזע והתיישבות הייתה מחלקה שיישמה את המדיניות הגזעית של גרמניה הנאצית ודאגה לשלמות הגזעית של חברי האס אס.
עם הקמת משרד הגזע וכן המשרד הראשי לגזע והתיישבות, דרה הביא לצעד חשוב ביישום אידאולוגית הגזע שלו. אף על פי שהוא הוגבל לאס אס כיחידה ארגונית ברייך השלישי, זה עדיין היה ניצחון עבור דרה. לא רק שהתאוריות שלו אומצו, הוא היה אחראי על המשרד שהיה בשליטה מלאה על הקריטריונים הגזעיים הכרוכים בגיוס לאס אס, וב'תכנון משפחה' של אנשי האס אס באמצעות מגבלות נישואין. בנוסף, המשרד טיפל בכל ענייני האינדוקטרינציה הקשורים לגזע ומדיניות הגזע של האס אס. המשרד הראשי לגזע והתיישבות היה אחראי גם על הכשרה אידאולוגית בתוך האס אס, דבר שאיפשר לדרה להדגיש בפני כל אדם באס אס את התיאוריות שלו על חשיבות טוהר הגזע. החינוך האידאולוגי בתוך האס אס לא השתלב ברמה הארגונית עד שנת 1936. החל מראשית 1934 ועד האינדוקטרינציה ההמונית, הכשרה אידאולוגית בוצעה בעיקר דרך "מנהיגי החינוך". שליטתו בכל ענייני האינדוקטרינציה הקשורים לגזע וכן במדיניות הגזע של האס אס, הייתה הצעד הראשון של דרה לקראת יישום התיאוריות שלו לגבי חשיבות ה"נורדיות הגרמנית" בתוך האס אס[1].
במהלך הבחירות לנשיאות בשנת 1932, דרה עסק בקמפיין הטרדה אנטישמי נגד תיאודור דיסטרברג, מועמד מפלגת העם הלאומית הגרמנית, מי שהתברר במהלך הקמפיין שהיה נכדו של יהודי שהמיר דתו ללותרניזם. דיסטרברג נפגע כל כך מההתקפות של דרה עד שאתגר אותו לדו-קרב. דרה דחה את האתגר בטענה שיהיה מתחת לכבודו להילחם באדם עם "דם יהודי". דיסטרברג גלגל את המחלוקת שלו עם דרה אל בית המשפט לכבוד של הקצינים לשעבר בגדוד התותחנים הראשון של שדה הנובר, משארנהורסט מספר 10, אליו השתייך דרה. בית המשפט לכבוד פסק לטובתו של דרה.
ביולי 1936 פורסם שלקראת אולימפיאדת ברלין דרה העביר הנחיות סודיות לרשויות הכפריות כי יש להתייחס ליהודים בנימוס במהלך המשחקים האולימפיים. ההוראות קובעות כי יש להסיר שלטים אנטי-יהודיים אך "היחס הגרמני הבסיסי ליהודים נותר ללא שינוי". דרה נימק שיש להיות זהירים כדי לא לתת ל"תועמלנים אנטי-גרמנים" חומר וכן כי ממשלת גרמניה התחייבה בפני הוועד האולימפי להבטיח הגנה לכל אורחי האולימפיאדה[4].
שר המזון והחקלאות של הרייך
שר החקלאות הגרמני ולטר דרה (רביעי משמאל) יחד עם עמיתו ההונגרי מיהאי טלקי (שלישי משמאל) ושגריר הונגריה בגרמניה דמה סטויאי (חמישי משמאל), 1940
לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, הדרה הודח בתחילה מהקבינט. עם זאת, ביוני 1933, זמן קצר לאחר שהנאצים תפסו את מלוא השלטון, הוא הפך לשר המזון והחקלאות ברייך[5], וירש את מקומו של מנהיג מפלגת העם הלאומית הגרמנית, אלפרד הוגנברג, שהתפטר. הוא נקרא גם רַייכְסְבַּאוונפִיהְרֶר (בגרמנית: Reichsbauernführer; מנהיג איכרי הרייך). דרה היה אחד השרים הנאצים הבודדים שהכירו היטב את התחום שלו. כחלק מתהליך האחדה הוא פעל להקמת התאגיד הנאצי רייכסנהרשטאד (אנ'), אשר ויסת את ייצור המזון. דרה הוביל קמפיין מול בעלי אדמות גדולים שייפרדו מכמה מאדמותיהם כדי ליצור משקים חדשים, כמו כן הוא קידם את חוק הרייכסרבהוף (אנ'). הוא גם הסב את מרבית המשקים הקטנים במדינה לאחוזות משפחתיות שהיו אמורות לעבור מאב לבן מכוח דיני הורשה עתיקים. אמנם זה הגן על חקלאים קטנים מפני עיקול ובעיות כלכליות מודרניות רבות אחרות, אך הוא גם קשר אותם ואת צאצאיהם לאדמה באופן נצחי.
