קרונה שוודית

כתר שוודי
Krona
מטבע של 2 קרונות משנת 1876
מטבע של 2 קרונות משנת 1876
מטבע של 2 קרונות משנת 1876
משתמשים שוודיהשוודיה שוודיה
סמל kr
ISO 4217 SEK
יחידות משנה
1/100 אורה (öre)
מטבעות ושטרות
שטרות בשימוש 20, 50, 100, 500 ו-1,000 קרונה
מטבעות בשימוש 1, 2, 5 ו-10 קרונה
בנק מרכזי
בנק מרכזי הבנק הלאומי של שוודיה

קרונה או כתר שוודישוודית: Svensk Krona) הוא המטבע של שוודיה מאז 1873. הקרונה מחולקת ל-100 יחידות בשם Öre ‏(אֶרה).[1]

קרונה שוודית אחת – פנים
קרונה שוודית אחת – גב

היסטוריה

ההילך החוקי בשוודיה מאז 1604 היה הריקסדאלר (אנ'). בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-19 החליטו מדינות סקנדינביה, שוודיה, נורווגיה ודנמרק, להשיק מטבע חדש בשם קרונה ("כתר") שערכו יהיה החלק ה - של קילוגרם זהב טהור. ב-1873 נכנסה ההחלטה לתוקף והמטבע הוחלף רשמית ונמצא בשימוש עד היום.

ב-18 בדצמבר 2008, הבנק המרכזי הכריז על הצעה לבטל בהדרגה את מטבע ה-50 אורה, מטבע האורה הסופי, עד 2010. האורה עדיין תישאר יחידת משנה לתשלומים אלקטרוניים. ייתכן שהסיבות כללו כוח קנייה נמוך, עלות ייצור והפצה גבוהות מהערך ולא ניתן להשתמש במטבעות ברוב מכונות החניה והמכונות האוטומטיות. ב-25 במרץ 2009, הבנק המרכזי החליט רשמית לחוקק את החוק לביטול מטבעות 50 אורים כהילך חוקי. לפי חוק זה, התאריך האחרון שניתן לבצע תשלומים עם מטבעות 50 אורה היה 30 בספטמבר 2010. שאר המטבעות של 50 אורים ניתנו להחלפה בבנקים עד סוף מרץ 2011.

לאחר השקת סדרת המטבעות הנוכחית ב-2016, כל מטבעות הקרונות הישנים לא תקפים מאז 2017. לא ניתן להשתמש בהם לתשלומים, וגם לא ניתן להחליף אותם להילך חוקי בשום בנק, ובמקום זאת מקבלים האותם למיחזור כמתכת.

במחזור כיום נמצאים מטבעות בני קרונה אחת, 2, 5 ו-10 קרונות, ושטרות בני 20, 50, 100, 500 ו-1,000 קרונות.

שטרי כסף שוודים שבתוקף (סידרת 2015)

ערך מידות

(מ"מ)

צבע שליט השטר
פני השטר גב השטר תאריך הנפקה
20 קרונות

120×66

סגול אסטריד לינדגרן (סופרת), בילבי גרב-ברך, שלושת הכתרים (הסמל השוודי הלאומי) סמולנד (מחוז שוודי עתיק), פרח הLINNAEA 01 באוקטובר 2015
50 קרונות 126×66 כתום אברט טאובה (משורר ומלחין שוודי) שלושת הכתרים (הסמל השוודי הלאומי) בוהוסלן, אמנות סלע מתקופת הברונזה בטאנום, פרח היערה (צמח במשפחת היערתתים) 01 באוקטובר 2015
100 קרונות 133×72 כחול גרטה גרבו (שחקנית קולנוע), שלושת הכתרים (הסמל השוודי הלאומי) סטוקהולם 03 באוקטובר 2016
200 קרונות 140×72 ירוק אינגמר ברגמן (במאי קולנוע), שלושת הכתרים (הסמל השוודי הלאומי) גוטלנד, ראוק (צורת סלע דמוית עמוד) 01 באוקטובר 2015
500 קרונות 147×72 אדום בירגיט נילסון (זמרת אופרה), שלושת הכתרים (הסמל השוודי הלאומי) גשר ארסונד, פרח החרצית לבנת פרחים (ox eye daisy) 03 באוקטובר 2016
1000 קרונות 154×72 חום דאג המרשלד, בניין האומות המאוחדות בניו יורק, דגל האו"ם, שלושת הכתרים (הסמל השוודי הלאומי) לפוניה (אזור מוגן בלפלנד), לפלנד 01 באוקטובר 2015

מחלוקת בנושא שטר ה-500 קרונות

זמרת האופרה מלנה ארנמן מתחה ביקורת על ה-Riksbank על כך שבחרה בעיצוב שבו הוצגה בירגיט נילסון כשהיא מבצעת את Die Walküre מאת ריכרד וגנר. היא ציינה שזה מאוד לא מתאים לכלול משהו מאת ואגנר, שעבודותיו היו קשורות לגרמניה הנאצית, בתקופה של בעיות מתגברות באנטישמיות בשוודיה. וגנר מת הרבה לפני העידן הנאצי, והאסוציאציה היא שהיטלר אהב את המוזיקה שלו. ה-Riksbank השיב ואמר כי "מצער שהבחירה בעיצוב נתפסת כשלילית", והצהיר שהיא לא עומדת להשתנות. עיתונאי Dagens Nyheter Björn Wiman הרחיק לכת בביקורתו, וגינה את Riksbank על כך שבחר בכלל בנילסון לשטר של 500 קרונות. הוא מביא דוגמה מהאוטוביוגרפיה של נילסון מ-1995, שם תיארה את מאוריץ רוזנגרטן מחברת התקליטים "דקה" באמצעות בדיחות אנטישמיות על חמדנות.

שערי חליפין

שער חליפין נוכחי עבור SEK
באתר Google Finance: AUD CAD CHF EUR GBP HKD ILS JPY USD
באתר Yahoo! Finance: AUD CAD CHF EUR GBP HKD ILS JPY USD
באתר XE.com: AUD CAD CHF EUR GBP HKD ILS JPY USD
באתר OANDA.com: AUD CAD CHF EUR GBP HKD ILS JPY USD

מדינות נוספות המשתמשות במטבע הכתר/קרונה

מדינה שם המטבע קוד

ISO 4217

הערה
איסלנד איסלנדאיסלנד קרוֹנָה (Króna) ISK
נורווגיה נורווגיהנורווגיה קרוֹנֵה (Krone) NOK
איי פארו איי פארואיי פארו קרוֹנָה (Króna) משתייך לקרונה הדנית
גרינלנד גרינלנדגרינלנד קרוני (Koruuni) משתייך לקרונה הדנית
צ'כיה צ'כיהצ'כיה קוֹרוּנָה (Koruna) CZK
דנמרק דנמרקדנמרק קרוֹנָה (Krona) DKK

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרונה שוודית בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של הבנק הלאומי של שוודיה

הערות שוליים

  1. ^ Editorial Style Guide 2020, World Bank Group, appendix D pp.134–139