ערך זה עוסק בחלוץ ברזילאי. אם התכוונתם לחלוץ פורטוגלי, ראו כריסטיאנו רונאלדו; לחלוץ ברזילאי אחר ראו רונאלדו (2000).

אין לבלבל ערך זה עם הערך "רולאנדו".

רונאלדו

רונאלדו, 2019
מידע אישי
לידה	22 בספטמבר 1976 (בן 48) ברזיל ריו דה ז'ניירו, ברזיל
שם מלא	רונאלדו לואיז נזאריו דה לימה
גובה	1.83 מטר
עמדה	חלוץ
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1993–1994 1994–1996 1996–1997 1997–2002 2002–2007 2007–2008 2009–2011 קרוזיירו פ.ס.וו. איינדהובן ברצלונה אינטר מילאנו ריאל מדריד מילאן קורינתיאנס סה"כ 14 (12) 46 (42) 37 (34) 68 (49) 127 (83) 20 (9) 31 (18) 344 (247)
נבחרת לאומית כשחקן
1994–2011 ברזיל 98 (64)
מאזן מדליות מתחרה עבור ברזיל גביע העולם זהב ארצות הברית 1994 כדורגל גברים זהב קוריאה-יפן 2002 כדורגל גברים כסף צרפת 1998 כדורגל גברים גביע הקונפדרציות זהב ערב הסעודית 1997 כדורגל גברים קופה אמריקה זהב בוליביה 1997 כדורגל גברים זהב פרגוואי 1999 כדורגל גברים כסף אורוגוואי 1995 כדורגל גברים המשחקים האולימפיים ארד אטלנטה 1996 כדורגל גברים
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

רונאלדו לואיז נזאריו דה לימה (בפורטוגזית: Ronaldo Luís Nazário de Lima; נולד ב-22 בספטמבר 1976) הידוע בשמו הפרטי, רונאלדו, וידוע גם בכינוי El Fenómeno (הפנומן), הוא כדורגלן עבר ברזילאי ששיחק בעמדת החלוץ בשנות ה-90 ובשנות ה-2000. רונאלדו ידוע בעיקר בזכות כישורי הכדרור ויכולת הבעיטה שלו. הוא סגן מלך שערי גביע העולם בכדורגל עם 15 שערים, ונחשב בעיני רבים לאחד מגדולי הכדורגלנים בכל הזמנים. החל מהעשור השני של המאה ה-21, הוא הבעלים של ריאל ואיאדוליד.

בגיל 13, כאשר נערך בעירו ריו דה ז'ניירו כנס מאמנים, התגלה רונאלדו על ידי שחקן העבר האגדי ז'אירזיניו, שהיה מאמן באותה עת, כאשר שיחק בחוף הים, ואז החל לשחק במועדון כדורגל מקצועני. קבוצתו המקצוענית הראשונה בברזיל הייתה קרוזיירו. הוא היה דל אמצעים ונהג להגיע לאימונים ברכבות, שאליהן היה מתגנב. בגיל 16, עוד לפני שהוציא רישיון נהיגה הוא היה כה נלהב מהכסף שצבר והחליט לרכוש מכונית שבה לא היה לו שימוש. לאחר שהצליח מאוד בקרוזיירו הוא המשיך במהירות לאירופה.

רונאלדו עבר לפ.ס.וו. איינדהובן ההולנדית תמורת 6 מיליון דולר, ושיחק בה שתי עונות שבהן היה מלך שערי הליגה. הוא הבקיע 42 שערים ב-46 משחקים. לאחר מכן נרכש על ידי ברצלונה הספרדית במחיר של 19.5 מיליון דולר.^[1] בברצלונה שיחק עונה אחת שגם בה זכה בתואר מלך שערי הליגה, כאשר הבקיע 34 שערים ב-37 משחקים. הוא זכה עם הקבוצה בגביע אירופה למחזיקות גביע, ובנוסף זכה באותה עונה בנעל הזהב האירופית, בפרס בראבו ובתארים כדור הזהב וכדורגלן השנה בעולם. באותה עת הוא היה בן 21, ובכך היה השחקן הצעיר ביותר שזוכה בתואר האחרון.

ב-1997 נרכש רונאלדו על ידי קבוצת אינטר האיטלקית במחיר גבוה יותר מזה שברצלונה שילמה עליו, 30.5 מיליון אירו, ובכך שבר את שיא מחיר ההעברה. בעונת 97/98 הוביל אותה לזכייה בגביע אופ"א, תוך כדי שהבקיע 25 שערים בליגה ושישה במסגרת האירופית, כולל שער במשחק הגמר בניצחון 3–0 על לאציו. בשלב זה כבר הודבק לו הכינוי "אל פנומנו". בשנת 1997 זכה שנית בתואר כדורגלן השנה.

