אמונדסן שמר בסוד את כוונותיו האמיתיות כלפי יעד ההפלגה של "פראם". האנשים היחידים שידעו על כך לפני מעשה היו אחיו, לאון, ורב החובל של האונייה, לויטננט תורוואלד נילסון. לויטננט פרסטרוד ועוד אחד מאנשי הצוות, הייאלמר פרדריק גיירטסן, קיבלו את המידע הסודי ערב הפלגתה של "פראם" מנורווגיה. לשאר אנשי הצוות, 18 במספר, נודע הדבר רק כש"פראם" עגנה במדיירה. כאשר המשלחת חרפה בפראמהיים באנטארקטיקה, עסק פרסטרוד, בעזרת היאלמר יוהנסן, בתצפיות מדעיות.
פרסטרוד צורף לקבוצה המקורית של שמונה אנשים, שעשו את הניסיון הכושל להגיע אל הקוטב ב-8 בספטמבר 1911. אף כי חזרו לאחור לפני הגעה לקוטב בגלל טמפרטורות קיצוניות, החליטו אנשי הקבוצה להמשיך אל המצבור ב-80° דרום, לפרוק שם את מזחלותיהם ולשוב בחיפזון לפראמהיים. בגלל לחץ הזמן נפרעו סדרי הקבוצה, שהתפצלה לכמה ראשים והשניים האחרונים הגיעו לבסיס יותר משש שעות אחרי שאר האנשים. יוהנסון ופרסטרוד הגיעו כושלים ומותשים כליל אל פראמהיים, שאותו מצאו בחשיכה ובערפל רק הודות לנביחת הכלבים, שהנחתה אותם בדרכם. קרוב לוודאי, שפרסטרוד היה קופא למוות אלמלא יוהנסן, שטיפל בו והביאו למקום מבטחים.[2]
בבוקר הבא נאלץ אמונדסן להתמודד עם ביקורת קשה וחריפה מצד יוהנסון, שצבר ניסיון קוטבי במשלחת של פריטיוף ננסן אל הקוטב הצפוני. יוהנסון האשים את אמונדסן, שנטש את אנשיו מאחור בחפזונו להגיע לבסיס הבטוח. אמונדסן לא היה מוכן להשלים עם ביקורת חריפה כזאת מצד מי מפיקודיו, ובחר לארגן מחדש את קבוצת הקוטב בצמצום מספר המשתתפים בה. כתוצאה מכך, הופרדו יוהנסון, פרסטרוד וסְטוּבֶּרוּד מצוות הקוטב ונשלחו לחקור את ארץ אדוארד השביעי. כדי להשפיל את יוהנסון עוד יותר, מונה פרסטרוד, המנוסה פחות ממנו, למפקד המשימה. גלעד שהקימה קבוצת פרסטרוד בנונאטאק סקוט, הרי אלכסנדרה (77°11′S154°32′W / 77.183°S 154.533°W / -77.183; -154.533) ב-3 בדצמבר 1911, נחשב לאתר היסטורי באנטארקטיקה.[3]
פרסטרוד איבד עצמו לדעת ביריה מאקדח בקריסטיאנסנד, נורווגיה, בשנת 1927.[4]
לקריאה נוספת
רואלד אמונדסן כתב על המשלחת ב"זידפולן" (הקוטב הדרומי), שיצא לאור בשני כרכים בשנים 1913-1912. הספר תורגם לאנגלית בידי א. ג. צ'אטר, ויצא לאור בשם The South Pole: An Account of the Norwegian Antarctic Expedition in the "Fram," 1910-1912
.jpg)
