In a Roman Osteria, Transfiguration of Jesus, The Sermon On the Mount, Christian II i fængslet på Sønderborg Slot, Samson and the Philistines, Prometheus' Liberation
קרל היינריך בלוך נולד בקופנהגן בירת דנמרק ליורגן בלוך, סוחר משי ואריגים, ולאידה אמילי אוליריקה הנרייט ויצמן.[1] הוא התחנך כנוצרילותרני, ושמר על אמונתו זאת לכל אורך חייו.[2] הוריו תכננו עבורו קריירה של קצין בצי, אך קרל בלוך התעניין בציור בלבד ושאף להפוך לאמן בתחום זה. בשנת 1849 נכנעו הוריו לבקשותיו, והרשו לו לעסוק בציור בזמנו הפנוי במסגרת האקדמיה המלכותית הדנית לאמנות (אנ') (Det Kongelige Danske Kunstakademi).[3]
בשנת 1855 התקבל בלוך ללימודים באקדמיה לאמנות שם למד תחת הנחייתו של וילהלם מרסטרנד (אנ') (Wilhelm Marstrand). בשנת 1859 הוא זכה למלגה שנועדה לממן נסיעות לימודים לחו"ל. הוא ניצל את כספי המענק לסיורים בהולנד, צרפת ואיטליה בחברת ידידו הקרוב, הצייר אנטון דורף (אנ') (Anton Dorph). בתקופה זו גברה הערצתו לרמברנדט שהפך למקור חשוב בדחף שאחז בבלוך להתפתח כאמן. מומחים מבחינים בהשפעה שהייתה לרמברנדט על עבודותיו של בלוך.[3]
קרל בלוך - "במסעדה רומאית", 1866, המוזיאון הלאומי לאמנות (SMK) קופנהגן, דנמרקקרל בלוך, פורטרט של האנס כריסטיאן אנדרסן, 1869, מצוי באוסף פרטי
משנת 1859 עד שנת 1866 התגורר בלוך באיטליה וביקר בין השאר בסורנטו ובנאפולי, אך קבע את מושבו ברומא, שם יצר עבודות מרהיבות בהשפעת הציירים האיטלקים הגדולים. עבודותיו המוקדמות מכילות מראות יום יום מאזור הכפר. תקופה זו חשובה להתפתחות הסגנון ההיסטורי שלו. בשנת 1864 ביקר באתונה, יוון. הצלחתו הראשונה הגדולה הייתה בהצגת יצירתו "פרומתאוס המשוחרר" בשנת 1865 בקופנהגן.[4] לאחר מות מורו מרסטרנד השלים את העיטור של תקרת אולם הטקסים באוניברסיטת קופנהגן. בלוך היה ידידו של הסופר הדני האנס כריסטיאן אנדרסן. במכתב משנת 1866 כותב אנדרסן לבלוך: "הודות לאמנותך נוסף בכל פעם שלב חדש בסולם יעקב שלך לעבר הנצחיות".[3]
בלוך פגש את רעייתו לעתיד, אלמה טרפקה, ברומא, שם נישאו במאי 1868. הם ניהלו חיי משפחה מאושרים עד למותה בטרם עת בינואר 1886. מות אשתו גרם לבלוך סבל רב כשנותר לבדו עם שמונת ילדיהם.[3]
פריצת דרך ותהילה
פטרון האמנות הדני, יצרן הבירה, יעקובסן J.C. Jacobsen, שראה את עבודותיו של בלוך מאיטליה, הזמין אותו בשנת 1865 לצייר 23 תמונות על חייו ומותו של ישו עבור חלל המזבח בקפלה המלכותית, בטירת פרדריקסבורג (אנ') (כיום המוזיאון ההיסטורי הלאומי הדני), שעברה שיפוץ לאחר שנשרפה כליל בשנת 1859.[5] בלוך עבד על יצירות אלה במשך 14 שנים, עד שנת 1879, ולדברי מומחים לאמנות הן מושפעות רבות מסגנון החיים שאליו נחשף בלוך במהלך שהותו באיטליה. יצירות אלה הפכו אותו לאמן מבוקש ביותר בתחום זה, והוא הוזמן ליצור עבודות כאלה בעוד 8 כנסיות ברחבי דנמרק ושוודיה. עבודותיו אלה כלולות בין מיטב יצירותיו והפכו למקור פופולרי מאוד לגרסאות ולחיקויים.[6]