לאחר מונדיאל 1998 חווה רונאלדו פציעות שכמעט וגרמו לו לפרוש: שני קרעים ברצועה הצולבת של הברך. הראשונה הייתה בנובמבר 1999 במשחק מול לצ'ה. בשנותיו הבאות עם אינטר שותף רק ב-36 משחקים בליגה האיטלקית, והושבת למשך 22 חודשים. הוא שותף בגמר הגביע באפריל 2000, אך קרע שוב את אותן רצועות. העיתונים קבעו כי לא יחזור לשחק, על אף היותו בן 24 בלבד.

רונאלדו החלים בזמן מחזורי הסיום של הליגה האיטלקית בעונת 2000/01, לאחר הפציעה הקשה שהשביתה אותו כשנתיים. מאמן הקבוצה, הקטור קופר, חשש מעומס על השחקן שרק התאושש מפציעתו, ולא שיתף אותו במשחקים תחילה. רונאלדו חזר ל-10 המחזורים האחרונים, הודות ללחץ של נשיא הקבוצה מסימו מוראטי והאוהדים. במשחקים אלו כבש רונאלדו שבעה שערים, אך זה לא הספיק ואינטר הפסידה את האליפות ליובנטוס במחזור האחרון.

אוהדי אינטר ציפו לחזרתו של רונאלדו לאחר המונדיאל, אך הוא חתם במועדון הספרדי ריאל מדריד. ריאל מדריד שילמה עליו 45 מיליון אירו, ובכך הצטרף ל'גלקטיקוס' שכבר היו שם: לואיש פיגו וזינדין זידאן. בעונת 2002/2003, עונתו הראשונה בריאל, שוב זכה בתואר מלך השערים עם 23 כיבושים. בעונה זו זכה עם הקבוצה באליפות ספרד, האליפות הראשונה של רונאלדו בקריירה, והגיע עימה לחצי גמר ליגת האלופות, בו הרשים עם שלושער באולד טראפורד. אולם בעונות שלאחר מכן כשל בניסיונותיו לזכות בתואר היחיד שחסר לו, ליגת האלופות. רונאלדו אמנם כבש 45 שערים ביתר זמנו בריאל, אך ביקורות רבות הוטחו בו, על משקלו ועל חוסר הלחימה שלו, בין השאר. ב-2004 הוא נבחר על ידי פלה לאחד מ-125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם. ב-2005 נפצע שוב והושבת לחודשיים.

המצב בריאל החמיר לאחר המונדיאל, ומתוך רצונו לעזור לקבוצה ולא להפריע לה, הוא עבר לקבוצה האיטלקית מילאן בחלון ההעברות. זאת, לאחר שמאמן ריאל מדריד, פאביו קאפלו, אמר כי אינו מעוניין בו יותר. במילאן רונאלדו נתן חצי עונה מכובדת בכך שהוביל את מילאן עד למקום הרביעי כשהוא כובש 7 שערים. רבים אמרו שרונאלדו החיה את הרוסונרי. בליגת האלופות הספיק רונאלדו לשחק במדי ריאל ולכן לא שותף במילאן, שזכתה בה בסוף העונה, ולפיכך לא זכה בתואר היחיד שחסר לו.

אלשנדרה פאטו בן ה-18 הועבר מאינטרנסיונל למילאן בתחילת עונת 07/08, והציפייה בקרב האוהדים הייתה שייווצר משולש התקפה ברזילאי ויעיל - קאקה, שהיה כדורגלן השנה, פאטו, ורונאלדו (שכבר נודע בשם 'קאפארו'). אף על פי כן, העונה החלה בצורה לא טובה עבור רונאלדו והוא נפצע בקיץ שלפניה בשריר הירך. משום כך, הוא היה מושבת כ-5 חודשים, וההנהלה והאוהדים החלו להיות ספקניים כלפי החלוץ הברזילאי ודובר על מכירתו בינואר. שמו של רונאלדו שחוזהו מסתיים בקיץ, נקשר לפנרבחצ'ה הטורקית, לוס אנג'לס גלאקסי האמריקאית^[2] ופלמנגו הברזילאית.^[3] לבסוף חזר רונאלדו לכשירות במשחק נגד נאפולי בסרייה א'. מילאן פתחה עם שלישיית הקאפארו, גם פאטו וגם רונאלדו ערכו את הופעות הבכורה שלהם בעונה. רונאלדו כבש צמד במשחק, כמה שנראה חזרה מעולה לכושר משחק.