הוא פיתח את תוכנית "ראסה אנד ראום" (בגרמנית: Rasse und Raum; "גזע ומרחב") שסיפקה את הרקע האידאולוגי למדיניות המרחיבה הנאצית לתאוריית "מרחב מחיה" וההתפשטות מזרחה (אנ') שהתבססו על המיין קאמפף. דרה השפיע מאוד על הימלר במטרתו ליצור אריסטוקרטיה גזעית גרמנית על בסיס רבייה סלקטיבית. המדיניות הנאצית של האאוגניקה הייתה מביאה להשמדתם של מיליוני לא-גרמנים. מאוחר יותר הימלר נפרד מדרה במהלך ההכנות לתוכנית-האב למזרח, כיוון שראה את רעיונותיו תאורטיים מידי ובלתי ישימים.
כשנכנס לתפקיד, גרמניה הייתה במחסור גדול של מזון ומחירו בגרמניה היה כפול ממחיר השוק העולמי. בנאומו בקונגרס המפלגה הנאצית בנירנברג מספטמבר 1934, דרה הודיע כי הוא מקיים שיחות עם מדינות זרות במטרה לארגן ייבוא של מזון אל גרמניה. לפי העסקה שהציע דרה הוא ייבא מזון לגרמניה בתמורה לייצוא של מוצרי תעשייה מתוצרת גרמנית[6]. עם זאת במאי 1936 נראה היה שהסכם זה מול מדינות מרכז אירופה לא עמד ביעדים[7]. דרה הגיע להסכם עם ברזיל לפיו גרמניה לא תידרש עוד לשלם על רכישת כותנה במזומן (גר') אלא תוכל לעשות זאת גם באמצעות סליקת (אנ') אשראי "מוקפא"[7]. דרה ראה חשיבות מיוחדת בייצור עצמי של המזון בגרמניה והפחתת התלות בייבוא ממדינות זרות. ביוני 1939 הכריז דרה בנאומו בפתיחת התערוכה החקלאית בלייפציג כי בשנה החולפת גרמניה הפחיתה את יבוא המזון בערך שני מיליארד רייכסמארק, באמצעות הגברת הייצור מבית. לדידו המשימה הגדולה ביותר של החקלאות הייתה לשפר את ייצור השומנים באמצעות גידול מסיבי של שמן ומזונות והמשך קידום תפוקת החלב והחמאה. דרה בנה תוכנית שאת החלטותיה העביר בממשלה לצורך התמודדות עם תנאים מוקדמים לעלייה כזו בייצור השומן נ בהתאם[8].
דרה היה בדרך כלל ביחסים גרועים עם שר הכלכלה היילמאר שאכט, במיוחד כשגרמניה סבלה מבצירים לא טובים באמצע שנות השלושים. בשנת 1935 היטלר הכפיף את משרד המזון והחקלאות תחת משרד הכלכלה בראשות שאכט. צעד זה היה מפתיע למדי מאחר ששאכט כלל לא היה חבר המפלגה הנאצית[9]. המתח גבר במאי 1936, כששאכט ניסה לגייס מיליארד רייכסמארק באמצעות הטלת מס על יבואנים. שאכט טען שגם חקלאים הם יבואנים ולפיכך לפחות חמישית מהמס הייתה צריכה להגיע מהם. דרה לעומת זאת דרש הקצאת מטבע חוץ נוספת, בשווי של לפחות 300 מיליון רייכסמארק, כדי שיוכל לייבוא מזון. זאת לאחר שהסכם הסחר מול מדינות אספקת מזון ממדינות מרכז אירופה לא עמד ביעדים שנקבעו מראש, ולפחות עד שניתן יהיה להסדיר את החוב בסחורה[7]. בנובמבר 1937 פרש שאכט מתפקידו.
