ב-1 במאי1953 חברה למאיר הר-ציון (אותו הכירה מהקיבוץ) ויחד הלכו לפטרה במסע שהחל בבאר מנוחה ונמשך 4 ימים. סבוראי והר ציון היו בין הראשונים שהלכו לפטרה ולאחר שהתפרסם סיפור מסעם רצו רבים ללכת בעקבותיהם (והיו אף ששילמו על כך בחייהם[4]).
ב-1963 עברה סבוראי מעין חרוד מאוחד לקיבוץ רביבים, שם חיה עד פטירתה ב-2016. בחייה עסקה בחקר המקרא והתנ"ך ואף הוציאה ב-2013 ספר על תוצאות מחקריה. בתקופת חייה בקיבוץ נקטה קו סוציאליסטי, דגלה בשותפות מלאה ובערכי הקיבוץ המשותף והתנגדה לתהליכי השינוי וההפרטה שעברה התנועה הקיבוצית.
בקיבוץ רביבים עבדה במטע (בעיקר בטיפול בעצים צעירים), בבתי הילדים (היא ראתה בגידול ובחינוך ילדים ערך חשוב ומרכזי) וברפת (בעיקר בטיפול בעגלות צעירות). כמו כן, בהיותה בת 60, עבדה שנים אחדות במעון הילדים במצפה רמון. במסגרת עבודתה בבתי הילדים שקדה על פרויקט להרחבת המרחב הציבורי של הילדים ומתן אפשרות של חברות בין ילדי הקבוצות השונות.
בגיל 60 יצאה ללימודים באוניברסיטת בן-גוריון שם למדה תנ"ך, ספרות, קרמיקה וציור. המשיכה בלימודי התנ"ך ואף כתבה ופרסמה ספר בנושא. ספר מחקר זה מצטרף לפרסומים קודמים שלה ובהם: "עד סלע" – על החמישה שהלכו לפטרה ולא שבו; ספר השירים של רחל המשוררת; ועוד.
בשנות ה-90 ניהלו ראשי הממשלה באותה תקופה (יצחק רבין, שמעון פרס, בנימין נתניהו ואהוד ברק) שיחות עם סוריה להסדר ברמת הגולן וסבוראי, שהתנגדה לויתור כלשהו על שטחים, הצטרפה ל"מועצה הציבורית למען הגולן" ופעלה רבות במסגרת התנועה הקיבוצית למען הרמה. במסגרת פעילותה תבעה מראשי התנועה ומראשי מפלגת העבודה מחויבות להתיישבות בגולן. גם לאחר מכן המשיכה לשמור על הקו הניצי בעד ארץ ישראל השלמה.
בשנותיה המאוחרות ברביבים הייתה סבוראי פעילה בפרויקטי הנצחה:
רחל סבוראי הייתה אישה עצמאית ובלתי שגרתית. היא ילדה שלושה ילדים, שאת זהות אבותיהם סירבה לחשוף, וגידלה אותם לבדה. ילדיה: נבו סבוראי, דלית סבוראי פלג ועורכת הדין מורן סבוראי. יש לה גם נכדים ונינים. נקברה בבית הקברות של קיבוץ רביבים.
מחיבוריה
רחל סבוראי, שלושה שחיברו – מבט חדש על יוצרי התנ"ך, הוצאת "תמוז", 2012
^שלושה מבני משפחה זו נרצחו במאי 1921, בתל אביב: אביה של שרה יהודה יצקר, אחיה אברהם יצקר ובעלה של אחותה רבקה הסופר צבי שץ. כמו כן נרצחו אז הסופר יוסף חיים ברנר, הסופר צבי גוגיג (ברגגרין) והסופר יוסף לואידור.
^במסגרת ההכנה לפיצוץ "טיילה" סבוראי יחד עם מפקד הפעולה, יוחנן זריז, בקרבת הגשר על מנת להכירו
^בין המטיילים שנהרגו בדרך לפטרה הייתה גם חברתה של סבוראי גילה בן עקיבא (דרוקר) אותה הכירה בתקופת שירותה ברמת רחל