ב-13 בפברואר 2008, במהלך משחק ליגה מול ליבורנו, ספג פציעה קשה נוספת כאשר קרע גיד בברכו. בדיקה שעבר הצביעה על כך שרונאלדו יהיה מושבת לתשעה חודשים, מה שאומר שהוא לא יוכל לשחק לפחות עד סוף העונה, ודיבורים על פרישה אפשרית צצו בכל כלי התקשורת.^[4] בתום חוזהו בקיץ 2008 עזב את מילאן. לאחר מכן החל רונאלדו את שלבי ההחלמה הסופיים מפציעתו, בעוד הופיעו דיווחים רבים על מעבר למספר קבוצות שונות באירופה ובאמריקה הדרומית. לבסוף, הקבוצה שהחתימה את רונאלדו הייתה קורינתיאנס הברזילאית.

את הופעת הבכורה שלו בקורינתיאנס ערך רונאלדו ב-4 במרץ 2009 כשנכנס כמחליף במשחק גביע נגד איטומביארה. כעבור ארבעה ימים, ב-8 במרץ, שיחק מול פאלמיירס במסגרת הליגה הברזילאית ואף כבש שער שוויון בתוספת הזמן. הקבוצה זכתה באליפות המחצית הראשונה של הליגה ללא אף הפסד במסגרת משחקי הליגה הסדירה. בסיום העונה נבחר רונאלדו לשחקן העונה בליגה הברזילאית, וחוזהו בקורינתיאנס הוארך עד דצמבר 2011.

ב-14 בפברואר 2011 הודיע רונאלדו על פרישה מכדורגל בשל פציעות מרובות וכאבים שהחמירו בשנות פעילותו האחרונות. עוד טען רונאלדו במסיבת העיתונאים שזימן ובה הודיע על הפרישה כי "רציתי להמשיך לשחק אך גופי ניצח אותי", הוא המשיך ואמר שבתקופתו האחרונה כשחקן היה מתכנן מהלכים מסוימים אך לא יכול היה לבצעם.

במונדיאל 1994 שנערך בארצות הברית היה רונאלדו בן ה-17 בסגל של נבחרת ברזיל, כשאת חוד ההתקפה הובילו החלוצים רומאריו ובבטו. נבחרת ברזיל זכתה בגביע, אך רונאלדו לא שותף.

ב-1998, במונדיאל בצרפת, רונאלדו כבר הוביל את התקפת ברזיל עם ארבעה כיבושים שהספיקו לברזיל להגיע עד לגמר. שעות בודדות לפני משחק הגמר מול צרפת חטף התקף אפילפסיה בעת שישן צהריים בחדרו במלון, במהלך ההתקף איבד את ההכרה למשל כחצי שעה. רונלדו עלה לשחק למרות חוות דעת רפואיות שהמליצו שלא ישחק בעקבות ההתקף שעבר.^[5] במשחק עצמו הפגין רונאלדו יכולת חלשה מאוד וצרפת הביסה את ברזיל 0–3 וזכתה לראשונה באליפות העולם. ההתמוטטות של רונאלדו יצרה לו תדמית כי הוא אינו עומד במצבי לחץ, תדמית שהחזיקה מעמד עד מונדיאל 2002.

בברזיל הייתה דאגה רבה לקראת מונדיאל 2002 הקרב ובא משום שנבחרתם קרטעה בבית הדרום-אמריקני של מוקדמות המונדיאל וכמעט שכשלה להעפיל אליו לראשונה בתולדותיה. המאמן לואיס פליפה סקולארי הצליח לבסוף להעלות את ברזיל לאליפות העולם, נתן אמון ברונאלדו ובחר אותו לסגל הנבחרת. רונאלדו לא אכזב והוביל את ברזיל לזכייה באליפות העולם תוך כיבוש 8 שערים שזיכו אותו בתואר מלך השערים, כששניים מתוכם הובקעו במשחק הגמר נגד גרמניה. זו הייתה האליפות החמישית בתולדותיה של ברזיל, יותר מכל נבחרת אחרת.

במונדיאל 2006 היה רונאלדו חלק מרביעיית כוכבים נוצצת בנבחרת ברזיל, יחד עם רונאלדיניו, קאקה ואדריאנו, אך הנבחרת לא עמדה בציפיות הגדולות והגיעה רק לרבע הגמר. המאמן פאריירה נתן קרדיט בלתי מוגבל לרונאלדו, אך הוא לא הצליח להוביל את ברזיל לזכייה שנייה ברציפות בגביע העולם.

