PROFILPELAJAR.COM

קרול או'דלה
Cearbhall Ó Dálaigh
לידה	12 בפברואר 1911; בריי, מחוז ויקלו, אירלנד
פטירה	21 במרץ 1978 (בגיל 67); דבלין, אירלנד
מדינה	אירלנד
מקום קבורה	סנים (Sneem), מחוז קרי
השכלה	אוניברסיטת קולג' בדאבלין; Saint Cronan's Boys' National School ;
מפלגה	פיאנה פול
בת זוג	מאירין בין או'דלה
	cearbhallodalaigh.org
	19 בדצמבר 1974 – 22 באוקטובר 1976; (שנה)
	→ ארסקין המילטון צ'ילדרס פטריק הילרי ←

קרוּל או'דלה (באירית: Cearbhall Ó Dálaigh ‏ 12 בפברואר 1911 – 21 במרץ 1978) היה מדינאי אירי שכיהן כנשיא אירלנד החמישי בין השנים 1976-1974. או'דלה התפטר ב-1976 עקב התנצחות עם הממשלה. בנוסף לתפקידו כנשיא הייתה לו קריירה משפטית מרשימה כתובע הכללי של אירלנד וכנשיא בית המשפט העליון.

ראשית חייו

קרול או'דלה נולד בעיר בריי שבמחוז ויקלו^[1]^[2] לאב שהיה בעל חנות עם מידת התעניינות מועטה בפוליטיקה. הוא היה הבן השני במשפחה וכן היו לו שתי אחיות צעירות ממנו. הוא למד בבית ספר לבנים ומאוחר יותר בבית ספר קתולי. בעת לימודיו באוניברסיטת דבלין הוא היה בעל תפקיד במועדון הויכוחים ההיסטורי והספרותי של האוניברסיטה. כמו כן הוא שימש כעורך הלשון האירית של העיתון הארצי The Irish Press.

קריירה

לאחר סיום לימודיו האקדמאים הצטרף או'דלה למפלגת פיאנה פול ושירת בהנהגת המפלגה בשנות השלושים. ב-1946 הוא מונה להיות התובע הכללי של אירלנד על ידי הטישך (ראש הממשלה) איימון דה ואלירה ושימש בתפקיד זה עד 1948. לאחר כישלונו להיבחר הן לסנאט האירי, הבית העליון והן לדאל אירן, הבית התחתון של הפרלמנט בבחירות של 1948 ו-1951, הוא מונה מחדש להיות התובע הכללי וב-1953 הוא מונה להיות השופט הצעיר ביותר של בית המשפט העליון. פחות מעשור לאחר מכן הוא מונה להיות נשיא בית המשפט העליון ביוזמתו של ראש הממשלה דאז, שון למס. בשנות צעירותו הוא היה שחקן חובב נלהב והתיידד עם השחקן סיריל קיוזאק. מסופר שהשניים העמידו משמרת מחאה מול אירוע הקרנת הבכורה של הסרט "דארבי אוגיל והאנשים הקטנים" (Darby O'Gill and the Little People) שהוקרן בדבלין ב-1959, מתוך תחושתם שהסרט הציג את העם האירי בצורה סטריאוטיפית. יחד עם זאת, אין מקורות מהזמן ההוא המעידים על התרחשותו של אירוע זה.

ב-1972 הציע ראש הממשלה ג'ק לינץ' למפלגות האופוזיציה להסכים למועמדותו של או'דלה כנשיא לקראת סיום תקופת כהונתו השנייה של דה ואלירה ביוני בשנה שלאחר מכן. יחד עם זאת, מפלגת פינה גייל, שהייתה בטוחה בהצלחתו של מועמדה טום או'היגינס בבחירות לנשיאות ב-1973 (הוא כמעט והביס את דה ואלירה בבחירות של 1966), דחתה את ההצעה. בכול אופן, מועמדה של מפלגת פיאנה פול, ארסקין המילטון צ'ילדרס ניצח במרוץ לנשיאות.

כאשר הצטרפה אירלנד לשוק האירופי המשותף, מינה ג'ק לינץ' את או'דלה כשופט שייצג את אירלנד בבית הדין האירופי לצדק. עם מותו של הנשיא צ'ילדרס באופן פתאומי ב-1974 היה או'דלה המועמד המוסכם לתפקיד על כל המפלגות.

נשיא אירלנד

כהונתו של או'דלה כנשיא הייתה שנויה במחלוקת. מחד, הוא היה אהוד בקרב דוברי השפה האירית ובקרב אמנים שיצרו בה וזכה לכבוד מצדם של רפובליקנים. מאידך, יחסיו עם ממשלת הקואליציה ועם חובבי השפה האנגלית, במיוחד עם קונור קרוס או'בריין וליאם קוסגרייב, היו מתוחים מאוד.

החלטתו להפעיל את סמכותו להעביר נוסח הצעת חוק לעיונו של בית המשפט העליון כדי לבחון את התאמתו לחוקה, גרמה לו להתעמת עם הקואליציה של מפלגת פיאנה גייל ושל מפלגת הלייבור. בעקבות רציחתו של שגריר בריטניה באירלנד, כריסטופר אברט ביגס, על ידי הצבא האירי הרפובליקני ב-23 ביולי 1976, הודיעה הממשלה על כוונתה להכריז על מצב חירום לאומי. או'דלה העביר את הצעת החוק ליישום מצב החירום לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון אישר שהחוק מתיישר עם החוקה וב-16 באוקטובר חתם עליו הנשיא. באותו יום נהרג שוטר מהגארדה שיכנה (משטרת אירלנד) מפצצה שהפעיל הצבא האירי הרפובליקני במונטמליק (Mountmellick).^[3] שרים בממשלה ראו בצעדיו של או'דלה ככאלה שעודדו את ביצוע ההרג. ביום המחרת תקף שר ההגנה, פאדי דונגן, באוזני קציני צבא בכירים, את הנשיא על כך שהפנה את הצעת החוק לבית המשפט העליון.^[4] מתוך עיון במסמכיו האישיים של או'דלה ניתן לראות שהוא החשיב את מערכת היחסים בינו (המפקד העליון של כוחות ההגנה של אירלנד) לבין שר ההגנה, כ"חסרי תקנה" עקב ההערות שהשמיע על הנשיא באוזני צמרת הצבא. דונגן הציע שהוא יתפטר, אך ראש הממשלה קוסגרייב סירב לקבל את התפטרותו. היה זה הקש ששבר את או'דלה, שסבר שקוסגרייב נכשל גם בחובתו החוקתית לעדכן את הנשיא באופן סדיר. הוא התפטר ב-22 באוקטובר 1976, "כדי להגן ולשמור על הכבוד והעצמאות של הנשיאות כמוסד". בתפקיד הנשיא ירש אותו פטריק הילרי.