דרה נואם בעצרת "רייכסנהרשטאד" בגוסלאר תחת הסיסמה "דם ואדמה", 1937
תחת ריכרד ולטר דרה, הפיק צוות משרד המזון והחקלאות את הסרט התעמולה "דם ואדמה" שהיה סרט תיעודי לכאורה. הסרט הוצג בישיבות המפלגה הנאצית וכן בבתי הקולנוע הציבוריים ברחבי גרמניה. לאחר יציאתו הופקו סרטים שונים עם רעיון דומה אשר הפכו לסוגה של ממש. סרטי Blut und Boden הדגישו את המשותף של הגרמניוּת והכפריות. בסרט "Die goldene Stadt" (העיר המוזהבת) הגיבורה בורחת לעיר, שם היא נכנסת להריון וננטשת; היא מטביעה את עצמה למוות, ובמילותיה האחרונות היא מפצירה באביה שיסלח לה על כך שהיא לא אהבה את הכפר כמו שהוא. הבסרט "Ewiger Wald" (היער הנצחי) מתאר את היער והטבע כעומדים מעל תהפוכות ההיסטוריה, ובהשאלה כך גם הגרמני טהור הדם המחובר לאדמתו בקשר נצחי; הוא תיאר את היער כמגן על גרמנים קדומים (לבנים, אריים), ארמיניוס ואבירי המסדר הטבטוני, מול מלחמות האיכרים, מול מלחמת האיכרים הגרמנית, את כריתת עציו לצורך תעשיית המלחמה והשפלת הכיבוש בצבא עם חיילים שחורים. שיאו של היער, יחד עם שיאו של העם הגרמני, מגיע כשהם חוגגים את יום מאי הנאו-פגאני. בסרט "המסע לטילזט", הצעירה הפולנייה מתארת כנערת פיתוי, תוצר ברור של "תרבות האספלט" (עירוניות) המשחיתה, אך האישה הגרמנית החסודה היא תושבת הכפר הלבושה בתלבושת מסורתית. סרטים רבים נוספים שהופקו על ידי משרד התעמולה הנאצי והוצגו בציבור מעלים על נס את הנוף הגרמני ואידיאליזציה של הזוגיות הארית הנטועה בתוכם.
הנאום על בריטניה
ביולי 1940 פרץ הקרב על בריטניה, ובו התקפות אוויריות מסיביות של הלופטוואפה על אדמת בריטניה. בדצמבר 1940 דרה התפרסם מחוץ לגרמניה לאחר שבמגזין לייף פורסם נאום תקיף במיוחד המיוחס לו[10]. על פי הפרסום דרה נשא אותו כחצי שנה קודם לכן, במאי של אותה השנה. הנאום עצמו עסק בתכנונים של גרמניה הנאצית כלפי האוכלוסייה הבריטית, שכוללת פשעים נגד האנושות כמו שיעבוד לעבדות, עיקור המוני, השמדת אוכלוסיות "חלשות" ולמעשה הכחדת העם הבריטי.
"ברגע שננצח את אנגליה, נגמור אתכם האנגלים אחת ולתמיד. גברים ונשים כשירים בגילים 16–45 ייוצאו כעבדים ליבשת. הזקנים והחלשים יושמדו. כל העבדים הנותרים בבריטניה יעברו עיקור; מיליון או שניים מהצעירות מהגזע הנורדי יופרדו למספר חוות הרבעה בהן, בסיוע אדונים גרמנים נבחרים, במשך תקופה של 10 או 12 שנים, הם ייצרו סדרה של תינוקות נורדיים מדי שנה, אשר יגדלו כגרמנים לכל דבר. תינוקות אלה יהוו את האוכלוסייה העתידית של בריטניה. הם יתחנכו באופן חלקי בגרמניה, ורק מי שיעמוד בדרישות הנאצים במלואם יורשה לחזור לבריטניה ולקבל מקום מגורים קבוע. השאר יעברו עיקור וישלחו להצטרף אל חבורות העבדים בגרמניה. כך, בעוד דור או שניים, הבריטים ייעלמו"[11].
אף על פי שהנאום פורסם כ"נאום נאצי סודי", מעולם לא נמצא מקור בגרמנית לנאום. כמו כן דרה אף למד ב"קינגס קולג'" בווימבלדון ולפי מספר עדויות היה בעל עמדות פרו-אנגליות[12]. לפיכך ייתכן שהנאום פוברק ולמעשה היה רק תעמולה שחורה (אנ') בריטית כנגד גרמניה הנאצית. עם זאת לדברי המגזין הטקסט היה אותנטי[13].
הדחה
בספטמבר 1938, הימלר כבר דרש מדרה להתפטר מתפקידו כמנהיג המשרד הראשי לגזע והתיישבות לטובת גונתר פאנקה. כמו כן המזכיר המדיני שלו, הרברט בקה, מילא למעשה את תפקיד שר החקלאות במשך מספר שנים, לפני שהחליפו באופן רשמי, מאחר שדרה שסירב בתוקף לקבל את פיטוריו. דרה נאלץ לבסוף להתפטר כשר בקבינט הרייך בשנת 1942, לכאורה מטעמי בריאות, ובקה החליפו. שמו של דרה נמחק מרשימת הרייכסלייטרים לאחר 1943. במשך זמן קצר שמו הוצג כאילו היה ב"חופשה". בקה החליפו בתפקיד הרייכמיניסטר, אך לא כרייכסלייטר של משרד החקלאות הנאצי. למרות זאת דרה עדיין הורשה ללבוש את מדיו, אך לא היה רשום כגמלאי וגם לא כמפוטר. הוא פשוט נשלח אל תהום הנשיה ללא עבודה, ומשרד המפלגה שלו נסגר ונלקח תחת שליטת משרד הקנצלר.