רונאלדו כבש במונדיאל 2006 שלושה שערים, ובנוסף ל-4 השערים שכבש במונדיאל 1998, ו-8 השערים שכבש במונדיאל 2002, היו לו 15 שערים במונדיאלים, באותה העת שיא כיבושים לשחקן במשחקי המונדיאל. השיא נשבר במונדיאל 2014 כשמירוסלב קלוזה כבש את שערו ה-16 בגביע העולם בניצחון 1–7 במשחק בין נבחרת גרמניה לנבחרת ברזיל שכונה מיינראסו.

ביוני 2011 שיחק רונאלדו בפעם האחרונה במדי נבחרת ברזיל במשחק נגד רומניה, ששימש כמשחק פרידה ממנו. בסוף המשחק נערך טקס פרידה רשמי לכבודו.

אחרי הפרישה התפנה רונאלדו להתעסק בעסקיו השונים, הכוללים ניהול מסעדות יוקרה, נדל"ן ואף סוכנות שחקנים בברזיל.

רונאלדו השתתף בתוכנית הטלוויזיה "לרדת בגדול" בגרסתה הברזילאית, עקב עלייתו במשקל מאז פרישתו. בתוכנית עקבו אחרי התקדמותו במשך 3 חודשים בירידה במשקל. התוכנית גרפה רייטינג גבוה מאוד בברזיל.

רונאלדו נבחר לפרזנטור של ברזיל בארגון המונדיאל שהתקיים במדינה בשנת 2014.

בשנת 2018 רכש, יחד עם קבוצת משקיעים, 51% ממניות קבוצת ריאל ואיאדוליד תמורת 30 מיליון אירו.^[6]

*אחר כולל את הליגה האזורית הברזילאית, גביע רקופה סודאמריקנה, הסופרקאפ הספרדי, הגביע הבין-יבשתי, ומשחק הפלייאוף של הגביע האיטלקי על העלייה לגביע אופ"א.

קרוזיירו

• אליפות מינאס ז'ראיס (1): 1993/94
• הגביע הברזילאי (1): 1992/93

פ.ס.וו. איינדהובן

• הגביע ההולנדי (1): 1995/96
• מגן יוהאן קרויף (1): 1996

ברצלונה

• גביע המלך (1): 1996/97
• גביע אירופה למחזיקות גביע (1): 1996/97
• הסופר קאפ הספרדי (1): 1996

אינטר

• גביע אופ"א (1): 1997/98

ריאל מדריד

• אליפות ספרד (1): 2002/03
• הגביע הבין-יבשתי (1): 2002
• הסופר קאפ הספרדי (1): 2003

קורינתיאנס

• אליפות סאו פאולו (1): 2008/09
• הגביע הברזילאי (1): 2008/09

ברזיל

• מונדיאל: 1994, 2002
• קופה אמריקה: 1997, 1999
• גביע הקונפדרציות: 1997
• אולימפיאדה (1): מדליית ארד 1996

• שחקן השנה של פיפ"א (3): 1996, 1997, 2002
• מלך השערים של הליגה הספרדית (2): 1996/97, 2003/04
• נעל הזהב האירופית (1): 1996/97
• פרס בראבו (2): 1997, 1998
• כדור הזהב (2): 1997, 2002
• נבחרת השנה של אופ"א (1): 2002
• פיפ"א 100
• השחקן המצטיין בקופה אמריקה: 1997
• מלך השערים בקופה אמריקה: 1999
• היכל התהילה של ריאל מדריד
• היכל התהילה של אינטר

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: רונאלדו
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רונאלדו

• אתר האינטרנט הרשמי של רונאלדו (באנגלית)

• רונאלדו, ברשת החברתית פייסבוק
• רונאלדו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• רונאלדו, באתר Transfermarkt
• רונאלדו, באתר Fussballdaten.de (בגרמנית)
• רונאלדו, באתר BDFutbol
• רונאלדו, באתר WorldFootball.net
• רונאלדו, באתר National Football Teams
• רונאלדו, באתר FootballDatabase.eu
• פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
• דניאל שחק, ‏גדול מהחיים, באתר ערוץ הספורט, 20 בפברואר 2011
• אגדה בחייו, באתר וואלה, 15 בפברואר 2011
• רונאלדו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הרכבי נבחרת ברזיל

