רבי פרנך היה אמורא בדור השלישי לאמוראי ארץ ישראל, תלמידו של רבי יוחנן.
פרטים
לא ידועים לנו פרטים על רבי פרנך. הוא מוזכר בעיקר בתלמוד הבבלי, ונראה כי היה תלמיד של רבי יוחנן. כל האזכורים שלו בתלמוד בבלי הם אמרות בשם רבי יוחנן. בתלמוד ירושלמי מובאת גם אימרה שלו בשם רבי חנינא. אחת מהאימרות המובאות בשמו בתלמוד הבבלי בשם רבי יוחנן, מובאת בתלמוד הירושלמי בשמו בשם רב. אימרה של בנו חזקיה בשם רבי יוחנן מובאת בסוף מסכת ברכות[1].
אזכורים
רבי פרנך אמר בשם רבי יוחנן מספר הלכות, וכן ענייני אגדה. אימרה המוזכרת רבות בשמו בשם רבי יוחנן היא ”האוחז ספר תורה ערום, (אלא על ידי מטפחת, רש"י) נקבר ערום” (מסכת שבת, דף י"ד, עמוד א'). כמו כן הוא מוזכר במסכת סוכה בהלכה הנאמרת בשם רבי יוחנן שצריך ששדרת הלולב תהא גבוהה מן ההדס טפח[2], אימרה זו מובאת בתלמוד הירושלמי גם היא בשמו, אולם שם היא מובאת בשמו של רב[3]. אימרה נוספת שהוא מוסר בשם רבי יוחנן היא, על ביטולו של יום הכיפורים, בעת חנוכת המקדש בבית המקדש הראשון[4]. אימרה נוספת באגדה הוא מוסר בשם רבי יוחנן יחד עם רבי ברכיה ורבי חלבו[5]. בתלמוד הירושלמי הוא מוסר בשם רבי חנינא, כי הלל הגדול הוא פרק קל"ו בספר תהילים[6].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ג, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ל"ב, עמוד ב' וכן תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף כ"ו, עמוד א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ג', הלכה א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ט', עמוד א'
- ^ בראשית רבה, פרשה נ"ג, פסקה י'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק ה', הלכה ז' וכן תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ג', הלכה י"א