שני כתביו העיקריים היו "איכרים כמקור החיים למירוץ הנורדי" ו"אצולה חדשה של דם ואדמה". בספרים אלה הביע את האידאולוגיה שלו בתחום החקלאות ומעמד האיכרים. במרכז האידאולוגיה שלו עמד האיכר, שהוא לדעת דרה, התגלמות כל הערכים החיוביים של הגזע הנורדי. לפיכך התנגד דרה לתיעוש ולעיור שהיו בשיאם באירופה של אותה העת ופיתח את תוכנית "מרחב המחיה" (בגרמנית: Lebensraumprogram; לֶבֶּנְסְרַאוּם). דרה האמין בקשר מיסטי בין האדמה לבין דמו של הגזע הגרמני וטבע בהתאם את הסיסמה "דם ואדמה" (בגרמנית: Boden Und Blut) שהפכה לסיסמה של הנאצים. בספרו "אצולה חדשה של דם ואדמה" הציע ליישם שיטות גידול בקר בררניות להולדת "צאצאים אריים מושלמים", רעיון אשר סינוור את היטלר.
אנטישמיות
בשנת 1934 כתב מאמר ל"דויטשה צייטונג" בגנות הליברליזם ובו הצהיר כי ""הליברליזם אינו אלא דבר העשייה של האגואיזם היהודי"[15].
בשנת 1937 כתב את המאמר "Der Schweinemord" (רצח החזירים) בו האשים דרה את היהודים בשחיטה סיטונאית של לפחות 9 מיליון חזירי בית בשנת 1915. קורות האירוע מצויים באיסור ממשלתי מימי מלחמת העולם הראשונה, אז אסרה גרמניה על החקלאים להשתמש בתפוחי אדמה ודגנים כמזון לבעלי חיים, מתוך חשש למחסור במזון במהלך המלחמה. הממשלה חשדה שהחקלאים לא ממלאים אחר הוראותיה והורתה על שחיטה של לפחות תשעה מיליון חזירים. צעד זה התקבל בהתלהבות על ידי הציבור הרחב, במיוחד על ידי העניים, אשר קיוו שמחיר תפוחי האדמה ירד. דרה כינה את האירוע "רצח החזירים" ותיאר את האירוע כמזימה יהודית נגד חקלאים שנתנו ידם במאמץ המלחמתי, מה שהוביל למוות ברעב של 750 אלף גרמנים. במאמר, דרה הסביר שהיהודים לא אוכלים חזיר ולכן לא נפגעו[16]. את האשמה העיקרית הטיל על השר היהודי שנרצח בעת כהונתו, ולטר רתנאו, אשר שיתף פעולה עם יועצים ואנשי אקדמיה יהודים.
ספריו
Das Bauerntum als Lebensquell der Nordischen Rasse. Lehmann, München 1929 (5 Auflagen bis 1936).
Neuadel aus Blut und Boden. Lehmann, München 1930.
Zur Wiedergeburt des Bauerntums. Stellung und Aufgaben des Landstandes. Das Zuchtziel des deutschen Volkes. Lehmann, München 1931.
Das Schwein als Kriterium für nordische Völker und Semiten. Lehmann, München 1933.
Walther Rathenau und das Problem des nordischen Menschen. Walther Rathenau und die Bedeutung der Rasse in der Weltgesch ichte. Lehmann, München 1933.
Unser Weg. In: Odal. Monatsschrift für Blut und Boden, Jg. 2, Heft 10, April 1934, S. 690–720.
Ostelbien. In: Odal. Monatsschrift für Blut und Boden, Jg. 2, Heft 12, Juni 1934, S. 842–858.
Stedingen. In: Odal. Monatsschrift für Blut und Boden, Jg. 3, 1934, Heft 1, S. 2–18.
Ein Jahr Reichsnährstand. In: Odal. Monatsschrift für Blut und Boden, Jg. 3, 1934, Heft 2, S. 82–94
Um Blut und Boden. Reden u. Aufsätze, hrsg. v. Hanns Deetjen, Wolfgang Clauß. Eher, München 1940.
Neuordnung unseres Denkens (Schriftenreihe für die weltanschauliche Schulung der Ordnungspolizei. H. 5). Berlin 1942. (Sonderdruck)
Aufbruch des Bauerntums. Reichsbauerntagsreden 1933–1938. Reichsnährstand Verlag, Berlin 1942.
Zucht als Gebot. Blut u. Boden, Berlin 1944.
als C. Carlsson: Bauer und Technik. Sonderdruck aus Mappe 10/1951 der Klüter Blätter. Deutsche Sammlung im Türmer Verlag, Lochham bei München 1951.
.jpg)
.jpg)