נבחרת ברזיל – מונדיאל 1994 (מקום ראשון) 1 טפארל • 2 ז'ורז'יניו • 3 ריקרדו רוצ'ה • 4 רונלדאו • 5 מאורו סילבה • 6 ברנקו • 7 בבטו • 8 דונגה • 9 זיניו • 10 ראיי • 11 רומאריו • 12 זטי • 13 אלדאיר • 14 קאפו • 15 מרסיו סנטוס • 16 לאונרדו • 17 מאזיניו • 18 פאולו סרג'יו • 19 מילר • 20 רונאלדו • 21 ויאולה • 22 גילמאר • מאמן: פריירה ברזיל נבחרת ברזיל – קופה אמריקה 1995 (מקום שני) 1 טפארל • 2 ז'ורז'יניו • 3 אלדאיר • 4 רונלדאו • 5 סזאר סמפאיו • 6 רוברטו קרלוס • 7 אדמונדו • 8 דונגה • 9 טוליו • 10 ז'וניניו • 11 זיניו • 12 דאנרליי • 13 רודריגו • 14 אנדרה קרוז • 15 נרקיסו • 16 לאנדרו • 17 בטו • 18 לאונרדו • 19 סוזה • 20 רונאלדו • 21 סאביו • 22 דידה • מאמן: זגאלו ברזיל נבחרת ברזיל – קופה אמריקה 1997 (מקום ראשון) 1 טפארל • 2 קאפו • 3 אלדאיר • 4 מרסיו סנטוס • 5 מאורו סילבה • 6 רוברטו קרלוס • 7 ג'ובאני • 8 דונגה • 9 רונאלדו • 10 לאונרדו • 11 רומאריו • 12 קרלוס ז'רמאנו • 13 דז'למיניה • 14 זה מריה • 15 סיילו סילבה • 16 גונזלבס • 17 זה רוברטו • 18 סזאר סמפאיו • 19 פלביו קונסייסאו • 20 דנילסון • 21 אדמונדו • 22 פאולו נוניס • מאמן: זגאלו ברזיל נבחרת ברזיל – מונדיאל 1998 (מקום שני) 1 טפארל • 2 קאפו • 3 אלדאיר • 4 ג'וניור באיאנו • 5 סזאר סמפאיו • 6 רוברטו קרלוס • 7 ג'ובאני • 8 דונגה • 9 רונאלדו • 10 ריבאלדו • 11 אמרסון • 12 קרלוס ז'רמאנו • 13 זה קרלוס • 14 גונזלבס • 15 אנדרה קרוז • 16 זה רוברטו • 17 דוריבה • 18 לאונרדו • 19 דנילסון • 20 בבטו • 21 אדמונדו • 22 דידה • מאמן: זגאלו ברזיל נבחרת ברזיל – קופה אמריקה 1999 (מקום ראשון) 1 דידה • 2 קאפו • 3 אודבאן • 4 זאגו • 5 אמרסון • 6 רוברטו קרלוס • 7 אמורוזו • 8 ואמפטה • 9 רונאלדו • 10 ריבאלדו • 11 אלכס • 12 מרקוס • 13 אוונילסון • 14 סזאר בלי • 15 ז'ואאו קרלוס • 16 סרז'יניו • 17 מרקוס פאולו • 18 פלביו קונסייסאו • 19 בטו • 20 כריסטיאן • 21 רונאלדיניו • 22 זה רוברטו • מאמן: לושמבורגו ברזיל נבחרת ברזיל – מונדיאל 2002 (מקום ראשון) 1 מרקוס • 2 קאפו • 3 לוסיו • 4 רוקה ג'וניור • 5 אדמילסון • 6 רוברטו קרלוס • 7 ריקארדיניו • 8 ז'ילברטו סילבה • 9 רונאלדו • 10 ריבאלדו • 11 רונאלדיניו • 12 דידה • 13 בלטי • 14 אנדרסון פולגה • 15 קלברסון • 16 ג'וניור • 17 דנילסון • 18 ואמפטה • 19 ז'וניניו • 20 אדילסון • 21 לואיזאו • 22 רוג'ריו סני • 23 קאקה • מאמן: סקולארי ברזיל נבחרת ברזיל – מונדיאל 2006 1 דידה • 2 קאפו • 3 לוסיו • 4 חואן • 5 אמרסון • 6 רוברטו קרלוס • 7 אדריאנו • 8 קאקה • 9 רונאלדו • 10 רונאלדיניו • 11 זה רוברטו • 12 רוג'ריו סני • 13 סיסיניו • 14 לואיזאו • 15 כריס • 16 ז'ילברטו • 17 ז'ילברטו סילבה • 18 מיניירו • 19 ז'וניניו • 20 ריקארדיניו • 21 פרד • 22 ז'וליו סזאר • 23 רוביניו • מאמן: פריירה ברזיל