בשנת 1865 התקבל כחבר לאקדמיה המלכותית הדנית לאמנות. בשנת 1871 מונה למשרת פרופסור באקדמיה לאמנות. בין השנים 1873 – 1883 שימש לסירוגין כחבר מועצה באקדמיה. הוא הפך עם הזמן לאחד מציירי הדיוקנאות הטובים ביותר באירופה. בשנת 1888 הוצג דיוקן עצמי שלו בגלריית האופיצי בפירנצה. משנת 1888 עד מותו בשנת 1890 שימש כסגן נשיא האקדמיה הדנית לאמנות. בלוך עוטר במדליית מסדר האבירים הדני דננברוג[7] (Order of the Dannebrog). הוא נפטר ממחלת הסרטן ב-22 בפברואר 1890. בהספדים לאחר מותו תואר כאמן הדני הגדול ביותר באותה עת.[5]
בלוך והכנסייה המורמונית
קרל בלוך "ישו מרפא בבריכת בית חסדא"
כחצי מאה לאחר מותו גילתה הכנסייה המורמונית את עבודותיו והחלה לעשות בהן שימוש רב בפרסומיה המגוונים ובכל מוסדותיה ברחבי העולם.[8] בסרטים שהפיקה הכנסייה על חייו של ישו נעשה שימוש בולט בציוריו של בלוך כמודל לעיצוב הצבעים, האור, ההעמדה ותנועת השחקנים ברבות מהסצנות.[9] בשנת 1945 רכש מוזיאון האמנות של אוניברסיטת בריגהאם יאנג את יצירתו של בלוך "ישו המרפא בבריכת חסדא",[10] בסיועו של הצייר הדני אמריקאי סורן אדסברג (אנ') (Soren Edsberg) חבר הכנסייה המורמונית. היצירה מוצגת במוזיאון שנמצא בעיר פרובו (Provo) במדינת יוטה בארצות הברית. לאור השימוש הרב שנעשה בעבודותיו של בלוך במדיה המורמונית, פנתה הכנסייה בראשית שנות ה-90 למוזיאון טירת פרדריקסבורג בבקשה לאפשר צילום מחדש של עבודותיו של בלוך מהקפלה המלכותית. על מנת להשיג תצלומי איכות בתאורה מתאימה התיר המוזיאון להוריד את התמונות מקירות הקפלה. בהזדמנות זאת התמונות נוקו והושב לצבעיהן הברק שהתעמעם בחלוף למעלה ממאה שנים מאז יצירתן.[11] יצירה נוספת, "חייל רומאי לועג לישו", נרכשה על ידי המוזיאון מאוסף פרטי בשנת 2005. במוזיאון מוצגים גם תצריבים (etching) רבים מיצירותיו של בלוך.
אחרית
בשני העשורים האחרונים לחייו התמחה בלוך גם בטכניקת התצריב. הוא למד מקרוב את עבודותיו של רמברנדט בתחום זה. הודות למחקרו הקפדני עלה בידיו לשכלל את שליטתו באור ובצל ברישומיו. בזכות הישגיו אלה צבר מוניטין רב בתחום ההדפסים. הוא פנה ליצירת תצריבים מתוך מחשבה שהם הולמים יותר לביטוי רגשות כאב ברישומיו על סבלו של ישו. עבודות התצריב שלו, שכמה מהן הודפסו בכ-2,000 עותקים, הפכו מבוקשות ביותר וקשות להשגה במאה השנים שלאחר מותו.[12]
עבודות רבות ממכלול יצירתו של בלוך הוצגו בתערוכות רבות, הן בחייו והן לאחר מותו, בדנמרק וברחבי אירופה, בין השאר בפריז, רומא, וינה, ברלין ולונדון. יצירות רבות שלו מוצגות כיום במוזיאונים ברחבי העולם.[5]
בחייו זכה בלוך להערכה רבה כאמן מצליח אך נשכח לאחר מותו, ובייחוד עם הופעת האימפרסיוניזם. למרות העובדה שרק בשלב מאוחר בחייו הוא החל לעסוק בנושאים מהברית החדשה, בלוך נחשב כיום בעיני רבים כפרשן החזותי החשוב ביותר של המאורעות בחייו ובמותו ישו.[2]
